Brazil (1985) – Terry Gilliam
טרי גיליאם, מחבורת מונטי פייטון, הוא האמריקאי היחידי בחבורה והיחיד שלא צמח מתוך מועדוני התאטרון של האוניברסיטאות הבריטיות, שם פרח בשנות ה-60 ההומור ההזוי, השטותי אך מורכב שהפך להיות מזוהה עם חבורת המטורפים המדוברת. אם זאת, כאשר הצטרף לחבורה בתחילת שנות השבעים הוא הוסיף נדבח חשוב ביותר אשר גם מקושר איתם עד היום – מעברונים מאוירים. וכל מי שאי פעם ראה את אחד מסרטי מונטי פייטון לא יכול לשכוח את קטעי האנימציה ההזויים, בין אם הם הופיעו רק בפתיח כמו ב "בריאן כוכב עליון" או לאורך כל הסרט כמו ב "מונטי פייטון והגביע הקדוש". בנוסף, התפיסה החזותית שלו וכישוריו הקולנועיים בהחלט התבטאה בתפקידו כבמאי של כל סרטי החבורה. כיוצר עצמאי המשיך טרי להתפתח וליצור סרטים מעניינים ומורכבים ובכולם דגש חזק על סינמטוגרפיה מקורית וייחודית, ביניהם: הרפתקאות הברון מינכאוזן (1988), פישרקינג (1991), 12 קופים (1995), פחד ותיעוב בלאס וגאס (1998) והאימגנריום של דר. פרנסוס (2009) ועוד. אחד הסרטים המוקדמים שהוא ביים וכתב בוא את התסריט הוא ברזיל. למעשה זהן הסרט הראשון באורך מלא שטרי יוצר שאינו הומוריסטי ומתנתק לגמרי מסגנון שפיתח עם חבורת מונטי פייטון. עם זאת שזורים בסרט קטעי חולם הזויים, והמציאות המוזרה של הסרט אכן מדיפים את הניחוח של הסרקזם והשיגעון הקל של החבורה בה התחיל את דרכו. הסיפור הוא סאטירה דיסטופית שמזכיר בתבניתו את 1984 של ג'ורג אורוול, ומתאר את הניסיון להתמודדות אם הטירוף והניכור של החברה המודרנית על ידי הבריחה למחוזות דמיוניים. העיצוב הייחודי של התפאורה מכיל טכנולוגיה המשלבת אלמנטים מיושנים בשימושים עתידיים דה לה שמאטה, בסגנון שמאז תויג כ - "רטרו- עתידני". הקיצ-קיצר – סרט אדיר, אפוס מודרני, ליהוק אדיר (בין השחקנים – ג'ונתן פרייס, איאן הולמס, בוב הוסקינס ורוברט דה נירו) וסינמטוגרפיה אדירה. אהבתם? אז מומלצים גם עיר הילדים האבודים, דליקטסן והעיר האפלה.
גיא שמי – גיטריסט
נראה לי שלכתוב בצורה מפורטת על אמן ישראלי בלי להכירו אישית קצת מוזר. תחושתי היא כי בארצנו הקטנטונת בהעברת ביקורת על מישהו כאילו מתבקש למצוא בינך לבין האובייקט הקשר או מכנה משותף, בהעדפה כמובן להכרות או לפחות פגישה. ובכל זאת לא הייתי אפילו בהופעה של אחד מההרכבים בהם עבד - לדעתי מדובר באחד מהגיטריסטים הטובים בארץ, כשאני מצפה עוד לשמוע הרבה עליו. התוודיתי לפועלו כגיטריסט להקת אינפקציה, שעל שני אלבומיה אני ממליץ בחום. זאת, כמובן אם אתם אוהבים Pאנק מטאל הומוריסטי עם נגיעות של אלקטרוניקה, Fאנק ושירים על נקרופיליה, סאדו-מזוכיזם, דתיים עם זקפה וחנונים שחותפים מכות. ואיך אפשר לא להיגנב על הגרסת הכיסוי לעינו של הנמר (במלעיל!). לאחר מכן הגיע הגרזנאי המדובר לגלגול השני של להקת מרסדס בנד, ואיתם הוציא את האלבום "תביאו בירות", כולל הופעה בסדרה "תעשה לי ילד" שבו הוא משחק כמובן גיטריסט בלהקת רוק. הסדרה שבה הופיעו שירים מהאלבום החדש הזניקו את הלהקה להצלחה רבה, אך גם בלי זה לטעמי מדובר באחד מאלבומי הרוק הישראליים הגדולים בכל הזמנים (נא לא לזרוק עלי את הקרוקס שלכם בבוז). שילוב של גראנג' מטאל מיילל עם Fאנק רוק מהנשמה, עם טקסטים נוטפי זימה – רוק 'נ' רול, בייבי! יאללה, גיא, מה הלאה? אני מצפה לעוד משהו טוב, בקרוב.
Uncomfortable Transformation – part IV
For if there was only four To tell of all that was before First to go forth with rhythm and beat A cadence for this awesome feat Or forsaking this atonal shore Foreboding deep but wanting more The formula of meaning to fathom The foretelling of the human anthem Twisting like a forsaken leaf On the tuning fork of belief Denying the obvious brute force Not conforming to a touch so course Seeking forum with the sublime and the divine In the frolicsome forest of your mind Forever lost in intricate design Fortunes made on drops of wine Afore you answer, forward gaze Forlorn to pine on in this maze And when fortitude is summoned near To accept the formless fear That our essence is forsaken Chosen format but mistaken Tossed to the four winds and downtrodden To existence all but forgotten
פירוש העולם החזותי על בסיס ארבע:
השימוש במערכת מרובעת לתאר את העולם קיים בצורות רבות, רובן בעלת מקור עתיק. מערכות כגון רוחות השמיים (צפון, מזרח, דרום ומערב) והיסודות האלכימיים (אדמה, אש, אוויר ומים). אך שני דוגמאות אלו בעלות פגמים ברורים בבסיסן:
דוגמאות נוספות קיימות לניסיון ולהלביש על העולם את התפיסה המרובעת, השימוש בשני צירים ו\או ארבע יסודות. מדוע אנו מתעקשים לעוות את המציאות למערכות אלו? קודם כל - קל לצייר את זה. במשטח דו מימדי נוח להציג תבניות אלו. למערכת הריבועית\עגולה שמייצגת מערכות אלו יש סימטריה גבוהה, כך שהמיצג נעים לנו וקל לזכור. הנקודה היא שמדובר בהצגה חזותית, דו מימדית. מעלה-מטה ושמאלה-ימינה להכוונה חזותית קל ואינטואיטיבי יותר מהפעולה המוטורית האמיתי של העין המתבצעת על ידי ששה שרירים הפועלים במערכת צירים כדורית. כאשר התפוגגה בועת המציאות המדומה (למישהו יצא לשחק במתקן שהיה בדיזינגוף סנטר בשנות התשעים? משהו דומה למה שהוצג בסרט חשיפה) אז התאדתה לה אפשרות מסקרנת להטמיע מעבר קונספטואלי למערכות תלת מימדיות לייצוג מערכים חזותיים. אבל לא רחוק היום שבו תתאפשר גישה תלת מימדית להצגה חזותית, רק נשאר לראות אם עדיין ניצמד למערכת הקואורדינטות הישנה. |