את מקומו בהמון הוא לא ימצא. הרעש וההמולה זרים לו. יש כאלה שיראו בו מתנשא אולי קר או אדיש. לא כך הדבר. הישראלי שלנו פשוט רגיש.

אם את קולו הוא ירים בצעקות, יהיה זה רק לעיתים נדירות כשקופץ אצלו הפיוז.

ברוב המקרים מר רגיש שלנו, די חולמני ולעיתים מפוזר. עליו נאמרת האימרה: טוב שהראש מחובר לצוואר.

את חיוכיו הוא שומר בכספת. לא מפני שהוא מתקמצן בהם אלא מפני שהוא מעט ביישן. יתכן ולמד עיתונאות, או חלם לעסוק בתקשורת. אולי גם רצה להיות שחקן. אך ידידינו כאן חסר כמה מרפקים ושיניים. את מפלטו הוא מוצא בדרך כלל בים. הוא אוהב חברה, אבל צריך להסיר מעצמו שכבות הגנה שבנה סביבו. הוא עושה זאת לאט לאט. רק כשהוא מרגיש בטוח.

הוא אוהב אקטואליה וקורא עיתונים. כמה פעמים חשב לכתוב למוסף בתגובה על עניין זה או אחר, אך בסוף ויתר. לפרסם בלוג באינטרנט? הצחקתם אותו - לעולם לא יעז. חלילה, לא ירצה להרגיז את שאר הקוראים בדבריו. את כתביו יפנה למגירה. שם בטוח

מיומנו של ישראלי רגיש.