כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (26)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/3/11 21:29:

    צטט: שמעון רוזנברג 2011-03-08 10:57:40

    ושוב סיפור מוצלח מעולמו של המחבר הצייר ואם ציור הידיים שלך אז בכלל מסיר את כובעי! שאפו!

    .

    הסיפור הזה נכתב כתגובה למעשים דומים שקרו, לא רבים

    אבל קרו; לא במתכונת הזו כמובן שהיא דמיונית לחלוטין, וגם

    הדמות הראשית מופרזת מאוד, כדי להדגיש ביתר שאת את

    הדרכים הנלוזות האלה.

    הידיים הן שלי ורישום ההכנה בפסטל הוא די מוקדם, ועבורי

    הוא היה ציון דרך להתקדמות, כי ידיים קשה לצייר. 

    המון תודות שמעון עבור המחמאות והעידוד הרב.

      8/3/11 10:57:
    ושוב סיפור מוצלח מעולמו של המחבר הצייר ואם ציור הידיים שלך אז בכלל מסיר את כובעי! שאפו!
      5/3/11 17:46:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2011-03-04 21:02:35

    אין סוף להתלהבותי כשאני רואה בן כל הפוסטים.

    פוסט מבצבץ ממך.

    אתה פשוט יוצר ומשורר מוכשר.

    פשוט בורכת....נשיקה

    כהרגלך סיפור נפלא ומרתק.

    משאירה כוכב ואת ברכתי לשבת המלכה באהבה.

    http://cafe.themarker.com/image/2062628/

     

    ''

    .

    ואת פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש רוית!!!

    המון תודות ואני שמח את נהנית כל כך.

      4/3/11 21:02:

    אין סוף להתלהבותי כשאני רואה בן כל הפוסטים.

    פוסט מבצבץ ממך.

    אתה פשוט יוצר ומשורר מוכשר.

    פשוט בורכת....נשיקה

    כהרגלך סיפור נפלא ומרתק.

    משאירה כוכב ואת ברכתי לשבת המלכה באהבה.

    http://cafe.themarker.com/image/2062628/

     

    ''

      4/3/11 20:53:

    צטט: צוער סוכנות לביטוח 2011-03-04 18:35:01

    יופי של ציור, כמו הכתיבה כך גם הציור :-) "האופל" הוא כנראה תרתי משמע .

    .

    בהחלט צוער והמון תודות עבור ההערכה החיובית והשבחים. 

      4/3/11 20:52:

    צטט: anaatti 2011-03-04 17:59:18

    הציור שובה עין במיוחדות שלו,,

    אהבתי גם את הגוונים החמים..

     

    העלת סוגיה מעניינת ונפוצה,כמעט בכל תחום ,,

    אין גבול לדימיון ולאמצעים שמשתמשים כדי להתפרסם,,

    יש הגורסים שגם פירסום שלילי הוא עדיין פירסום, ולא בוחלים בשום אמצעים..

     

    כתוב נפלא ...

    שבת נפלאה לך חיים יקר...*

    .

    אני שמח מאוד ענתי שהציור והסיפור בפרט מצאו חן בעינייך.

    נכון מאוד זו בעיה שכיחה בתחומים שונים של החיים לא רק

    בעולם האמנות, לדאבוננו, ובעידן הריאליטי זה מאוד ריאלי...

    זו גם בעיה של חינוך לעשייה שרק מחריפה. נקווה שיימצא

    לה פתרון. שבת נפלאה ענתי.  

    יופי של ציור, כמו הכתיבה כך גם הציור :-) "האופל" הוא כנראה תרתי משמע .
      4/3/11 17:59:

    הציור שובה עין במיוחדות שלו,,

    אהבתי גם את הגוונים החמים..

     

    העלת סוגיה מעניינת ונפוצה,כמעט בכל תחום ,,

    אין גבול לדימיון ולאמצעים שמשתמשים כדי להתפרסם,,

    יש הגורסים שגם פירסום שלילי הוא עדיין פירסום, ולא בוחלים בשום אמצעים..

     

    כתוב נפלא ...

    שבת נפלאה לך חיים יקר...*

      4/3/11 17:53:

    צטט: ניקיטה10 2011-03-04 09:36:47

    יפה!!...שבת שלום

    .

    המון תודות אודי ושבת שלום. 

      4/3/11 17:53:

    צטט: דיוטימה 2011-03-04 08:47:28

    שבח מיוחד לציור המצוין של הידיים.

    זכור לי ציור נוסף שלך, של כפות ידיים שמאוד אהבתי וזה, למיטב בקיאותי הצנועה בהחלט, משובח כמותו

    .

    האמת שזה ציור הכנה בשלב די מוקדם, בחירת

    הצבעים מוצלחת מאוד ומרשימה להערכתי. אבל

    ציירתי כבר ידיים מוצלחות יותר. המון תודות

    דיוטימה ושבת שלום. 

      4/3/11 17:50:

    צטט: דיוטימה 2011-03-04 08:43:53

    חיים יקר,
    הדברים שכתבת לצד הקישור, אכן באים לביטוי עז בסיפור היצרי-אנושי הזה.

    אין גבול למה שאנשים תאווי פרסום מסוגלים לעשות.

    כשבכל החזיתות הוא נוכל תבוסה, שהרי שוב גם אינו מצודד "פרגיות", מי שהיה פעם אור - אורי, הופך לאופל באחריתו...

    סיפור טוב!

    .

    מרגש אותי לשמוע את הביקורת החיובית

    שלך דיוטימה. אני מאוד שמח שעד כדי כך

    התרשמת ממנו. זה מוכיח שהצלחתי לומר

    את המעט, התמצית יותר נכון שהשתדלתי

    להעלות בסיפור הזה.

      4/3/11 17:47:

    צטט: צילום בזמן אמת 2011-03-04 07:46:41

    אוהב את כתיבתך שב"ש

    .

    שבת שלום צ.ב.א ואני אוהב

    את תמונותיך. 

      4/3/11 17:46:

    צטט: י ו נ י ת 2011-03-04 07:07:31

    חיים יקירי בורכת בכישרון כתיבה וציור. אהבתי.

    .

    אני שמח מאוד שזו התרשמותך יונית.

    את מחמיאה לי מאוד העובדה שסיפור

    מצא חן בעינייך מרגשת אותי. 

      4/3/11 17:44:

    צטט: סאלינה 2011-03-04 03:32:31

    חיים, הציור באמת מהמם... מסכימה עם תגובתה של דבי לגבי האמן שבסיפור...לצערנו גם בתחומים אחרים, קיימת אותה בעיה....העולם צועד ותמיד יהיה בו הכל מכל.... שבת שלום !! סאלינה

    .

    תודה מקרב סאלינה. נכון העלילה לא רחוקה מאוד מהמציאות,

    לא הנוכחית ולא ההיסטורית... שבת שלום. 

      4/3/11 17:43:

    צטט: .האחת. 2011-03-04 01:38:46

    סיפור מרתק... הכותרת גם מרתקת.. הציור מעולה. *******

    .

    המון תודות האחת עבור המחמאות החמות. 

      4/3/11 17:42:

    צטט: debie30 2011-03-03 23:42:59

    חיים, ציור הידיים נהדר. אוהבת את הצבעוניות ואת הבעתן לעומת זאת ידי האמן שבסיפור... ראשו ביחצנות ובפרסום בכותרות וידיו מחבלות. סופשבוע נעים דבי (אשוב בתום ה- 24)

     .

    תודה דבי. הציור הזה שימש למעשה כציור הכנה לציור העיקרי.

    הוא יצא לגמרי לא רע לשמחתי. שבת שלום.

      4/3/11 09:36:
    יפה!!...שבת שלום
      4/3/11 08:47:

    שבח מיוחד לציור המצוין של הידיים.

    זכור לי ציור נוסף שלך, של כפות ידיים שמאוד אהבתי וזה, למיטב בקיאותי הצנועה בהחלט, משובח כמותו

      4/3/11 08:43:

    חיים יקר,
    הדברים שכתבת לצד הקישור, אכן באים לביטוי עז בסיפור היצרי-אנושי הזה.

    אין גבול למה שאנשים תאווי פרסום מסוגלים לעשות.

    כשבכל החזיתות הוא נוכל תבוסה, שהרי שוב גם אינו מצודד "פרגיות", מי שהיה פעם אור - אורי, הופך לאופל באחריתו...

    סיפור טוב!

    אוהב את כתיבתך שב"ש
      4/3/11 07:07:
    חיים יקירי בורכת בכישרון כתיבה וציור. אהבתי.
      4/3/11 03:32:
    חיים, הציור באמת מהמם... מסכימה עם תגובתה של דבי לגבי האמן שבסיפור...לצערנו גם בתחומים אחרים, קיימת אותה בעיה....העולם צועד ותמיד יהיה בו הכל מכל.... שבת שלום !! סאלינה
      4/3/11 01:38:
    סיפור מרתק... הכותרת גם מרתקת.. הציור מעולה. *******
      3/3/11 23:42:
    חיים, ציור הידיים נהדר. אוהבת את הצבעוניות ואת הבעתן לעומת זאת ידי האמן שבסיפור... ראשו ביחצנות ובפרסום בכותרות וידיו מחבלות. סופשבוע נעים דבי (אשוב בתום ה- 24)
      3/3/11 21:25:

    צטט: הטרמילר 2011-03-03 20:41:48

    גם הציור עשוי היטב

    ..

    MUCHAS GRACIAS RAFA 

      3/3/11 20:41:
    גם הציור עשוי היטב
    0

    ידי עשיו

    26 תגובות   יום חמישי, 3/3/11, 19:55

    http://cafe.themarker.com/image/1203316/
    בטרם הנץ השחר נעור אורי אופל בבהלה משנתו. יבבותיו של צופר האזעקה אשר העירוהו הוסיפו למלא את חלל האוויר בצרימותיהן העזות.

    בהשלמה כנועה הוסיף לשכב בעלטה, מצפה שירד בעליו של אותו רכב ויביא קץ לייסוריו, לעינוי המחריד הזה.

    'קללת הקידמה!' רטן בשפל קול, 'התחלה מעודדת ליום חדש.' להוסיף לישון למרות עייפותו הרבה, לא ציפה עוד.

    דלת נטרקה באחת הדירות, קולות צעדי ריצה מתרחקים והולכים נשמעו, ובאותה פתאומיות בה החרידו צופר האזעקה משנתו, כך נשתתק.

    'תודה לאל!' נאנח תוך כדי קימה ממיטתו. נע לחדר הרחצה בידיים מגששות, עמד מעל לכיור, שוטף פניו בחשכה. מרחיק עיניו מהראי, לבל יראה אף את צללית קלסתרו הצפוד ואת שיער ראשו הדליל ששיבה זרקה בו. 

    לאחר היסוס מה פנה לסטודיו, פתח דלתו, הדליק את האור ועמד מסתכל בכן המיותם בפנים מכורכמות. לאחר שניות ספורות כיבה את האור ושב למיטתו.

    מאורעות ליל האתמול חזרו וצפו בבהירות לנגד עיני רוחו. לו הקדים לצאת מבית הקפה היה חוסך מעצמו השפלה רבה ומיותרת. אך הפרגית הצעירה ההיא עם פניה המצודדות, ריתקה אותו למקומו. הרבה תקוות נטעה בו בחיוכיה ובמבטים עורגים. סבור היה שיצא וזרועו כרוכה על מותניה – ומי יודע, אולי הבוקר היה מתעורר לצידה.

    וכך ישב והוסיף לשתות ולגמוע אותה בעיניו. לקראת חצות כאשר נכנס "המלה האחרונה בשדה החידושים", דרדק שכוכבו דרך זה עתה, מדביק, גוזר, כותב מסות שלמות במכחוליו. חורץ בקתות, מורח בידיו, בעמידה ובכריעה ומי יודע בעוד אלו תנוחות ואילוצים אונס הוא את בדיו. והמבקרים משתפכים בהתמוגגות מטור אל טור, ממערכת עיתון אל מערכת מקומון. בעוד הוא מחפש לשווא את שמו בין השורות וחורק שיניים.

    לפיכך כאשר ראה אותו נכנס האדימו פניו, קם מניף כוסו וקרא בקול:

    'רבותיי, אני מרים כוסית לחיי מורה הנבוכים, מתכנן האופנה הדגול, התמרור שהציבה לנו הביקורת...!' וכך עמד להוסיף לקרוא עד שיבוא גל הצחוק הרועם שיקיף את כל פינות בית הקפה. לתדהמתו סתמו פיו, גערו בו, ומי? דרדקים שטרם חיממו כסאות במוסד הזה שנה שלמה אחת! נתלהטו הרוחות, התגעש וויכוח בצעקות רמות וכשהרים ידו, אצו להפריד. בסופו של דבר מצא עצמו מושלך אל המדרכה לרגלי חומת סקרנים מגחכת.

    ברגליים כושלות מחמת משקה רב שהריק לקרבו, חזר לביתו מדוכא בפנים מאפירות.   

    תהליך ההתדרדרות בו היה הוא מצוי, קיבל תנופה נוספת כתוצאה מאירוע זה. אולי טרם הסכין לכך טרם עיכל את העובדות, אך את סימניו של התהליך לא ניתן היה יותר להדחיק. הבריות התרחקו ממנו. מתי ביקרוהו לאחרונה בביתו, מתי טרחו לאחרונה מבקרי אמנות, אוצרים, או אספנים להגיע לסטודיו שלו? מתי חילקה עמו אישה יצועיו...?

    האחרונה שבהן הייתה אותה גרושה טרייה, מודל לשעבר שחזרה להסתופף בחוגי הבוהמה. הוא אסף אותה אליו, עשה לה טובה. האמת שהיא כלל לא נשאה חן בעיניו. אלא שגם כבר אז החל כוכבו לדעוך וטובה ממנה לא מצא. כך שהייתה תחליף טוב בעיניו, "הרע במיעוטו", עד אשר תימצא פתיה צעירה, "אבישג", שתניח לו לדבוק בנעוריה, שתעורר מחדש את השראתו – כך קיווה אך לפני כמחצית השנה. והיצור הזה "הרע במיעוטו" כפי שכינה אותה בינו לבין עצמו בהומור, טרקה את דלתו רק לפני חודש ומחצה. היה זה לאחר מריבה קולנית, את דיוקנה דרשה שיצייר. וכי צייר דיוקנים הוא? ומי בכלל עוסק היום באמנות עבר מנוונת זו!

    איך אראה את פניי בבית הקפה? נחרד פתאום מתנער מהרהוריו. אכן, כיצד יציב שוב את רגליו במקום המפגש המסורתי שמעולם לא הדיר ממנו רגליו? מעמדו מה יהא עליו? שולחנו, הפינה שלו, חוג נספחיו ששתה את דבריו בצמא. וחוג זה שהיה הולך ומתדלדל לאחרונה, שרידיו יאספו בוודאי על ידי אותם צעירים שדוחקים את רגליו.

    לא, עוד לא חלפה שעתי, עדיין כוחי במותניי! בתנועה נמרצת קם ועטה בגדיו ופנה למטבחו. אסף את שאריות יום האתמול לתוך שקית מיותרת, וירד עמה למטה.

    היום האיר שמי קיץ תכולים ובהירים, מילא ריאותיו באוויר הצח וניגש לפאתי החצר. הרים מכסהו של אחד מפחי הזבל, ובהחלטיות נחרצת השליך את השקית פנימה.

    דבר מה חייב להיעשות! דבר מה שיפתח לפניו את דלתות בית הקפה לרווחה שוב, שיזכיר לציבור שעדיין קיים הוא! מה הדבר עדיין לא ידע. אך פתרון יימצא לו במעט סבלנות, רעיונות לו למכביר. הוא יחזור ויתפוס את מקומו בפינתו בבית הקפה, כאשר כל העיניים נשואות אליו כבעבר.

    בזריזות שב לביתו, נוטל בדרך את עיתונו מתיבת הדואר והחל טורח בפת שחרית.

    הקומקום זמזם על הכירה ובעודו אוכל עבר על העיתון. את המהומה אתמול לא הזכירו – מוטב כך. אלא שנחוצה לו כותרת, כותרת בעמוד האחורי או באחד העמודים הפנימיים תספיק בהחלט; כולל כתבה של כמה שורות, בעוד שמו יוזכר בה מספר פעמים  אין צורך ביותר מזה  בשלב מוקדם זה.

    איך עושים זאת? צריך לשבת ולחשוב על הבעיה.

    שפת לעצמו קפה והתיישב סמוך אל שולחנו, גומע ומהרהר.

    יש רעיון וישנה דרך... אך רצוי שימצא לעצמו מישהו שיבצע זאת, שיעשה עבורו את העבודה השחורה, אין טעם שיסתכן ויעשה זאת במו ידיו. כן, הטיפוס הזה שהעסיק לא אחת בעבר. אמנם לא למטרות מעין אלו, גיחך לעצמו בהנאה. אך הטיפוס הזה מבין עניין ובעברו הרחוק אף ביצע דברים חמורים יותר תמורת תגמול – וגם ישב!

    פנה לטלפון וחייג לאותה ההתאחדות שבה עבד אותו טיפוס.

    "הלו, תני לי בבקשה את האחראי על התחזוקה והניקיון", אמר למרכזנית. כיסה את השפופרת במפית שנטל משולחנו וחיכה לבואו של אותו טיפוס.

    'תשמע אתה רוצה לעשות קצת כסף קל?' שאל אותו כאשר נטל זה את השפופרת מצדו השני של הקו.

    'אל תבלבל לי את המוח!' ענה לו הטיפוס בגסות וטרק בפניו את השפופרת.

    המטלית נשמטה ונפלה לרגליו, בבהלה חייג שוב והשביע את המרכזנית שתשיג לו שוב את הטיפוס הלז בדחיפות.

    'הוא אינו מוכן לדבר אתך!' השיבה לו זו וטרקה אף היא את השפופרת.

    'טינופת ארורה!' פלט בכעס וביאוש, כל הרעיון הגדול מתמוטט לנגד עיניו כבנין קלפים.

    אין כל ברירה אחרת, איאלץ לעשות זאת בעצמי, ניחם עצמו – עוד היום אעשה זאת, החליט ומיהר לצאת לקניותיו.       

    כאשר חזר לאחר שעתיים ומחצה, המתין לבוא הערב בקוצר רוח, לסטודיו אף לא זכר לגשת.

     

    בשבע בערב החנה את מכוניתו במרחק שני רחובות מאותו מוסד, בו עמד הוא לבצע זממו ופנה לשם ברגל.

    כאשר הגיע סמוך ליעדו, התעכב בצדו השני של הרחוב בפתח הקודר של אחד הבתים; סוקר את אותו אולם שחזיתו שקופה ועמד ריק מאדם באותה שעה. אלא שתורנית קשישה אחת ישבה מאחורי דוכן מוארך בצד ימין – המחסום היחידי שהיה עליו לעבור. כמחצית השעה נותרה לו עד מועד הסגירה, עד שתקום זו ותכבה את האורות.

    עמד והתלבט. תחילה חשב לטלטל את אחת המכוניות החונות, עד אשר יופעלו צופריה, ובהמולה שתיווצר ייכנס, שהרי הפתח האחורי היה כבר סגור בשעת ערב זו.

    אך עלולים לזהותו, הרעש ימקד תשומת לב ועד שיחצה את הרחוב, או אף לפני שינטוש את המכונית החונה, יזהוהו!

    תוכנית עלובה, חסרת צל צלו של סיכוי! גער בעצמו בכעס.  

    כעשרים דקות לפני מועד הנעילה קמה התורנית הקשישה ממקומה ונבלעה בקיטון שמאחורי הדוכן. האורות החלו כבים.

    בזריזות חצה את הרחוב נכנס לפתח חלף את האולם הקטן, פנה לשמאלו והגיע לרחבה שלפני הפסיפס על הקיר מנגד. לאחר מספר שניות של הלמות לב, עשה דרכו חזרה בחשכה מבלי שזו תבחין בו.

    בקלילות נע ברחובות הצדדיים כשנפשו עולצת. כמעט פצח בקול ב-"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו." חש כמו חזרו אליו נעוריו ומרצו שכה שפע אז. עלה על רכבו התניעו ונסע היישר לבית הקפה למקום מפגשו המסורתי. ייתכן וקבלת פנים ראויה לא תמתין לו שם, אך אליבי מוצק יהא זה לבטח. בחצות שב לביתו נעל עצמו בסטודיו והתיישב מול הכן, המוזות אמנם לא חגו סביב ראשו אך מוטב שיפרק את המתח מעט. וכך מערבב צבעיו ומלטף במכחוליו את הבד הפך במוחו את אפשרויותיו.

    המתג הופעל והחלה הספירה לאחור... הרהר בשביעות רצון רבה. הוא היוזם ואין דוחק בו, אך מוטב ויכין עצמו למחר. שהרי בעיני הרשויות יהיה אף הוא אחד החשודים, תיאורטית לפחות. כך שחשוב מאוד להימנע מהפרזה. רצוי שיופיע כמי שזועזע קשות, כאחוז הלם שאינו מסוגל לפחות בתחילה להגיב, לפצות פיו. כך ירבו סיכוייו שלא יינתן פומבי לחשד העלול לדבוק בו עצמו. ומסע הפרסום שהוא עושה לעצמו יעלה ויצלח!

     

    למחרת בתשע ועשרים בבוקר לאחר המתנה רווית מתח, צלצל הטלפון.

    'מר אופל, קרה דבר מה נורא, אתה חייב לבוא לכאן מיד, חיבלו בפסיפס שלך!' גמגם נרגש הקול בצד השני של הקו.

    'מי מדבר?' נזעק אופל, 'מאיפה אתה מדבר?' בתוך שניות מספר התברר העניין

    נו, מאחר ויודע אני מה קרה כעת, ולאן לנסוע, מוטב שאשב ואשקיט רעבוני, כדי שיספיקו בינתיים להגיע כל הפונקציונרים... גיחך לעצמו בשביעות רצון מורח פרוסת לחם בחמאה ודבש.

    לאחר כשעה בלבד כבר ניצב אופל במרכז ההמולה, בינות לעיתונאים, שוטרים, מנהל המקום וצוות עוזריו – ואף קומץ סקרנים שהספיקו להגיע, להידחף ולצור על שאר הנוכחים. בעוד אופל נושא דרשה מלאת להט בגנות הברבריות והוונדליזם, האלימות הזוחלת שחדרה לחיי היום יום – ואף לתחום מקודש זה הגיעה.

    בתשובה לשאלות העיתונאים הסביר אופל את מידת הנזק ומסר הערכה ראשונית של המאמצים והאמצעים אשר יידרשו ל-"רסטורציה". 

    'כמעט כמו הרסטורציה של "משמר הלילה" של רמברנדט...' העיר מאן-דהוא בסרקזם.

     

     

    חיים קדמן © כל הזכויות שמורות 1987

    דרג את התוכן: