"יש לו לאדם צורך עז להטביע את חותמו בעולם, אבל יחד עם זה לדעת שבסך הכל כתב את שמו על קוביית קרח ביום קיץ חם". ארתור מילר, מותו של סוכן.

וילי לומן רדף כל חייו אחרי החלום האמריקאי- לעשות כסף. הוא מוצא את עצמו בגיל 63, עדיין סוכן מכירות, יוצא כל יום לעבודה עם סחורה באוטו וחוזר איתה כלעומת שיצא, מוכר סביבו אשליה של "הסוכן מספר 1, מוקף חברים ולקוחות", ולוקח כסף מהשכן כדי שמשפחתו לא תדע שהוא כבר מזמן לא מסוגל לפרנס. אחרי 30 שנה בהן נתן את מיטב שנותיו למקום עבודתו, הוא מפוטר.

כשהייתי סטודנטית עשיתי קריירה במלצרות והרווחתי המון כסף. בכל תחילת הקריירה המקצועית שלי כשפחדתי להכשל, הייתי אומרת- מקסימום תמיד אוכל לחזור למלצרות ולהתפרנס מזה. כשבגרתי והתחלתי לנהל, הייתי אומרת, מקסימום תמיד אוכל לחזור למכירות ולהתפרנס מזה.

ועכשיו ככל שעוברות השנים, הצורך לעשות משהו משמעותי בחיים מול הפחד שהחיים יתבזבזו להם, הולך ומתגבר. לא לתת לחיים להיות קוביות קרח ביום קיץ חם, ולהעלם מבלי להשאיר אחריהם עקבות. לעשות דברים משמעותיים, להשפיע, לעשות את ההבדל עם המשפחה, החברים והעבודה.

לא להיות בגיל 63, וילי לומן.

אגב, ההצגה "מותו של סוכן" מופיעה בתיאטרון הקאמרי, מומלץ