הגיגים של קודש
כשפתאום צץ איזה רגע של פנאי
אני נתקפת חרדה
זו המוכרת שרוב הזמן היתה
שאני מקפידה לספר לעצמי שכבר עזבה
במקום להתמסר אל השמש אל דומייתה של הסביבה
ראשי מתמלא במה הייתי אם כל זה לא קרה
ואיך חיים שלמים בלי ששמתי לב נחרטו על פני
מספרים בעיקר על כל מה שלפני