כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מכונת הכביסה של דיתי

    דרך האשנב השקוף העגול בדופן המכונה אפשר לראות קטעים מתחלפים וחולפים ממה שמסתובב לו (ולי) בפנים. תוכניות כביסה אפשריות: עדינה, צבעונית, שחור-לבן, הרתחה, סחיטה.

    ארכיון

    טל, בשבילך

    20 תגובות   יום שישי , 4/3/11, 23:48

    כשאנחנו רוכבים על האופנע אנחנו הכי גדולים בעולם.

    כשאנחנו רוכבים על האופנע לא רואים

    מבוכה מסויימת ונוקשות מסויימת

    שמגלה המוטוריקה העדינה של גופינו

    למרות מאמצינו.

    כשאנחנו רוכבים על האופנע יש בין גופינו התאמה

    שמתגלה ביניהם רק לעיתים רחוקות

    כשאנחנו מנסים לעשות אהבה.

     

    כשאנחנו רוכבים על האופנע קשה לנו לשוחח

    וזה טוב

    אנחנו לא צריכים לשוחח

    כל אחד מהמהם לעצמו בקסדה

    או צועק

    או בדרך כלל שר לו איזה שיר שעלה בדעתו כרגע.

    לפעמים מתברר בסוף הדרך

    ששרנו אותו שיר.

    כשאנחנו רוכבים על האופנע יש בין מוחותינו התאמה

    שמתגלה ביניהם רק לעיתים רחוקות

    בתקשורת המילולית.

     

    כשאנחנו רוכבים על האופנע רואים מהפנים שלנו

    דרך המשקף של הקסדה

    רק עיניים ואף.

    ופה – אם אנחנו מחייכים.

    כשאנחנו רוכבים על האופנע רואים את הפה שלנו

    הרבה.

     

    כשאנחנו רוכבים על האופנע

    צל של סכנה ושמץ של העזה

    הופכים את "יחד"

    ממילה להרגשה.

     

    כשאנחנו רוכבים על האופנע

    אתה הגבר שלי.

    יושב בין רגליי

    יציב ובטוח

    ומוביל אותי

    באופן שקשה לי להניח לך להוביל אותי

    כשרגלינו נוגעות בקרקע.

     

    ************************************************

    Decyfer Down- Ride With Me

     

    ''

     

     

    בשנות השמונים בן הזוג שלי היה בחור שבנוסף לשאר יתרונותיו היה (ועדיין) אופנוען נלהב. את ההתלהבות לאופנועים הוא לא היה צריך להצית בי – היא היתה בי מגיל 16 בערך, וקיימת בי עד היום. לא שאני נוהגת  באופנע – ולא אסגיר בפורום זה את מספר הפעמים שנכשלתי בטסט, ומתי הרמתי ידיים וקבלתי את המציאות, שנגזר עלי לרכב על אופנע במושב האחורי בלבד, ולא לנהוג בו, למען שלומי ושלום עם ישראל...

     

    בשנת 1988 נכנסו לחיינו הזוגיים חידוש והנאה משותפים : ירחון "מוטו", המגזין הראשון שהוקדש לרכב דו גלגלי, נולד ! ומיד כבש את לבנו, בתוכן כמובן, אבל גם בחינניות, בהומור ובאהבה לנושא. יש לזכור שבאותם ימים אופנועים כאן היו דבר הרבה פחות נפוץ, בארץ היתה נציגות כמעט בלעדית לחברת סוזוקי בלבד, נסיעות לחו"ל היו דבר הרבה פחות נפוץ, והרוח שהביא איתו המגזין הזה היתה רעננה ואפילו מחיית נפשות. חיכינו בקוצר רוח לכל גליון וקראנו כל מילה,  כולל בפרסומות... שלא לדבר על התמונות. והערצנו את טל שביט, שהמגזין הזה היה הבייבי שלו, ורוחו המקסימה שרתה עליו והזינה אותו.

     

    נכון שאני לא רוכבת, אבל כן כותבת, וכשנכתב לי בראש תוך נסיעה, כמעט מעצמו, שיר לבחור שלי ולאופנע גם יחד,

    *** זה השיר המופיע למעלה ***

    שלחתי אותו לטל, שאהב אותו ומיקם אותו בתוך טור הפתיחה שלו. הוא הזמין אותי לשיחה אצלו, לדבר על האפשרות לכתוב עבורו כתבות (לא שירים... זו היתה גלישה רגשנית חד פעמית...).

     

    אלא מה – בהמשך אותה תקופה נכנסנו, האופנוען שלי ואני, לדמדומי הקשר ביננו ולבסוף לסיום נישואינו.  כשאני קוראת עכשיו את השיר שכתבתי אז אני רואה, שהסוף היה ברור מראש כבר לפני כן... (אז לא הייתי מודעת לזה). והגורל זמן לי את אהבתי הבאה דוקא בחו"ל, כך שלמען בעל מספר 2 התרחקתי מכאן, ומהאופנועים, וממוטו... ולא כתבתי שם יותר. ואחרי שנים רבות הנני שוב כאן, ממשיכה לעקוב (בפסיביות, מהצד) אחרי פעילויות של אוהבי הדו-גלגלי,  ותוך כדי כך גם להזדעזע ולהצטער על התאונות הרבות, ועל כך שבארץ זו חיי הרוכבים הם מאבק השרדותי מתמיד. שרבים מהם לא יוצאים ממנו בשלום.

     

    אין לי כל כוונה להכנס כאן לסוגיית האחריות למצב, מי אשם בכך שאופנוענים כה רבים נפגעים ונהרגים כאן, ובאיזו מידה הם עצמם אחראים לכך. אני פשוט אומרת, שזה מפחיד, ועצוב.

     

    ואתמול זה לקח גם את טל. הרוכב הכי מנוסה, זהיר, מחושב, מקצועי... לא מתקבל על הדעת. אבל זה קרה.

     

    http://www.mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-d173f7d81577e21004.htm 

     

     http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4037594,00.html

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/3/11 21:44:
      כתוב יפה.
        8/3/11 13:33:
      כתבת מאוד יפה על נושא האופנוען והבחורה לצידו. כמי שנוהג רק ברכב בכבישי ארצנו הגרועים ועמוסי הנהגים המטורפים אני רואה באופנועים ובאופני כביש בפרט מעשה שהוא קרוב להתאבדות. כואב הלב על טל שביט שהיה מקצוען מוטורי ונהרג בצורה שכזאת.
        7/3/11 23:25:
      יש לי רתיעה חזקה מאד מאופנועים. אין לי הסבר לזה, אבל אף פעם לא התחברתי לכלי רכב הזה. תודה על הפוסט הרגיש.
      יהי זכרו ברוך. היה איש נחמד, וידע לכתוב כתבות מעניינות על תחום הדו-גלגליים.
        7/3/11 14:04:

      צטט: din dan 2011-03-05 23:32:08

      יופי כתבת .

      * * * *

      din dan,

      אני מבינה שאהבת את גם את

      RIDE,

      סמכתי עליך בענין זה.

      שיר חזק של להקה שאני בעצם לא מכירה.

        7/3/11 13:30:
      עכשיו שאתה מעלה את זה,אני חושבת שגם אצלי זה התחיל מהספר ההוא. עובדה שהמשיכה החזקה שלי היתה קיימת עוד לפני שנפגשתי עם אנשים שבאמת יכולתי לרכב איתם.ספר עם השפעה חזקה.
        7/3/11 12:01:
      אחד הספרים שליוו את התבגרותי הוא "זן ואמנות אחזקת האופנוע". הוא מתאר באופן נפלא גם את מהות האופנוען, ומעבר לכך את הרבדים הנוספים בחיינו ובנפשנו. כך גם התגלגלתי להיות בעלים פעם, של BMW אופנוע זו דרך מחשבה.
        6/3/11 20:45:
      השיר היה בדבר האורך,וטור לא היה לי, עקב הנסיבות ההן. אני שמחה מאוד שגם אתה זוכר בהנאה רבה את הקריאה אז ואת ההברקות של טל!! קראתי כרגע בבלוג שלך את המילים שהקדשת לו, והן יפות מאוד מאוד.
        6/3/11 20:42:
      פתאום חשבתי שאולי התבלבלתי ולא הבנתי. הטור "מהמושב האחורי"- זו היית את? הייתי בטוח שהשיר היה בטור הזה, אבל אני רואה לפי דבריך שהוא הוא בדבר האורך.
        6/3/11 20:34:
      וואו!! אומנם הייתי כמעט עולל בימים, ובדרך כלל הבנתי את דבריך רק במעורפל, אבל את השיר הזה זיהיתי מיד, על אף השנים הרבות שעברו. מרגש להכיר וירטואלית את האדם והסיפור שמאוחרי המילים ההן, חבל שדווקא בנסיבות אלו.
        6/3/11 19:57:
      הקטל בכבישים יהי זכרו ברוך. חיבוק
        5/3/11 23:32:
      יופי כתבת .
        5/3/11 18:20:
      שיר יפהפה, מזכיר לי את תריסר שנות הרכיבה שלי, רובן עם זוגתי במושב האחורי, וטל שביט ברקע בכל חודש מחדש. חבל.
        5/3/11 16:31:
      עוד ספור עצוב והנחמה? כתיבה טובה על האדמכונה
        5/3/11 16:27:
      קורה לטובים בינינו. הבעיה בכביש היא שאנו סובלים גם מטעויות של אחרים.
        5/3/11 13:55:
      עצוב, מחווה מכובדת לזכרו שבני התעייננו באופנוע הוטו היה חד משמעי
        5/3/11 10:35:
      ענת,כשקראת אותו אז בגליון המקורי היית צעירה מאוד...יפה שבהזדמנות זו את נפגשת איתו שוב במבט יותר מבוגר (וגם בהכרות עם הביוגרפיה שלי ומה קרה מאז והלאה...). ובמיוחד יפה שעדיין מדבר אלייך.
        5/3/11 10:25:
      הומאז' נאה לאיש ולפועלו.
        5/3/11 10:10:
      איזה שיר יפה ומרגש! בפעם האחרונה קראתי אותו, מודפס בדף הראשון של המגזין ההוא, הבנתי שהוא יפה אבל לא הבנתי אותו בעצם, עכשיו כן מבינה, והוא באמת יפהההה ועצוב.
        5/3/11 00:26:
      כל כך עצוב, ואת כתבת מאוד מרגש. גם הרוכב הכי מיומן, לא תמיד יכול לצפות מי הנהגים האחרים שנוסעים בסביבתו. יהי זיכרו ברוך. מקווה שינציחו אותו בכל פעם שיצא הירחון.

      פרופיל

      די_תי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות