| מר א' שלנו, כך נקרא לו לצורך העניין, התעורר הבוקר ומחשבותיו טורדות. אולי יקח לעצמו יום חופש היום. אין שום דבר בוער ודחוף בעבודתו כפקיד בחברה לעיבוד מידע שנמצאת במעבה התפוח הקטן – תל אביב. את חדשות הבוקר ברדיו שמע בין נימנום אחד לשני במיטה. לאחר מחשבה נוספת, החליט לקנות באחת מהפיצוציות בגבעתיים, עיר מגוריו את העיתון. המילה המודפסת תמיד הייתה חביבה עליו. בעודו הולך לדוכן חשב לעצמו האם לעצור באחד מבתי הקפה שברחוב לקפה של בוקר. אך החליט שהפעם יוותר. כשחזר לביתו, פתח את התריסים ונתן למערכה הראשונה של הבוקר לחדור פנימה אל דירת החדר שאותה הוא שוכר. קולות של דיאלוג בין שכנים, קול הלמות פטישים באחת מהדירות שלמעלה שכנראה עוברת שיפוצים ושמש נעימה של חודש נובמבר. מהכותרות בעיתון מר א' לא שאב עידוד במיוחד: שוב שביתת מורים שעדיין נמשכת, עוד ועידה מדינית בעלת סיכויים מועטים(להערכת גורמים צבאיים מוסמכים רמי דרג כמובן) החשמל מתייקר, החלב מתייקר ואסור לעשן במקומות ציבוריים (למרות שמר א' שלנו אינו בין המעשנים – אך הוא מבין לליבם) אם כן, כל הרכיבים המתאימים לעוד יום בסיר הלחץ הישראלי. לאחר מכן סקר את תוכן המקרר שלו: חלב – אין, ביצים – אין, לחם – כמעט ונגמר. "אולי אלך לסופר" חשב לעצמו. שוטטות בין מדפי המוצרים יכולה להיות חוויה מספקת. ההורוסקופ שידידינו קורא בשקיקה כמעט מדי בוקר הבטיח ש"אדם חדש יביא מזור לדאגותיו הרבות" של מר א'. אך אין דבש בלי עוקץ. "חשוב להיזהר ולא להתפתות לכל דבר שנאמר". נכתב שם.לאחר אנחה קלה והתמתחות נשאר מר א' שלנו עם מחשבותיו הטורדות. אולי באמת יקח לעצמו היום חופש? |