■ התבערה בעולם הערבי, ההפגנות והמהומות הסיטו לזמן מה את תשומת הלב הבינלאומית מהתהליך המדיני באיזור ■ אט אט חוזרים לשיגרה, והלחץ שוב מורגש, בעיקר בלשכת ראה"מ ■ בשבוע הבא יגיעו למדינת ישראל נציגי הקוורטט ויפגשו עם נציגים ישראלים, לקראת כינוס הקוורטט בדרג מנהיגים שיערך בעוד שבועיים בבריסל ■ על הפרק דיון בקיפאון המדיני במשא ומתן ■ בדיונים עם נציגי הרביעיה בשבוע הבא, צפוי שמדינת ישראל תציג את עיקריה של תוכנית חדשה להסדר ביניים עם הפלשתינים, שבבסיסה הכרה במדינה בגבולות זמניים ■ בלשכת ראה"מ נמנעו מלהגיב על הדברים, אך השבוע אמר גורם מדיני בכיר, שיש מקום לבחון הסדר זמני, אם יתברר שהפלשתינים אינם יכולים לקדם הסדר של קבע ■ נתניהו צפוי לשאת על כך נאום מיוחד בתוך תקופה קצרה, ואנשיו מדברים על "נאום בר אילן 2" ■ המבט המדיני קדימה לכיוון ספטמבר, מועד כינוס האו"ם שיאשר ככל הנראה הקמת מדינה פלשתינית, בין אם יהיה הסדר עם מדינת ישראל בין אם לאו ■ נתניהו פועל לפרק את המוקש הזה באמצעות נוסחה מדינית חדשה ■ וכך, בין הארועים המרכזיים השבוע: הצלחת מערכת ההגנה "מעיל רוח", העימות האלים בחוות יצהר, והמשך המהומות בעולם הערבי, מתגבשת לה תוכנית מדינית — שתעמוד במרכז השנה השלישית לממשלת נתניהו ■

זה כמה שבועות עמלים במשרד ראה"מ ובשב"כ על מבצע סודי. אין מדובר במבצע מדיני, וגם לא במבצע כלכלי או ביטחוני. מדובר ב"מבצע נופש" לכל חברי הקואליציה.

לרגל תחילת השנה השלישית לממשלת נתניהו, החליטו בלשכת ראה"מ כי יש לערוך מסע גיבוש מיוחד לכל חברי הקואליציה — הדבק המחזיק והמחבר את הממשלה. עד כה נערכו שני ערבי גיבוש (אחד עבור כל שנה), והפעם הולכים בגדול.

לצורך כך הוקם צוות היגוי מיוחד, בראשו הועמד גיל שפר — מנהל לשכת ראה"מ. יחד עם השב"כ ביקש הצוות לאתר מלון בצפון או בדרום הארץ, שיוכל לאכלס את משפחות חברי הקואליציה, בתוספת המאבטחים והמלווים. אנשי היחידה לאבטחת אישים כבר קיימו סיורים רבים בנדון, כיון שמדובר במבצע מורכב.

"אני מאושר מכך שקשה לנו להשיג מלון, נוכח תפוסת החדרים הגבוהה" התבדח נתניהו, ואמר כי הדבר מעיד על התיירות המוצלחת במדינת ישראל. לבסוף אותר ונמצא מלון בצפון. המדינה תממן את עלות האבטחה, ויתר הוצאות השהייה יגיעו מהכיס הפרטי של חברי הקואליציה. חסר להם להיתפס על כך. מבצע הגיבוש שמתכנן נתניהו, חשוב לו מאד. נתניהו יודע שהשנה השלישית לממשלתו, לא עומדת להיות קלה בשום חזית ובשום נושא. ברקע בעיות רבות, בעיקר במישור המדיני. העינים מופנות לספטמבר (השחור) הקרוב, תאריך היעד להכרזה הפלשתינית על הקמת מדינתם. כדי לסכל זאת, נתניהו משנה כיוון מדיני ושואף להגיע להסדר בינים, ולו כדי לפרק את "מוקש ספטמבר".

"השיחה עם מרקל"

בניגוד לחגיגות הצפויות של חברי הקואליציה בצפון, הרי שהמצב המדיני בכי רע. עדות לכך ניתן למצוא בסיפור שארע בשבוע שעבר.

נתניהו יזם שיחה טלפונית עם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. הוא התקשר אליה כדי להביע את אכזבתו, מכך שגרמניה הצביעה במועצת הביטחון באו"ם, בעד ההחלטה לגינוי ההתנחלויות. בדרך כלל גרמניה אינה מצביעה נגד מדינת ישראל ונזהרת בכבודה, לאור העבר. הפעם נטו הגרמנים לצד הפלשתינים ומדינות ערב.

נתניהו ביקש לברר מה ארע ומדוע התפנית הגרמנית. על פי הדיווח השיבה לו מרקל בכעס. "איך אתה מעז להביע אכזבה? אתה הוא שאכזבת אותנו. לא עשית מהלך אחד לקידום השלום"... נתניהו הופתע לנוכח ההתקפה הבלתי צפויה, ממי שנחשבת לידידת מדינת ישראל. הוא הרגיע את מרקל והבטיח: "בקרוב אשא נאום מדיני חדש. זה יהיה בתוך שבועייםֿשלושה".

מאז השיחה עמלים בלשכת ראה"מ על הנאום המתוכנן, המוגדר "נאום בר אילן 2". נתניהו טרם החליט היכן בדיוק ישא את הנאום, ומה בדיוק הוא מתכוון לומר בו. אולם הוא מבין שהעולם מחכה למשהו חדש. השיחה עם מרקל לימדה אותו על הציפיה הזו.

לברק היה את קמפ דיויד, לשרון היה את ההתנתקות ולאולמרט את אנאפוליס. כל שלושת הדברים הללו כשלו לחלוטין (בעיקר ההתנתקות), אולם הם העניקו אשראי מדיני לממשלות דאז, להמשיך לבנות בהתנחלויות ללא גינויים באו"ם וללא שיחות טלפון נזעמות — נוסח מרקל. לנתניהו היה גם אשראי כזה, לאחר נאום בר אילן. האשראי נגמר והוא חייב למצוא משהו אחר. מכאן הנאום המתוכנן.

נוסחה עטופה בבומבסטיות

אחת האפשרויות של נתניהו, היא לשאת את "נאום בר אילן 2" בפני הקונגרס האמריקאי. נתניהו ירגיש שם כמו בבית, כאילו הוא נמצא במרכז הליכוד. מספר חברי קונגרס שנפגשו עימו בימים האחרונים בירושלים, העלו בפניו את האפשרות הזו. נתניהו שמתכנן לבקר בוושינגטון רק בעוד חודשיים וחצי, שוקל להקדים את ביקורו ולקיימו בתוך שבועייםֿשלושה.

במערכת המדינית צופים כי נתניהו ינסה לקדם הסדר בינים עם הפלשתינים, לאחר שהגיע למסקנה כי אבו מאזן לא מעוניין לחתום על הסכם קבע, שיוביל לסוף הסכסוך. הסכם בינים כזה, יאפשר לפלשתינים לנהל את חייהם ולפתח את הכלכלה כרצונם, אך ישאיר בידי מדינת ישראל את הביטחון ביו"ש ואת ההתנחלויות.

במקביל ליישום מיידי של הסדר הביניים, יפתח משא ומתן על הגדרת עקרונות הסדר הקבע העתידי, ויינתנו ערבויות לפלשתינים בנושא גבולות הקבע של מדינתם המתוכננת.

מדובר בשינוי מהותי מהתוכנית המקורית של נתניהו, המצדד בשיחות על הסדר הקבע. העמדה החדשה מהווה איפוא נסיגה מעמדתו הקודמת, לפיה יש לנסות ולקדם הסדר קבע על כל סוגיות הליבה של הסכסוך הישראליֿפלשתיני בתוך שנה. הביקורת נגדו באירופה, ובעיקר הווטו האמריקאי שנדרש באו"ם כדי למנוע החלטת גינוי נגד ההתנחלויות, אותו השיג נתניהו במאמץ רב, הביאו אותו למצב החדש.

הדברים הללו יעמדו במרכז נאומו, שיהיה כאמור בסגנון בר אילן. נתניהו מומחה ביצירת נאומים דרמאטיים. הוא יודע לעטוף נוסחאות פשוטות במילים בומבסטיות, שזוכות לכותרות גדולות.

"מציאות של ראש בקיר"

עדות למצב החדש בו נמצא נתניהו, היו הדברים שאמר השבוע בישיבת סיעת הליכוד, שדנה בבנייה בהתנחלויות. "אנחנו במציאות בינלאומית מאד קשה. לא אכנס עם הראש בקיר". דבריו אלו זכו מיד לכותרות ענק. "נתניהו מתפכח" הכריזו בשמאל. "נתניהו נגרר", השיבו בימין.

מאחורי הקלעים ניטש זה זמן ויכוח בסביבתו של נתניהו, סביב הרעיון להקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים. יועציו חלוקים. מזכיר הממשלה צבי האוזר — בעד. יועצו המדיני רון דרמר — נגד. נתניהו ממשיך להתלבט. בהתייעצויות שקיים באחרונה, אמר נתניהו כי לנוכח גל המהפכות בעולם הערבי, יש לבחון שינוי אסטרטגיה בנוגע לתהליך השלום ולבחון כאמור את האפשרות של הגעה לסדר ביניים. בשיחות סגורות הוא אומר כי לפלשתינים אין בשלות להגיע להסכם סופי לסיום הסכסוך, בעיקר בגלל חוסר היציבות באזור.

במסגרת הסדר הביניים, תוקם כאמור מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, ובמקביל יתנהל משא ומתן על סוגיות הליבה של הסדר הקבע, כדי להגדיר את הפתרונות שייושמו בעתיד. בלשכת ראה"מ אומרים כי אין כוונה להתחמק מהסדר קבע, אבל הסדר ביניים זו הדרך להתקדם לשם.

היוזמה החדשה, משלבת למעשה שני רעיונות, מחד הצעתו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, ומאידך תוכניתו המדינית של יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שאול מופז מקדימה.

מחד מציע ליברמן הסדר ביניים ארוך טווח במסגרתו תוקם מדינה פלשתינית בגבולות זמניים על 50-45 אחוז משטח הגדה המערבית. מאידך מדברת תכניתו של מופז על הקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים על 60 אחוז משטח הגדה, יחד עם התחייבות ישראלית כי שטחה הסופי של המדינה הפלשתינית יהיה זהה לשטח של גבולות 67. התוכנית של נתניהו מתבססת על שתי התוכניות הללו.

"הרבה שאלות — אפס תשובות"

נציגי הקוורטט יגיעו ארצה בשבוע הבא ויפגשו עם עו"ד יצחק מולכו — יועצו המדיני של נתניהו. השבוע הם היו אמורים להתכנס בבריסל, כדי לדון במהלכים אפשריים לחידוש תהליך השלום הישראליֿפלשתיני.

לפגישה הוזמנו נציגים ישראלים ופלשתינים, אולם נתניהו החליט שלא לשתף פעולה ולא לשלוח את יועצו, עו"ד מולכו. הפלשתינים מצדם ביקשו לשגר לבריסל את סאיב עריקאת, שהתפטר לאחרונה מתפקידו כראש צוות המו"מ הפלשתיני.

נתניהו הסתייג מהפגישה, כיוון שהרגיש כי מדובר במהלך בינלאומי שנכפה עליו. הוא ניסה לקבל ערבויות מהממשל האמריקאי על מטרות הפגישה ועל ההודעה שתפורסם בסופה, אולם לא נענה בחיוב. לבסוף התגבשה פשרה לפיה נציגי הקוורטט יגיעו לירושלים בשבוע הבא וייפגשו עם מולכו. בלשכת ראה"מ הסבירו, כי ברגע שאין משא ומתן ישיר, לא היתה סיבה לטוס לשם.

נציגי הקוורטט יגיעו איפוא ארצה ויסעו גם לרמאללה. במקום שהנציגים מישראל ומהפלשתינים יכנסו אליהם אחד אחד, בזה אחר זה, יגיעו נציגי הקוורטט לצדדים, כדי שהדבר יראה חיצונית יותר טוב. תחילה יפגשו בירושלים עם מולכו ולאחר מכן עם עריקאת ברמאללה.

על פי המסתמן, נתניהו יסכים להסדר ביניים, אולם אבו מאזן ישלול אותו, גם אם הוא אישית יהיה מעוניין בו. אין כל סיכוי שאבו מאזן, יוכל להסכים להסדר כזה או אחר עם מדינת ישראל, לאור האירועים באיזור.

השאלות איפוא הן רבות. האם ניתן יהיה בכלל לקדם הסדר ביניים, תוך קביעת מתווה לסיום הסכסוך הסופי בעתיד? לכמה זמן נועד הסדר הביניים? האם הפלשתינים יכולים להצהיר על סיום הסכסוך? מי יערוב לכך? האם יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, כפי שדורש נתניהו כתנאי להסכמתו על הקמת מדינה פלשתינית עם ויתורים ישראלים כואבים?

המון שאלות ואפס תשובות. את כל זה צריך נתניהו לקחת בחשבון, כאשר הוא מתיישב להכין את נאום ברֿאילן 2.

"אולמרט והמהומות בעולם הערבי..."

לא הכל שחור בתחום יחסי החוץ של מדינת ישראל. יש גם נקודת עידוד, אותה ניתן למצוא במאמר מפרי עטו של תומס פרידמן, הפרשן האמריקאי, שמרבה למתוח ביקורת על ממשלת נתניהו.

פרידמן ששהה במצרים, ביקש לעמוד על הסיבות שהביאו לפרוץ המהומות בעולם הערבי. במאמר שפירסם, הוא כותב כי היסטוריונים בעתיד יתהו רבות כיצד התאבדותו של מוחמד בועזיזי, רוכל תוניסאי שמחה על סגירת דוכן הפירות שלו, הצליחה להצית הפגנות מחאה ברחבי העולם הערביֿמוסלמי. אולם לדבריו יש עוד סיבות שהזינו את המרי ההמוני.

פרידמן מונה את "גורם אובמה" כאחד האחראים לפרוץ המהומות. והנה ההסבר: "האמריקאים לא ממש הבינו עד כמה רדיקלי היה הצעד שעשו, בעיני שאר העולם, כשבחרו בנשיא אפרוֿאמריקאי ששמו הפרטי השני הוא חוסיין. לנאום קהיר שלו בֿ2009 האזינו צעירים ערבים רבים שאמרו לעצמם: "בוא נראה... הוא צעיר. אני צעיר. העור שלו כהה. העור שלי כהה. שמו הפרטי השני הוא חוסיין. גם שמי חוסיין. סבא שלו מוסלמי. סבא שלי גם מוסלמי. הוא נשיא ארצות הברית. אני ערבי צעיר מובטל ללא זכות הצבעה וללא קול שיבטיח את עתידי. זה היה אחד הדברים שהופיעו ברשימת הכוחות שתידלקו את ההפיכות".

וכאן מגיעה גם מדינת ישראל לרשימה של פרידמן. לדבריו, לרשת הערבית אלֿג´זירה צוות גדול שמכסה את מדינת ישראל. הסיפורים ששודרו לעולם הערבי עסקו בראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, שנאלץ להתפטר כיוון שהואשם בקבלת מעטפות כספים מתומך יהודיֿאמריקאי. בית משפט ישראלי הרשיע את הנשיא לשעבר משה קצב, ורק לפני שבועות אחדים, בוטל ברגע האחרון מינויו לרמטכ"ל של האלוף יואב גלנט לאחר ששוחרי איכות הסביבה עוררו חקירה ממשלתית שהובילה למסקנות לפיהן גלנט השתלט על שטחים ציבוריים ליד ביתו".

"אין ספק שכל אלה עוררו צחוק במצרים, שבה מכירת אדמות לדשני בשר או מקורבים לשלטון יצרה רווחי עתק מהירים והיתה נושא שיחה בוער בקהיר בשנה האחרונה. כשאתה חי ממש לצד מדינה שמעמידה למשפט את בכירי מנהיגיה בעוון שחיתות, ובמדינה שלך רבים מבכירי ההנהגה הם מושחתים, אתה שם לב לכך".

הנה מה שמצא פרידמן במדינת ישראל כמי שאחראית במידה מסוימת למרי ולהפגנות בעולם הערבי. הנקודות השליליות כאן, הציתו את המהומות שם.