■ התקשורת אינה מפרגנת לנתניהו ולממשלתו וזה אינו חדש. אולם ראה"מ לא נואש והשבוע קרא לחבריו השרים: "לכו להתראיין ותסבירו מה הממשלה הזו עושה" ■ נתניהו קורא סקרים רבים במטרה לבחון את מעמדו הציבורי. התוצאות מראות לו שהציבור אמנם נותן בו אמון, אבל פחות ופחות. האירועים השליליים והמשברים, מכתיבים את תוצאות הסקרים ■ הציבור הדת"ל שעושה הכל להשתלב במוסדות המדינה ובתפקידים הבכירים, שוב מקבל מכה. השמאל יוצא נגד עמידרור ומגייס את הכיפה שעל ראשו כדי להעצים את הביקורת נגדו ■ דו"ח המבקר הבא: משרות האמון בלשכת נתניהו ■ כיצד קשור אהוד ברק לחשיפה של עמותת "לחופש נולד" על גורל נעדרי הקרב בסולטן יעקב? איזה כיבוד מגישים במשרדי הפנים, החוץ והמשפטים? מדוע פרשת גלנט אינה מסתיימת? היכן החמ"ל הסודי בת"א? כיצד איבטחו את ר"מ פולין בעת ששחה בימה של ת"א? ומדוע התלמידים היו מרוצים מהמורה נתניהו? ■

"בלי דיבורים"

"לנתניהו נמאס: השרים שותקים ואינם מיחצני"ם את מה שהם עושים"

לנתניהו, יש דרך משלו להדגיש עד כמה ממשלתו עושה ועושה, ואינה מפסיקה מלעשות. לצורך כך הוא משתמש באמירה אירונית, ובביטוי הפוך מהמקובל. "אנחנו לא רק עושים, אנחנו גם מדברים", הוא אומר ומחייך.

השבוע נמאס לנתניהו לשמוע ביקורת על חוסר עשייה, והוא כינס את שרי הליכוד ופנה אליהם בדרישה להתחיל ליחצ"ן את פעולות הממשלה. "יש ממשלות שמדברות ולא עושות, ואצלינו עושים ולא מדברים", נזף בשרים.

"מדוע אתם נותנים לתקשורת לעוות את המציאות? מדוע אתם שותקים? התקשורת מבקרת אותנו, ואתם שיודעים את העובדות, לא מתראיינים", המשיך והתרעם. "תתחילו לעשות יחסי ציבור להישגים שלכם. זו ממשלה עם המון עשייה, אבל חלק גדול מכך נעלם מעיני הציבור".

השרים שמעו את הביקורת בשתיקה, היחידה ש"העזה" לענות, היתה שרת התרבות לימור לבנת. היא ביקשה דף מסרים, שיכיל את התכנים שראה"מ רוצה שיעברו בתקשורת. נתניהו דחה את הבקשה. "אתם יושבים כמוני בישיבות הממשלה, רואים מקרוב מה קורה, וצריכים לדעת לבד מה לומר, בלי שום דף מסרים".

נתניהו מרגיש פגוע. הוא חש כיצד הממשלה פועלת בכל תחום, מגיעה להישגים, עושה מעשים, אבל התקשורת אינה מציגה את הדברים באופן חיובי. הדבר מתבטא גם בסקרים. אחד כזה פורסם בסוף השבוע, והליכוד זכה בו בֿ23 מנדטים, ארבעה פחות ממצבו כיום. זאת בעוד קדימה שומרת על יציבות ואפילו עולה לֿ30 מנדטים. הדבר הזה מטריד את נתניהו.

נתניהו קורא סקרים רבים במטרה לבחון את מעמדו הציבורי. התוצאות מראות לו שהציבור אמנם נותן בו אמון, אבל פחות ופחות. כל סקר, פחות מקודמו. האירועים השליליים והמשברים מכתיבים את תוצאות הסקרים.

זה מתחיל בהתייקרויות, ונמשך בסאגת מינוי הרמטכ"ל, וועדת החקירה הפרלמנטרית, המאבקים והזיגזוגים. כל הדברים הללו גורמים לכך שהציבור אמנם רואה בו עדיין ראש ממשלה, שעדיף על פני ציפי לבני כדי להרכיב את הממשלה הבאה. הוא נראה מועמד ראוי יותר, אבל עדיין יש כרסום במעמדו, והכרסום הזה מטריד אותו.

נתניהו סבור שהוא לא זוכה לסיקור הוגן וראוי בתקשורת. הוא לא מתכוון לצאת ב"הם מֿפֿחֿדים" גירסה 2, אבל הוא רוצה שהציבור ישמע יותר על הישגי הממשלה. בסך הכל המצב הרי שפיר, או לפחות סביר.

בניגוד לשלושת ראשי הממשלה שהיו לפניו בין שתי הקדנציות שלו, עם המון פזיזות ושגעון גדלות, שומר נתניהו על פרופורציות. הוא לא הבעיר את המזרח התיכון, כמו אהוד ברק לאחר ועידת קמפ דיויד, עם הפיגועים והאינתיפאדה. הוא לא ביצע מהלך שהסתיים באסון, כמו שעשה שרון עם ההתנתקות והשלכותיה. כמו כן לא יצא למלחמה בפזיזות, ולא נכנס לבעיות פליליות, כפי שארע לאולמרט.

האבסורד הוא שזה בדיוק מה שפוגע בו, כפי שקרה לו בקדנציה הראשונה, וכפי שיובהר בקטע הבא.

"הפרטים הקטנים"

במלאת שנתיים לממשלה: השר שמקבל שבחים על פעילותו והצלחתו 

בסוף החודש (האזרחי) ימלאו שנתיים להקמת ממשלת נתניהו. ההתנהלות של הממשלה והיעדר משברים כבדים במיוחד, מביאים את הציבור והתקשורת לעסוק בפרטים הקטנים, בדיוק כפי שהיה בקדנציה הראשונה של נתניהו. כשאין משבר מדיני, ואין עיסוק ביטחוני, מתחילים לחטט, לחפש, וליצור מהומות — יש מאין.

נתניהו מנווט כראש ממשלה את הספינה, אבל רק למראית עין. מי שמנווט הוא איווט. במקביל, נתניהו השאיר את ברק במשרד הביטחון, אף שאין לו (לברק) שום משקל סגולי פוליטי. והנה ברק גורר אותו לעימותים מיותרים בחוות גלעד. במקום להוביל, נתניהו מובל. במקום לגרור, הוא נגרר. אלו בעצם הבעיות האמיתיות שלו.

התהליך המדיני אינו מתקדם, אבל אין לחץ. האירועים מסביב בעולם הערבי, תופסים את כל תשומת הלב. פה ושם יש התבטאות אמריקאית של מי מיועצי אובמה (דניס רוס), או של הקורטט. פה ושם, מתבטא גם נתניהו בצורך למצוא מתווה ולהתקדם מדינית. אבל מי כבר זוכר את הלחץ האמריקאי סביב ההקפאה וסביב הבנייה בירושלים. נראה שהכל נרגע.

ברקע מדברים על משא ומתן אפשרי עם סוריה. ברק (כרגיל) בעד, ואילו בסביבת נתניהו מרגיעים. אסאד היה ונותר חידה סתומה. במקביל, כל דבר שנקלע לבעייה בממשלה, עובר לוועדות (קבורה) של מנכלי"ם או לוועדות שרים, שכלל אינם מתכנסים.

השר שזוכה לביקורת חיובית, יותר מאחרים, הוא שר התקשורת משה כחלון. מאז שנכנס לתפקידו, הכריז מלחמה על טייקוני התקשורת, והחליט שבמקום שהם ירוויחו מיליארדים, הציבור ישלם פחות. התוצאות ניכרות בכיסים ובתלושים. כחלון מתחיל להרגיש שמיצה את עצמו, ויש כבר המדברים בו נכבדות, כמי שעשוי להתמודד על ראשות עיריית חיפה מטעם הליכוד מול יונה יהב — ראש העיריה הנוכחי.

הצלחתו של כחלון לא נעלמת מעיניו של נתניהו, ולאחר התפטרות שרי העבודה, מינה אותו למ"מ שר הרווחה, במקומו של השר הקודם יצחק הרצוג, שעשה גם הוא עבודה טובה במשרד. כחלון לא מבזבז זמן ומתכנן מהפכה ברווחה. יש לו הרבה תוכניות, והוא איש ביצוע.

ביוזמת כחלון, לא יצטרכו עוד הקשישים והחולים להראות לנציגי הרשויות שהם לא יכולים לנעול נעליים או לשרוך שרוכים לבד, כדי לקבל סיוע מהמדינה. הקשישים הושפלו. מעתה רופא המשפחה יקבע שהקשיש זכאי לעזרה. זו רק דוגמא קטנה אחת מיני אלף שמתכנן כחלון.

אופיר אקוניס, שמרבה להתראיין בתקשורת, ומשמש כמעין דובר סיעת הליכוד בכנסת, אומר שיש עוד הרבה הישגים לממשלה. "אין איום יוםֿיומי של רקטות מהדרום או מהצפון", אומר אקוניס. "רק לפני שנתיים ושלוש, כל יום היו עשרות רקטות". כמו כן תוקצבה בניית הגדר בדרום למניעת מסתננים במיליארד ורבע שקלים. "זה בראש ובראשונה, דבר חברתי, כי הראשונים שסובלים מכניסת מסתננים הם השכבות החלשות. המסתננים גוזלים מהם את מקומות העבודה".

אקוניס מציין עוד הישג: "בממשלה הקודמת, היו נחשפות כל יום פרשות של עבירות בתחום טוהר המידות, בפרט אצל קדימה. בממשלה הנוכחית אין פרשיות שחיתות וגם זה הישג כשלעצמו".

"סיכול ממוקד"

"חובשי הכיפות: כך מנסים בשמאל למנוע את קידומו של יעקב עמידרור"

מאז הודיע עוזי ארד על התפטרותו מראשות המועצה לביטחון לאומי, ניטש קרב מכוער על התפקיד שהתפנה. הקרב הזה הוא בעיקר קרב סיכול. גורמי שמאל פועלים בכל החזיתות, כדי לטרפד את מועמדותו של האלוף במיל´ יעקב עמידרור לראשות המל"ל, ואינם בוחלים בשום דרך כדי להכפישו. לצורך כך הם עושים שימוש נרחב בכל מיני אמצעים והתבטאויות, שחלקן נאמרו על ידו וחלקן לא. גם הכיפה שעל ראשו משמשת סיבה לניגוחו.

בעיתון ל"אנשים חושבים", שם מתרכז עיקר הקמפיין נגד עמידרור, מנה השבוע הפרשן הפוליטי הבכיר יוסי ורטר, בדאגה את מספר חובשי הכפות שיש היום בלשכת ראה"מ, כדי להדגיש כמה "מסוכן" שגם עמידרור יכנס לשם.

ורטר כותב, שיחד עם עמידרור יהיו בלשכה ארבעה חובשי כיפה: גיל שפר ראש הלשכה והאיש החזק כיום ליד נתניהו, נתן אשל — ראש הסגל שהפך ליועץ, ורון דרמר — היועץ המדיני. שלושת האישים הנוספים בלשכה, אינם חובשי כיפה — מזכיר הממשלה צבי האוזר, המזכיר הצבאי האלוף יוחנן לוקר ויועץ התקשורת גידי שמרלינג.

"האם יעלה על הדעת שראה"מ יהיה מנוע מלשוחח בטלפון מתחילת השבת ועד צאתה, כיון שיועציו הינם חובשי כיפה", שואל ורטר, וממשיך בניסיון ציני ללעוג: "האם נתניהו מחכה להופעת הכוכבים הראשונים בשמי השבת, לפני שהוא פותח בסבב התיעצויות טלפוניות עם יועציו המדיניים, או שזה פיקוח נפש והוא מדבר עימם קודם"?

וכך ממשיך לו הפרשן הפוליטי, לתאר בצורה ארסית יוצאת דופן את חוסר האפשרות של לשכת נתניהו לתפקד, עקב חובשי הכיפה הרבים המצויים בה. "זה לא הגיוני, אבל זה לא הדבר היחיד שאינו הגיוני בלשכה", מסכם ורטר את מאמרו "המלומד" ("עיתון לאנשים חושבים". כבר אמרנו..)

הטענות הללו של "הארץ", יחד עם התבטאות נוספת שצוטטה בשמו של עמידרור ועוותה על פי טענתו, רק כדי להביכו, נועדו לדבריו, למנוע את בחירתו לתפקיד ראש המל"ל. בראיון עימו בתקשורת, האשים את עיתון "הארץ" במסע רדיפה אנטישמי כלפי חובשי הכיפות.

עמידרור נשמע כועס. "במשך שנים פעלתי למען בטחון מדינת ישראל, והיום מישהו מרשה לעצמו להטיל ספק במועמדותי לתפקיד בטחוני בגלל היותי שומר שבת". לדבריו, "זו שאלה בלתי לגיטימית, בצבא בו שליש מהקצינים בחטיבות החי"ר הם דתיים. הרי גם סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר נווה, הינו אדם שומר מצוות, ואיש לא טען כי יש למנוע את מינויו".

בדבריו, התייחס עמידרור לפרסום ב"הארץ", לפיו התבטא בעבר ואמר שיש "להכניס כדור בראש לחייל שלא מסתער". עמידרור טען כי "הארץ" עושה נגדו שימוש בציטוטים שנאמרו בפורום מצומצם ועוותו כליל, ולפתע הם עולים בעיתוי הנוכחי. "נשאלתי בעבר, מה עושים עם ילד בן חמש. "הארץ" טען שאמרתי שיש להכניסו לכלא, כאשר תשובתי היתה שמי שייפגע בילד בן חמש, יש להכניסו לבית סוהר". הסיכום של עמידרור: "הארץ מנסה לעשות סיכול ממוקד למינוי שלי לתפקיד היועץ לביטחון לאומי".

ובשורה התחתונה, הפרשה הנוכחית מהווה מסר נוסף לחובשי הכיפות מקרב הציבור הדת"ל, ומוכיחה להם בפעם המי יודע כמה, כי למרות כל הניסיונות שלהם להשתלב במסגרות הכי בכירות: בצבא, בממשלה, ברפואה ובכלכלה, תמיד יזכירו להם את הכיפה שעל ראשם, וינסו למנוע דרכה את קידומם.

"עד גלעד" 

"מדוע הופיע ראש האגף המדיני בטחוני במשרד הביטחון בכינוס קדימה?"

מול יעקב עמידרור, מתמודד ראש האגף המדיני בטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, על תפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי. אחד משניהם יזכה. יתכן ועד ששורות אלו יראו אור, כבר יוכרז מי מהשניים הוא ראש המל"ל הבא.

אם בקטע הקודם, נכתב בהרחבה, כיצד מנסים בשמאל לעשות סיכול ממוקד למינוי של עמידרור, הרי שגם לעמוס גלעד לא חסרים אויבים, וגם הם פעלו השבוע, בדרך משלהם, כדי להבאיש את ריחו בלשכת ראה"מ.

היה זה כאשר גלעד הופיע בכנס של מפלגת קדימה, כדי להעניק סקירה ביטחונית בפני פעילי המפלגה. דברים כאלו הינם מעשים שבשיגרה. כך לדוגמא מופיע יעקב עמידרור לעיתים תכופות בארועים פנימיים של מפלגות וכנסים ומעניק סקירות ביטחוניות. הסקירה של גלעד, לא היתה אמורה להיות שונה.

גלעד הוזמן והגיע לכנס הפוליטי שערך חבר הכנסת אבי דיכטר בבית המפלגה בפתחֿתקווה. את דבריו נשא בפני 200 פעילים ובהם המועמד החדש הרמטכ"ל דן חלוץ, שמתמודד על מקום ברשימת קדימה הבאה לכנסת.

בימים כתיקונם, היתה עוברת ההרצאה של גלעד לסדר היום, מבלי שאיש היה מציין אותה ורואה בה משהו חריג. גלעד דיבר על הנשק הגרעיני האיראני, המהווה סכנה אמתית לאיזור, תוך שהוא מדגיש כי היעד המרכזי של מערכת הביטחון במדינת ישראל, הוא למנוע מהאיראנים להגיע לגרעין.

בסקירה הביטחונית שלו, דיבר גלעד גם על טורקיה, ואמר כי בניגוד לבן גוריון, שחשב בעבר כי איראן וטורקיה יהיו לצידה של מדינת ישראל נגד המדינות הערביות, הרי שכיום הפכו שתי המדינות הללו לחוד החנית נגד מדינת ישראל. "היום אנו צריכים את מדינות ערב נגד טורקיה ואיראן", אמר גלעד.

אולם ההרצאה הביטחונית של גלעד, נבלעה בגל הפרשנויות שהעניקה התקשורת לעצם הופעתו בכינוס הפוליטי של המפלגה היריבה לליכוד ולנתניהו. "גלעד בדרך לקדימה" הכריזו הכותרות למחרת הופעתו (ולא התכוונו לגלעד שרון..).

גורמים פוליטיים בכירים צוטטו באומרם, כי הופעת דמות ביטחונית כה בכירה בכנס פוליטי, נחשבת נדירה ולא מקובלת. אותם גורמים התעלמו מהעובדה, כי גלעד כלל לא עסק בנושאים פוליטיים, אלא העניק הרצאה ביטחונית בלבד.

"תוכן ההרצאה איננו הבעיה, אלא האכסניה. בעוד שכותרת הכנס מקצועית, הרי שהמיקום והמוזמנים משווים לו אופי פוליטי מובהק. ולכן תמוהה החלטתו של גלעד המנוסה להשתתף באירוע, לצידם של חברי כנסת ופעילים פוליטיים", נכתב בדברי הביקורת נגדו.

המשמעות של הפרסומים היתה ברורה. גורמים כאלו ואחרים מנסים להבאיש את ריחו של גלעד, שנועד בסוף השבוע עם נתניהו ודן עימו באפשרות כי יחליף את עוזי ארד כראש המועצה לבטחון לאומי. במשרד הביטחון נמסר בתגובה, כי "שר הביטחון אישר לגלעד לשאת דברים בפני פעילי קדימה בכינוס שלהם".

כך או כך, לא רק עמידרור נמצא בעין הסערה. גם גלעד. לשניהם מנסים לעשות סיכול ממוקד בדרך למינוי. שוב מתברר, כי בדרך לקבלת תפקיד בכיר במדינת ישראל, שותים (בקש) את דמם של המועמדים. פרטים נוספים אצל האזרח העונה לשם, יואב גלנט, ממושב עמיקם...

"תרופה למכה" 

"מה מאחורי הוועדה שהקים נתניהו לבדיקת משרות האמון בלשכתו?"

לשכת ראה"מ העבירה השבוע הודעה לכתבים המדיניים, לפיה מינה נתניהו ועדה לבחינת המבנה הארגוני של משרד ראש הממשלה. הוועדה מורכבת מאנשי ציבור ואקדמיה בעלי ידע וניסיון בתחום הממשל הציבורי.

בהודעה נאמר, כי מטרת הוועדה להמליץ על המבנה הרצוי של מטה משרד ראש הממשלה, שיאזן בין הצורך להבטיח את תפקודו היעיל של ראש ממשלה ומטהו, לבין הצורך לשמור על מקצועיותו, יעילותו ועצמאותו של המנהל הציבורי במדינת ישראל. כמו כן, תדון הוועדה, ברוח המלצתו של מבקר המדינה, גם בנושא העסקתן של משרות אמון ומשרות אמון מקצועיות בשירות הציבורי, תוך התייחסות לגישות שונות הקיימות בנושא זה.

חברי הוועדה הם: היו"ר יוסי קוצ´יק, ששימש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה של אהוד ברק, יעל אנדורן, בכירה לשעבר במשרד האוצר, פרופ´ דוד דריי, מומחה למדע המדינה ומנהל ציבורי, פרופ´ גדעון ספיר, מומחה למשפט ציבורי, ועו"ד דרור שטרום, שהיה הממונה על ההגבלים העיסקיים. בהודעה נאמר כי "הוועדה אמורה להגיש את המלצותיה לראה"מ עד ליום הראשון באוגוסט 2011".

נתניהו לא התנדב כך סתם מעצמו להקים את הוועדה הזו, שאמורה לקבוע בין השאר, כיצד ממנים עובדים למשרות אמון במשרד, ומה הכישורים (אם בכלל) שהם צריכים. מאחורי הקמת הוועדה הזו עומד דו"ח מבקר המדינה, שעומד להיות מוגש בעוד כחודשיים. המבקר מיכה לינדנשטראוס, בדק עשרות מינויי משרות אמון — שאינן עוברות במכרז — במשרד ראש הממשלה, בתקופת נתניהו וגם בתקופת קודמיו, אהוד אולמרט ואריאל שרון.

מפירסום מוקדם עולה, כי הדו"ח עומד להיות חריף במיוחד. מתברר, כי כל ראש ממשלה ושר רשאים למנות מספר אישים לתפקידים מקצועיים במשרדיהם, מבלי שיצטרכו לעבור מכרז שיבדוק את מידת התאמתם לתפקיד. עם השנים הפכו משרות אלו לדרך בה ראשי ממשלה ושרים גמלו למקורביהם, שהביאו אותם עד הלום...

בדיקת המבקר הנוכחית, התמקדה בֿ38 משרות בלשכת נתניהו שמונו ללא מכרז. גורמים שהיו עדים לאיסוף החומרים על ידי המבקר, ציינו, כי הוא צפוי לקבוע שלחלק מהאישים שמונו במסגרת משרות האמון, אין ידע, ניסיון וכישורים לתפקיד. חלקם אינם יודעים שפות זרות, אף שתפקידם מחייב זאת.

לינדנשטראוס כבר העביר טיוטה ראשונית לנתניהו. היה זה כאשר דיברו השניים בלשכת ראה"מ על דו"ח המבקר בעניין המשט הטורקי. המבקר ניצל את ההזדמנות והשניים שוחחו גם על דו"ח משרות האמון. לינדנשטראוס הבהיר כי לא הסתפק בבדיקת לשכת נתניהו, ובדק גם את משרות האמון של קודמיו — שרון ואולמרט.

הדו"ח המתגבש מטריד את נתניהו ואנשיו, וההערכה היא, כי חלק מבעלי התפקידים שפרשו לאחרונה מהלשכה, עשו זאת עוד לפני הדו"ח, במטרה להימנע מביקורת נגדם.

זו איפוא הסיבה שנתניהו הקים ועדה ציבורית לבדיקת המנויים ומשרות האמון — מעין הקדמת תרופה למכה, במטרה לרכך את הדו"ח הסופי של המבקר.

"סולטן יעקב"

"האם המימצאים החדשים שהוצגו השבוע יחשפו את גורל הנעדרים?"

מאחורי מסיבת עיתונאים שכינסה השבוע עמותת "לחופש נולד" הפועלת לשחרור שבויים ואיתור נעדרים, בה הציגה ממצאים חדשים ומרתקים בעניין נעדרי קרב סולטן יעקב, מסתתר סיפור, שמוביל (כמו תמיד) לאהוד ברק. לפני שנתיר את הקשר ונגיע לברק, תחילה הפרטים שנחשפו השבוע.

יו"ר העמותה, עו"ד אלעד שרגא, הציג עדות מצולמת ראשונה על גורל הנעדרים בקרב שאירע לפני 28 שנה במלחמת לבנון הראשונה. התמונה צולמה זמן קצר לאחר חטיפת הטנק הישראלי מאזור הקרב, והיא מנסה לשפוך אור על מה שאירע אחריו.

בתמונה נראה הטנק הישראלי במהלך תהלוכת הניצחון שנערכה בדמשק לאחר הקרב ועליו גופה של חייל ישראלי. "רצינו להציג את העדות הזו בפני ראש הממשלה ישירות, אבל לצערי הרב אנחנו לא מצליחים לעשות את זה, אז נציג בפניכם את פריצת הדרך המדהימה, שעשינו במה שקשור לקרב שהתנהל בסולטן יעקב", אמר שרגא.

הקרב עצמו בסולטן יעקב, התרחש בקיץ 82. היה זה קרב עקוב מדם עבור גדוד 362 שלחם וחולץ מהמקום עם אבידות ונפגעים רבים. מאז הקרב נעדרים שלושה חיילי צה"ל: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן. לדברי שרגא, הסורים גררו את הטנק בו היו שלושת הנעדרים מחוץ לאזור הקרב, והציגו אותו בתהלוכת ניצחון בדמשק.

"במהלך השנתיים האחרונות אנחנו אוספים כל פירור מידע בניסיון לגלות מה עלה בגורלו של הטנק הזה. לשמחתי, הייתה לנו פריצת דרך גדולה מאד בחודשים האחרונים", אמר שרגא. "קיבלנו עדות מהנספח הצבאי הבריטי בדמשק בֿ82´ לוטנד קולונל אדריאן פק, וכן עדות מהשגריר הבריטי בדמשק בזמנו אייבור אדריאן לוקאס, וקיבלנו תמונה שתרעיד כל מיתר אצל כולכם".

"בעדותו של קולונל פק, הוא מתאר שביום הֿ11 ביוני 1982 ראה טנק ישראלי שנלקח, ועליו גופה של חייל ישראלי. זו פעם ראשונה שיש לנו כזאת אינדיקציה ברורה ממקום מהימן. כמו כן הוא רואה שבטנק נוהג חייל ישראלי. עוד לפני כן הוא ראה את הגופה בשתי הזדמנויות שונות. לאחר מספר ימים הגיע לדמשק מטוס תובלה רוסי, שלהערכתו לקח את הטנק לרוסיה".

על פי עדות השגריר הבריטי בדמשק באותה תקופה, שגם עמו שוחחו אנשי העמותה, נמצאים בארכיון הלאומי הבריטי מסמכים העשויים לחשוף אור על הפרשה. בריטניה סירבה בתחילה לחשוף את המסמכים, כדי לא לפגוע ביחסים עם סוריה. אבל בעקבות פניית העמותה, ניתנה לה הסכמה עקרונית לעיין בהם.

התמונה הגיעה לעמותה דרך אדם בריטי, שלקח על עצמו בהתנדבות לעזור למרים באומל, אמו של זכריה באומל. אותו בריטי היה בקשר עם הנספח בדמשק, עם השגריר ועם אישים נוספים ששהו בסוריה באותם ימים. אנשי מקצוע, שבדקו את התמונה, קבעו כי מדובר בגופה.

"אנחנו לא יודעים מי בתמונה", אומרים בעמותה. אולם מדובר בטנק שעשה דרכו מסולטן יעקב, הגיע לדמשק ועליו יש גופה. לצערי, יש סבירות שמדובר באחד החיילים שהוכרזו כנעדרים".

"מחריב סדרתי"

את מי מאשימה עמותת "לחופש נולד" בקיצוץ דראסטי של תקציבה?

עמותת "לחופש נולד", שהציגה את המסמכים לעיל, עלתה בתקופה האחרונה לכותרות, לאחר התקיפה החמורה בשדרות ח"ן בתלֿאביב של צעירה שנדקרה, ושמה לא הותר לפרסום. הצעירה היתה חברה בעמותה.

העמותה עוסקת באיסוף מידע אודות שבויים ונעדרים מאז 2004. עיתוי חשיפת תמונת הטנק השבוע, אינו מקרי. הדבר מגיע בעקבות ההחלטה של משרד הביטחון לצמצם באופן דראסטי את התמיכה בעמותה. עד כה עמדה התמיכה על 11 מיליון שקל לשנה, ועתה היא תקבל מיליון עד שני מיליון שקל. מדובר בקיצוץ ניכר.

"בגלל המתקפה הכללית של שר הביטחון נגדינו, החלטנו לפרסם את התמונה", אמרו ראשי העמותה במסיבת העיתונאים, בה הציגו את הממצאים החדשים. "יש בידינו מידע נוסף שיכול לשפוך אור על גורל הנעדרים, אבל לא חשבנו עדיין לפרסם זאת, עד שלא נהיה בטוחים במאה אחוזים", הוסיפו.

את עיקר טענתם על הקיצוץ, הפנו כאמור לעברו של שר הביטחון. "ברק הוא מחריב סדרתי של כל דבר טוב שעובד, כמו מפלגת העבודה או המטכ"ל של צה"ל", אמר עו"ד אליעד שרגא.

אייל בן ראובן, מנכ"ל עמותת "לחופש נולד", אמר: "זה בלתי נסבל ששלחנו חיילים לחזית ואנחנו לא עושים די כדי לשחרר אותם". עוד אמר, כי "שרון החליט על הקמת העמותה וזה בסמכות ראש הממשלה בלבד לשנות לה את המעמד".

לדבריו, העמותה מקבלת ידיעות רבות על הנעדרים, אבל לא כולן מהימנות."עד היום קיבלנו כֿ650 פניות לגבי מידע חדש על גלעד שליט".

בן ראובן הוסיף וסיפר, כי העמותה עושה דברים שמשרד הביטחון לא יכול לעשות, דוגמת פעילות באזורים "לא ידידותיים", באיראן, עזה ובלבנון. "חייל בדיוויזיה 1, לא יתקשר למוסד. הוא יחפש להתקשר למקום אזרחי. מדינה לא יכולה להציע כסף תמורת מידע. אנחנו מרוכזים רק בנושא הזה. פגיעה בעמותה, כמוה כפגיעה בחזרתם של השבויים והנעדרים".

"אין מידע"

"משרד הביטחון: העמותה לא הצליחה להשיג מידע על השבויים והנעדרים"

במשרד הביטחון לא נבהלו מהביקורת ומיהרו להשיב. "בנובמבר 2010 ולאחר שהעמותה תוקצבה ע"י משרד הביטחון בעשרות מיליוני שקלים במשך השנים, הוחלט במשרד הביטחון להקים וועדה ציבורית וחיצונית שתבחן את האפקטיביות של העמותה בהשגת מידע שיסייע בקידום נושא השבויים והנעדרים".

לחברי הוועדה מונו פרופ´ מיכאל בן יאיר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, שבתאי שביט ראש המוסד לשעבר ואלוף (מיל.) אורי אור סגן שר הביטחון ויו"ר ועדת חוץ וביטחון לשעבר".

"יודגש, כי לא מדובר בבדיקה ייחודית לעמותה זאת, אלא בדיקה שנוהג משרד הביטחון לבצע בגופים הנתמכים על ידו מעת לעת. במהלך פעילותה נפגשה הוועדה עם ראשי קהיליית המודיעין והעוסקים בנושא בגופים אלה, משפחות השבויים והנעדרים ואזרחים שעבדו בעמותת "לחופש נולד". למותר לציין, כי הנהלת העמותה בחרה שלא לשתף פעולה עם עבודתה של הוועדה".

"על בסיס העמדות המקצועיות שהוצגו בפניה, הוועדה קבעה במסקנותיה, כי לאור העובדה שהעמותה לא הצליחה להשיג מידע כלשהו שיאפשר את פתרון תעלומת השבויים והנעדרים, אין מקום להמשך המימון לפעילותה של העמותה במתכונתה הנוכחית, וכי פעילותה המודיעינית — מקצועית של העמותה יכולה וצריכה להיעשות על ידי גופי המודיעין".

"משרד הביטחון מברך את עמותת לחופש נולד על כוונותיה המבורכות ועל מאמציה הרבים בשנים האחרונות, ובוחן באיזו מתכונת ניתן יהיה להמשיך ולתמוך בפעילותה הציבורית של העמותה. ברור מאליו כי מערכת הביטחון תמשיך להשקיע את מירב המאמצים והמשאבים בכדי לפתור את תעלומת השבויים והנעדרים".

"קופצים בראש"

"מחצית מחברי סיעת העבודה מתמודדים על ראשות המפלגה"

הודעתה השבוע של חה"כ יחימוביץ, כי החליטה להתמודד על ראשות מפלגת העבודה, לא הפתיעה איש. היה ברור שזה יקרה, רק העיתוי היה נעלם. יחימוביץ החליטה לעשות מעשה וחצי שנה לפני מועד הפרמיריז, הודיעה כי זהו זה. היא מתמודדת.

המאבק של יחימוביץ לא יהיה קל. להתמודד במפלגת העבודה, ולהיבחר לראשותה, זו משימה קשה, יותר מכל מפלגה אחרת. מיד כאשר הבחירות מסתיימות, ומיד כשמכריזים על זהות הזוכה, מתחילים בסיעה למרר את חייו של המנהיג החדש. עמיר פרץ, עמרם מצנע ולפניהם פואד ובורג, יכולים להעיד על כך ממקור ראשון. גם אהוד ברק ואפילו שמעון פרס חשו זאת על בשרם. "העבודה היא מפלגה שאוכלת ראשיה", אמר פעם איתן כבל.

יחימוביץ מודעת לכל זה. היא הצטרפה לפוליטיקה מעולם התקשורת, ובניגוד לרוב התקשורתנים שעושים את התפנית ומתאכזבים, היא משקעיה מרץ רב בקידום נושאים חברתיים וכלכליים. בעודה בתקשורת ניהלה קמפיינים בעד היציאה מלבנון, אולם כאשר נבחרה לכנסת, שינתה את אופי פעולתה והתמקדה כאמור בנושאים חברתיים בלבד, נלחמה על זכויות עובדים, מלחמה בטייקונים וגם מאבק בהאמרת שכר הבכירים. בכל שאר הנושאים המדיניים והביטחוניים היא ממעטת לדבר, בניגוד למה שהיתה עושה בתקשורת.

הביקורת שנמתחה עליה, נגעה לאופן כניסתה לפוליטיקה. זאת לאחר שבֿ2006 חצתה את הקווים, לא לפני שערכה ראיון שנוי במחלוקת עם יושבֿראש המפלגה העתידי שלה, עמיר פרץ. לאחר מכן ללא תקופת צינון, דילגה היישר לבחירות המקדימות במפלגת העבודה.

עתה, חמש שנים לאחר הצטרפותה לפוליטיקה, היא מבקשת לנסות לשקם את הריסות תנועת העבודה. יתכן מאד שהיא תמצא עצמה מתמודדת בין השאר מול עמיר פרץ, האיש שהביא אותה למפלגה.

כיום מונה סיעת העבודה בכנסת שמונה חברים, ולאחר הודעתה של יחימוביץ, ניתן למנות מחצית מהם כמי שצפויים להתמודד על ראשות המפלגה. מדובר בעמיר פרץ (שטרם הכריז, אך יעשה זאת בקרוב), יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן וכאמור יחימוביץ.

בסקרים שהתפרסמו השבוע נרשם מאבק בין הרצוג ליחימוביץ. השניים יתמודדו ראש בראש עד הרגע האחרון. יחימוביץ בינתים מובילה, אך זאת עקב מועמדותה הטרייה. מטבע הדברים, המועמדים נשחקים ככל שהמירוץ מתקדם.

בד בבד מדווחים בעבודה כי מאז פרישתו של ברק, מצטרפים רבים למפלגה, וכיום מגיע מספר המתפקדים לֿ30 אלף. בעבודה מעריכים כי עד הפרימריז יהיו 60 אלף.

באם יחימוביץ תזכה בראשות העבודה, יכול להיווצר מצב, בו היא תתמודד ראש בראש על אותו קהל יעד של מצביעים מול לבני שתעמוד בראשות קדימה ועם חברת הכנסת לעתיד גלאון ממרצ, שתחליף את חיים אורון, ותתמודד בעתיד על הנהגת מפלגתה.

"תפריט בריא"

"רק שתייה: באיזה משרד ממשלתי לא מגישים שום דברי תקרובת?"

הבורקסים והרוגלך יצאו זה מכבר מתפריט ישיבות הממשלה (ראו בקצרצרה), כפי שנכתב כאן בעבר. ביוזמת מזכיר הממשלה, עברו השרים לתפריט בריא הכולל בעיקר ירקות ופירות, שתיה דיאטטית, ולא מתוקה.

"בהתחלה היתה התמרמרות בקרב השרים", מודה האוזר. "לא כולם הסכימו להפסיק את הבורקס והרוגעלך. נאלצנו לגמול אותם. לעתים רחוקות אנחנו מביאים להם עוגיות או רוגעלך לקינוח, כדי שהשינוי לא יהיה קיצוני מדי".

השינוי במזון הממשלתי, והפרסום שניתן לכך, השפיע גם על חברי הכנסת. הח"כים טוענים כי עברו לתפריט בריא יותר במהלך פעילותם בכנסת. את ארוחות הצהריים אוכלים רוב הח"כים במזנון הכנסת תמורת כֿ30 שקלים, וממעטים להזמין ארוחות מבחוץ. עוף ודג הם הבחירה הפופולרית ביותר. מי שבכל זאת מעוניין במעט פחמימות יכול לעשות זאת במזנון החלבי — המגיש קפה, עוגות וכריכים, ופועל בנפרד מהמזנון לאורך כל שעות היום.

עם זאת לעיתים רבות נערכות ישיבות ארוכות במשרדי השרים ובחדרי הישיבות, וסוג המזון משתנה. מבדיקה שערך אחד מכלי התקשורת עולה, כי השרים והח"כים מזמינים אוכל רב יותר לחדרי הישיבות, הרבה יותר ממה שהם אוכלים במזנון לעיני כל. בכתבה שפורסמה השבוע נכתבו דוגמאות רבות.

מתן וילנאי לדוגמה, מזמין תדיר "מנות חמות". אהוד ברק אוכל לימונים וגרעיני דלעת בשלמותם — עם הקליפה. לבני אוכלת עממי, בנימין בן אליעזר — וופלים פשוטים לצד תה שחור עתיר קפאין, ונתניהו אוכל ירקות ופירות בישיבות ממשלה, ומחוצה לה צימוקים ואגוזים בריאים אך משמינים. שאול מופז — טונה בכל צורת הגשה, וישראל כ"ץ — עוף מבושל וירקות.

בישיבות במשרד החוץ שמקיים אביגדור ליברמן משתדלים להמעיט בשתייה מתוקה ואפילו בקפה, ומגישים רק קנקני מים, פירות ובייגלה. אולם בדיוני תקציב או בדיוני שכר לתוך הלילה מזמינים פיצות כשרות וסנדביצ´ים. כך אישר הדובר.

אלי ישי הורה לעובדי משרדו, לעבור לירקות ופירות, ולהימנע משתייה מתוקה. באם מזמינים עוגיות, מקפידים שיהיו נטולות סוכר. תפריט הזה הוא רק למשתתפים הקבועים בישיבות. האורחים שמגיעים למשרד הפנים מתכבדים בתקרובות עשירה יותר מהארון הנעול, שם מאוחסנים כעכים מלוחים ועוגיות עם סוכר.

והיכן המקום עם התקרובת הכי צנועה? במשרד המשפטים. מתברר כי אצל יעקב נאמן, לא מגישים כלל תקרובת, אלא רק שתייה. חוסכים במשפטים.

"תביעת דיבה"

"פרשת גלנט: מי כתב את המודעות נגד "חבורת אשכנזי בניהו והרפז""

פרשת גלנט מאחורינו, אך לא לגמרי. ספיחיה עתידים להתברר בבית המשפט. זאת לאחר שדובר צה"ל, אבי בניהו, הגיש השבוע תביעת דיבה על סך 2.5 מיליון שקל נגד שני כלי תקשורת — ידיעות והארץ, לאחר שפירסמו לפני חודש מודעות שתוכנן מהווה לדבריו לשון הרע.

כותרות המודעות שפורסמו על עמוד שלם היו: "הפוטש בקריה הצליח (כנראה)". בהמשך נכתב: "חבורת גבי אשכנזי, בניהו, הרפז ועיתונאי החצר שלהם, עומדים לנצח ולסכל את בחירתו הדמוקרטית של גלנט לרמטכ"ל". בהמשך נכתבו דברים בעניין תאוות הפירסום של מבקר המדינה, הלחץ התקשורתי בו נתון היועץ המשפטי, וכן "שונאיו של אהוד ברק פגעו בגלנט כדי להתחשבן עם שר הביטחון".

בכתב התביעה טוען בניהו כי מטרת המודעות היתה לפגוע בו ולטעון כי פעל לחיסול הקרירה של האלוף יואב גלנט, ואף פעל נגד עקרונות היסוד של המדינה. לדבריו, המודעות טפלו עליו האשמה שקרית וזדונית.

בניהו פנה למערכות העיתונים ולמשרד הפרסום שפרסם את המודעות בדרישה להתנצלות. הוא ביקש מהעיתונים למסור לידיו את זהות מזמיני המודעות, כדי שיוכל לתבוע אותם אישית, אך לא נענה. האזרחים שחתמו על המודעות עשו זאת תחת החותמת: "אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית ומודאגים מהפוטש בקריה".

עד כה טרם הוגשו כתבי הגנה, אך ברור כי הדבר יחזיר שוב בדלת הראשית את פרשת גלנט למרכז הכותרות.

"פיצויים ליו"ר"

"ערוץ תקשורת וכתב בכיר יפצו את רן ארז — יו"ר הסתדרות המורים"

תביעה נוספת נגד התקשורת, הסתיימה השבוע כאשר בית המשפט המחוזי בתלֿאביב קבע כי ערוץ 10 והעיתונאי רביב דרוקר, פגעו בשמו הטוב של יושבֿראש הסתדרות המורים, רן ארז. בית המשפט קבע כי יש לשלם לארז פיצויים בסך 40 אלף שקלים, סכום הנמוך מדרישת התביעה.

בכתבה ששודרה לפני שלוש שנים נאמר, כי ארז יזם את השביתה בבתי הספר כדי לפגוע פוליטית בשרת החינוך דאז, יולי תמיר ממפלגת העבודה. בכתבה הודגש כי שביתת המורים הגדולה, פרצה עקב רצונו של ארז להביא לפיטורי שרת החינוך. בתגובה הגיש ארז תביעה בסך מיליון שקלים נגד הערוץ ובכירים בו.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי "על אף הצהרת דרוקר, כי לא התכוון לייחס לארז מניעים פסולים בתכנון השביתה, הרי מהכתבה ומהפתיח שלה ניתן היה להבין אחרת".

הכתבה ציטטה אז דברים ששמע עד, שישב במסעדה במקום סמוך ליד יו"ר ארגון המורים. הדברים הועברו לכתב החדשות וזה פירסם אותם. בחדשות 10 אמרו כי "רן ארז תבע מיליון שקל, וטען כי לא אמר את הדברים שצוטטו מפיו. בית המשפט פסק שהדברים שצוטטו מפיו, אכן נאמרו, בניגוד לטענתו של יו"ר ארגון המורים, וציין בפסק הדין כי ´במהלך העדויות הובהר כי הפגישה אומנם נערכה וכי התובע ועדו לא שמו ליבם לסועדים נוספים שישבו במסעדה´".

"בקצרצרה"  הסיפורים הקטנים של השבוע

 לוב בישראל — הארועים בעולם הערבי משפיעים גם על הפגנות הימין. אם בעבר השלטים שנשאו המפגינים, היו בנוסח "יש"ע זה כאן", כדי להדגיש את הקשר בין השטחים למדינת ישראל, או "איראן הגיעה לכאן", במטרה להתריע מפני ירי קאסמים ארצה, הרי שהשבוע נשאו השלטים אופי שונה בהתאם למאורעות באיזור. את שלטי איראן, החליפו שלטי לוב. זאת לאחר הפינוי האלים בחוות גלעד, כאשר המתנחלים האשימו את המשטרה בירי כדורי גומי לעברם. "לוב בישראל" קראו מפגיני הימין, וציינו כי כמו בלוב, גם במדינת ישראל יורים במפגינים. "אפילו על המרמרה לא ירו כדורי גומי" הכריזו שלטים אחרים, (שהתאימו לממצאים של דו"ח ועדת טירקל). השלטים משתנים, המפגינים נשארים.

 מהפכן חיובי — מזכיר הממשלה צבי האוזר, הוא מהפכן מטבעו. מהפכן חיובי. הוא אוהב להביט מהצד בדברים המתרחשים בישיבות הממשלה, ואז מציע הצעות, שבדרך כלל מתקבלות. פעמים זה בנושאים גשמיים, כמו אופי המזון שיוגש לשרים (לא בורקסים, אלא אוכל בריא), ופעמים בנושאים יותר ערכיים. האוזר לא אהב כיצד מוזכר בכל מסמך ממשלתי רק התאריך הלועזי, וכיצד ישיבות הממשלה נפתחות עם האיזכור הלועזי בלבד. עקב כך קבע נוהל חדש: ראשית מוכרז התאריך העברי ורק אח"כ התאריך למינינם. בסביבתו אומרים, כי האוזר עצמו עבר מהפך, מאז הופקד על "תוכנית מורשת", לשיפוץ ושיקום האתרים היהודיים. השרים שופעים מחמאות כאשר הם מדברים אודותיו, ומציינים כי הוא הדמות התורמת יותר מכל לייצוב לשכת ראש הממשלה מול השרים. כשמחוללים מהפכות חיוביות, קשה להתעלם.

 החמ"ל בתל אביב — הקונספירציה נמשכת. לאחר שבמצרים האשימו את מדינת ישראל כי היא משגרת "סוכנים" כדי שיפגינו ויחוללו מהומות, הגיע תורו של נשיא תימן. השבוע הכריז הנשיא התימני, כי בתל אביב יש חדר פיקוד ממנו משגרים הוראות לכל המפגינים במדינות הערביות, כיצד להפיל את השליטים. "החמ"ל בתל אביב קובע היכן יפגינו ומתי", אמר הנשיא מתימן. הקונספירציה הגיעה גם ללוב. בתגובה להאשמות העולם נגד קדאפי, כי הוא שוכר שכירי חרב אפריקאים, במטרה לטבוח במפגינים, אמר סייף אל איסלאם, בנו של הרודן, כי בלוב אין שכירי חרב אלא "שליחים של המוסד, סי.איי.איי וארגון אל קעידא, ששוגרו לזעזע את המשטר המדינה". כמה טוב שיש את מי להאשים, בפרט שלמוסד לא ידוע על כך דבר..

 שוחים ומאבטחים — לראה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, היה נוהג קבוע, לגמוא מידי בוקר כמה ק"מ לפני שהגיע ללשכתו. הדבר חייב את אנשי האבטחה לרוץ יחד איתו. לצורך כך נבחרו מאבטחים עם כושר ריצה. גם כאשר הגיע אולמרט לארה"ב, נהג לרוץ בסנטרלֿפארק ולצידו מאבטחים ישראלים ואמריקאים, כולם בבגדי ריצה. השבוע ניצבה בעייה דומה (ומעט שונה) למאבטחים בארץ, כאשר התברר כי ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, שהגיע לביקור בזק במדינת ישראל, מבקש לשחות בימה של תל אביב. המשימה הזו לא הופיעה בלו"ז הרשמי של הביקור, והיה צורך לאבטח במהירות את השחיין הפולני. כדי למנוע תקרית דיפלומטית, אם חלילה תיאסר השחייה על האורח, גוייסו מאבטחים מיומנים, נכנסו אחריו למים והחלו לשחות לצידו. שני מאבטחים נוספים עלו על "חסקה" ושטו לידו. למקום נקראה גם ספינת שיטור ימית, שפיקחה על האיזור. המבצע עבר בהצלחה, ראש הממשלה הפולני שחה, ולאחר מכן הצהיר על ידידות עם מדינת ישראל, תוך שהוא מגנה את איראן. מבצע אבטחת השחייה השתלם.

 המורה והתלמידים 1 — בעוד במדינת ישראל, נעשים פוליטיקאים למורים לעת מצוא (ראו בקטע הבא) לצורך השגת כותרות ותמונות, באירלנד זה קרה הפוך. מורה לשעבר בן 60 ממערב אילרנד, נבחר לחלץ את המדינה מהמשבר הכלכלי העמוק אליו נקלעה. מדובר באנדה קני, מנהיג מפלגת "פיין גייל" שיהפוך לראש ממשלת אירלנד, לאחר שמפלגתו ניצחה בבחירות והביסה את מפלגת השלטון. האירים מקווים כי המורה שהצליח בעבר עם תלמידיו, יוכל להצליח גם מול הציבור המבוגר יותר.

 מורה ממשלתי 2 — האופנה בה נהפכים הפוליטיקאים במדינת ישראל למורים, הגיעה השבוע עד ראה"מ. שר החינוך גדעון סער, כמו גם שרים ופוליטיקאים נוספים עושים זאת זה מכבר. הם מגיעים לכיתות ומלמדים. השבוע הצטרף למעגל המורים גם נתניהו. היה זה כאשר ביקר בנצרת עילית והעביר שיעור דיגיטלי מיוחד בבית הספר. התלמידים במקום לומדים עם מחשבים אישיים המחוברים ישירות ללוח דיגיטלי. נתניהו קיבל תחילה שיעור מזורז בהפעלת המערכת ממורה בית הספר, ולאחר מכן העביר שיעור דיגיטלי לתלמידים בנושא משבר המים במדינת ישראל. מהר מאד התברר, כי התלמידים הם שלימדו אותו כיצד לכתוב על הלוח הדיגיטלי, כיוון שנתניהו שאינו מיומן, התקשה בכך. ומה אומרים התלמידים? "הוא מורה מצויין. לא נתן לנו שיעורי בית"...