הוא והיא לבתים חרדים, היא מבית הגביר העשיר והוא מבית הרב החביב. היא היתה כבר נשואה הוא לא. היא היתה כבר שם במקום ההוא, בת עשירים, ידועה, משפחה טובה והעושר בה רב ורב. עושר וכוח בקהילה ואהבת עם בחלקם. הום נשואים וגם להם פנים של כבוד. והשידוך עבד, לרב היה אושר ונחת מכלתו הבאה אל בנו החמוד והאהוב, הבן לא ממש עילוי בתורה ולא ממש עילוי בכלל אבל חמוד והנה שידוך כזה לגביר, מי היה חולם. ההתרגשות במשפחה הקרובה והרחוקה גדולה מאד. מועד לחתונה נקבע, אולם מפואר והרב החשוב ביותר ישיא אותם בעיר היהודית החשובה ביותר בתפוח הגדול, חתונה כהלכה. ההתרגשות הולכת ומתעצמת, גדלה ופורחת בפרחים שזורמים אל בית הרב ואל בית הגסביר מכל בני הקהילה. אלפי מוזמנים לחתונה כל כך חשובה, כל מהותית בין בן הרב ובת הגביר. וכך, זורמים להם אל האולם רחב הידיים כאיצטדיון ממש, והכיבוד כיד המלך, עושר בכל פינה בכל דבר בהזמנות, בנייר ההזמנה, בכתיב סתם באיור בהידור. בגדי חתן ובגדי הכלה מהטובים שבחייטים היהודים. הטבעת שוויה עשרות אלפי דולר, ההתרגשות דולרית ממש. או אז מתחילה ההילולה כשהרב החשוב בקהילה מתחיל דברו. וקול חתן וקול כלה ולא ידע את לאן ועד כמה. וריקודים ושירה וזמירות בשבע ברכות, והמולה ענקית של בני התפוח הגדול של החרדים. ודבר לא נראה חריג או שונה והרב משלים מלאכתו לאחר שכתובה נחתמה כדין, וקול ששון ושול שמחה קול חתן וקול כלה. אלא מה?

מייד לאחר החופה, הילד מתרגש לבוא אליה לדעת אותה, במצב של התיחדות. בחדר ההתיחדות היא מבקשת דחייה והילד נבוך נענה. וכל הקהילה הולכת לאחר שובע רב לביתה והחתן והכלה לבית המלון המפואר.

במיטה הגדולה, הענקית, המפוארת והעצומה, נכנס הילד אל בין הסדינים בחפשו את כלתו והיא שם ערומה שביום היוולדה.

אוי  ווייי זמייר, בא אליה ולא חדר, לא מצליח לחדור , אין לאן והוא משתלהב עוד ועוד ולא מוצא לאן, ולא מוצא ולא מוצא ולא מוצא וגומר, ונדהם, כי אין חור...

משם היישר אל בית המשפט, להסדיר פיצויי תרמית וחיסיון על נכות חמורה לבת הגביר, נכות שהוסתרה.

הגביר העשיר השיג "ספין" של חתונה לבת...

הילד, בן הרב החביב בטראומה לכל חייו....