לז'.ג.פ

חברתי היקרה,

השכל הישר מורה לנו שקיומם של הדברים עלי-אדמות הוא קיום קלוש בלבד, וכי המציאות האמיתית אינה מתקיימת אלא בחלומות. כדי לעכל את האושר הטבעי, וכן אף המלאכותי, צריך קודם להעז לבלוע אותו; ואין זה מן הנמנע שהאנשים שיימצאו לבסוף ראויים לאושר יהיו דווקא אותם האנשים שהחדווה השמיימית, כפי שהיא נתפשת על-ידי בני-התמותה, עוררה בהם מאז ומעולם רצון עז להקיא.

אנשים אווילים יחשבו בוודאי שיש מן הזרוּת, ואף מן החוצפה, בבחירה להקדיש את תיאורן של תאוות מלאכותיות לְאישה דווקא, מקורן של הטבעיות שבתאוות. אך יחד עם זאת ברור שכשם שהעולם הטבעי חודר לרוחני, משמש לו כר מרעה, ומשתתף מתוך כך ביצירתו של אותו תמהיל בלתי מוגדר שהוא מה שקרוי בפינו האישיות שלנו, כך האישה היא היצור המטיל על חלומותינו את הצל הכבד ביותר ולחילופין את האור העז ביותר. האישה היא בהכרח מַשִּיאָה. יש לה חיים נוספים מלבד חייה היא : היא חיה באופן רוחני במוחות שהיא מציתה ומפרה ללא הרף.

כך או כך, אין כל חשיבות לשאלה אם טעמיה של הקדשה זו יובנו כהלכה. יתר על כן, האם לא די לו, למחברו של ספר, שהאיש או האישה שלמענם כתב, הם-הם שיבינו את ספרו? ובכלל, האומנם מן ההכרח שספר ייכתב בעבור מישהו ? אשר לי, עניין כה זעום אני מגלה בעולמות של החיים, שבדומה לאותן נשים רגישות וחסרות מעש, השולחות, כך מספרים, את וידוייהן בדואר לחברים דמיוניים, אף אני נכון בחפץ-לב לכתוב למען המתים לבדם.

אולם לא לאישה מתה מוקדש ספר קטן זה :  אני מקדיש אותו לְאישה המוסיפה, למרות מחלתה, להיות פעילה בתודעתי, אישה המשליכה עתה יהבה על השמים, מקומָם של כל הגלגולים והתמורות. שהרי האדם ניחן באותה סגולה המאפשרת לו לשאוב תענוגות חדשים ואנינים אפילו מן הכאב, מן הפורענויות וממכות הגורל, לא פחות מאשר הנוראים שבסמים.

בציור זה יתגלה לעינייך מטייל קודר ובודד הטובל בזרם שוצף של ההמון, מטייל המשלח את ליבו ואת מחשבתו אל אלקטרה רחוקה שמחתה פעם את מצחו שטוּף הזיעה והרטיבה את שפתיו הסדוקות כגוויל, ותוכלי לשער מה גדולה הטובה שמכיר לך אוּרֶסְטֶס אחר, שלמראשותיו עמדת לא פעם בלילות בלהה, וביד אֵם קלילה הפגת את סיוטיו.

ש.ב

הערות למכתב:

זהותה של האישה המסתתרת מאחורי ראשי-תיבות אלה (אשר לה הקדיש בודלר גם את השיר "המענה עצמו לדעת" שבפרחי הרוע) היא תעלומה שטרם נפתרה. יש הטוענים כי זוהי ז'אן דובל (המכונה "ונוס שחורה") אהובתו המולאטית של המשורר, אך כמעט לכל אחד מחוקרי יצירתו יש "מועמדת" משלו לתפקיד.

מתוך: גני-העדן המלאכותיים מאת שארל בודלר בתרגום דורי מנור, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 2003