כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    רוקנ'רול זה לא רק מוסיקה...

    2 תגובות   יום חמישי, 3/3/11, 20:48

    אני רוצה לנצל את ההזדמנות בכתיבת הפוסט הזה ולשבח (בעניין קשור לפוסט) את ידידי גלעד, שהתחיל לקרוא את ספרו המצויין והקשה של פרידריך ניטשה, "כה אמר זרטוסטרא". אני חייב להתוודות, למרות שקראתי כמעט את כולו, שמעולם לא הצלחתי לקרוא ממש הכל ללא דילוגים, אז אני בכנות מאחל לגלעד שיצליח יותר ממני. אולי גלעד חושב שאני מלגלג עליו, כי משום מה הוא לא הבין שהחמאתי לו כשכתבתי אותו דבר באופן פרטי, אז אני נשבע שבפומבי אני רושם עליו רק ביקורת רצינית, בלי לגלוגים וסכינים בגב - את הבדיחות על חשבונו כבר אעשה באופו פרטי, המחמאה פה היתה ברצינות גמורה!!!  וחוץ מזה, שאר ההבנה שלי את ניטשה נובעת מקריאה של דברי פרשנות כמעט בלבד - כן, כן, ערוותו של מי שמתיימר להיות אינטלקטואל נחשפת - והמראה לא נעים כלל ועיקר.

     

    אם מדברים על ניטשה, הוא מוכיח נקודה שאני מזמן טוען בקשר לרוקנ'רול.

    התזה שלי בנושא, היא שרוקנ'רול זו בעצם לא מוזיקה, זו דרך חיים ודרך מחשבה: הרוקנ'רול הוא חופש. חופש מיני, חופש ממוסכמות חברתיות, החופש להיות פשוט ומורכב בו זמנית (תקשיבו למילות השירים של "מופע הארנבות של דוקטור קספר"), חופש מגדרי, החופש לחשוב בעצמך ולפעול לפי זה בלי לשים זין מה חושבים ההמונים (אולי חברי הלהקה נחשבים, כמה חברים קרובים - וזהו!!!) והחופש לבטא רעיונות, תשוקות ויצרים.

    בעצם רוקנ'רול יכול להיות, במובן המטאפורי כמובן, לא קשור בכלל למוזיקה, זו הדרך שבה אתה פוקח את העיניים בבוקר ועושה את "הקטע שלך" בחיים, כשאתה מתרחק כמה שאפשר מהעדר של בני האדם - והמוזיקה היא רק רקע לחיים כאלה!!! יש לפעמים אי הבנה בקשר לקונספט של "להיות גבר" והוא מעלה דימויים מאצ'ואיסטיים (מה הפלא, בעצם? הביטוי הוא ביטוי גברי אשר מדיר מתוכו נשים), אבל התפיסה המגדרית המשוגעת (והמבורכת) של חלק מלהקות הגלאם מטאל את המושג הזה, קצת מערערת את מוצקותו לכאורה: עבור חלקם, להיות "גבר" זה לעלות על הבמה בשמלה. בסרט תעודי על תרבות המטאל, שאל אחד מהם "עכשיו שכל הלהקות מפגינות קשיחות גברית על הבמה, איך אפשר להתעלות על זה? מה, לעלות על הבמה עם חליפת עסקים, כמו שאבא שלי לבש? אז החלטנו ללכת בדרך ההפוכה..."

     

    אבל, בדיוק כמו שכתבתי בתזה בתחילת מאמר זה, יש אנשי רוח ויצירה, למשל אותו פרידריך ניטשה, אשר מוכיחים כי רוח הרוקנ'רול יכולה לחיות גם מחוץ לבמה.

    ניטשה, בן למשפחה נוצרית אדוקה, כנראה מעולם לא ידע לנגן, אך ברוחו ביטא תרבות שלמה של חופש, יצירתיות ובעיטה במוסכמות. הוא בעט בדת וברעיון האל הרבה לפני שזה נעשה מקובל, אבל במאה ה-21 זה לא מרשים מספיק, נכון? זה ממש לא הכל: הרעיון לפיו יש כללי מוסר שאסור לפקפק בהם? ניטשה בעט בזה: הוא הרשה לעצמו לקרוא למוסר המקובל, מוסר "יודו-נוצרי" כהגדרתו (אבל הוא ממש לא היה אנטישמי, רק אחותו) מוסר צבוע של עבדים ממושמעים. הרעיונות של סוקרטס, המצביעים על האפשרות שיש אמיתות המשותפות לכולם? הוא לגלג על סוקרטס, ממש לעג לבסיס תורתו וטען מנגד, שאין אמת אבסולוטית, מלבד זה שאתה צריך ליצור את האמת שלך בעצמך.

    ומה עם פילוסופיה? הוא השתין על הלוגיקה, טען שהפילוסופיה הקלאסית שכלתנית מדי - וניסח פילוסופיה משלו, חלקה כתובה בסגנון שירי, דבר שלא היה נהוג עד אז (עד כמה שאני יודע, אתם מוזמנים לתקן אותי).

    האיש הזה היה הכי פרוע ורוקר מבלי שנגע בגיטרה, לכן נורא מרגיזה אותי היומרה של המנחה המתקתקה מירב פלדמן מערוץ הילדים, לפצוח בקריירת רוק. בנאדם נוסף, דווקא מוזיקאי, שפרשנים מודרניים טוענים כי ביטא ביצירתו את רוח הפאנק רוק, למרות שהגיטרה החשמלית לא הומצאה בזמנו, הוא בטהובן...

     

    אם הצלחתי לשכנע אתכם, שבנאדם יכול להיות רוקנ'רול מבלי לנגן, הבה נקפוץ לנושא האמיתי של מאמר זה ונתבונן בהאנק מודי, מ"קליפורניקיישן"...

    תובנה ראשונה: בתוך שם הסדרה נמצא הביטוי באנגלית לניאוף, פורניקיישן, פעולה חביבה (לכאורה) על האנק מודי.

    תובנה שנייה: כאשר מסתכלים על גיבור הסדרה (האנק) ברפרוף ושטחיות, נדמה לרגע שהוא כוכב רוק - והוא באמת כזה, ביותר מובנים מאשר ניתן לראות במבט ראשון.

     

    האנק מודי, סופר מצליח לשעבר, שאחד מספריו אף עובד לסרט, נמצא במשבר כתיבה, לפחות בעונה הראשונה. בתקופות רגילות, כאשר הוא כותב, הכתיבה שלו נוטה להביע ייאוש מהאנושות, קדרות, לעתים אף מיזנטרופיה. כאשר אינו כותב, הוא מנסה לנהל (ללא הצלחה) את חיי המשפחה המתפרקים שלו, שכוללים את בתו הגותית המרדנית והאקסית הממורמרת שלו.

    מכיוון שהנסיבות מקשות עליהם להתאחד, הוא מבלה את זמנו עם בחורות צעירות ונשים בגילו, פעם אחת (מבלי ידיעתו, הוא לא חלאה) הוא אפילו מבלה את הלילה עם קטינה.

    כשמסתכלים על קטעים נבחרים מהסדרה ולא ברצף, נוצר הרושם כאילו מדובר בסוג של ליצן חצוף, חסר כל מחויבות, שנהנה לדלג ממיטה למיטה. לא שהכל שקרים, אך דעתי על האנק שונה במקצת: אני חושב שהוא באמת מאוהב באקסית שלו ומעוניין להשאר נאמן לה, אבל תמיד יש איזו הצעת עבודה במדינה אחרת וכו', שגורמת להם להחליט על הפסקה ביחסים. לא ראיתי אותו מעולם, פשוט מעולם, בוגד בה - ואפילו הפעם בה העניק עונג אוראלי לאשה אחרת, נבעה מאי הבנה כשנכנס לחדר הלא נכון בחושך... אתם מומנים לחייך בספקנות ולהשוות למשה קצב, אני החלטתי להאמין להאנק וזהו זה!

    בכל מקרה, עד שאהובתו תחליט לחזור אליו, הוא פשוט חי את החיים שכל הגברים (וחלק מהנשים) היו רוצים לחיות.

    סדרה מדהימה, מצחיקה וחסרת גבולות, התלונה היחידה שיש לי היא שחוץ מהבת הגותית, הדמויות הנשיות ממש לא חזקות מספיק והן מהוות סוג של רקע לעלילה הגברית.

     

    דמות יוצאת דופן בעלילה זו היא סו קונולי, הבוסית של צ'רלי רנקל, הסוכן הפתטי והקרח של האנק מודי, בגילומה של קתלין טרנר הכריזמטית: אישה פרועה, גסה, וולגרית, בעלת פה מלוכלך, שמטרידה בהצעות מיניות בוטות לחלוטין את רנקל - ומצליחה במזימתה.

    מבט חתרני על הדמות, גורם לצופה הנבון לקלוט, שסו נוצרה כמראה מעוותת שנועדה להראות לנו, איך נראים גברים מהזן הישן במבט נשי, או עד כמה דוחים ומבזים את כבוד האדם חלקנו יכולים להיות. אם סו קונולי דוחה אתכם (אני ממש נגעל ממנה כשאני מפסיק לצחוק), תחשבו שפעם ככה היה מקובל להתנהג בעולם הגברי, במקומות מסוימים זה עדיין ככה!!!

     

    למבט נשי חתרני בסדרות נוספות, אפשר להציץ בדראג קינג שנעשה בסדרה הבריטית "טיטי טיטי בנג בנג" ב-"BBC entertaiment" (בעצם, הסדרה כבר ירדה, אבל היא עוד תחזור), או בסדרה נוספת ששודרה באותו ערוץ וירדה, "ננס אדום", בפרק בו אנשי החללית מגיעים ליקום מקביל, הפוך מגדרית, הנשלט בידי נשים. הגרסאות עמוסות האסטרוגן שלהם מתייחסות אליהם... נו, כמו שהם מתייחסים בדרך כלל לנשים. את האכזבה הכי קשה חוטף דמוי האדם "חתול", שמצפה לקצת אקשן ומגלה שההפך ממנו זה... כלב.

     

    (הסדרה "קליפורניקיישן" משודרת בהוט 3, ימי שלישי בשעה 22:00)

     

    נ.ב: לידידי ערן, בבקשה תשלח לי הודעות, ההוראות איך לעשות את זה נמצאות כאן.

    http://cafe.themarker.com/post/2048699

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/3/11 09:17:
      קליפורניקיישן חרא סידרה. הבורר שולט! ותודה למחמאות אני מאמין לך שאתה באמת מתכוון למחמאות :)
        8/3/11 09:17:
      קליפורניקיישן חרא סידרה. הבורר שולט! ותודה למחמאות אני מאמין לך שאתה באמת מתכוון למחמאות :)