כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "בקטנה": בעקבות התערוכה של עידו מרקוס ביאיר גלריה לאמנות

    3 תגובות   יום חמישי, 3/3/11, 14:01

    ביאיר גלריה לאמנות מוצגת בימים אלה תערוכה של האמן הצעיר עידו מרקוס. על קירות הגלריה תלויות עבודות על נייר ועל עץ, שמימדיהן קטנים, לעיתים כמעט זעירים. מצאתי עצמי, לא אחת, מתקרבת מאוד אל הקיר - כמעט ונצמדת אליו- בכדי לראות היטב את היצירות. יש לתת את הדעת על אקט ההתקרבות הזה. בדר"כ הצופה ביצירת אמנות מתקרב אליה בכדי לבחון מקרוב את הטכניקה, לזהות את החומרים שיצרו את היצירה המוגמרת שנראית ממרחק. אלא שביחס ליצירותיו של מרקוס, אקט זה נובע בראש ובראשונה מהרצון להטיב לראות את נושא היצירה- בגלל הפורמט הקטן שלה.

    ''

     

    1. עידו מרקוס, ללא כותרת, שמן על נייר, 29X20 ס"מ

      

     

    בכתבה של אלי ערמון אזולאי בעיתון הארץ, נאמר כי גודל היצירות נובע מאילוצי החלל הקטן בו עובד מרקוס. אך באותה נשימה נכתב שכשהאמן מבקש ליצור יצירות גדולות- הוא עושה אותן על הגג ( http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1209519.html). לדעתי הטענה, שפורמט הציורים הקטן נובע מאילוצים יבשים של חוסר במקום, איננה מספקת, שכן נראה שדווקא גודלן הוא-הוא המעניק להן משמעות, בעיקר לאלה מהן המתכתבות עם יצירותיו של מרק רותקו (Rothko).

      

     

    ''
      

    2. מרק רותקו, מס' 15 (ירוקים כהים על כחול), 1957,

    שמן על בד, 261.6X 295.9 ס"מ, אוסף כריסטופר רותקו. 

     

      

    ''

     3. מרק רותקו, אדום צהוב וכתום על כתום, 1962,

    שמן על בד, 233X 204.4 ס"מ, מוזיאון סנט לואיס.

      

    רותקו נמנה עם אמני תנועת "האקספרסיוניזם המופשט", שנודעה גם בשם "אסכולת ניו-יורק". זוהי קבוצת ציירים אמריקניים ששיא פעילותה היה בשנות הארבעים המאוחרות ובשנות החמישים של המאה ה-20. בתנועה זו הציור היה תהליך גילוי עצמי של האמן, ועל כן סגנונם האישי של אמניה היה שונה האחד מהשני- לא רק במערכת הדימויים שבה השתמשו, אלא גם בטכניקות העבודה אותן אימצו.

      

    רותקו עשה שימוש במשטחי צבע, או כפי שנהוג לכנותם, "שדות צבע". הוא עסק ביחסי איזון בין צורות ויש חשיבות רבה לפרופורציות בעבודתו. בציוריו הקלאסיים מוצגים מלבנים שמוצבים בדקדקנות במאוזן או במאונך. צבעם של המלבנים ושל הרקע עליו הם מופיעים איננו אטום; מבעד לשכבה העליונה נחשפות שכבות שונות של צבע שנמרחו קודם. כתוצאה מכך הגוונים דוהים אחד לתוך השני, נמהלים בבני-גוון משתנים ובעוצמות זוהר משתנות. אפקט זה מקנה עומק לציוריו. קצותיהם של המלבנים מתערפלים ומיטשטשים, כאילו נפתחים כלפי חוץ ומתפשטים, עד שנדמה שהצבע מתחיל לרחף בהם ולרטוט. יצירותיו של רותקו מעודדות את הצופה לשקוע בהרהורים, הוא נשאב לערפול הצבעוני ונכנס למעין מצב של ריחוף מדיטטיבי. 

    כפי שניתן לראות בשתי הדוגמאות המובאות כאן, רותקו צייר על בדים גדולי מימדים; הגודל העצום מהותי ליצירת הרושם הדרוש, מפני שהוא מאפשר לצופה "להיבלע" בתוך היצירה.

      

    ''

    4. עידו מרקוס, ללא כותרת, שמן על נייר, 20X14 ס"מ

      

    ההשוואה בין יצירותיו הקלאסיות של רותקו לבין ציוריו של מרקוס בגלריה יאיר מרתקת. גם מרקוס מציג צורות מלבניות בחלל שאיננו קונקרטי, אך הן אינן מרחפות או רוטטות בו. בציור שלפנינו (4) מרקוס מצמיד את שתי הצורות זו לזו, צובע אותן בצבע עכור ואטום שמשטיח אותן, ומציב אותן על מצע של נייר חשוף. כזכור, רותקו יצר מרווחים בין המלבנים, צבעיהם התאפיינו בשקיפות וסביבם היה חלל צבעוני- אלמנטים אלה היו חיוניים ליצירת אפקט ההתפשטות והרטט. מרקוס שולל בציורו את האלמנטים הללו ובכך מבטל את "פוטנציאל" הריחוף והופך את המלבנים למעין מסה כבדה ופאסיבית שתקועה בחלל הריק.

     

    מעניינת הבחירה של מרקוס דווקא במצע של דף מחברת משובץ. נוכחות הגריד מדגישה את חוסר הדיוק המכוון שמאפיין את היצירה; מרקוס יכול היה להיעזר בגריד בכדי ליצור צורות מושלמות, אך נראה כי הוא סוטה ממנו בכוונה ויוצר מלבנים מעוקמים, שמקנים תחושה של אקספרסיביות ואלתור.

    חוסר הדיוק ניכר גם בסטייה של המלבנים ממרכז הציור- אולי כרצון להקנות דינמיות מסוימת ליצירה, שנראה בעיני כקריצה ממזרית לרטט של המלבנים אצל רותקו. תחושת האלתור והאקספרסיביות אופפת גם את "שדות הצבע" של מרקוס- הוא איננו ממלא את כל משטח המלבן, אלא משאיר אזורים ריקים, שיוצרים רושם כאילו הצביעה נעשתה כלאחר יד. ניתן לראות בקצוות המרוחים של המלבנים כהדהוד ממזרי לקצוות המתפשטים אצל רותקו; אלא ששוב, כאן אין ריחוף אלא תקיעות במקום.

      

    ''

     

    5. עידו מרקוס, ללא כותרת, שמן על נייר, 29X30 ס"מ

      

    גם כשמרקוס מצייר נופים (1, 5) הם נוטים אל המופשט, שכן לא ניתן לזהות בבירור את מרכיביהם. ניתן להביט גם על ציורים אלה בעיניים "רותקואיות", ולראותם כמורכבים משתי צורות דמויות-מלבן המופיעות בחלל שאיננו קונקרטי. במובן זה, ניתן לומר שחלים על ציורים אלה אותם העקרונות שדנו בהם קודם- עקרונות המבטלים את אפקט הרחיפה והרטט שאפיינו את ציוריו הקלאסיים של רותקו.

      

    עד כאן ראינו שמרקוס מאמץ אלמנטים מסוימים מהשפה של רותקו, ומשנה אותם בשובבות, כך שנוצרת שפה חדשה השונה בתכלית במשמעותה מזו המקורית. אך "מכת המחץ" האמיתית שנותן מרקוס ליצירות הרוטטות של רותקו, מתגלמת דווקא בגודלם הקטן של ציוריו. רותקו יצר ציורים גדולי-מימדים, המבקשים מאיתנו להתרחק מהם כדי למצוא את מקומנו מולם ולהיבלע בתוכם, וכך להגיע לספרות רוחניות ונשגבות. ואילו מרקוס יוצר ציורים קטני מימדים ומבקש מאיתנו להתקרב וכמעט להיצמד אליהם,  ובכך למעשה לרדת אל קרקע המציאות, אל דף המחברת המשובץ.

    הדיאלוג שמנהל מרקוס עם רותקו יוצר משחק בין היומיומי והפשוט לבין הנשגב והרוחני, וממחיש באופן מרתק את כוחה של האינטרטקסטואליות באמנות. 

     

     

       

    "בקטנה"- תערוכת יחיד של עידו מרקוס 

    אוצר: יאיר שולביץ

     

    יאיר גלריה לאמנות

     

    אבן גבירול  6 ת"א

     

    תאריך סגירה: 18.3.2011

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/11 16:31:
      הראשונה והרביעית...תענוג...
        6/3/11 18:50:
      יופי של עבודות
        5/3/11 08:41:
      תודה על המידע מעניין ....אלך לראות

      ארכיון

      פרופיל

      עינת-א.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין