"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
איפה הבנות ההן עם הקוקו והסרפן - שחרור האישה? – סלקטיבי מדי לטעמי
כבר שלוש עונות שאני צופה נאמנה של האח הגדול ואחד הדברים שהדהימו אותי הוא מספר הצעירות שלא יודעות לבשל, להפעיל מכונת כביסה וכו' (וכך גם חלק מהצעירים אבל הם לא הנושא כאן). ואולם, נדהמתי עוד יותר מכמות הזמן שבנות מקדישות לצביעת עצמן, לסלסול השיער ולמחרת להחלקתו, למריחת קרמים יעודיים לכל חלקיק בפנים וכו'. בנוסף, חלקן הגדול מסתובב סתם כך במשך היום עם נעלי עקב וחצאיות מיני אפילו כשהן רוחצות כלים.
אני לעומת זאת שמחה להקדיש זמן לבישול, אוהבת לתפור ולסרוג. קצת פחות אני אוהבת לכבס ולנקות אבל מוכנה לעשות זאת אבל אין לי שום סבלנות להקדיש יותר מחצי דקה לסירוק השיער ושתי שניות למריחת דאודורנט. אחד מהחלומות שלי הוא שימציאו מכונת ניגוב כי אין לי סבלנות להתנגב אחרי האמבטיה. אצל קוסמטיקאית הייתי שלוש פעמים בחיים וגם זה בגיל ההתבגרות ובמספרות ביליתי מאז כיתה ה' כ-5 פעמים (כשהייתי קטנה יותר הפעילו עליי לחץ מתון עד שהייתי נכנעת וגם זה רק אחרי שהבטיחו לי שכך יהיו לי פחות קשרים).
פעם לנשים כמוני הייתה קבוצת השתייכות. בשנות ה-60 (כשאחותי היתה נערה) הבנות התחלקו לשני סוגים: אלו שהולכות לריקודים סלוניים – מתאפרות ולובשות עקבים ואלו שהולכות לתנועות נוער ולבושות בחולצה כחולה ומכנסי פלאנל. בשנות ה-70 היו "היפיות" שיכלו להסתובב עם שיער פרוע שמלות פרחוניות רחבות ומראה טבעי ולקראת סוף שנות השבעים ותחילת השמונים (כשהייתי בדיוק בגיל הקריטי) היו ה"זרוקות" שלבשו סרבלי ג'ינס וחולצות אבא.
כיום לעומת זאת אני לא מכירה שום קבוצת השתייכות לנשים מסוגי. בגילי זה כבר לא כל כך משנה לי – על הז.. שלי מה חושבים עליי בנושא הזה אבל אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו בדיוק עכשיו הייתי בת 17 או בת 22. אני זוכרת שאפילו בגיל 35 תקף אותי פרץ של רצון להיות "נשית" והתחלתי פתאום לשים לק על הציפורניים (נשברתי כמובן אחרי כמה חודשים של סיוט. מה שהחזיק אותי היה שהשתעשעתי עם צבעים שונים ומשונים).
מישהו יכול אפוא לומר לי מה קרה לשחרור האישה? האם זה מתבטא רק באפשרות להיות מנהלת (שכולאת את עצמה בנעלי עקב וחליפת חנק) או באפשרות להזמין טייק אווי במקום להכין ארוחת צהריים ולאכול ממנו לא יותר משני ביסים כי חס וחלילה הסקיני לא יעלו עליה מחר? איפה קבוצת הבנות שלובשות דגמ"ח וטי שירט גברי במידה XL?
|
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מצד אחד אני רוצה להגיד לך שזה סתם הטעם שלי (אין כמו יוניסקס בעיני) אבל מצד שני נראה לי שאם המחיר של להיות אשה הוא להקדיש שמונים שעות עדי להפוך לנשית אז יש סיבה טובה לזה שאני מעדיפה אופנה גברית, מה גם שזה הרבה יותר נוח. דרך אגב, אני גם לא אוהבת לבוש "גברי" מדי.
באמת? אני שמחה שיש לי שותפים. חוץ מזה, אני מתה על הבגדים הצבעוניים שלך.
אם כך אחפש אותן.
אני גם מרגישה את ההבדל בין ימים שבא לי, למשל, להתלבש יפה וכאלו שלא אבל היפה שלי שונה מהיפה של הרוב ולא דורש הרבה יותר זמן או השקעה. סביר להניח שאין לי אהבה עצמית אבל יש לי המון אהבה לחתולות שלי ובכל זאת אין לי שום סבלנות לסרק אותן.
אין כמו מבט מן החוץ כדי לאשש את ההרגשה שלי.
אני מתה על האח הגדול.
הנה את רואה את אומרת: בחרי לך את צבע הלך ומה אם אני שונאת לשים לק? ומה עם אין לי סבלנות לשייף ציפורניים? יש לי הרגשה שזה לא ממש קשור בשכבה באוכלוסייה. אנשים שונים ומשונים שאלו אותי במשך השנים למה אני לא מסדרת גבות. אני אמנם עונה בישירות שלא בא לי או שזה לא חשוב לי אבל עצם השאלה נראית לי סוג של חוצפה. אני אף פעם לא שאלתי אף אחת למה היא כן מסדרת גבות או למה היא עושה אותן כל כך דקות שלא רואים אותן ואז מוסיפה קו מלאכותי.
לצערי שינויים אבולוציונים עשלעצמם מתרחשים בתווחי זמן של מליוני שנים אבל למזלנו אחד הדברים שהאבולוציה כבר דאגה להם היא היכולת של האדם להתאים את עצמו לחברה בה הוא נמצא. אני רוצה להאמין שבסין כבר לא קושרים רגליים והייתי שמחה אם גם במערב היו מאפשרים לנו להישפט פחות על פי השלמות הפיזית וההקפדה על המראה (המלאכותי).
דרך אגב, אני ממש לא מבינה את המשיכה לכוחנים ושרירנים למינהם. אותי הם מגעילים.
אין ספק שהשתנה הרבה בתחום הזה ונשים יכולות לעשות יותר דברים. הבעיה לדעתי היא שהנשים עצמן עוד לא שחררו את עצמן ועדיין מעל לכל דבר מעדיפות למצוא חן בעיני הגברים גם במחיר חוסר נוחות והשקעת המון כסף וזמן.
לצערנו חל שיפור קל במעמד האישה. יש נשים שהגיעו לחווית חופש גדולה יותר רק בגלל שפרצו באופן אינדיבידואלי לעולם הפאטריארכי הגברי ולקחו את מקומם. מעטות הנשים האלה בעולם, ואני לא מדברת על יורשות של הון עתק.
לעומת זאת אם נתמקד בעולם האומנות שהיה פעם הגמוניה כמעט גברית לגמריי. הרי שיש כמות יוצרות גדולה יותר, אך אם הן רוצות להצליח באופן עולמי, בוודאי יתקשו לעשות זאת עם תפקידי גידול ילדים וניהול חיי משפחה תקינים.
עצוב מאוד שביותר משני שליש מהעולם, נשים עדיין חפצים של גברים ונטולי זכויות באופן אמיתי.
אך אם היית מאוד רוצה משהו מסוייםגם עיסוק גברי, אין ספק שהיום היית יכולה להשיג זאת, כי יש נשים שהלכו לפוליטיקה ולעמדות השפעה ב-50 שנה האחרונות. שזה מהווה פריצת דרך משמעותית.
אבל כמה ק"מ ממגורייך גרות נשים שחיות על פי הבל פיהם של בעליהם, ואנחנו כמו כל המזרח התיכון, אסיה , אפריקה, דרום אמריקה, מתנהלים בשבטיות כשאישה "אמורה לדעת" את מקומה.
ואת מכירה את האופטימיות שלי,זה נושא שברור לי שגם ילדינו לא ייהנו מעולם שיוויוני יותר באופן משמעותי.
נושא השיוויון בין המינים, הוא לדעתי טמון, עמוק באבולוציה הנשית/גברית. וקשור בסטריאוטיפ המיני, של תפיסת הגבר את האישה וההיפך. וכדי שיתחולל שינוי עמוק בעולם, או שיהיה שינוי אבולוציוני אחרי אירוע של אסון עולמי. או שנשים באופן סוחף יצליחו להתאחד[הזוי נכון] ויגרמו לגבר להבין שהן לא רוצות אותו כוחני יותר. שזה הזוי ולא ריאלי.
אבל, עדיין אם אני רוצה לחיות עם אישה, או להיות חברת כנסת, או להיות מדענית או מכשפה, היום זה אפשרי.
את חושבת שיש זכות בחירה? לי נראה שכל הבנות "בימינו" לבושות אותו דבר (חולצה צמודה צמודה בין אם הנערה רזה או שמנה). גם בחנויות הבגדים אני לא ממש רואה סוגים שונים (הקבוצה היחידה שנראית אחרת היא קבוצת הדוסים). קשה מאוד, למשל, למצוא מכנסי קורדרוי לחורף (חיפשתי).
בכל אופן, שינויים אישיים זה נחמד.
יש משהו במה שאתה אומר. אני רק דואגת לאלו שלא בא להן לשים לק ורוצות להגדיר את עצמן בצורה אחרת. הבת של בעלי, למשל, מעדיפה מכנסיים מתרחבות על סקיני אבל היא הולכת בכל זאת בסקיני כי כולן הולכות ככה. כלומר, במקום עדרים קטנים כולם הפכו לעדר אחד.
היופי שאני מוצאת בכדור הארץ-הוא זכות הבחירה האישי.
זה נכון מאד בימינו.
היום כל אחת יכולה להתלבש כרצונה.
כשאני מבקרת בקנדה הרב לאומית כל כך-זה בא לידי ביטוי פי כמה.
איזו הנאה להסתובב ברחובות ולהתבונן בנשים העוברות ושבות.
אני עד גיל 50 הייתי לבושה,מאופרת וסרוקה ע''פ האופנה-מאז אני אשת ג'ינס וחולצה
ולארועים חליפה מחוייטת-
משהו בי מאד השתנה.
מסכימה שהליהוק השנה הוא על הפנים. ובאשר לפרידה: א. היא צריכה לנפנף בזה שהיא לא מתאפרת כי זה יוצא דופן. ב. גם היא מתנהגת כאילו העולם התמוטט כאשר לא מביאים לה ספר. אני חושבת שמינון נכון שונה מאישה לאישה אבל הלחץ החברתי פועל בכיוון חד צדדי מדי. כשאני הייתי תיכוניסטית היו בנות שלבשו צמוד והשקיעו שעות באיפור (ה"פריחות") אבל היו גם בנות שקנו את חולצת בית הספר בשלוש מידות גדולה מהן ועליה לבשו סרפן תוצרת עצמית (הזרוקות) וכמובן גם היו ה"מרובעות" שהיו באמצע.אפשר היה לבחור לאיזה מהקבוצות להשתייך. היום נראה לי שהכל אחיד יותר.