כותרות TheMarker >
    ';

    המלצות על סרטים

    ארכיון

    0

    יום האישה ותחזוקת בעל....?!

    3 תגובות   יום שלישי, 8/3/11, 15:32

    ''
    ב-8 במרץ מדי שנה אנו (הנשים? הגברים?) מציינים את יום האישה הבינלאומי. ואכן, רבות השתנה כאן וברחבי העולם מהיום שהחלה המהפכה הפמיניסטית. נכון, יש לזכור את השינויים, מה שמובן מאליו היום לא היה בעבר. אבל כל זה מוכר וידוע ונלעס עד דק.

    יש נטייה של נשים רבות, נכנה אותן כאן לצורך הנוחות בלבד "פמיניסטיות" (אם כי אני מודעת למעורפלות של המושג) ליחס רבות מן החולות הרעות שעוד נותרו,  (חוסר שוויון ..) לתהליכי חינוך ותרבות. וכאן אני רוצה להביע את התנגדותי: נשים שונות במבנה הפיזי, הביולוגי והנפשי שלהן מגברים. לנשים יש רחם- לגברים אין. רחם מסמל בית, הכלה, נתינה, חיים ועוד. מכאן נגזר שנשים מתנהלות בשונה מגברים.

    סוזן מאוסהרט, אנתרופולוגית אוסטרלית, כתבה  את הספר "תחזוקת בעל" והיא מציינת שנשים נוטות לקחת על עצמן  אחריות מרגע שהן הופכות לאימהות. נודה על האמת: אנחנו סומכות רק על עצמנו, מעדיפות לעשות זאת בדרכנו (בד"כ "נכון" יותר...) רוצות להיות מעורבות גם בשל רגשות אשם בכל הקשור לחינוך ילדינו, כל אלה מנהלים אותנו כך שאנו מתחזקות הכול: את ענייני הבריאות של הבעל ולילדים, את הנושאים החברתיים- התרבותיים- הרגשיים של כל בני המשפחה, ומה לא – בעצם?

    יש לכך מחיר גבוה: נשים נשואות מועדות יותר לפגיעות בבריאותם מנשים שאינן נשואות .

    משום כך , לאחר שהילדים גדלים, ואנו מגלות שאי שם בדרך גם איבדנו את בן זוגנו, והשותפות (אם הייתה) נעלמה לה, זהו השלב שנשים תבחרנה לפרק משפחה.

    אח"כ בניגוד לגברים, של פי הסטטיסטיקה ממהרים למצוא בת זוג חדשה, משום שנישואין זוהי עסקה שטובה  לגברים יותר מאשר לנשים, ונשים, כן עדיין רוצות אהבה אבל לא לטפל ולתחזק, ולכן, בוחרות באופן מובהק להישאר לבד.

    אז היום, ביום האישה הבינלאומי שלנו, אני מפנה שאלה לנשים שביננו: הבה נברר עם עצמנו  עד כמה אנו רוצות או יכולות להרפות מן הטיפול והתחזוק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/11 12:18:
      מסכימה מאוד.
        12/5/11 08:57:
      מסכימה שאמהות סותרת נשיות ,מסכימה שיש נטיה לקחת אחריות על הילדים .אבל מאמינה שזה נובע ממוסכמות חברתיות מאז שהאשה הייתה רכושו של הגבר, והשאלה שלך "עד כמה אנחנו רוצות להרפות מהטיפול " היא שאלה נכונה כי אם לא נרפה אף גבר לא ייקח את הטיפול מרצונו.צריך לפנות.זה המסר הפמיניסטי שלי.
        8/3/11 15:40:
      ממש כך. הפן הטיפולי הזה שאבולוציונית הוא בתוכנו ואמור להיות מופנה לגידול ילדים ועושהבדרך טרנספורמציה לטיפול בגברים. אך הכל מתחיל מהאם שאמורה לגדל את בניה כאת בנותיה. וכשנוברים בעובי הקורה, ומגלים את האדיפאליות האימהיתעם הסלחנות ותרנות לבנים. לא פלא שהגבר הזה כשגדל פוגש אישה וממשיך לצפות לויתור, הכלה וטיפול במקרים קשים יותר. וכמו שאני תמיד טוענת שהכל מתחיל בבית. בואו כולנו נטפל בעצמנו ואהבה לבני זוג זו לא אימהות. יפה מאוד ענת.

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין