חדוות הבישול
מאז שאני זוכרת את עצמי נמשכתי לאמנות ההירף עין. סוג של תהליך המערב יצירתיות, דמיון, היסטוריה אישית, לימוד, פטפוט, חקירה , התחקות והמון אנרגיה. ברגע הגורלי, המסך עולה, הקהל במקומו, המופע מתרחש בתיאטרון, על במת המחול, על רחבת הנגינה, או על שולחן הסעודה.שעה, שעתיים שלוש שמהלכן המרגש יוצר את הקתרזיס האלוהי. הירף עין של התרחשות קתרטית , שנינצר לזמן ארוך ככל האפשר בבטריית האנרגיה הקיומית של כל אחד מאתנו.
את חיי אמנות הירף העין שלי התחלתי על במת התיאטרון. בגיל 12 עליתי עליה לראשונה, ונכבשתי. הצחקתי למוות את כל בית הספר העממי, כשאני בעצמי מתאפקת לשווא.מאז המשכתי לחולל המון רגעים נהדרים, הייתי משוכנעת ששרה ברנארד הורישה לי את נעליה.
בת 18 נסעתי למסע הראשון שלי בעולם,עם כוונה לראות את כל התיאטרון האפשרי, ולהיפתח לסוג אחר של חוויות הירף עין מתוקות אם תקרינה בדרכי. במספר לא מועט של מסעדות בארצות הברית, לונדון ופריס, התחלתי את אוסף הרגעים המסעירים את החיך והלב של חיי.אוסף נהדר ועשיר שמפעיל את בטריות אנרגיית השמחה שלי עד עצם היום הזה.
אחד הרגעים האלה היה,תאמינו או לא, במסעדה של מקדונלד בדאון טאון ניו יורק. אז מקדונלד לא היה בקריצת עינו של אף יזם ישראלי, אבל היה סמל אמריקאי רב ערך. אני זוכרת את הפסיעה האמיצה שעשיתי פנימה, והבנתי שקציצת בשר יכולה להיות סמל של מיליוני אנשים .אני חלק מהתרבות שלהם ממש תוך כדי נגיסות בהילוך איטי, איזה כיף.
מארצות הברית נסעתי לאירופה, ביליתי חודש בצרפת גדוש בחוויות קולינאריות. נגסתי לראשונה בשבלול, טעמתי מארנבת, שאבתי את בשרן הרך של הצדפות והתחלתי להבין דבר או שניים בחכמת הבשר והכנתו.
התיאטרון והקולינאריה חוללו במקביל על במת לבי הפרטית עד שהורדתי מסך אחרון על הקריירה המופתית שלי כשחקנית ועברתי לצד השני של המתרס. אל תרבות הבישול התמכרתי וניצלתי את ידידי השפים להרחבת הבינה והדעת בארץ ובמסעדות רבות ושוות, והפכתי לאוהבת אוכל אמיתית.וכשאני אומרת אוהבת אוכל אני מתכוונת להתרגשות, לשמחה העצומה, ולנחת שיש לי כשאני אוכלת טוב במסעדה, כשאני משוחחת עם מביני דבר ומדמיינת את המנות במוחי,או כשאני מבשלת להנאתי ולהנאת קרואי בביתי.
כשנכנסתי לקפה ומצאתי את הבלוג של חני הראל http://cafe.mouse.co.il/user/273597/ לא ידעתי את נפשי. האישה הזאת כובשת בתעצומות אהבתה את הסירים המחבתות, הירקות הפירות, האמנות הפלסטית, עיצוב המוצר ומה לא בעצם, שמרכיבים את אהבת המטבח. ובעוד היא מדביקה אותי בהתלהבותה, מצאתי את עצמי מתכננת לבני איתי חגיגת פרומו לקראת יום הולדתו.
כל כך שמחתי לבחור את התפריט, לגשת לשוק למשש את המובחרים, לחזור הביתה, לשמוע את ארתה פרנקלין וחברותיה בקולי קולות, דוחפות אותי באנרגיות שמימיות לחולל בין הסירים.הארוחה כללה 8 מנות שונות.הקרואים אהבו, השיחה קלחה, הבדיחות היו שוות,ככה זה כשנוצר הירף עין שנכנס מיד לפנתאון הרגעים, ומעלה חיוך על השפתיים בכל עת שהוא נקרא לסדר.
|