אם הייתי צריכה הוכחות למי המין החזק, מי המין הרציני והעקשן, הרי שהאמהות מבהירה באופן די חד משמעי שאנחנו חזקות. חזקות יותר הייתי אומרת, אבל לא מעוניינת להרגיז בשלב כל כך מוקדם של הבלוג...

האם יום שכזה, יום שבו פועלות בית הטכסטיל יצאו לִמחות על התנאים הקשים בהן הן עובדות, עדיין רלוונטי לנו? עצוב להודות שכן. עצוב להודות שקשה שלא להעלות את ההקבלה לנשים החזקות והמקסימות ממפעלי הטכסטיל במצפה רמון. את אותם מאבקים שהובילו לפני שנים, עובדי ועובדות בגיר בקרית גת. 

אין שוויון. אני אומרת לכם, הייתי שם:  בצבא, בעולם העסקים, בעולם ההיי טק. אין שויון. גם בבית - אין. 

אבל אם נמשיך לציין ימים בהם מפלים אותנו לטובה, נציין את רמת המִסכנות וגם נדע לציין בכמה היא ירדה...אם ניתן שמישהו יפלה אותנו לטובה אנחנו מזיקות לעצמנו ולצמצום הפער. אין אפליה כל כך גדולה כמו אפליה לטובה. היא שורש כל רע... 

קראתי הבוקר את הדיעה של גאיה קורן על האפליה שכביכול לא קיימת בין גברים ונשים. אני די מקנאה בה. פעם באמת חשבתי כך. לפחות לא הרגשתי כל כך מופלית. זה עבר לי. די בזכות 12 השנים שעבדתי בעולם ההיי טק ועולם העסקים. דוקא שם הבנתי ששויון אמיתי יהיה בכוח הבחירה של האנשים ולא במה שיתנו לי או לא יתנו לי. אסור לנו לחכות שיתנו לנו (משכורת שויונית, תנאים מקבילים וכו') צריך לבחור מה אני רוצה לעשות בחיי, ואיך. אם אתם שואלים אותי, המתנה הכי גדולה שיכולה להיות לנו לכבוד יום אישה הבנלאומי, הוא שיהיה יום הגבר הבנלאומי. כשהגברים יבקשו ויקבלו יציאה מוקדמת הביתה, ימי חופשת מחלה עבור ילדים ולא יתביישו להסתובב באור יום ללא תג העובד תלוי על מכנסיהם - זה יהיה הישג אמיתי לכולנו...

בנתיים, הייתי מותרת על יום האישה ובשום אופן לא על יום האם!!!