פוסט זה התפרסם במגזין המושבות: http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=21&article=2314

אחותי הצעירה ממני בשלוש שנים נרשמה לאוניברסיטה החודש. זה מאוד חימם לי את הלב, כי אין דבר יפה יותר מלימודים. אך אחותי מחפשת עבודה מכובדת כבר כמה חודשים, והיא מסתפקת בימים אלו בהעברת שיעורים פרטיים לתלמידי בתי ספר. היא עבדה קצת בחנות בכפר, אך מהר מאוד היא הבינה שהיא לא יכולה להמשיך בתנאים שהציבו לה, ושמציבים לה כל פעם שהיא הולכת לחפש עבודה מחוץ לגבולות הכפר.  

סיפורה של אחותי הוא סיפורן של הרבה בנות בפרדיס. התסריט הוא כך, בחורה בת 18 שמסיימת י"ב, מחפשת עבודה בכפר, היא מתקבלת, ותמורת עבודה יומיומית, משבע בבוקר ועד שעות של אחר הצהריים, ללא חופשים או ימי מנוחה, לפעמים נותנים יום אחד, עבודת פרך, שבדרך כלל כוללת יותר מתפקיד אחד, והכל תמורת  1000₪ בחודש. לבחורה שהרגע סיימה את לימודיה התיכוניים, ובחיים לא קיבלה שכר, תאהב מאוד את ה-1000 ₪, אפילו בתנאים כאלו. בעלי העסקים, מקפידים בדרך כלל לא לתת תלושי משכורת לבחורות, וגם אם נותנים להן תלושי משכורת, מדובר על תלושים עם דיווחים כוזבים.

חלקכם יגיד שיחפשו מקומות מחוץ לכפר. האמת היא שהרעיון לא רע ואפילו טוב, אני מברכת על הקמת מתחם כמו מול זכרון, שאפשר הרבה מקומות עבודה לצעירים ולצעירות של פרדיס וג'סר א-זרקא. אין חולקים על כך. אבל לכאורה זה נשמע כאילו התנאים בחוץ לכפר טובים יותר. אני רוצה לקוות. אבל זהו דבר ישן חדש שיש הרבה מקומות שעדיין לא הולכים לפי החוק, ויכול להיות שזה לא קורה באותה קיצוניות כמו בכפר. והדבר החשוב ביותר בעיניי, ולצערי קורה הרבה בשנים האחרונות באזורינו, וקורה מאחורי הקלעים של הרבה מקומות שכולנו קונים בהם, ישנה מגמה, ותתפלאו, שלא מעסיקים בחורות עם כיסוי ראש, בתפקידים מסוימים, כמו קופאית למשל, או שמבקשים מהן להוריד את הכיסוי ראש כתנאי להעסקתן. דבר זה הינו עבירה על חוק, ופגיעה חמורה בזכות יסודית מזכויות האדם, וכן הפרה בוטה של יחסי האנוש באזור.

נשאלת השאלה, אם ישנן הפרות כל כך בוטות וכל כך קשות של תנאי העבודה וזכויות האדם, אז למה הבחורות האלה לא מתלוננות?. סיבה אפשרית אחת היא שחלק גדול מהבנות לא מודעות טוב מאוד לזכויות שלהן. שנית, אפילו אם הבחורה מודעת לזכויות שלה, היא לא תבוא ותספר על בן הכפר שלה, לא תבוא ותתבע אותו, זה לא מכובד וזה לא יפה. המעסיק מבחינתו, אם היא עוזבת את מקום העבודה, אלף בנות אחרות ירצו לעבוד במקומה, וזה אמיתי, עם כל הקושי שבתנאים הרבה בחורות מחכות לאותו תפקיד. שלישית, הבנות בדרך כלל מעדיפות לעבוד במקום קרוב לבית, בשעות האור, זה אולי נובע מלחץ משפחתי, ואולי גם הן עצמו מעדיפות את זה. דבר נוסף הוא שלבחורות אין זמן, החיים קצרים מדי, להן יש מספיק "וגע ראס" מכדי להתעסק עם הנושאים האלה. מדובר על בחורות פשוטות ממשפחות פשוטות שאין להן את הכלים לפנות להליך משפטי או לתקשורת.

ניסיתי הרבה פעמים לחשוב על בעלי העסקים, ואיך הם מרגישים לגבי הנושא. אך לבעלי העסקים הסתבר לי לא מעניין חוץ מהכיס שלהם. די בכך שבעלי העסקים הם גברים עם ג'יפים שהעסקים שלהם מניבים הרבה כסף, בעוד שהבחורות מסתפקות ב-12 ₪ לשעה, -לפחות הם מעלים את השכר בהתאם לעלייה של שכר המינימום כי בתקופה שבה עבדתי קיבלתי 10 ₪-. בעלי העסקים מעדיפים להעסיק בחורות כי הן יסכימו לסכום נמוך, ורואים שלה לא מגיע יותר ממה שנותנים לה, ואני בטוחה שאם היה בחור עובד באותו תפקיד היו משלמים לו הרבה יותר מהבחורה.

שנים והנושא הזה מתסכל אותי, יותר מאשר עניינו המשפטי המובהק, דבר זה אינו הולך יד ביד עם הערכים של החברה שלנו, שלא ככה צריכה להיראות. נתון נוסף מעניין הוא שבהרבה מקרים ההורים והמשפחה מודעים לתנאים ולהפרות אך הם מעודדים אותה להמשיך והתירוץ שלהם הוא שאין עבודה אחרת טובה יותר. וכאן אני יכולה להגיד שאני יכולה להבין אותם, כי עד שהבנתי את מה שמגיע לי עברתי את אותה התלבטות, וגם אני שתקתי, ואמרתי אני אמשיך. ואיך זה משפיע על חיי הבחורות?. השכר הנמוך שהבחורות מקבלות בדרך כלל מעקב את ההתקדמות שלהן בתוך החברה, ומאט את הכניסה שלהן לאקדמיה, ומשאיר אותן תקועות באותו מקום. חלקן גם לא נהנות מהלימודים. חלקן נאלצות לוותר על דתיותן, למען העבודה והכסף, וחלקן נאלצות להיקבע בעבודות שמניבות כסף רב, כמו משק בית.

אם שואלים אותי על פתרונות לסוגיה, ראשית, שבעלי העסקים בפרדיס ובכל מקום אחר בארץ ישכילו להבין שזה לא זה. שנית, על המועצה המקומית בעזרת גופים שונים של הממשלה, לערוך תוכנית תעסוקתיות לקידום הנשים, שיזכו לשכר המגיע להן באמת, וכן תוכנית שבה נשים יכירו את הזכויות שלהן.

אך החשוב מכל הוא להפסיק לפחד, ולא להרגיש נחותה ושזה הגבול שלי ושל מה שאני יכולה לקבל. ומי שצריכה להפסיק לפחד ראשונה היא אני, כי אני לא בטוחה שאם יבוא יום ואהיה באמת זקוקה לכסף, ואני המשפטנית בהתהוות, לא אכנע לתנאים הבלתי חוקיים והבלתי הוגנים, ולא מזמן חזרתי על אותה טעות ועבדתי בתור טרום מתמחה במשרד עורך דין ערבי באזור שלנו, שההתנהגות שלו אליי, הן מבחינת תשלומים והן מבחינת התנאים לא היו טובים יותר מתנאיה של בחורה שהרגע סיימה את י"ב ועובדת באיזשהו עסק בפרדיס או בג'סר א – זרקא. אך ברוך אלוהיי שפטרנו.