אני טס כמו משוגע בזמן שאני שוכב ומחכה שהמיטה תיפול אל תוך

עצמה. או שאני- בסערה, כן, בסערה- אעלה השמיימה

כי ככה אני חי. שונאים אותי, משמע אני קיים. אם היה

אפשר הייתי אוכל לך את הלב יפה שלי, שקופה שלי, אבל

כל מה שנשאר לי זה קופסת שימורים חלודה לשתות ממנה

יין של שנה שעברה. בואי, יפה שלי, בואי נכתוב ביחד את

ההספד מלא ההוד של אהבתנו השורפת המתכלה כמו לפיד של יום

הזיכרון בלי יום העצמאות כי אין לנו חופש באהבה הזו, הארורה. עיני-אלה-קללה

שלי, בואי נחתוך ורידים זה לזו ונכתוב בדם על כל הקירות

כאן גרים בכיף בתאווה ובטירוף ובאימה. בואי זונה-בתולה שלי, המיטה שלי- מצעים לבנים מרוב זרע ששפכתי לרוב בשעות הבוקר המוקדמות כשאת

עוד רק היית בחלום השני שלך עליי ואני כבר אז כרתי ברית

עם השטן שלי שביחד- כן ביחד- נעשה עלייך אמבוש או כיפה אדומה

בשנתך נטלטל לך את התקרה ונרקיד אותך על רצפה עקומה. כזה הסכם

עשינו, יקירתי הלבנה, אבל השטן שלי לקח את זה עשרים

צעדים קדימה ממני והחליט להקצין את הפסיכי-פסיכודרמה. אני מחבב אותו

אז הלכתי אחריו. להרע, להרע, להרע. זה המשחק, מכירה? צריך ללמוד לשקר

ובו זמנית להראות את הלב הפועם. זה רמה או שתיים מעל לשקר במצח נחושת-נחושה,

כי מה זה מצח, סתם, חלקה ריקה. ולב, נו, את יודעת, לב זה ה-דבר. אצלי זה באותה שורה עם הזין אבל הזין שלי לא משקר, לפחות זה. ובכלל, טיפוס חיובי

הזין שלי, משתף פעולה כזה, לא מתנגד, שמח לעמוד לרשות. אבל זה לא מעניין אותך אני יודע, אני זוכר שהשתעממת כשדיברנו עליו, כשהראיתי לך. את בקטע של

לבבות וכבדים, אשכים של שור- זה ממש במקרים נדירים. ילדת בני-עקיבא

שלי, רק את רואה את הצד האפל של הקומונר, אני זוכר מה את אוהבת, את רואה? אני זוכר. איזה פלאשבק נהיה לי עכשיו,

את לא תאמיני, נזכרתי שנתתי לך פעם יד תוך כדי שראינו אחד

לשנייה בעיניים את השיגעון השקט של הנפש, את הפסים השחורים של התוך

ואת המהומה.

את זוכרת

שהייתי עושה לך

ששש והיית נרגעת עליי?

זה היה כזה מזמן, כמה דם עבר מאז בנהר. תבדקי אם שמרת את התמונות שצילמנו אז, כשאת נרגעת עליי ואני נרגעתי בך, יום  אחד אני אראה אותן לילדים שלי

שמתפזרים לך על הבטן,

אולי הם יחייכו מזה ויסתדרו עלייך מחדש

בצורה של  לב. אישה כהה שלי, תסתכלי עליי ככה כשיש לי זיכרונות הפנים שלי אחרות, משתעבדות ליופי שגידלנו. תסתכלי עליי ותשמרי את המבט הזה

אצלך. ותשימי לב, כל הזמן תשימי לב למה

מתרחש, בואי נשחק בגרזן, אני רוצה לערוף לך בעורף, איפה שאת שומרת הכי הרבה על עצמך, זה משחק כזה, בואי שחררי, אני מחזיק אותך, אני תופס. אני תופס

אותך וחונק וחונק וחונק. אל תחניקי צעקה תשמיעי לי אותה, אחרת

מה זה שווה, כוסית שלי בגווייה. עכשיו אני ארד לך

תתנהגי לשערות שלי יפה כשאני שם למטה בחלקת התהום שלך, הן חיכו לזה

הרבה. תחפרי לי בשיער, את זוכרת שאני אוהב את זה. את טעימה לי מכשפה שלי

תמימה, תסתובבי רגע נראה אם זה אותו הטעם כשאת הפוכה, ועכשיו

תורידי את החולצה

ואת העור

ואת עצמות בית החזה

ובואי ביחד נראה את הדבר הזה פועם, נצפה

בפלא הזה. תראי, יש לנו דופק דומה.

את אמיתית לי, תזכירי לי לזכור את זה

כשהשטן שלי יבוא לבקר ונשקי אותי לאט.

לאט. כאן ושם ובכל מקום, ובעיקר במקום הסודי שלנו, הבלוג ההוא האחר, שאפאחת לא תראה, את יודעת

יש לי פאסון וזה. את מפזרת אותי אישה, תראי מה נהיה ממני

בגללך, פירורים-של-אני-בערימה

ויש לך טעם של גלידת דמעות

חמה וקצפת צמחית אדמדמה. רציתי בכלל להגיד לך- ועכשיו אל. אל תסתכלי עליי-

אני עשוי לחטוף שגעת כי מה שלא ידעתי- ועל זה הייתי בוכה אם הייתי יודע איך-

מה שלא ידעתי זה שהלילית שאת והשטן שאני מכירים עוד לפנינו. הם חברי ילדות, למדו ביחד באותה כיתת-יורים, שניהם נשארו כיתה בבצפר לחינוך

מיוחס ומיוחם. איך הוא לא אמר לי

הבנזונה. ועכשיו הלילית שאת הורסת לי את הדופק, חוגגת לי פופ-מסמרים בתוך הנשמה, רוקדת את הניצחון של המוות

השקוף, של האהבה האדומה, היא שותה לי את היין מהזין, וקוראת לאין אונות

תאווה. היא תולה אותי עלייך לילית הבתזונה הזו שאת.

למה את לא שמחה מזה?

למה את עצובה?

תראי איך היא תולה אותי בשרשרת ברזל שחורה ושבורה

שמחוברת מצוואר הרחם שלך ללב שלי בתליונים של גולגולות ושושנים.

כבר אז שמעתי קולות יורדים ועולים מבקעת האופל שבתוכי כשכל התינוקות שלי התפזרו בתוכך והצבעים שלנו היו זוהרים כמו סטיק-לייטים שעוד לא המציאו. וכמה בלתי נסבלים מרוב יופי ואור היינו. כבר אז הרגשתי משהו זז לי

על הכתף וחודר דרך הפיקה לגרון ומחליק אל הלב

אבל לא שיערתי שעד עכשיו זה יישאר. לילית שלי, סרטן

שלי, גרורה שאת, אני נגרר אחרי הסבל. ואת יפה כשאת

רועדת, תמשיכי, תמשיכי להיות יפה תמשיכי להיות

שלי, תהיי לי מתוקה עודפם כשתחייכי, כשתדקרי,

זה אני שמכור לכאב

זה אני שמכור לכאב

תמשיכי, תמשיכי, אל תפסיקי

אפילו שאני כבר מת

אפילו שהוא כבר לא עומד.

http://www.youtube.com/watch?v=WyOJ-A5iv5I