יום שישי, השעה אחת עשרה בלילה, העיר תל אביב, הרחוב שונצינו מספר 8, המועדון - תמונע.

על הבמה להקת הגרובטרון, חבורה גברית מאד, של 8 אנשי מוסיקה- שמחים ועליזים, שנראה כי האג'נדה של חייהם היא להוסיף לאותם נכסי תרבות מוזיקלית והיסטורית עליהם גדלו בשדות העמק, מעט גרוב עכשוי, מעט גוון אישי, ובעיקר לעשות שמח. ההרכב המוסיקלי העשיר והצבעוני מונה 3 נגני נשיפה, הם מביאים לבמה ולאולם המון עוצמה, כוח, שמחה והומור, ממלאים בצלילים חזקים את האויר. בנוסף, מונה ההרכב עוד שתי גיטרות, כלי הקשה, קלידים, וסולן אחד מלא כריזמה, עם קול גדול, ולאחרונה גם גוף גדול ...

הם מדלגים בין שירים מתקופות שונות וקונטקסטים מגוונים, ומצליחים לסחוף את הקהל יופי יופי, ככל שהערב מתקדם יותר ויותר אנשים מוצאים עצמם קמים מכסאותיהם ומצטרפים אל חבורות המפזזים בצידי וקדמת הבמה.

קטעי הקישור, חלקם באנגלית, מחזירים אותנו אל ימי הקיבוץ, מתנדבים, ועוד קוריוזים מן העבר,
לעיתים נדמה שקטעי המעבר הללו הם "פור פליי" במקום שכבר אפשר וצריך לגשת לעניין האמיתי...

כ"מכורה" למוסיקה ישראלית ישנה, ודווקא בביצועים המסורתיים שלה - אלו שאפשר למצוא היום כמעט רק ביוטיוב,
אני מניחה כי אני לא המדגם המייצג לצרכן המוסיקה הממוצע בארץ, אבל נראה לי ומרגיש לי כי סוד כוחה של הגרובטרון הוא להנגיש ולקרב את המוסיקה העברית גם בעבור אלו שהמילה "עמק" היא עבורם גבינה צהובה, 
"שדה" הוא קיצור לנתב"ג, או לכל היותר מונח מעולם האינטרנט, ומתנדבים הם אנשים שהתנדבו לועד הבית.

כשיצאנו מהאולם בשעה 1 וחצי בלילה סיכמתי עם "א" - שותפי לחווית המופע שהגרוב של הטרון הוא אחלה!!!