ערום ועריה.
ערום ועריה למה?
כי לא יודעת אחרת. מכירה, אבל לא יודעת...
וסלחו נא לי על שגיאות הכתיב. אין זו שפת אימי.
פוסטים פופולאריים
-
ביחד
15/4/08 | 1245 צפיות
-
עיתוי
15/12/07 | 1802 צפיות
-
תורת הדייטים - 8
20/10/07 | 972 צפיות
-
תורת הדייטים -1
28/9/07 | 1497 צפיות
-
שליטה בהכרה-2
6/10/07 | 1734 צפיות
-
המלך מת. יחי המלך החדש!!!
12/7/08 | 1024 צפיות
פוסטים אחרונים
- הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. 6/3/09
- פרולוג 18/1/09
- שש בבוקר. טיילת תל אביב 21/10/08
- בחושך פוערים עיניים. 11/8/08
- הלב מתפקע מאהבה 8/8/08
- אין אהבות עצובות... 5/8/08
הסליחה האמיתית
| סליחה
אני יושבת לי מול המחשב. מנסה ליישם את מה שקראתי קודם בכתבה על פרחאן פאמוק, זוכה פרס נובל לספרות. הוא דיבר על משמעת כתיבה. אתם יודעים כמה משלמים לו? משמעת כתיבה, עלק... רדיו ברקע. אולי אקום לכבות, אי אפשר להתרכז ככה. טוב, נו, עוד שלוק מהקפה, ואני קמה. ואז זה בא. השיר. Sorry seems to be the hardest word
תודה לכם, 88. באמת , המוסיקה הכי טובה ברדיו.
כולם מדברים על זה. הסליחה. כולם מטיפים לזה. זה מתחיל מגיל קטן, מגן הילדים - "לא, מותק, אנחנו לא חוטפים, תחזיר לאורי את האוטו, ותבקש יפה סליחה. יופי, מתוקי שלי, ילד טוב".
מסכן. גם תחזיר ת'אוטו, גם תבקש סליחה וגם ילד טוב. למה, אם הוא לא היה עושה את זה, הוא היה ילד רע? אף פעם לא הבנתי את ההורים האלה, שאומרים, "תהיה ילד טוב".
אבל איך שלא יהיה, כבר בגיל הגן, מסתבר כי זהו אחד הדברים הקשים לעשות - לסלוח, כמו גם לבקש סליחה...
ועכשיו, בעידן "רוחניות האינסטנט", זה הפך מגפה של ממש : כולם רוצים להגיע לנירוואנה ומהר, מדברים אור ואהבה, ולא - תארו לכם!- לא כועסים!
האומנם?
אלה המבקשים סליחה רק על מנת לצאת לידי חובה, אבל בתוך תוכם פנימה ממשיכים "לסחוב" את העלבון ולא מניחים לו, ממשיכים בדרך זו להזין את אנרגיית הכעס שוב ושוב, ולעיתים מתחפרים בתוך תחושת כישלון, תסכול וחוסר הערכה עצמית, אלא שכעת נוספו לזה גם תחושת "חוסר הצדק", השפלה ואגו פגוע...
האם ניתן למצוא דרך מתוך המבוי הסתום הזה? נכון, המטרה בסופו של דבר היא לגבור על עצמך ולסלוח, סליחה אמיתית, כזו שאינה תלויה בדבר. אבל אם כרגע - מסיבות כאלה ואחרות - זה לא אפשרי, אין טעם להמשיך ולדוש בזה.
אפשר ורצוי להניח את הצורך בתוצאה - והיא הענקת הסליחה המיוחלת - בצד.
לא ,בוודאי שלא לוותר.
אלא שאני מאמינה שעבודה רוחנית חייבת להיות יעילה. רוחניות אמיתית היא רוחניות פרקטית, כזו שמשדרגת את חיינו ללא היכר, גם אם זה נעשה במחיר של שינויים גדולים בתפישת עולמינו. לא לוותר, רק להניח לזה באופן זמני, ולהתרכז בחיפוש אחר ההבנה של הסיבות לקושי אותו אנחנו חווים. זהו תהליך של התבוננות וזיהוי, והרבה יותר קל לעשותו עם תמיכה של אדם קרוב, חבר, מורה או מטפל, שיעזרו לנו לשקף את תגובותינו.
ככל שנתעסק בנושא הפגיעה ובתחושת "צדקתנו הוודאית" (: - איזה כיף שאפשר להעביר חיוך במחשב! - כך רק נלבן את הכעס...
יעיל בהרבה לבחון את הרגשות סביב הנושא.
רגשות שלנו, של זה שפגע בנו, או זה אשר פגענו בו, ואחרי שזיהינו במה הדברים אמורים, לנסות ולגבש דרכי תגובה חדשות.
פילוסופית המזרח והיוגה מדברת על הצורך "להפסיק להזדהות" עם הנושא, ובכך להצליח לראותו מהצד, להיות מעין "עד שקט", וכך, ככל שנתרחק, התמונה אותה נוכל לראות תתרחב בהרבה ותאפשר עבודה רוחנית אמיתית, כאשר "פרי המעשה שייך לבורא", ואנחנו רק מחויבים לעשות את הדרך...
אבל יש עוד סוג של סליחה עליו אנחנו לא באמת נותנים את הדעת.
אם כי בעיניי זהו הסוג החשוב באמת.
"ואהבת את רעך כמוך"- כמוך- כמה מאיתנו מקפידים על הדבר הזה?
האם סלחנו לעצמנו על הזנחה פיזית,למרות שהבטחנו לעצמנו גם השנה שהנה הפעם נרשם סופסוף למכון כושר, נעשה דיאטה, נוכל בריא ונפסיק לעשן?
מה עם הזנחה רגשית, תסכול, תחושות חוסר אונים?
האם סלחנו לעצמנו על עבודות ההישרדות הלא מספקות והלא ממצות את כישורינו, על הדייטים המיותרים כאשר כבר בשיחת טלפון ידענו כי ינחלו פיאסקו צורם?
על הסטוצים העלובים (וגם על אלה שלא), המשאירים צרבת בחזה?
ומה עם ה"עצבים" שהוצאנו על ילדינו, או על אחרים, ללא עוול בכפם?
ומה עם אכילה כפייתי,קניות מיותרות, אחיזה נואשת באיזה רואה נסתרות, או, להבדיל, יזיז מתנכר שנמצא כאן רק כי אין משהו יותר טוב, כי מפחיד מוות להיות לבד?
ומה עם התקוות המנופצות, חוסר האמונה, והייאוש, אוי הייאוש...
אם רק היינו יכולים באמת, אבל באמת, להניח לכל אלה, לסלוח על כל החטאים הנוראים אותם חטאנו כלפי עצמנו, לסלוח כי חטאנו מתוך חוסר מודעות, חולשה, תחושת האפסיות והכישלון, ובעיקר העדר תקווה...
אם רק היינו יכולים לנסות לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו חולמים לאהוב אחרים, כמו שהאמנו פעם שאפשר, כמו שילדים יודעים....
לעזוב את ניסיון החיים הרע, ולהחזיר את התמימות המופלאה, הנקייה...
להמציא כל יום מחדש, וליהנות, ליהנות....
כי זו היא , אם תשאלו אותי, הסליחה האמיתית.
|
תגובות אחרונות
-
ray segev
בתגובה על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.
-
hagay itay
בתגובה על
-
yy-aero
בתגובה על יומי הראשון כבלונדינית...בחיי... (: 24.01.08
-
ביאן נריה
בתגובה על פרולוג
תגובות (62)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(:
אהלן רוני.
אתה יודע, ה"מחמיץ בפה" זה הרי עיניין של טעם.
ועל טעם וריח וכו'....
אז תודה ששיתפת, ותודה על התובנות
ואחלה שיש דיעות שונות.
נשיקות,
ביאן
ליטרה המקסימה,
do not cry,
זה לא טוב לעור הפנים היפות שלך,
וזה מעשה בלתי נסלח אם לא תסלחי!
אהבה,
ביאן
איזה באסה זה עם החוקים האלה..........
פליק, בככככבוד....
מותק, לא הכרתי אותך פתאום...
גם אני שמחה מאוד שהכרנו....
נשיקות....
היי לך ביאן.
מאד יפה ונוגע אבל מה, מחמיץ בפה. מרגיש כמו אנטי חיים?
קורא וחושב על כמה סליחה חסרה את הקבלה האמיתית, לא קבלה מתחסדת.
אם סלחתי, אז כנראה למישהו שחטא? כי אחרת על מה יש לסלוח? ואם כועס לי אז יאללה . מה יקרה?
ואם סלחתי לעצמי אז כנראה שחטאתי לעצמי? שוב אחרת על מה יש לסלוח.
כאילו יש לנו חלקים רעים שחוטאים וחלקים טובים שסולחים להם?
וההתבוננות (ושלא אובן לא נכון אז אני ממש טוב בהתבוננות) זמן להתבונן וזמן לחיות .
אני בחיים. being זה טוב אבל תקוע יותר מדי באבסורדים של החיים.
כמאמר קאמי במיתוס של סיזיפוס (ולא ציטוט מדויק - רק רוח הדברים) כשהבין האדם את האבסורד שבניסיונו למצוא משמעות מגלה הוא את החופש לחוש את הטעם.
אנחנו אנשים (טוב אז אני אנש) עם תאוות ויצרים וחרדות ובהלות ולפעמים אפילו עם כוונות לא משהו. תמיד מעדיף לאהוב עד כאב ולהלחם עד פגיעה. מעדיף להיות צייד ממוטות מאשר מגדל חסות. וכשאתה צד ממוטות אתה לא תמיד נחמד וזה לא דורש סליחה. ואם כן שתסלח הממוטה. את החשבונאות עם העולם ועם עצמך אני מציע לזנוח . כל זה כמובן נכון לי ולא מחייב איש.
הניסוח עצמו של התובנות נקי מאד ומעיד על דיוק, על דברים ממקור ראשון על תובנות אמיתיות ולא חרטה. כל כך קל לזהות חרטה.ואת פנינה אמיתית.
רושמת לעצמי - לסלוח לעצמי.
תודה
אם כך, תרשה להפנות אותך לעוד מקום איש..
את סולחת לי ביאן נכון?
אהבתי. מאוד. שמח שהכרנו.
תודה,
גם אני נהניתי ממה שכתבת.
ובכל זאת אנחנו מצליחים ללמוד ולהחכים, נכון?
אוווווו....
מסובך קצת....
בואי נסכם שזה לא ממש מצחיק שאדם משחזר בראשו....
כי אני צריכה לכתוב פוסט חדש בשביל לענות לך כראוי....
מחזיקה לך אצבעות.
עם הזמן למדתי שחרטה, התנצלות וסליחה הן סוגיות מרכזיות ונקודות מפתח לצמיחה והתפתחות.
רק מתוך הנקודות האלה אפשר להפיק לקחים ולשנות, וכדי שהן יהוו מנוף, הן חייבות להעשות מתוך התבוננות פנימית עמוקה, ונסיון לשנות מחד, ולהשלים מאידך.
נהנתי
רונית
לביאן !
ברור לי שהוא הרגיש קורבן ולכן כתבתי אין פה עניין של אשם.
היה ברור שהוא צריך לקחת אחריות על גורלו וגורל של כל המשפחה ביחד.
והראתי שדוווקא אהבתי את האימון שלו שהראה שהלקאה עצמית לא פותרת שום דבר וגם לא מקרבת לעבר המטרה.
ואני יודעת שקודם כל הוא צריך לסלוח לעצמו ואלון גל לא דיבר על זה.
ברור כדבר ראשון אנו צריכים לסלוח לעצמינו אחרי זה לאחרים.
אבל הסליחה משחררת חסימות ופותחת לנו דלתות.
זה מצחיק שאדם שעשו לו רע לפני שנים עדין משחזר זאת בראשו ולא סולח לאותו אדם כי למעשה הוא פוגע בעצמו בכל פעם שהוא משחזר את אותו אירוע.
תחושת אשם לא עושה שום דבר, גם לא תחושה של קורבן וגם לא הלקאה עצמית וגם לא כעס כל אלו לא משרתים אותנו ולא עושים כלום?
תודה על החיבוק , ריקי,
וגם על המילים.
ובעיניין הדרך- כל אחד בוחר את הנכונה עבורו.
אם הוא משכיל לבחור....
זה יפה שאת נקיה עם עצמך,
שבחרת.
רק בשמחות,
ביאן
סחטיקה עליך, ארז!
אני עוד לא הגעתי לגבהים כאלה...
נתחיל ב "אמן!"
מי יתן.
מי שיעשה אנחנו יודעות, נכון?
אנחנו, אוסנתוש, אנחנו. אנחנו אחראים על העשיה.
אני מאמנת אישית בחברה של אלון גל-תות תקשורת ותוצאות.
וככזו, אני מסתכלת על זה יותר רחב.
האבא כל כך לא יכול היה לסלוח לעצמו שבמקום ללכת ולעבוד -אפילו בחלוקת עיתונים ולהביא פרנסה - העדיף לשבת בבית ולחכות למשרה ההולמת את כישוריו...
במקום לקום לעשות - היה לו קל יותר לשבת ולהלקות את עצמו, להתקרבן...
יש פה גם קורבן וגם אחראי...
אהבה גדולה,
ביאן
גם אני.
תודה.
אהלן מוטי,
לאהוב את עצמך זה נורא אגואיסטי.
לרצות שיהיה לך טוב (שלתפיסתם של אחרים זה לעיתים בא על חשבונם) זה אגואיסטי.
להשקיע בהתפתחות שלך עצמך זה אגואיסטי.
אז אני אגואיסטית שמחה.
שמע סיפור.
לפני 4 שנים נסענו בעלי לשעבר ובתי לשבוע נופש בתורכיה.
בטיסה חזרה, פתאום, כמו בסרטים, המטוס נכנס ל"כיס אוירי". זה היה בדיוק ברגע הגשת הקפה. כוסות ותיקים עפו, צרחות מטורפות של אנשים...
הייתה הסטריה מוחלטת.
בתי שהיתה אז בת 5 ישבה בינינו, ולא היינו קשורים.
והיא עפה מהכסא. תוך כדי שאני מנסה להחזיק אותה עפתי גם אני. "תקשור אותי!"-צרחתי לבעלי לשעבר, "תקשור אותי!".
זה היה הרגע בו הבנתי את מה שתמיד מסבירים במטוס.
שאתה חייב קודם כל לשים מסכת חמצן-ואז לעזור לאחר.
כי עזרת קודם לעצמך.
אז כן, זה נורא אגואיסטי....
וואלה...
שאלה טובה...
אם אין קונפליקט-אז אין קונפליקט.
זה נורא פשוט, לא?
אמן, אמן, אמן!
וואוו כתוב חזק.
תשמעי תהליך הסליחה הוא מהליך לא קל,זה מתחיל מדברים קטינים שאנו לא מיחסים להם חשיבות.
אבל חשוב מאוד להפסיק את תהליך הרחמים העצמיים משם לסליחה לעולם לא נגיע.
צריך לשבת ולחשוב מה יעשה טוב לנשמה שלנו ואז אני מבטיחה לך שללא צל של ספק נרגיש טוב פנימי ונקרין זאת חיצונית.
אני העברתי את עצמי "סידרת חינוך" בעשור האחרון, אחרי זוגיות ראשונה כושלת אמרתי לא עוד! אני סולחת לעצמי על הכל ורוצה דף חדש נקי כנה ואמיתי מול בן הזוג החדש שמולי.
וכן אנחנו חיים מעט שונה מהשיגרתי,אבל טוב לי בעיקר, יש את רגעי המשבר הקטנים שחייבים שיהיו קיימים-לכל ירידה יש מטרה לקדש לנו את העליה:) אם את מבינה את כוונתי.
שולחת לך חיבוק חזק.
:)
ממש אהבתי, חזקי ואמצי!
לסלוח זו עבודה של ממש!
לסלוח לעצמינו בראשו בראשונה, ראיתי אתמול משפחה חורגת וכל כך כאבתי את הכאב של האבא שהרגיש שהוביל את המשפחה לכישלון כלכלי.
הוא הרגיש אשם אישתו נתנה לו להרגיש אשם וכמובן ילדותיו נתנו לו את אותה הרגשה עם אשתו חושבת כך.
קודם כל אלון גל שאל אותה אם היא מוכנה לסלוח לו ואז היא אמרה שזה קשה ולאחר מכן היא אמרה שסלחה לו אולי גם בגלל התוכנית. לאחר מכן אלון גל עשה את תרגיל החלון להגיע לעבר החלון, שהחלון הוא המטרה ואז הוא נתן לו לעשות תרגלי הקאה ואז הוא הראה לו שעל ידי הלקאה לא מתקרבים לחזון או למטרה במקרה הזה זה החלון ההלקאה לא מביאה עוד צעד אפילו קרוב יותר לחלון.
מה שלא אהבתי איך שכולם סביב האשמה לאותו אבא אבל לכל אחד יש חלק בזה אחרת זה היה קורה אבל נוח למצוא אשם, ושוב תחושה אשם לא מגדילה את אף אחד וגם לא מקרבת את אשתו או בנותיו לעבר השינוי שכל המשפחה צריכה לעבור יחדיו.
אין פה ענין של אשם וקורבן.
אבל לסליחה יש כוח עצום מי יתן ואני אסלח לחלוטין על כל הרע שעשו לי בין בגלגול זה לבין גלגולים אחרים. בתפילה אפילו של הקבלה בשמע ישראל יש לסלוח על מה שעשו בגלגולים קודמים, מעניין הלא כן?
סליחה זה לא בעצם דבר מאוד אגואיסטי? כאילו, החלטה חד צדדית להרפות מהצורך באיזון, בלהחזיק באחר משהו משלך - צידקתך במקרה הזה. נראה לי משום מה שמושג הסליחה עבר מזמן תפח מעבר לגבולות האני האישי השלם והמקבל, והפך להיות כלי למימוש עצמי בשיטת "תרפה, וזה יבוא". אני יודע שאני "מתמנייק" לרגע עם המילה הזאת - סליחה.
עצם הקושי לומר סליחה (לכאורה), כבר מעניק לה, ולמרגישה המקורבן, תחושת "זר פרחים לשיער" על שהצליח להוציא מעצמו סליחה. סליחה היא מדבר אלוה לנתינו, היא מדבר הכל יכול לחסר האונים. הדבר היחיד בסליחה, אולי, הוא הצורך להודות בחוסר המושלמות שבעולם, שכל עוד הוא דר באחרים, ניחא, אבל בנו??
(עד כאן רצינות זוטא. כתבת כל כך יפה, מובנה, שובבי ועכשווי שכל המוסיף גורע. והרגע, גרעתי...)
נפלא, מוטי.
טוב. נראה לי שהדרך שאת מציעה - להניח בצד בינתיים, את הדברים שעליהם לא ניתן לבצע סליחה ולחזור אליהם כשניתן - נכונה מאד.
אני צריכה לפני כן לכעוס (על עצמי בגלל הזנחה אולי) ואחר כך אוכל לסלוח?
כי איך אפשר לסלוח מבלי שכעסתי?
ואם לא כעסתי, וסלחתי על הזנחה שלי את עצמי, מה הרווחתי? אחיה בשלום עם ההזנחה הפושעת?
מתוקה, זה כאילו הוצאת את המילים מראשי ושמת אותן על הכתב.
"ואהבת לרעך כמוך" - קודם נאהב את עצמינו כמו שאנחנו, נסלח לכל ה"פגמים" ונבין שאנחנו תמיד אהובים, ורק אחר כך, ובאותה מידה, נאהב את האחרים.
מבחינתי זוה גן עדן על פני האדמה.
ממשיכה להתפלל.
לא, נווד יקר...
אין זו תרופה כלל.
זה שיקוי שבא לשכר ושקר אותך.
מצב בו "לא יקשרו לנו חבלים לראש" כהגדרתך-
הוא אוטופי. לא יכול להתקיים במציאות.
קשרו לנו.
אנחנו קושרים לילדים שלנו.
ככה זה.
ככל שנתיר יותר-כך נחיה טוב יותר.
ככל שניהיה מודעים יותר ומשוחררים יותר מהחבלים של עצמינו-
כך נעביר פחות הלאה....
אהבה גדולה,
ביאן
תודה,
בלילה הם נראים זוהרים יותר....
אילו מראש
לא היו קושרים
לנו חבלים לראש
לא היה צריך להתירם
זה אולי תרופה אבל רק לתסמינים
סלחתי....
אהבה גדולה,
ביאן
הי ביאן,
אם זה היה בהומור אז אני הולך צעד אחד אחורה.
אני הנחתי הנחות.
סליחה....
פליקר החכמה ענתה לך בשמי...
נתן יקר,
אפילו פרויד אמר פעם ש"ליפעמים סיגר הוא רק סיגר".
חוש הומור?
משהו?
אהלן דובי,
זה ממש פשוט בתיאוריה, כל התובנות האלה...
ה"ליישם"... שם זה מסתבך...
תודה, חגית....
באמת חבל צביקה....
היה אחלה
יום אחד בבוא הזמן - זה כלי נהדר ליצור רגשות אשם...
כי הרי בינתיים אני לא....
אז אני מעדיפה פשוט להניח לזה...
שמעי...
לסלוח זה אחלה, אבל למה לאפשר?
לאפשר זה בעתיד...
נראה לי ש.... עדיף אולי ללמוד שלא להיות פאתט?
ולהיות חזקים?
נשתדל הכי הכי?
אחלה...
ואם זה מתפקשש - אז ברור שנסלח....
ברור,
שמעת פעם מישהו אומר "לא" למכשפה?
אוי, פליק,
איך שאת תמיד מבינה אותי...
באמת התגעגעתי...
תודה
הסליחה היא כלי בתהליך התיקון.
הסליחה או התיקון ?
נעם.
שלום ביאן,
מה זה בדיוק?
ציטוט "אני יושבת לי מול המחשב. מנסה ליישם את מה שקראתי קודם בכתבה על פרחאן פאמוק, זוכה פרס נובל לספרות. הוא דיבר על משמעת כתיבה. אתם יודעים כמה משלמים לו? משמעת כתיבה, עלק... "
אינני מכיר אותך עד כדי כך טוב, אבל ההצהרה הודאית שלך שמשמעת הכתיבה של פרחאן פאמוק נובעת מהסכום שהוא מקבל מהמו"ל , מעידה יותר עליך מאשר עליו.
כלל ראשון הוא לא להניח הנחות, לא?
זה ברור כי זו הנחה, לא עובדה, לא רק מי שמקבל סכום גבוה יש לו משמעת כתיבה ואת יודעת זאת.
זה משונה, כאשר את מדברת בנשימה אחת על סליחה ומבקרת במשפט הראשון זוכה פרס נובל לספרות סחטין עלק.... איפה הסליחה פה?.
וחוץ מזה אחלא פוסט.
נתן
איזה יופי
וכמה נקיה יכולה להיות התובנה,
אילו הייתי יכולה - הייתי מעניקה לך 2 כוכבים.
כתבת מקסים.
ממש מקסים.
תודה.
בלי להתייחס לכל מילה פסיק ופרט
בגדול אהבתי את הכיוון
וכאתאיסט שלוקח רק את החוקים הטובים
ואהבת לרעך כמוך
הוא חוק בסיסי
ו חבל שהחמצתי כי לא באתי למפגש..
הלוואי ובאמת נוכל לסלוח לעצמנו ,ונאפשר לעצמנו
להיות לפעמים גם פתאטים וחלשים...
למרות שרק להגיד את זה נשמע לי בלתי נסלח!
פוסט מצויין ,לא נותר לי אלה להסכים איתך על כל מילה ולככב.
אם היה לי כוכב.. כוונות נחשבות ?
תגידי יא מכשושה, את קוראת את המיילים שלי?
זה בדיוק מה שכתבתי אתמול למישו כאן.
חוצמזה קצת התייחסות קונקרטית. שוא המיקסם של ה"רוחניות" כמו שאת מתארת אותה, הוא תופעה שנדונה רבות ב ספרות המתאימה של "הקודש". יש שם תיאורים מפורטים של המצב והמיקום הפנימי הזה של שקר ה"בסדר". כמובן שבמקביל הם גם מסבירים כיצד מבצעים עבודה אמיתי, אבל זה לא לכאן. לא ניראה לי שהנושא באמת פופולארי.
חוצמזה, מה נישמע?
ענק !!