כבר הרבה זמן שאני מרגישה שיש לי המון מה לכתוב ואני מצנזרת  את עצמי.

ואני כנראה עושה את זה גם עכשיו.

אוהבת, מתגעגעת, עושה אהבה, שותה, מדליקה ג'וינט.

שומעת את השכנה בוכה.

כבר הרבה פחות אוהבת, ולא זוכרת למה להתגעגע.

פחות דוחה את המחזרים,למרות שהקירחת צודקת.(הו שינייד).

חשבתי שאתה האחד.

אז חשבתי.

ראיתי איזה חמוד או שניים,

חלמתי חלום הזוי.

קמתי,הכל היה בסדר,

והמוכרת בחנות בפינה כבר זוכרת את שמי,

החתולה בגינה מיוחמת ומזכירה לי את עצמי.

הכל כבר בסדר, קצת ריק.

ואז בקו חמש, אני רואה אותך,אנחנו צוחקים,וזה כאילו לא קרה כלום ואנחנו שני אוהבי קולנוע שנפגשים שוב באוזן השלישית.לא ראית,אבל רעדתי באוטובוס, ידיי רעדו.

ראית את שמש נצחית בראש צלול,ואתה יודע מה המש"ל.

זה כבר עובר לי, ויהיה בסדר.כבר פלירטתתי וכו'.

ובכל זאת  בלילה אני ישנה עם ינשוף.