אני לא יודעת אני לא יודעת איך קשר שהתחיל בסימוסים שגרמו לי להסמיק, בישיבה על הבר עם בירות טובות, שכל הבר הסתכל עלינו בקנאה, ברמנים נתנו לנו שוטים וכרכרו סביבנו ואת הערב סיימנו כשאנו לא יכולים להוריד את הידיים והשפתיים זה מזו... אני לא יודעת איך מרצון לראות, לדבר, להקשיב, לגעת, לחוש, להיות... עברנו למפגשי אלכוהול חפוזים לאחר יציאת שישי בנפרד אני לא יודעת איך מהכיף והפרפרים בבטן של היכרות עם אדם חדש, עברנו להרעלת אלכוהול ולשיחות שלמות שאני אפילו לא זוכרת מה תוכנן אבל מה שאני כן יודעת זה שמאז השיחה הטלפונית המוזרה בינינו, זו שהשאירה טעם לא מובן ולא פתור בפה הרגשתי לא טוב, הרגשתי לא אני, הרגשתי לא עצמי ובמקום לדבר איתך על זה כמו שרציתי התרחקתי וחשבתי שמשהו יקרה שם לבד, משהו שלא קרה. אז זהו שזו ממש לא אני. אני לא זו שבאים אליה אחרי חברים, אני לא זו שקוראים לה בסוף בילוי בפאב. אני לא מאשימה אותך בהתדרדרות במצב, שניים שיחקו במשחק ההתדרדרות התלול הזה ואני עברתי את הגבולות האדומים של עצמי לגמרי לבדי ולעיתים אף ביוזמתי אני לא כועסת, אני פשוט מאוכזבת, מתוסכלת, חושבת שאולי היינו יכולים להכיר כימיה נהדרת, זרימה טובה, בסיס משותף ומשהו טוב היה יכול לקרות אבל איכשהו לא קרה אני לא יודעת. |