כותרות TheMarker >
    ';

    לילה שקט עבר על כוחותינו

    סיפורים, שירים ושאר ירקות.

    0

    ההיא

    44 תגובות   יום שישי , 4/3/11, 22:05

    ''

    קשה היתה נסיעה הזאת. הייתי עייף, רעב, מזיע. הצפיפות  באוטובוס היתה בלתי אפשרית. אף כי אני הייתי אחד מברי המזל שהיה להם מקום ישיבה, על יד המעבר, חשתי מחנק גדול. האנשים המצטופפים במעבר, מזיעים ובעלי ריח גוף חריף, נמחצו אל כתפי ואל ראשי. החלונות בלתי ניתנים לפתיחה, ומשב האויר היחידי היה מן הדלת הפתוחה, אלא שהוא הביא איתו גם ניחוחות מהבילים של צחנת  ביוב בחום הקיץ. הנסיעה כבר נמשכת יותר מארבע שעות, ויש עוד לפחות חמש עד שנגיע לג'רנסקרי. אם עוד יהיה לי כח לראות שם משהו עד אז. חיכיתי בקוצר רוח לסיום הסיוט.


    רבה היתה אכזבתי כאשר הנהג פנה מהדרך הראשית כדי להכנס לכפר ששכן מימין לדרך, כנראה על מנת לדחוס עוד כמה נוסעים לתוך קופסת הסרדינים המתנייעת שלו. מנסיון הדרך שכבר עברנו ידעתי שכל סטייה כזאת פירושה עיכוב של שעה לפחות, בתוך הפקקים הבלתי אפשריים שהארץ הזאת יודעת לספק, ואחר כך נסיונות החזרה לכביש הראשי. הנחתי ראשי לאחור בנסיון נוסף נואש לנמנם קצת.


    כמובן שלא הצלחתי. בכל עצירה עלו נוסעים נוספים, חלקם כבר עמדו על התיקים שבמעבר, ורק התרמיל שלי, שהיה גדול במיוחד נותר עדיין פנוי, אם כי מזוהם, על הרצפה המטונפת.  מהחלון נשקפו בתי הכפר המוזנח, שבשל סיבה לא מוסברת, היו צבועים כולם בירוק חיוור. בתחנה השניה בכפר עלו שני סבלים שסחבו כל אחד שני תרמילים גדולים, בסגנון מערבי, ו"ההיא".


    ההיא, כפי שקראתי לה, היתה יצור מופלא. דקה וגבעולית, בהירה עם שיזוף קל של ארץ-שמש זו בה שנינו זרים, חיוך המתעלם מהצחנה, הצפיפות וההמולה שסביב, שיער כתום-כמעט-גזר, אסוף בצמה ארוכה, עיניים ירוקות שכמעט השתלבו עם בתי הכפר. הסבלים הניחו את ארבעת התיקים על התיק שלי, בערימה גבוהה, ו"ההיא" התיישבה עליהם בתנועה חיננית, נעצה בי מבט ירוק ומחייך, עם שיניים לבנות ויפות, ואמרה, באנגלית עם מבטא שלא יכולתי לזהות את מקורו – אני רואה שמצאתי לי שותף נאה לדרך הארוכה שממתינה לנו.


    טוב, קשה היה לומר שנראיתי נאה לאחר שבועיים בארץ המדברית הזאת, ללא שירותי כביסה ראויים לשמם, ללא גילוח או תספורת, והמעט שהפריד ביני לבין זוהמת המקומיים גם הוא הלך והתפוגג ככל שהתארך המסע. היא היתה נקייה, רחוצה, לבושה היטב, ומריחה טוב, כמו שאי אפשר בכלל לחלום במקומות שכוחי אל כאלה. חייכתי אליה והצגתי את עצמי, "נתי, פרום קרית מוצקין, איזראל". "קתרינה, פרום סרביה" אמרה, והניחה את ידה על ידי. 


    לשאלתי הבנאלית "מה יפה כמוך עושה במקום כל כך מפוקפק" ענתה כי החליטה לנטוש את חבורת המטיילים שלה, שכבר עלתה לה על העצבים בכבדותם, בהתנהגותם המזלזלת כלפי האוכלוסיה המקומית, והחליטה להמשיך משם לבד. מובן שהם ניסו להשפיע עליה שתרפה מהחלטה זו, כי זו לא ארץ ידידותית לנשים יפות ובודדות, אבל אני, אמרה לי ואולי לעצמה – ידעתי שאמצא בהמשך מישהו נחמד לבלות איתו את הימים הקרובים, ואתה באת לי כמו מלאך.


    הסמקתי קשות. אי אפשר היה שלא להתאהב בה מייד. היא הקרינה תחושה שהיא מכירה אותך מאז ומעולם, שאתה החבר הכי טוב שהיה לה אי פעם, השיחה איתה היתה אינטליגנטית וקולחת, בטבעיות של שיחה שהתחילה שלשום. הסתבר שלשנינו יש יעדים דומים להמשך הטיול, לפחות לשבוע הקרוב, וסיכמנו שנטייל יחד כל עוד דרכינו משתלבות. אחחח. משתלבות ועוד איך, מתאים לי, בעיקר אחרי שענבל נטשה אותי בדרגורק בשבוע שעבר והצטרפה לשני גברברים מסיירת גולני. מתאים לי להשתלב איתך, קתרינה.


    עד סוף הנסיעה כבר הספקנו לרקום תכניות, להחליף חוויות מסע, לצלוח בקלילות את התחקירים הביוגרפיים הבלתי נמנעים, ומגע. מגע ידה בידי שיתק אותי, ברכותו, בעדינותו, בקטיפת עורה, בחום שפשט בעצמותי.


    אני מתאהב, זה ברור. את ארבע שעות הנסיעה הבאות לא הרגשתי בכלל, גם את יתר מאה נוסעי האוטובוס הפסקתי לראות, לחוש או להריח. כשירדנו סוף סוף בתחנת האוטובוס העמוסה וההומה בעיר היעד, לא היה גאה ממני, לפסוע בעקבותיה של נסיכה סלאבית זו, עמוס לעייפה במטעני ובחצי מטענה ולתור אחר מלון ראוי לשים את ראשינו (ואת גופינו, הרי זה ברור).


    מצאנו מלון קטן במרכז העיר, מעל שוק צבעוני והומה. חדר קטן עם מרפסת בה חלצנו נעלים וגרביים, והנחנו רגליים קמוטות ומזיעות על המעקה, שותים תה חם ומכרסמים עוגיות מלוחות מקומיות.


    הייתי זקוק נואשות למקלחת, אבל באבירות ראויה הצעתי לה שתיכנס ראשונה, לאחר שבדקתי שאכן יש מים חמים, כפי שהבטיח לנו הפקיד בקבלה. בלי להתבלבל נפרדה מייד מבגדיה, חושפת גוף ארוך ולבן, משליכה את הבגדים המיוזעים בפינת החדר, בערימה מסוגננת, ונכנסה למקלחת,  מותירה את הדלת פתוחה, ענני קיטור מתאבכים ממנה ויוצרים מחיצה חצי שקופה ביני לבין הנוף האלוהי הזה.


    כשיצאה עטופה במגבת לבנה, הקטנה למידותיה הארוכות, ומגבת נוספת סביב ראשה הכתום, נכנסתי אני לשם, שוטף מעצמי את זוהמת השבועיים האחרונים, מצטחצח ומתמרק לקראת הצפוי בהמשך הערב.


    ירדנו לעיר לחפש מסעדה. בנחישות המתבקשת אחזתי בידה והולכתי אותה למסעדה קטנה והומת אדם שהגישה מטעמים מקומיים. אוכל פשוט, קצת חריף, אבל טעים מאד. היינו רעבים מאד, וחיסלנו את המנות שהוגשו לנו במהירות וביסודיות. כששתתה את היין, ראיתי את עיניה הירוקות מוגדלות דרך הנוזל האדמדם. מראה שלא אשכח.


    לא אפרט את המשך הערב והלילה הזה, אבל ניתן להבין שחזרנו לחדר, ונכנסנו למיטה. נרדמנו מזיעים ומתנשפים לאחר שעה וחצי, ובבוקר התעוררתי מוקדם, הבטתי בה בעודה ישנה, כשאור הבוקר העולה מן החלון מציף את פניה, שערה, גופה, והייתי מאושר.


    הכנתי לי קפה ויצאתי למרפסת לעשן. אין ספק שהסלאביות האלה יודעות לטפל בגבר, גם אם הוא איזה חנון מקרית מוצקין. שלפתי את המצלמה וצילמתי אותה, את פניה השלווים, את גופה המתכרבל בכריות, את רגליה הארוכות. האור היה רך ומצוין. כשתתעורר אבקש את רשותה לכלול אחת מתמונות אלה בתערוכה הבאה שלי. שחור-לבן יהיה מצוין. קצת פוטושופ על מנת להעלים כתם לידה קטן שעל ירכה, אף שדווקא מצא חן בעיני, וקצת יותר קונטרסט. היא מושלמת, וכך תהיה התמונה.


    ''


    העברתי את התמונות ללפטופ. מיום אתמול היו לי רק מעט. ושמונה תמונות שלה, שצילמתי הרגע. בחרתי את זו שצולמה מגובה המיטה. פתחתי אותה בפוטושופ. הגדלתי מאד, והסעתי את העכבר ישירות לכתם הלידה שעל הירך. מחקתי אותו, פיקסל אחר פיקסל שחזרתי את צבע עורה על מנת להעלים אותו לגמרי. אחר כך גררתי את הסמן בהנאה אל מעלה גופה. כל פיקסל מחזיר לי את חוויות הלילה, את מגע עורה על עורי, את חום גופה על גופי.


    אחר כך השיער, לא יאומן כמה גוונים של כתום יש בו. והגבות. העיניים העצומות, הריסים. אין ספק – היא מדהימה, והתמונה נהדרת.


    כשסיימתי שמרתי את הקובץ תחת השם "קתרינה 1" ו נכנסתי חזרה לחדר.

    המיטה היתה ריקה. גם התרמילים שלה נעלמו. רק ריח נוזלינו נותר באויר.

    על השולחן היה פתק, בכתב יד עגול ויפה.

     

    את התמונות אתה יכול לשמור, ולהשתמש בהן כרצונך.

    אבל אתה מתאהב בי, ולכן לא אוכל להמשיך איתך.

    מי שמתאהב בי כולא אותי.  

    אתם הגברים, כל כך טיפשים.

    יום נעים,

    ק.

     

    לתמונה קראתי "ההיא", והיא קצרה את ההצלחה הגדולה ביותר בתערוכה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/14 16:55:
      סיפור יפה, ומספק
        24/8/11 08:10:
      יפה כל כך
        22/4/11 19:15:
      יצירת מופת
        24/3/11 08:22:
      נ.ב.... התמונה...מ ד ה י מ ה...
        24/3/11 08:21:
      אהבתי...
        23/3/11 08:16:
      ממש אישה מושלמת, ג'ינג'ית שזה צבע מדהים, יפה מדהימה וגם לא דורשת מחוייבות רגשית.
        22/3/11 21:42:

      מאוד נהניתי, 

      לפעמים כשמחפשים את השלמות מאבדים את הכל ...

        20/3/11 07:58:
      איזה יופי....קראתי בשקיקה למרות "חוסר הסבלנות שלי" של הבוקר... מקסים
      מעניין מאוד מעניין מאוד (:
        14/3/11 23:21:
      ג'ינג'ית בשחור לבן, הרבה צבע היה כאן בסיפור הזה (וגם ריח וטעם, ובכלל) תודה על חוויית הדרך הרב חושית.
        12/3/11 22:33:
      איזה ספור מתוק ומשובח, ועם מוסר השכל שאפשר להבין ולהזדהות מיד. אלכסנדר אי אפשר למהר ולבצע פוטו שופ במציאות. צריך לתת לה להיות. ואחר כך גם לא בטוח
        12/3/11 20:49:
      כותב נ ה ד ר ואין על הפינאלה שלך.
        12/3/11 20:34:

      נראה שהלכת לאיבוד דרך המרפסת.
      גבר (-:
      http://www.youtube.com/watch?v=32bcnvifk-w

        12/3/11 18:44:
      הסיפור משובח , איכויותיו נמצאות בחיים וכואב לפגוש אותן....רוצה להצטרף לשיר הילדים-למה?
        12/3/11 16:13:
      הצלחת להעביר אלי את כל הריחות-קולות- יופי ובעיקר: תחושות. 1:0 לחנונים.
        12/3/11 12:22:

      צטט: סליחה ומחילה 2011-03-12 12:11:20

      דילמה ידועה

      כשאתה לא מתאהב זורקים אותך

      כשאתה מתאהב זורקים אותך

      אני בעד אהבה

       

      פתאום הבליח בי השיר

      "ג'ינג'יות"

      נחיתה בחוף הג'ינג'יות
      לזה אני קורא
      PUSSY HEAVEN
      PUSSY HELL
      עור מתוח ורך
      אוהבת בנים
      שונאת בנות
      עומק לא נמצא
      בעור.

      כשיש אתה סובל
      כשאין אתה סובל
      קוראים לה
      PUSSY HELL

        12/3/11 12:11:

      דילמה ידועה

      כשאתה לא מתאהב זורקים אותך

      כשאתה מתאהב זורקים אותך

      אני בעד אהבה

        10/3/11 10:56:
      העיקר שקצרה את ההצלחה הגדולה ביותר...
        10/3/11 02:43:
      יופי סלאבי אכן מיוחד במינו. (קריצה)
        8/3/11 05:18:
      כתיבה משובחת
        6/3/11 17:58:
      וואו למה? למה ? סיפור יפה עם סיום עצוב
        6/3/11 17:02:
      אהבתי את כולו
        6/3/11 16:39:
      הסיפור שלך מדהים ומסופר באותנטיות מרגשת. נפלא! מירה
        6/3/11 14:06:
      יופי של ספור, וכך גם הפינאלה... (הפיאנד, מתאים לשמלץ מתקתק..)..:-)
        6/3/11 09:54:
      כמה טוב שאתם כאלה טיפשים..........
        5/3/11 23:35:
      נהדר... וכמה טוב שאנחנו הגברים כלכך "טיפשים" :)
      אהבתי את הסיפור. גם התמונה נהדרת... שבוע טוב.
        5/3/11 18:02:
      סיפור מקסים!תמונה מצוינת!!
        5/3/11 16:37:

      קתרינה - אישה לרוחי

      (חננות לא ... רק מתחלפים)

        5/3/11 15:59:
      הכוכב הוא לקתרינה :)
        5/3/11 15:34:
      דרך יפה להשתלבות :-) נהנתי מכתיבתך והתאור .
        5/3/11 11:49:
      יפה:) שבת נהדרת
      נהנית מאוד!
        5/3/11 10:54:
      למה אי-אפשר לקבל משהו אופטימי בקפה הזה?
        5/3/11 10:41:
      יפה
        5/3/11 09:53:
      מי שמתאהב כולא......מקורי :) יופי של סיפור..!
        5/3/11 09:27:
      היתה לי הרגשה לגביי הסוף.... ופעם הבאה אל תמחק פגמים.... זה בסדר להבין שאף אחד אינו מושלם.... וכתם לידה זה דוקא דבר חינני
        5/3/11 09:27:
      כמה ארוטי יכול להיות מעשה הצילום עצמו... כתבת יפה
        5/3/11 09:23:
      תמונות הופכות למילים. יפה. מאד.
        5/3/11 07:58:
      טוב!
        5/3/11 07:34:
      הזעתי מהאוטובוס, סבלתי מהריח, התאהבתי בקתרינה, נהניתי מהתמונה וליבי נחמץ מהפת ק.
        5/3/11 00:31:
      כתוב היטב ,תמונה תמציתית ,מושלמת
        4/3/11 23:02:
      קתרינה, סופה של סופה
        4/3/11 22:39:
      speechless

      תגובות אחרונות

      פרופיל

      אלכסנדר הגדול
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון