מפלגת העבודה מונה 8 חברי כנסת, ולא פחות מחצי מהם, 4 חברי כנסת, הודיעו על התמודדותם לראשות המפלגה בפריימריס הבאים. זאת בנוסף ליו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, גם הוא ח"כ לשעבר מהעבודה, שהודיע אף הוא על כוונתו להתמודד לראשותה של המפלגה הזו.

ואם סבור מאן דהוא שהרשימה נסגרה וזו הרשימה הסופית, ככל הנראה טעות בידו. קיימת רשימה נוספת של אישים פוטנציאליים שעשויים להתמודד על ראשות העבודה, ובראש וראשונה כמובן היו"ר לשעבר, עמרם מצנע. כרגע עושה רושם שמצנע לא מתכוון לשוב למפלגת העבודה. אולם מערכת הלחצים שמופעלת עליו בכיוון זה, בהחלט עשויה בעתיד לשנות את עמדתו וכוונותיו.

גם מעופר עיני, יו"ר ההסתדרות, אין להתעלם. אומנם האיש מצהיר מעל כל במה שאין לו שום תוכנית להתמודד על ראשות מפלגת העבודה או להצטרף לפוליטיקה, אבל להצהרה כזו בדיוק מתאימה האמרה הידועה אשר מיוחסת לראה"מ לשעבר, לוי אשכול: הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים.

אולם שלא תהיה טעות. ריבוי המתמודדים עד כדי שאפשר לומר שמפלגה שלמה כמעט מתמודדת, לחלוטין לא מסמן על איזושהי תחיה ותקומה של המפלגה החבוטה והמושפלת הזו. עדיין מדובר במפלגה חסרת רוח חיים, מפלגה שעתידה מאחוריה הרבה יותר מאשר מלפניה.

עם כל הכבוד לחמישיית המתמודדים, לא הרצוג, גם לא יחימוביץ´ או פרץ, ובוודאי שלא ברוורמן או בוחבוט, יכולים להנשים את מפלגת העבודה ולהשיב אותה לימים יפים יותר. הסיכויים של מצנע או דמות בולטת אחרת כמו עופר עיני, אומנם נראים מעט טובים יותר, אבל גם להם יהיה קשה מאד להחיות פגר פוליטי כזה. ולא סתם מצנע אינו מתלהב, בלשון המעטה, לשוב לחיים הפוליטיים דרך מפלגתו לשעבר.

זקן השבט, השר לשעבר בנימין בן אליעזר, שהיה היריב הגדול ביותר של מצנע וזה שדחק אותו לפרוש מהכנסת, דווקא הוא היה הראשון שגילה צימאון וגעגועים לאיש, ופנה אליו בקריאה לשוב הביתה ולהתמודד על ראשות המפלגה, עם הבטחה לתמוך בו בהתמודדות זו.

בן אליעזר נחשב לבעל משקל כבד במפלגת העבודה. יש לו גייסות רבים בשטח, וכל מי שמבקש להיבחר ליו"ר או אף לכל תפקיד בכיר אחר, נדרש בדרך כלל לעבור דרכו ולקבל את תמיכתו. מצנע יודע את זה, ובוודאי מעריך את התמיכה הזו שמגבירה מאד את סיכוייו לכבוש מחדש את המפלגה ולגבור על יתר סוללת המתמודדים, אך למרות זאת הדבר אינו עושה עליו רושם ועד לרגע זה אין הוא מראה שום סימן על כוונה או רצון לשוב לראשות מפלגת העבודה.

"דרישות גבוהות"

מצנע לא ממהר לשום מקום, ובינתיים הוא מדבר בשני קולות. ביד אחת הוא מלטף את מפלגת העבודה, ובשניה הוא סוטר לה ומתנכר לביתו לשעבר. הוא זוכר את מה שעשו לו חבריו בעבודה ואת הסכינים שנשלפו לעבור בסיבוב הקודם שלו, וזה בוודאי לא מגביר לו את החשק לשוב למקום שממנו ברח כל עוד נפשו בו. 19 המנדטים שהשיג מצנע בבחירות 2003 הם היום חלום רחוק של מפלגת העבודה, וללא ספק הם היו קונים כבר עכשיו גם תוצאה נמוכה מזו. בוודאי כאשר המספרים בסקרים לצד שמה של מפלגת העבודה, הם חד ספרתיים.

באחד הראיונות שנתן באחרונה לעיתונות, הודה מצנע כי הוא בכלל מסתפק עדיין האם לחזור לפוליטיקה, "כי לא מצאתי תשובה לשאלה המרכזית: האם יש בכוחי להיות שותף או להוביל שינוי בחברה הישראלית", והבהיר מה הוא מחפש ומה הוא לא מחפש: "אני לא מחפש לא שררה, לא כבוד ובטח לא שכר", אמר. "אני מחפש עמדת השפעה. אני עוד לא הגעתי למסקנה אם זה בכלל אפשרי, ואם כן, אז באיזו דרך. האם זה יהיה במפלגת העבודה, או האם הגיע הזמן להקים משהו חדש, שיענה על השאלה הזו של שינוי. לכן עדיין לא החלטתי לאן מועדות פניי".

בהמשך אותו ראיון, מנסה מצנע להסביר מדוע מפלגת העבודה אינה מושכת אותו כיום, למרות שאינו פוסל אותה ואת שיבתו אליה: "יש שם שמונה אנשים", אמר. "ארבעה מתוכם כבר הניחו רגל אחת מחוץ למפלגה, וברגע האחרון, באותו היום של מסיבת העיתונאים, החליטו להישאר. אבל הם כבר חצו את הסף בֿ90 אחוז. מה בדיוק מחבר ביניהם? יש כעת ארבעה מתמודדים על ראשות המפלגה. מצד אחד זה מראה על חוסר רצינות, ואני באופן אישי לא סגרתי את הדלת בנוגע לאפשרות של חזרה לפעילות במפלגה, אבל אני חושש מאוד ממה שאני רואה כשאני עוקב אחרי זה. לא הולכים בכיוון הנכון".

מצנע למד משהו מהגיחה שלו לפוליטיקה בבחירות 2003. היום הוא כבר לא טירון פוליטי וצבר מעט ניסיון. לכן הוא מפזר ערפל על תוכניותיו. משפט אחד שלו הוא נגד מפלגה העבודה ובמשפט שני הוא מדבר בעדה. כמו המשפט הבא שאמר באותו ראיון, ולפיו "שוחחתי לאחרונה עם צעירי מפלגת העבודה וכעת חזר להם הסומק ללחיים. אבל זה זמני". יד אחת דוחה והשניה מקרבת.

ועם כל הכבוד לרושם שהוא מותיר על כך שמפלגת העבודה לכאורה לא מושכת אותו כיום, מתברר שמאחורי הקלעים בכל זאת התנהל ומתנהל מו"מ בינו ובין מפלגת העבודה, על תנאי שובו למפלגה, וכנראה שיש לו דרישות גבוהות.

עם כל הכבוד לנדיבות של בן אליעזר ולפתיחות שהוא מגלה כיום כלפי מצנע, עמרם מצנע לא שכח את מה שעשו לו ואולי גם לא סלח, ולכן הוא לא רוצה לשוב לבד, היישר אל חיק אלה שזרקו אותו משם. הוא רוצה להביא את האנשים שלו, ולפיכך הוא מבקש להכניס חמישה מאנשיו לעשירייה הפותחת. בלי פריימריס כמובן. על פי בחירה אישית שלו בלבד. בנוסף הוא מבקש לשנות תקנונים ואפשרויות של החלפת אישים.

"החתולים של הח"כים"

העולם סוער, המדינה רועשת ואזרחים נלחמים על חייהם הכלכליים ומתמודדים עם העלאות מחירים ומיסים, אך את חברי הכנסת, מתברר, מעניינים דווקא החתולים. כן, זו לחלוטין לא בדיחה, ופורים יגיע רק בעוד יותר משבועיים.

קבוצה של חברי כנסת, שאחד מהם אף מגדל בביתו לא פחות מעשרה חתולים, הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק להגנת... ציפורניו של החתול. מצחיק? יכול להיות. אבל זה בהחלט רציני וזה החוק שהם מבקשים להכניס לספר החוקים של מדינת ישראל.

על פי ההצעה, מי שיעקור את ציפורניו של החתול שלא מסיבות בריאותיות, אלא למשל כדי שלא ישרוט את הארון, השולחן או הספה בבית, צפוי לקנס של לא פחות ולא יותר: 67,500 שקלים, או לחלופין מאסר של 3 שנים. כאילו היה עבריין צמרת. לא יאומן, אבל זו האמת וזו ההצעה.

להצעה מצורפים דברי הסבר ונימוקים שונים ומשונים מדוע לדעתם החוק מוצדק וראוי, אך עצם העובדה שזה מה שחברי הכנסת מוצאים לנכון לעסוק בו בימים טרופים אלו, מראה שהפוליטיקאים הדשנים והשבעים המרוויחים הרבה מעבר לשכר הממוצע במשק )ולא משנה על איזה צד של המפה הפוליטית הם נמנים(, מנותקים לחלוטין מהציבור הרחב ומהעם שבשדות.

"הדוב של ששינסקי"

מליאת הכנסת אישרה השבוע בקריאה ראשונה את "חוק ששינסקי" על גילויי הגז והנפט. חוק זה זכה לכינוי "חוק ששינסקי", על שם יו"ר הוועדה המיוחדת שהקים שר האוצר לבחון את הנושא, ושעל פיה המלצותיה נוסח החוק האמור.

בעת שהציג את הצעת החוק במליאת הכנסת, תיאר שר האוצר, יובל שטייניץ, את הקשיים הרבים עמם התמודדה הוועדה במהלך עבודתה, למרות שפרופ´ ששינסקי ידוע כמומחה בעל שם, הן בארץ והן בעולם, בתחום משאבי הטבע והמיסוי.

"אין סוד הדבר שהוועדה גם עמדה בפני התקפות וביקורות, שחלקה לגיטימית וחלקה עברה את קו הלגיטימיות ואת הקו האדום, כולל ביקורת אישית והתקפות אישיות, הפגנות ומודעות ענק בעיתונים. אבל הוועדה לא נרתעה מכל זה והשלימה את עבודתה", אמר שר האוצר.

אחר כך המשיך להפליג ולתאר את הקשיים עמם התמודדו ששינסקי וחבריו ואמר: "אני רוצה לומר מלה על פרופסור ששינסקי, שהוא באמת היה האדם המתאים למשימה הכבדה הזו. כי אין זה סוד, בעולם כולו, וגם במדינת ישראל, חברות האנרגיה הן גופים בעלי עוצמה והשפעה, ולעתים הלובי שלהם הוא אגרסיבי. וזה ידוע לא רק בארץ, גם באירופה ואמריקה. לכן הייתי צריך אדם שמשלב שתי תכונות: קודם כול מומחה, שאין ספק לגבי מומחיותו, ופרופסור ששינסקי הוא מומחה בעל שם עולמי בנושא הזה של מיסוי מאגרי טבע. שנית, אדם אמיץ. אדם שלא נרתע בקלות מביקורת, מהתקפות אישיות. במידה מסוימת, אין מה לומר, היו גם היתקלויות ממש".

וכאן, כדי להוכיח מדוע ועד כמה ששינסקי היה המתאים מכולם לעמוד בראש הוועדה וכיצד לא נרתע מכל ההתקפות והאיומים שהיו כנגדו, ואשר על פי התיאור של שטייניץ הקיפו את הגלובוס והגיעו עד לבכירים בארצות הברית, כולל סנטורים וחברי קונגרס וכולל נשיא לשעבר, סיפר את הסיפור המדהים הבא:

"כשפרופסור ששינסקי היה אדם צעיר, הוא טייל בפארק יוסמיטי בארצות הברית בקליפורניה. בשעה שישב עם חברו על שפת אגם, הגיע דוב גריזלי וסחב את התיק שלו. מה עושה בחור נורמלי שדוב גריזלי לוקח את התיק שלו ומתחיל ללכת, הוא שמח שהדוב הסתפק בתיק ולא בו עצמו. ומה עשה פרופסור ששינסקי, כאדם צעיר שדוב הגריזלי לקח את התיק שלו והתחיל לברוח עם התיק שלו? הוא תפס בידיו מוט עץ שהיה מוטל שם, ואץ רץ אחרי הדוב גריזלי והכה את הדוב מאחוריו, עד שהדוב נבהל ושמט את התיק וברח".

שטייניץ, מרוצה מהסיפור שחשף בפני חברי הכנסת ואשר העלה יותר מחיוך על פניהם של הח"כים, המשיך ואמר כי "זה אולי מעיד על אופיו של פרופ´ ששינסקי. לא כל אדם רב עם דוב על תיק, ולא כל אדם מעז לרדוף אחרי דוב גריזלי עם מקל. אז כנראה הוא באמת היה האדם המתאים למשימה. כי בדיוק כמו שהוא לא נרתע מהדוב, הוא גם לא נרתע מהביקורת וההפגנות והמודעות וההשמצות והעתירות וההטרדות, אף על פי שהיה לו לא קל, והשלים את המלאכה".