מאיפה הגבינות האלה?

שאלה השגורה תדיר בפי המתארחים אצלנו בסוויטה.

"אם אגלה לכם, אצטרך להרוג אתכם" אני מוצא עצמי מתלוצץ עימם פעם אחר פעם.

אין לכם שקר גדול מזה שהגליל עתיר בגבינות משובחות, אין כאן (לפחות בגליל העליון) שום גבינה שאין במרכז או בדרום הארץ.

בכלל כל תחום חמרי הגלם לוקה כאן בחסר, הרבה אני מוצא עצמי מביא עימי אותם מן המרכז.

במסגרת שחיטת הפרות הקדושות (אפרופו חמרי גלם) הרשו לי גם לגחך על כל אותם בעלי צימרים המתעקשים להתרברב פעם אחר פעם בכך שאת הגבינות שלהם, הם מכינים במו ידיהם (חפשו את הכבשה או העז הרועה בחצר).

נוצר הרושם שאנשי הגליל עסוקים תדיר (כשאינם עובדים בגינה) בגיבון גבינות, אפיית לחמים ורקיחת קונפיטורות מעשה שבשיגרה, דומה שפוצחה השיטה וצירוף המילים "תוצרת עצמית" יחד זו לזו, מהלך קסם על ה"אורחים מן העיר הגדולה".
תנו לי ואגלה לכם סוד, הלחם והריבות וכן, גם הגבינות שאתם אוכלים בארוחת הבוקר בצימרים, לרוב נרכשו כמה ימים קודם, או במקרה הטוב באותו הבוקר במרכול הקרוב, הופשרו או חוממו והוגשו לכם אחר כבוד, תחת התגית הקורצת "תוצרת עצמית" (אל תשכחו לבקש מתכון).

אני אישית מתרחק כמו מאש ממקום המבטיח לי גבינות מ"תוצרת בית", את הגבינות שאני עצמי אוכל ומגיש לאורחי, אני קונה מתנובה, טרה ושטראוס (ממש ממש כמותכם) בסופר הקרוב לביתי.

במקום הכי לא צפוי, בשוק הכרמל בת"א יש דוכן לממכר גבינות מסוגים שונים, המבחר מעורר קנאה ולא מבייש אף את הטובות והמובחרות שבמעדניות, אין אני יכול אלא להתקנא במבחר האדיר המוצג שם ולהצטער על כי אין מקום אחד המתקרב אליו ברמתו ובעושרו פה במקומותינו.

הריחוק הזה מן המרכז, כמו גם החוסר המשווע בחמרי גלם משובחים והמבחר המצומצם להחריד, דוחפים בהכרח לחפש אחר מקורות גיוון יצירתיים ומאולתרים ושכאלה לא חסרים לנו.

אני רוצה להביא בפניכם דוגמא קטנה לאלתור שכזה.

בעבר נהגתי להגיש בארוחת הבוקר שלל גבינות שכלל שישה שבעה סוגים, מצאתי כי רוב רובם של האנשים אינם נוגעים בגבינות שמנות, תמיד הן היו חוזרות כלעומת שבאו, לעומת זאת תמיד היו הגבינות הרזות נאכלות עד תום.

דבר זה דרבן אותי לצמצם את מבחר הגבינות לכאלה שתהיינה מחד רזות ומאידך גם מעניינות וטעימות ככל שניתן.

העניין אינו רק מה אתה מגיש, כי אם איך אתה מגיש, שתי אדרות לאותה גברת אראה לכם כעת, אתם עשו כראות עיניכם וכיד הדמיון השורה עליכם.

שתי גבינות "תוצרת עצמית" מוצגות בצילום הנ"ל, שתיהן עשויות מסה מעורבת של גבינת טוב טעם (הכי פשוטה, הכי רזה) ופטה עיזים או בולגרית (דלת שומן).

לאחר שעירבבתי ביניהן (אתם תקבעו את היחס) אני מוסיף למסה האחת, עישבי תיבול: אורגנו, בזיליקום, תימין (קורנית) וזעתר טריים וקצוצים.

קצת שמן זית ועירבוב קצר לתערובת אחידה.

למסה השנייה אני מוסיף גרגרי קצח ושוב, מעט שמן זית (אגב, לא חובה, רק עניין של טעם).

טעמן של ה"גבינות" הללו ישתבח פלאים אם תכינו אותן יום קודם ותאחסנו במקרר.

כעת בחרו לכם כלי יפה לעיצוב הגבינה והגשתה (אני בחרתי בכוס אספרסו קטנה) רפדו אותה בשכבת ניילון, שמנוהו במעט שמן זית ודחסו אליו את המסה.

אני נוהג לרפד את תחתית הכוס, בתבלין שיעטר וירמז על תכולתה, לדוגמא מעט קצח באחת ועלי זעטר טריים בשנייה.

כל מה שנותר עתה הוא להפוך את הכוס לצלחת הגשה מתאימה ולהוציאה בזהירות, לשלוף את הניילון מעל לתלולית והרי לכם גבינה נהדרת, מקורית וטעימה "תוצרת בית" שכל הטועמים אותה ישאלו אתכם "איפה קניתם את הגבינות האלה"?

כעת כשראיתם כמה פשוט, אתם מוזמנים לאלתר כרצונכם, ניתן לערבב סוגים שונים של גבינות, במרקמים וצבעים שונים כמו גם דרגות שומן.

ניתן להוסיף זיתים (ירוקים או שחורים) עגבניות מיובשות, פלפל גרוס, מרווה, אגוזים, צימוקים, סלמון מעושן וכו' עוד כהנה וכהנה.

את כלי העיצוב בוחרים איש וטעמו, בגדלים וצורות שונות, אין כאן כמויות ואו זמני בישול, כל תערובת שתיצרו, הינה יחידה ומיוחדת לכם ואך ורק לכם.

האמינו לי, הגבינות שתייצרו ב"תוצרת עצמית" לא נופלות מכל גבינה אחרת, כחומר ביד היוצר, חגיגה של טעמים, צורות, צבעים ומרקמים.

אז שלא יעבדו עליכם...

בתיאבון.

*אמש בתכנית חסכון בערוץ 2 שודר עוד אייטם על צימרים בהם נראית הסוויטה שלנו וכל המבנה.

http://reshet.ynet.co.il/News2/Shows/EconomicNewscast_video/