פוסט 7 מתוך 12

1)    סיפור אהבה (1970)

הרומן הרומנטי הגדול של שנות ה- 70 (לצד כך היינו, אך אולי זה אפילו גדול יותר), הסרט ששבר קופות וגרם לכל הצופים להזיל דמעה. אוליבר, צעיר ממשפחה אמידה מאוד, מתאהב בג'ניפר, צעירה יפיפיה מהמעמד הנמוך יותר. השניים מתגברים על הפערים, ונגד רצונותיו של אביו של אוליבר השניים נישאים. לאחר שמתגלה גידול ממאיר בגופה של ג'ניפר מתחילות הבעיות ואוליבר נאלץ להתמודד עם הוריו ולבקש את עזרתם. סרט רומנטי נוגע ללב, סוחף ומלבב שזכה להצלחת ענק עם הכנסות של מעל 100 מיליון דולר (סכום אדיר לאותם השנים) והפך את שני כוכבי הסרט, אלי מק'גרו היפיפיה (שלימים התחתנה עם סטיב מקווין והשניים הופיעו יחדיו בסרט הבריחה) וריאן אונ'יל שהיה לכוכב גדול בשנות ה- 70 (הנהג, בארי לינדון, ריח של נייר, הגנב שבה לסעוד, מה נשמע דוק?) ולאחר מכן התפרסם בעיקר כבעלה של פארה פוסט. ארתור הילר ביים ברגישות רבה סרט רומנטי שובר ללבות, מקסים ונוגע ללב.(אגב הילר הוא במאי נפלא שביים כמה סרטים טובים מאוד בהם בית חולים, קו הכסף, חתנים צמודים לדולר, איש למנשה, לא ראיתי לא שמעתי, יומן עסקים). הסרט היה מועמד ל- 7 פרסי אוסקר וזכה ב- 1 למוזיקה הבלתי נשכחת שהפכה גם לשיר מפורסם של אנדי וויליאסמ. הסרט זכהב – 5 פרסי גלובוס הזהב (הסרט, שחקנית, במאי, מוזיקה ותסריט). מי שישים לב טוב יימצא את טומי לי ג'ונס הצעיר מאוד בתפקידו הקולנועי הראשון. בשנת 78 יצא סרט המשך שלא זכה להצלחה כלכלית וביקורתית בו שב אונ'יל לתפקיד אוליבר ולצידו קנדיס ברגן.

2)    צ'יינטאון (1974)

רומן פולנסקי מחזיר את ימי הזוהר של הפילם נואר לסיבוב אחד אחרון, ויוצר אחד אחד הסרטים הטובים והחשובים שייצאו בהוליווד בשנות ה-70 ובכלל. ג'י.ג'י קיטס הוא בלש פרטי היוצא לחקור פרשיה פשוטה של גבר הבוגד באישתו. מה שמתחיל כפרשיה פשוטה הופכת עד מהרה לפרשיה סבוכה ומפותלת בה מעורבים אנשים בעלי כח והשפעה, פוליטיקאים ופושעים. פולנסקי מביים את סרטו הטוב ביותר ואחד הסרטים הטובים והמפורסמים שיצאו בהוליווד, מחווה לסרטי הפילם נואר שהיו פופולריים בשנות ה-40, ומצליח ליצור את אחד הטובים מסוגו ויוצר מותחן מסוגנן, מפותל, מרתק ומרהיב, מצולם להפליא, תסריט אדיר של רוברט טאון (תסריטאי שאחראי בין היתר לתסריטים של הסרטים שמפו, יאקוזה, משימה בלתי אפשרית ו- הפרט האחרון) וכמובן צוות השחקנים האדיר ובראשם ג'ק ניקולסון בתפקיד הבלש הציני, וניקולסון כהרגלו נועץ את שיניו בתפקיד ועושה עבודה ראשונה במעלה, לצידו פיי דאנווי שהייתה לכוכב גדולה מאוד בשנות ה- 60 וה-70 ומאז די  נעלמה (דאנווי כיכבה בכמה מהסרטים הגדולים שייצאו בהוליווד בשנות ה- 60 וה-70 בהם בוני וקלייד, רשת שידור, איש קטן גדול, השוד המושלם, סיפורו של אלוף, שלושת ימי הקונדור, שלושת המוסקטרים, המגדל הלוהט) והבמאי הוותיק ג'ון יוסטון בתפקיד מעולה. גם פולנסקי מופיע כאן בסצינה קטנה אך זכורה ביותר כהאיש שחותך את אפו של ניקולסון ובשאר הסרט מסתובב ניקולסון עם פלסטר על אפו. הסרט זכה להצלחה גדולה ולשבחי הביקורות, הוא היה מועמד ל- 11 פרסי אוסקר אך זכה לבסוף רק באוסקר אחד על התסריט. בנוסף הסרט זכה ב- 4 פרסי גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר, לפולנסקי כבמאי, לניקולסון כשחקן ולתסריט.

3)    הקלפן והיצאנית (1971)

נוכל קטן מגיע למערב הפרוע, מקים בית בושת ומתאהב במנהלת המקום המעוניינת גם היא להצליח בחיים. רוברט אלטמן, אחד הבמאים היותר טובים שעבדו בהוליווד, למרות שסרטיו סובלים מחוסר איזון באיכותם (חלקם גדולים וחלקם גרועים, ואלו שבאמצע לא ברור טיבם) מביים כאן מערבון פיוטי על שקיעת המערב והשתלטות הכסף והקפיטליזם על העולם ועל המערב הפרוע שהולך ודועך. הסרט מצולם בסגנוניות רבה, מבויים ברגש, בהומור ובעצב והסרט נשען על שני שחקניו הנפלאים, וורן בייטי המפגין משחק מעולה (לטעמי מדובר באחד השחקנים היותר טובים והיותר מבוזבזים שפעלו בהוליווד מתחילת שנות ה- 60 ועד לסוף שנות ה-90, שחקן נפלא שהוא גם במאי/מפיק/תסריטאי בחסד) ו- ג'ולי כריסטי היפיפיה (שהייתה זוגתו של בייטי באותם השנים, והשניים כיכבו יחדיו בעוד סרט הנמצא כאן ברשימה שמפו).

4)    הסנדק חלק ב' (1974)

סרט ההמשך הטוב ביותר שנעשה אי פעם. פרסיס פורד קופולה חוזר יחד עם הסופר מריו פוזו לספר את המשך מעלילי משפחת המאפיה המפורסמת משפחת קורליאונה. הסרט מספר שני סיפורים, שניהם עשויים באופן מושלם. מייקל קורליאונה שירש את הנהגת עסקי המשפחה, צובר כח ומנסה להרחיב את עסקי המשפחה, במקביל מסופר סיפורו של האב מהיותו ילד באיטליה, הגעתו לארצות הברית והפיכתו לראש משפחת מאפיה. קופולה יצר בגאוניות של ממש, שני סיפורים המסופרים זה לצד זה, באופן מעורר התפעלות, וקופולה מביים שוב ברגש, בסנטימנטליות וביד אומן סאגת מאפיה משפחתית מרשימה שהכל מושלם בה, התפאורה, הצילום, העריכה, המוזיקה (שהייתה גם בסרט הראשון) וכמובן השחקנים, ועוד איזה שחקנים מרכיבים את הסרט הזה ועוזרים לקופולה ליצור יצירת מופת מדהימה ביופייה. אל פאצ'ינו חוזר לתפקיד מייקל קורליאונה, ופאצ'ינו נותן את אחד מהופעותיו הטובות, העוצמתיות והכוחניות בקריירה שלו ובכלל, רוברט דה נירו בתפקיד שהפך אותו לכוכב, מגלם באופן מושלם את ויטו קורליאונה הצעיר (תפקיד שעשה באופן מושלם ברנדו בסרט הראשון) ודה נירו עושה תפקיד אדיר (ברובו הוא מדבר איטלקית בלבד) שכמעט ואינו נופל מברנדו, רוברט דובאל גם הוא כאן טוב כתמיד, דיאן קיטון, ג'ון קאזלה, טליה שייר ו- לי סטרסברג (המורה למשחק המפורסם של פאצ'ינו, דה נירו וברנדו, זה שלימד אותם של שיטת המשחק המפורסמת) המגיש כאן הופעה מצויינת. הבימוי, התסריט, הצילום, העריכה, התפאורה, התלבושות, משחקם של כל צוות השחקנים וכל מה שקשור בסרט פשוט מושלם. הסרט הינו יצירת מופת ואחד מ- 100 הסרטים הגדולים בכל הזמנים. הסרט זכה גם כן להצלחה בקופות ובאהדת המבקרים והיה מועמד ל- 11 פרסי אוסקר וזכה ב- 5 פרסים בהם: קופולה כבמאי, דה נירו שחקן מישנה, תפאורה, מוזיקה והסרט הטוב ביותר.

5)    צייד הצבאים (1978)

אחד הסרטים המפורסמים של שנות ה-70 ובכלל, ואחד הסרטים היותר מצוטטים בקולנוע האמריקאי. סיפור חברותם של חמישה חברים טובים, והסרט מסופר רגע לפני מלחמת וויאטנם, בזמן מלחמת וויאטנם ואחרי מלחמת וויאטנם, השפעתה עליהם אישית ועל החברות, האהבות, ההצלחות והכשלונות שלהם. מייקל צ'ימינו מביים את סרטו השני (הראשון היה סרטו המצויין גם כן חזיז ורעם בו כיכבו קלינט איסטווד וג'ף ברידג'ס) ומצליח ליצור כאן יצירת מופת חד פעמית (צ'ימינו לא הצליח לשחזר את ההשיג של הסרט הזה ושאר הסרטים אותם ביים כשלו בקולנוע אגב לטעמי הוא ביים סרט נוסף גדול והוא שנת הדרקון בכיכובו של מיקי רורק בתפקידו הקולנועי הטוב ביותר), סרט מהפנט, מצמרר, מרגש ומותח, עצוב ומריר על מה שמלחמה יכולה לעשות לאדם, ואיך זה משפיע על המשך ההתנהלות שלו בחיים שאחרי. צ'ימינו שגם היה בין כותבי התסריט איגד צוות שחקנים מעולה ובראשם רוברט דה נירו המגיש משחק עוצמתי ומעולה מהטובים בקריירה שלו, כריסטופר ווקן בתפיקו המפורסם ביותר ולווקן שמורה הסצינה המפורסמת של הרולטה הרוסית (אחת הסצינות המפורסמות בקולנוע האמריקאי), מריל סטריפ באחד מתפקידיה הראשונים בקולנוע מגישה גם היא משחק מעולה, ג'ון סבאג' באחד משני תפקידיו המפורסמים ביותר (השני היה בסרט שיער) ו- ג'ון קאזלה הנפלא (שחקן מצויין שכיכב בסרטים הסנדק ו-הסנדק חלק ב' בתפקיד פרדי וגם הופיע לצידו של פאצ'ינו בסרט אחר צהריים של פורענות, אך בשנת 78 רגע לאחר יציאת הסרט לאקרנים הוא נפטר). הסרט מעורר אצל הצופה אין ספור תחושות שונות, מצד אחד הסרטים מתחיל באופטימיות ובהנאה, ממשיך בזוועות המלחמה ולאחר מכן בהתמודדות עם המשקעים של מראות המלחמה. כל השחקנים מצויינים, התסריט מעולה, הבימוי אדיר, הצילום מצויין, העריכה מקצועית בקיצור סרט ענק בכל קנה מידה. הסרט זכה להצלחה גדולה וזכה ב- 5 פרסי אוסקר בהם שחקן המישנה הטוב ביותר לווקן, הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, עריכה וסאונד. צ'ימינו הבמאי זכה גם בפרס גלובוס הזהב על בימוי הסרט.

6)    רשת שידור (1975)

סרט שהקדים את זמנו ובישר את הסגידה לרייטינג ולטלוויזיה. שדרן וותיק ואפור, בסוף דרכו, עושה את הבלתי יאומן ומכריז בשידור חי שלמחרת בזמן שידור התוכנית אותה הוא מגיש, הוא מתכוון להתאבד. עד מהרה הופך השדרן למטיף טלוויזיוני והרייטינג עולה ועולה ועולה, והמפיקים ובראשם מנהלת השידורים מתכננת את היום שהרייטינג יפול. סרט חזק, מצמרר וקצת מפחיד (לא מבחינת מפחיד של סרט אימה אלה מפחיד להיכן המקום שהתרבות הולכת אליה). הסרט מבויים ביד חזקה על ידי סידני לומט המקצוען (אחר צהריים של פורענות, סרפיקו, 12 המושבעים, המשכונאי) המביים את הסרט ביד רמה. התסריט המצויין של פדי פייצ'סקי (שכתב בין היתר את התסריטים לסרטים מרטי, מצבים משתנים ו- בית חולים) ממש מנבא את העתיד וצוות השחקנים הרחב והמצויין שמקיף את הסרט כולם עושים עבודה מעולה בהם פיי דאנווי אולי בתפקידה הטוב ביותר בקולנוע (דאנווי כיכבה באין ספור סרטים בולטים בשנות ה-60 וה-70 בהם בוני וקלייד, איש קטן גדול ו- צ'יינטאון), רוברט דובאל שחקן אופי ענק שמגיש גם כאן כהרגלו משחק אופי אדיר, וויליאם הולדן שחקן וותיק ומצויין שהיה לכוכב ענק והתגלה גם כשחקן אופי מעולה (הולדן שנשכח כיכב באין ספור סרטים מפורסמים בהם סברינה, הגשר על נהר קוואי, חבורת הפראים ו- סטלג 17), נד בייטי (עד שחקן מישנה מעולה שכיכב בסרטים רבים מאז תחילת שנות ה- 70 ועד היום) ו- פיטר פינץ' שחקן בריטי אדיר המפגין כאן משחק ראשון במעלה, בתפקיד עוצמתי ומרגש. הסרט זכה להצלחה הן בקופות והן אצל המבקרים והסרט היה מועמד ל- 10 פרסי אוסקר וזכה ב- 4 פרסים בהם שחקן ראשי (לפיטר פינץ שעשה היסטוריה והיה לשחקן הקולנוע הראשון בהיסטוריה שזכה בפרס האוסקר והוא מת), שחקנית ראשית לדאנווי, תסריט ושחקנית מישנה (ביאטריס סטרייט המצויינת). הסרט גם זכה ב- 4 פרסי גלובוס הזהב לבמאי, שחקן ראשי, שחקנית ראשית (דאנווי) ו- תסריט.

7)    דירה לשניים (1977)

מחזהו המפורסם של ניל סיימון קיבל כאן את הגירסה הקולנועית המשולמת, שעיקרה משחקו המהפנט של ריצ'ארד דרייפוס. אישה גרושה ובתה מגלות שהחבר האחרון של האמא עזב, והוא השכיר את מקומו בדירה לשחקן כושל, צעיר ואנרגטי. השניים מנסים להסתדר, למרות שהאישה אמרה שלעולם לא תתאהב שוב בשחקן, אך מה שצריך לקרות קורה. קומדיה רומנטית, מקסימה ושנונה פרי עטו של המחזאי היהודי המפורסם והפורה ניל סיימון (שכתב בין היתר את המחזות הזוג המוזר, נערי השמש, צ'רטי המתוקה, יומן חוף ברייטון, מלון פלזה, פרק ב', אבודים ביונקרס ועוד רבים וטובים). שני השחקנים הראשיים מעולים, מרשה מייסון המצויינת (שחקנית נפלאה שנעלמה עם השנים אך הייתה אחת הבולטות בקולנוע הבריטי והאמריקאי וכיכבה בין היתר בסרטים סינדרלה ליברטי, אני אוהב את גרושתי, פרק ב') מפגינה כהרגלה משחק נהדר, אך זהו ריצ'ארד דרייפוס הגדול שגונב את ההצגה והופך את הסרט לחובה לצפיה, דרייפוס (שהיה בסרט רק בן 29) מגיש הופעה קומית דרמטית נדירה, כולו קסם אישי, אנרגיות, עוצמה, הומור ורגש, ודרייפוס מצליח לנוע היטב בדמות השחקן הפרוע והחופשי (ודרייפוס אמר לא פעם בראיונות איתו שהתפקיד בסרט הינו התפקיד האהוב עליו ביותר). דרייפוס שהיה כוכב ענק בשנות ה-70 וה-80 (מלתעות, מפגשים מהסוג השלישי, אמריקן גרפיטי, אנשי הפח, מעקב צמוד היחפן מבברלי הילס) הוא אחד משחקני האופי היותר טובים שידעה הוליווד, אך עם השנים נראה שהוא מתבזבז בתפקידים לא ראויים, וחבל. הסרט הנל זכה להצלחה קופתית גדולה מאוד עם הכנסות של מעל 100 מיליון דולר (סכום עתק לאותם השנים ובטח לקומדיות רומנטיות) והיה מועמד ל- 5 פרסי אוסקר וזכה בפרס אוסקר אחד לדרייפוס כשחקן ראשי. הסרט זכה ב-4 פרסי גלובוס הזהב בהם לדרייפוס כשחקן ראשי, למייסון כשחקנית ראשית, לתסריט ולסרט הטוב ביותר.

8)    אפוקליפסה עכשיו (1979)

פרסיס פורד קופולה מביים את יצירת המופת האחרונה שלו (ולטעמי גם סרטו הטוב האחרון בקריירה שלו). קופולה מביים גירסה לספר "לב המאפליה" אודות חייל אמריקאי בזמן מלחמת וויאטנם, היוצא לכפרים הקטנים בכדי לרצוח את קולונל שוורץ, קולונל מעוטר שהשתגע ומתגורר באיזור כפרי וויאטנמי שם הקים לעצמו ממלכה קטנה. יצירת מופת מעוררת התפעלות, שלקח לקופולה להוציא לפועל 4 שנים תמימות במהלכן קיבל הכוכב הראשי של הסרט, מרטין שין התקף לב, קופולה עצמו עבר התמטטות עצבים והאולפנים כמעט וסגרו את הברז לתקציב הסרט. אך בסופו של התהליך יצר קופולה סרט שהוא יצירת מופת מרהיבה, סוחפת ומצמררת, מבויימת ביד אומן על ידי קופולה הגדול (הסנדק 1 +2 והציתות שלו יחד עם הסרט הזה הם ארבעת הסרטים מהטובים שיצאו בהוליווד בשנות ה-70 ובכלל) שהטיב לתפוס את רוח הספר ואת רוח הייאוש, האלימות והטירוף שבמלחמת וויטאנם. הצילום המושלם, העריכה, התפאורה, התסריט המעולה המעובד שכתב ג'ון מליוס (שכתב יחד עם קופולה) וכמובן השחקנים, ועוד איזה שחקנים, מרטין שיין בתפקיד חייו נותן משחק מעולה, רוברט דובאל אחד השחקנים הגדולים שידע הוליווד בתפקיד אופי אדיר כקולונל מוטרף (ודובאל מסנן את אחד המשפטים המפורסמים בתולדות הקולנוע והוא כמובן "אני אוהב את ריח הנאפלם על הבוקר"), לורנס פישבורן באחד מתפקידיו הראשונים בקולנוע, הריסון פורד בתפקיד קטן (עד שיצא הסרט פורד כבר היה כוכב לאחר יציאת מלחמת הכוכבים בשנת 76, אך כאן תחילת ההפקה הייתה  בשנת 74 אז מי ידע שהוא יהיה כוכב), דניס הופר בתפקיד מעולה כצלם, סקוט גלן ומעל כולם כמובן מרלון ברנדו הגדול באחד מתפקידיו הטובים ביותר כקולונל שוורץ הפסיכופט, וברנדו כאן עם ראש מגולח, מסנן משפטים הזויים ומפגיש משחק רב עוצמה, כריזמתי ומהפנט, ועושה ברבע שעה אחת מה שלא עושים שחקנים בעשרה סרטים. עם צאת הסרט לאקרנים הוא זכה להצלחה קופתית גדולה עם הכנסות של יותר מ- 78 מיליון דולר. הסרט היה מועמד ל- 8 פרסי אוסקר וזכה ב- 2 פרסים (צילום וסאונד), הסרט זכה ב- 3 פרסי גלובוס הזהב לבמאי, שחקן מישנה (דובאל) ו- מוזיקה, וגם הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. יצירת מופת שהפכה לסרט פולחן.

9)    השיחה (הסרט נקרא גם הציתות) (1974)

בגל סרטי הקונספירציה ששטף את הקולנוע האמריקאי בשנות ה-70 בעקבות פרשת ווטרגייט (המעקב, כל אנשי הנשיא, נערת הטלפון והבלש) מגיע אולי הטוב שבסרטים הללו (לצד כל אנשי הנשיא שגם הוא סרט מופת!!!). מומחה להאזנות, מתבודד ואפרורי, מקבל ג'וב לבצע האזנה פשוטה. במהלך הציתות הוא שומע כנראה מידע שלא היה צריך לשמוע ומאותו הרגע הופכים חייו לסיוט. סרטו האינטמי, המינורי, האפרורי והכי פחות ראוותני בקריירה הארוכה של קופולה, שיצר כאן סרט קטן עם תקציב די זעום, ומצליח בעזרת בימויו המצויין, התסריט המהודק, הצילום המעולה והמשחק האדיר של ג'ין הקמן הגדול (ללא ספק אחד מגדולי שחקני האופי של הוליווד אי פעם!!!) המגיש כאן הופעה מאופקת, אפרורית, רגישה אך עוצמתית. לצידו של הקמן מופיעים הריסון פורד בתפקיד קטנטן, ג'ון קאזלה (הזכור בעיקר כפרדי מ-2 סרטי הסנדק הראשונים), אלן גרפילד (שחקן מישנה שהופיע באין ספור סרטים מגוונים), פרדריק פורסט (עוד שחקן מישנה המופיע מאז סוף שנות ה-60 באין ספור סרטים שונים), סידני וויליאמס וטרי גאר (ותמצאו כאן גם את רוברט דובאל בתפקיד קטנטן). לטעמי (ולדעת מבקרים רבים ברחבי העולם) מדובר באחת מארבעת סרטיו הטובים ביותר של קופולה (לצד סרטי הסנדק הראשונים ו- אפקוליפסה עכשיו). הסרט זכה להצלחה קופתית קטנה מאוד, היה מועמד ל-3 פרס אוסקר (הוא יצא באותה השנה של הסנדק חלק ב' שלקח לו ודי בצדק יש לומר את התהילה בחלוקת הפרסים) והסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן.

10)          נערת הטלפון והבלש (1971)

אחד הסרטים המפורסמים של שנות ה-70, בשיאה של פרשת ווטרגייט ורצף סרטי הקונספירציה שייצאו בעקבותיה, והסרט הזה הוא אחד המפורסמים שבהם. בלש שחברו נעלם, מתחיל לעקוב ולצותת לנערת טלפון יפיפיה שהיא הקשר היחיד לחברו שנעלם במסתוריות. מותחן מעולה, מהטובים בסוגו, התופס היטב את אווירת הקונספירציה והמסתוריות שאפפה את אמריקה ואת הציבור באותם השנים.  אלן ג'י קופולה, אחד הבמאים היותר מרתקים שעבדו בהוליווד (המעקב, תיק שקנאי, כל אנשי הנשיא, בחירתה של סופי) מביים כהרגלו מותחן מעולה, אפלולי ועם מתח תמידי. שני השחקנים הראשיים, דולנד סת'רלנד המצויין וג'ין פונדה המעולה, שניהם עושים תפקידים מצויינים ולצידם רויי שיידר (שחקן נפלא לטעמי שדי נשכח עם השנים אך רק להיזכר באילו סרטים כיכב, כבר תרצו להיזכר בו והוא כיכב בין היתר בסרטים מלתעות, כל הג'אז הזה, הקשר הצרפתי ו- רעם כחול). ג'ין פונדה זכתה בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב על משחקה המצויין בסרט.

11)          יום רביעי הגדול (1978)

סיפורם של שלושה גולשים חברים, חוויות הגלישה, ההתבגרות, הנשים, המלחמות, האהבות, התחרות והריגושים והכל ברקע הנוסטלגי של שנות ה- 60. ג'ון מליוס (תסריטאי ובמאי בין היתר אחראי לתסריט של סרטו של קופולה אפוקליפסה עכשיו ומעבר לכך הוא ביים את הסרט קונאן הברברי) מביים סרט נוסטלגי מהנה, מרגש ומבדר שהוא מבט נוסטלגי לימים של יחזרו, ימים של תמימות ומרד של אמריקה בשיאה, שנות ה-60, רגע לפני וויאטנם, הפצע הגדול, וגם איך שלא כניסה לתוך הפצע הזה, ומליוס יוצר את סרט הגלישה הגדול ביותר בכל הזמנים, אך סצינות גלישה מרהיבות, והווי גלישה, גברים, חברות והתבגרות. שלושת השחקנים הראשיים הן ז'אן מייקל וינסנט (שהיה כוכב לרגע מספר שנים בהם כיכב בין היתר בסרט הופר לצד ברט ריינולדס ובסדרה זאב אוויר המיתולוגית ששודרה במשך שלוש עונות בין השנים 84/86), וויליאם קאט (שחקן מישנה שממשיך להופיע עד היום בסרטים ובסדרות טלוויזיה שונות) ו- גארי בוסי, שחקן מישנה המופיע באין ספור סרטים עד היום, רובים סרטי פעולה ובחלקם הוא מככב בתפקיד האיש הרע (מצור ימי, נשק קטלני, הפירמה, נקודת פריצה). הסרט זכה להצלחה חלקית כאשר יצא לאקרנים אך עם השנים זכה למעמד של סרט פולחן.