איפה הבנות ההן עם הקוקו והסרפן - שחרור האישה? – סלקטיבי מדי לטעמי
כבר שלוש עונות שאני צופה נאמנה של האח הגדול ואחד הדברים שהדהימו אותי הוא מספר הצעירות שלא יודעות לבשל, להפעיל מכונת כביסה וכו' (וכך גם חלק מהצעירים אבל הם לא הנושא כאן). ואולם, נדהמתי עוד יותר מכמות הזמן שבנות מקדישות לצביעת עצמן, לסלסול השיער ולמחרת להחלקתו, למריחת קרמים יעודיים לכל חלקיק בפנים וכו'. בנוסף, חלקן הגדול מסתובב סתם כך במשך היום עם נעלי עקב וחצאיות מיני אפילו כשהן רוחצות כלים.
אני לעומת זאת שמחה להקדיש זמן לבישול, אוהבת לתפור ולסרוג. קצת פחות אני אוהבת לכבס ולנקות אבל מוכנה לעשות זאת אבל אין לי שום סבלנות להקדיש יותר מחצי דקה לסירוק השיער ושתי שניות למריחת דאודורנט. אחד מהחלומות שלי הוא שימציאו מכונת ניגוב כי אין לי סבלנות להתנגב אחרי האמבטיה. אצל קוסמטיקאית הייתי שלוש פעמים בחיים וגם זה בגיל ההתבגרות ובמספרות ביליתי מאז כיתה ה' כ-5 פעמים (כשהייתי קטנה יותר הפעילו עליי לחץ מתון עד שהייתי נכנעת וגם זה רק אחרי שהבטיחו לי שכך יהיו לי פחות קשרים).
פעם לנשים כמוני הייתה קבוצת השתייכות. בשנות ה-60 (כשאחותי היתה נערה) הבנות התחלקו לשני סוגים: אלו שהולכות לריקודים סלוניים – מתאפרות ולובשות עקבים ואלו שהולכות לתנועות נוער ולבושות בחולצה כחולה ומכנסי פלאנל. בשנות ה-70 היו "היפיות" שיכלו להסתובב עם שיער פרוע שמלות פרחוניות רחבות ומראה טבעי ולקראת סוף שנות השבעים ותחילת השמונים (כשהייתי בדיוק בגיל הקריטי) היו ה"זרוקות" שלבשו סרבלי ג'ינס וחולצות אבא.
כיום לעומת זאת אני לא מכירה שום קבוצת השתייכות לנשים מסוגי. בגילי זה כבר לא כל כך משנה לי – על הז.. שלי מה חושבים עליי בנושא הזה אבל אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו בדיוק עכשיו הייתי בת 17 או בת 22. אני זוכרת שאפילו בגיל 35 תקף אותי פרץ של רצון להיות "נשית" והתחלתי פתאום לשים לק על הציפורניים (נשברתי כמובן אחרי כמה חודשים של סיוט. מה שהחזיק אותי היה שהשתעשעתי עם צבעים שונים ומשונים).
מישהו יכול אפוא לומר לי מה קרה לשחרור האישה? האם זה מתבטא רק באפשרות להיות מנהלת (שכולאת את עצמה בנעלי עקב וחליפת חנק) או באפשרות להזמין טייק אווי במקום להכין ארוחת צהריים ולאכול ממנו לא יותר משני ביסים כי חס וחלילה הסקיני לא יעלו עליה מחר? איפה קבוצת הבנות שלובשות דגמ"ח וטי שירט גברי במידה XL?
|
