כותרות TheMarker >
    ';

    ID@N - Innovation Data and Networks

    הבלוג יעסוק בווב 2.0, 3.0, N.0 ובישומיהם הארגוניים: אנטרפרייס N.0, מנסיוני כאסטרטג ווב 2.0 של לקוחותי בישראל.

    הקטסטרופה של החינוך בישראל: בי"ס 2.0

    126 תגובות   יום רביעי, 7/11/07, 12:47

    לפי "הפורום הכלכלי העולמי" ישראל נמצאת במקום ה46 בעולם ברמת השימוש באינטרנט, ובאיכות החינוך המדעי היא הידרדרה השנה מהמקום 17 למקום ה31! מערכת החינוך הישראלית חלתה בתרדמת וזקוקה לניעור רציני. הנה כמה סימפטומים של המחלה: מבחני הבגרות, המבחנים הפסיכומטריים, מבחני המיצב שממררים את חיי הילדים והמורים, שיטת סינגפור שיוצרת דור בור, פערים מתרחבים בים עשירים לעניים, ושימוש מופרז בריטאלין "לילדים רנסאנסיים". יולי תמיר כמו לימור לבנת ויוסי שריד לפניה, אינה עושה דבר לעדכון החינוך מבחינה פדגוגית ומבחינה ניהולית.

     

    "תאונה למי
    שואל ארציאלי הבן
    תאונה למדינה
    עונה השוטר המסכן"

    שלום חנוך, "מחכים למשיח"

     

    בעשור הקודם בשנות התשעים, בתקופת "מח"ר 98" בשנים 1993-1996 הייתי יועצם של שני שרי חינוך. בעשור הנוכחי של שנות ה2000 ראיתי מקרוב את אוזלת ידם של מערכת החינוך, משרד החינוך וממשלת ישראל, בכל הנוגע לפתרון הבעיות של הזנקת החינוך בישראל למאה ה21.

     

    המחדל הוא בכל הרמות: במכללות להכשרת מורים ובמרכז המתקרא "מופ"ת", בשינוי ארגוני ופדגוגי של בתי הספר, בהתאמת האוניברסיטאות לצורכי הסטודנטים הצעירים ועוד. מאז שנת 98, כמעט 10 שנים, אין לישראל שום תכנית חינוכית בתחומי עתיד החינוך.

     

    המערכת מתנהלת כמו אוניה ללא מצפן, ללא מפות דרכים וללא מטרה. הפערים בין ילדי דור ווב 2.0 של הבלוגים והויקיפדיה, לבין מערכת החינוך מדור "ווב מינוס 2", הולך וגדל ואתו גדלים אקספוננציאלית השעמום וחוסר המוטיבציה של התלמידים.

     

    במקום זה מערכת החינוך נסוגה למאה ה19 בדמותם של כל מיני "סטנדרטים" ומבחני מיצב שממררים את חיי הילדים וההורים והמורים. הגיע הזמן להתחיל ב"וועדת הררי 2.0" ובתוכנית מחר 2009.

     

    הפתרון מצוי בידי "ילדי האינטרנט" אם רק נדע להקשיב להם. אנו המבוגרים שתקועים ב"מודל הדפוס" של המאה ה15 וב"מודל התעשייה" של המאה ה18, צריכים להבין שהשימוש של ילדינו באינטרנט במאה ה21, מחסן אותם מפני ארבעת נזקי תוכנית הלימודים הקיימת: נזק פסיכולוגי, נוירו-תרבותי, רגשי, וכלכלי.

     

    פרק 1 מה יקרה בעשרים השנים הבאות?

     

    ב20 השנים הקרובות, אם בכלל יהיה שינוי במערכת החינוך של ישראל, הוא לא יתרחש בהדרגה, אלא במהפכה. הכוחות השמרניים הם כה חזקים במערכת החינוך, שעד שההידרדרות לא תגיע לשפל בלתי אפשרי, יתרחשו רק תיקונים קוסמטיים לא משמעותיים: עוד קצת שכר למורים, עוד תוכנית לימודים חדשנית זו או אחרת, עוד כמה מחשבים ניידים בעיר זו או רחקת וכך הלאה.

     

    בינתיים יתרחשו הדברים הבאים בשנים 2007-2027:

     

    1. שכר המורים ימשיך לרדת מבחינה ריאלית. הכוחות הכלכליים יעריכו פחות ופחות את שווי השוק של שכר מורים ומרצים, עד לרמה של בייבי סיטר (25-50 ₪ לשעה). גם ההורים יבינו בהדרגה שהתפקיד העיקרי של בית הספר עבורם הוא משמורת לילדים כשהם הולכים לעבודה. הורי הסטודנטים יראו יותר ויותר באוניברסיטה "קפיטריה למפגשים חברתיים, עם פה ושם קצת לימודים".
    2. מורים ומרצים רבים יעזבו את עבודתם, כמו שחקלאים רבים עזבו את עבודתם. כמו שפועלים תיילאנדים החליפו את האיכר הישראלי כך מורות הודיות ומרצים מסין ומתאילנד יחליפו חלק גדול מכוחות ההוראה הישראלים.
    3. הילדים ידברו בהתחלה יותר ויותר אנגלית ולאחר מכן הם יעברו לסינית. התחביר יהיה יותר פשוט והסמנטיקה תהיה יותר מורכבת כמו שפת האנלפביתים "האורליים". הילדים יגידו "אנ'ל'רצה" במקום "אני לא רוצה". מילים מחוברות מאפשרות תחביר פשוט עם משפטים ללא מבנה, אך הן מאפשרות סמנטיקה עשירה משום שכל אחד בוחר את הסמנטיקה שלו כמו שהחל להתרחש ב5 השנים האחרונות אצל דור האינטרנט במה שקרוי "פולק-סונומיה" (מיון עממי) ופולק-סמנטיקה" (משמעות עממית). ראו את מחקריו החשובים של סטיבן דאונס.
    4. הפערים בין המורים והתלמידים ילכו ויגדלו בכל התחומים: שפות שונות. מקורות מידע וידע שונים. המורים והמרצים ימשיכו להיות פסיביים וילעסו מה שמאכילים אותם בטלוויזיה, בספרים, באוניברסיטה ובעיתונים. הילדים יהיו יותר ויותר אקטיביים. הם פחות יקראו עיתונים וספרים ופחות יצפו בטלוויזיה. במקום זה הם יכתבו ויצלמו ויציירו ויסריטו. ספרי הלימוד ייראו בעיני הילדים יותר ויותר כמו מגילות עתיקות ובלתי קריאות.
    5. הגרעונות התקציביים באוניברסיטאות יחריפו והם ינסו לקחת מהמכללות למורים את העבודה כדי לקבל תקציב מהממשלה.
    6. רוב המכללות למורים ייסגרו או יאוחדו ויצומצמו ל3: בצפון, במרכז, ובדרום.
    7. הפערים בין "צפוניים" ו"דרומיים" יוכפלו פי שניים מהיום בגלל שתי סיבות: ראשית, המשך המגמה שקיימת מאז קום המדינה מאז שלטון מפאי ועד שלטון ש"ס והליכוד. שנית, הפער הדיגיטאלי בין כאלה שיש להם נגישות מיידית ורציפה לאינטרנט רחב הפס לבין אלה שאין להם את זה בבית. מחצית מהישראלים יהיו מנותקים מתהליכי הגלובליזציה העולמיים ומאפשרות למוביליות בשוק העבודה העולמי. האשמה העיקרית היא של מערכת החינוך שלא מאפשרת אינטרנט עם פס רחב לכל ילד בכיתה (לא במעבדת המחשבים) ובמחשב אישי נייד (לא קבוע).
    8. כתוצאה מכך ישראל תמשיך להידרדר במדדי התחרותיות העולמית כמו שזה קורה מזה עשור. בעוד שבלוב ובסעודיה ובעוד מדינות ערב ואפריקה רבות יהיה "מחשב נייד של האו"ם, בעלות של 150 דולר לכל ילד, בישראל יתברר שחבו על זה מאוחר מדי. לא יהיה צריך להשקיע יותר מ150 דולר לחומרה, כי החיבור לאינטרנט הוא על חשבון הממשלה, מערכת ההפעלה היא בקוד פתוח וחינמי מסוג לינוקס, והיישומים כמו מצגות ומעסדי תמלילים יהיו חינם ברשת כמו שגוגל מציעה כיום. התכנים יהיו בחינם משום שויקיפדיה היא אנציקלופדיה גלובאלית בכל השפות.

     

     

    פרק 2 גם מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית, אנו לא מכינים את ילדינו לעולם המחר.

     

    מה שעולה הוא שגם מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית, אנו לא מכינים את ילדינו לעולם המחר. בכלכלת האינטרט ובארגוני האינטרנט, זמן העבודה הוא גמיש, המבנה הארגוני לא קבוע ופרויקטנטי. כל זה בניגוד לעולם שבו הילד מוצא את עצמו במעבדת המחשבים, בכיתה, ובבית הספר.ראה את מאמרי נגד תוכנית דברת, שכתבתי עבור הסתדרות המורים, http://www.itu.org.il/uploads/steps/b/46-59.pdf עמוד 51.

     

    יש לבחון מחדש את כל תוכנית הלימודים כדי לבדוק את הנזקים שבלימודי המתמטיקה ובמיוחד שיטת סינגפור המגדלת פה עם בור, והמדעים האמפיריים גם בתחום מדעי הטבע וגם בתחום מדעי האדם והחברה, כי הם מתבססים על צרכים מיושנים ועל מודלים מיושנים של חשיבה מהמאות ה17-18. במקומם יש להכניס מודלים חדשים של חשיבה הנקראת וירטואלית-שיתופית-משחקית שמתאימה למאה ה21 כמו דוגמה פנטסטית זו http://scratch.mit.edu/ .

     

    אני לא אומר שלא צריך ללמוד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה. מה שאני אומר הוא שערכם לפיתוח החשיבה או לקריירה העתידית הוא שולי לחלוטין. יש ללמד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה למהנדסים ולמקצועות דומים, כמו שפעם לימדו נגרות לנגרים ותפירה לתופרות. הרי אף אחד לא יטען היום (אם כי בישראל בשנות החמישים רבים טענו כך) שיש ערך כלכלי או חשיבתי ללימודי נגרות ותפירה!

     

    הטריגר לכתיבת מאמר זה הופיע השבוע כשהבן שלי בכיתה ד' ראה בטלוויזיה כתבה על  הסניף החדש של גוגל בתל אביב. הוא ראה מקום עבודה שבו יושבים על פופים ומשחקים בפלייסטיישן. הוא שאל אותי אם גם אני עובד במקום כזה. עניתי לו בשלילה ושאלתי אותו אם הוא היה רוצה לעבוד במקום כזה. הוא ענה לי שאם היה יכול, היה עוזב כבר היום את בית הספר והולך לעבוד שם.

     

    הדרך הטובה ביותר ללמוד על העתיד היא מהילדים

     

    הגישה הקונסטרוקטיביסטית בחינוך נשארה חזון בלתי ממומש לאורך כל המאה ה20. החזון הקונסטרוקטיביסטי דיבר על לומד פעיל ועל למידה כתהליך בנייה ולא כתהליך של צריכת יידע של הלומד מאת המורה. בסוף המאה ה20 היו תקוות שטכנולוגיות האינטרנט יביאו מודל שונה מהמודל הליניארי והפסיבי של טכנולוגיות הדפוס של 500 השנים האחרונות. בשנים הראשונות של המאה ה21 נראה היה שהשמרנים ניצחו. רשת האינטרנט חדרה לבתי הספר ולאוניברסיטאות, אך לא היה כמעט שום שינוי פדגוגי.

     

    במידה מסוימת הופיעו גם דעות שוללות או אמביוולנטיות לגבי הערך הפדגוגי ולגבי האפקטיביות של האינטרנט. דוגמה לאמביוולנטיות היא אי ההבנה של פרופסור גבי סלומון חתן פרס ישראל לחינוך ששימש כיועצה של שרת החינוך יולי תמיר. הוא מגנה את הנוהג של "ילדי האינטרנט", הסובלים מ"דפקט הפרפר". http://news.walla.co.il/?w=/94/969180  http://web.macam.ac.il/~mrten/distancel/c6tarhish.htm. לפי סלומון, כשם שהפרפר מרפרף בשטחיות מעל הרבה פרחים ולוקח מעט, ובלי להעמיק, מכל פרח, כך ילדי האינטרנט "הם שטחיים, מעתיקים ומדביקים, בלי להעמיק בחומר".

     

    במאמר זה ברצוני להוכיח שלוש טענות בדבר המהפכה המתקרבת של פדגוגיה 2.0 או הדור השני של הפדגוגיה, או הפדגוגיה הפוסט-מודרנית:

     

    1. החל מ2005 מסתבר יותר ויותר, כי הילדים לא חיכו יותר לשינוי שיבוא ממערכת החינוך. הילדים הפכו לקונסטרוקטיביסטיים בחיי היומיום, בעוד שמערכות החינוך הרשמיות מדשדשות בפדגוגיה של המאה ה19.

     

    2. הופיע הדור השני של האינטרנט הקרוי ווב 2.0 שהוא מסגרת משותפת לכלים מהפכניים כמו בלוגים, ויקיפדיה, טלוויזיית אינטרנט יו.טיוב, ועוד. אלו הם כלים קונסטרוקטיביסטיים מיסודם.

     

    3. מחקרים רבים מהנוירולוגיה ומההיסטוריה של החינוך, מראים כי ההתנהגות הנ"ל המתקראת "דפקט הפרפר" של "ילדי האינטרנט" מעניקה להם חיסון מפני הנזקים שבלימוד החשבון והקריאה ומפני סוגי הבדיקה הפרימיטיביים הקרויים מבחני בגרות ופסיכומטרי.

     

    סימפטום אחר למחלה של מערכת החינוך הוא אי ההבנה של פרופסור גבי סלומון חתן פרס ישראל לחינוך ששימש כיועצה של שרת החינוך יולי תמיר. הוא מגנה את הנוהג של "ילדי האינטרנט", הסובלים מ"דפקט הפרפר". http://news.walla.co.il/?w=/94/969180  http://web.macam.ac.il/~mrten/distancel/c6tarhish.htm. לפי סלומון, כשם שהפרפר מרפרף בשטחיות מעל הרבה פרחים ולוקח מעט, ובלי להעמיק, מכל פרח, כך ילדי האינטרנט "הם שטחיים, מעתיקים ומדביקים, בלי להעמיק בחומר".

     

    ברצוני להוכיח ממחקרים רבים מהנוירולוגיה ומההיסטוריה של החינוך, כי התנהגות זו של "ילדי האינטרנט" מעניקה להם חיסון מפני הנזקים שבלימוד החשבון והקריאה ומפני סוגי הבדיקה הפרימיטיביים הקרויים מבחני בגרות ופסיכומטרי.

     

    ניתן למנות 4 נזקים הנגרמים על ידי תוכנית הלימודים של היום:

     

    הנזק הקוגניטיבי: הילדים אינם דיסק קשיח.

     

    מבחינה קוגניטיבית ההעתקה של הילדים מפנה להם משאבי "דיסק נפשי" לטובת ה"CPU הנפשי". בהעתקה, הילדים אומרים לנו כאילו "ממילא אתם אומרים לנו לשנן ולא לחשוב על דברים שהם חסרי ערך מבחינתנו, אז אנו נעבוד עליכם, נעתיק את מה שחסר ערך ונשקיע במה שהוא באמת בעל ערך או עניין עבורנו. כמו משחקים, יצירה, וחברים".

     

    גיבסון כותב לפני 20 שנה ברומן המהפכני שלו "נוירומנסר" שמתרחש אי שם באמצע המאה ה21: "הסתכלתי מבעד לחלון המלון, מספר אנשים החזיקו גיליונות נייר מודפסים. הדבר העיד על כך שבאזור מפגר זה של העולם עוד מתייחסים ברצינות למילים כתובות. סבי סיפר לי שפעם היו אנשים קדמונים שהשתמשו בקוד מוזר הקרוי "אלף בית" שהיה מודפס על עלים מלאכותיים מצהיבים הקרויים "דפי נייר" שנכרכו יחדיו למכשיר העתיק הקרוי ספר. מכשירים כאלה היו מונחים במחסנים עם המוני מדפים, ממוינים בגנזכים הקרויים ספריות, לפי קוד עתיק הקרוי דיואי. אתה קורא את מחשבותי?' שאלתי את שכני ללובי במלון. הוא ענה ואמר 'אתה תקוע בפרדיגמת הקריאה. אתה מיושן כי אתה אוריין". עניתי לו שאם אני תקוע במודל הדפוס, הרי שהוא שבוי בתוככי מקדשי אבן וקתדראלות".

     

    הנזק הנוירו-תרבותי: החיים במדבר שטוחלנד.

     

    לימוד הקריאה הליניארי והפסיבי כמו לימודי החשבון הכופים משטר חשיבה צייתני, מתכנתים לנו את המוח בצורה כזו ש:

    1. כל חוויה רב-מימדית הופכת לשטוחה
    2. כל חוויה קשתית רב-צבעונית פוסטמודרניסטית הופכת לחוויה דיכוטומית שחור-לבן מודרניסטית
    3. כל שוני ומגוון הופכים לדירוג לציון ולעניין של "רמה".

     

    גרדנר http://pzweb.harvard.edu/PIs/HG_Changeux.htm  שפיתח את המושג "אינטליגנציות מרובות" ששימש בסיס לגילוי האינטליגנציה הרגשית, סוקר את ממצאי המחקר הנוירולוגי של Changeux בדבר השפעת הלימוד הליניארי של קריאת כתב על רשתות הנוירונים במוח. באופן דומה חקר Ong את השפעת טכנולוגיית כתב היד היווני על אופני http://www.utoronto.ca/mcluhan/tsc_ong_transformation_word.htm לימוד הגיאומטריה  של אוקלידס ואת השפעת טכנולוגיית הדפוס על אופני הקוגניציה של המתמטיקה המודרנית של דיקארט וניוטון.

     

    המוח הוא כמו מצלמה עם דגמים שונים, ולא מוח אוניברסלי כמו שהמודרניסטים הניחו. אם למצלמת שחור לבן הייתה תודעה היא הייתה טוענת שהעולם שחור לבן ולא מסוגלת להבין שהעולם הוא גם צבעוני. אם זו הייתה מצלמת סטילס צבעונית, לעומת זאת, היא הייתה טוענת שהעולם צבעוני ולא מסוגלת להבין שהעולם הוא דינאמי כפי שמצלמת ווידאו מראה.

     

    כך יש הבדלים עצומים בין המוח של האנאלפבית, לבין המוח של היודע לקרוא, לבין המוח של הגולש באינטרנט. לכן דארווין, ופרויד, ופיאז'ה, "הבאבאים והאדמורי"ם" של המחנכים והפסיכולוגים, טעו בהניחם שלבים אוניברסאליים של האדם והמוח. הכול תלוי בטכנולוגיות המידע שאתם המוח השתמש.

     

    הנזק הרגשי: אי הרלבנטיות של תוכנית הלימודים

     

    המוטיבציה בלימודי החשבון המתישים וחסרי המשמעות ובלימודי הלשון היבשים לילדים משניאה עליהם את הלימודים. סטודנטית שלי לתואר שני סיפרה לי שבחופש סוכות האחרון הילד שלה בא הביתה וסיפר לה בעצב שהמורה נתנה להם יותר מ50 תרגילים בחשבון. האימא בדקה וראתה שילדה ידע את 5 התרגילים הקשים. היא פתרה לו את כל שאר התרגילים כדי לאפשר לו חופשה נעימה. אז לשם מה נתנו את שאר 45 התרגילים?

     

    הסטודנט בישראל, כפי שראיתי ב3 האוניברסיטאות שבהם עבדתי ב20 השנים האחרונות, מופצץ מידי סמסטר בשטף מבולבל וחסר ערך מבחינתו, חוץ מערך הציון כמובן. לכן הוא נוקט מדיניות של התכנסות בשריון במשך כל הסמסטר, כדי לשרוד את השטף חסר המשמעות, תוך כדי מחויבויות אחרות של פרנסה וחיי חברה, כדי להגיע לקו הגמר של טקסים עתיקים של מבחנים עם כל מיני דודות ודודים שמשגיחים שחס וחלילה הסטודנט לא יקיא כלום חוץ ממה שהוא בלע בלחץ בזמן ההרצאות.

     

    הנזק הכלכלי: "חוק פרטו החינוכי", 80%-20%.

     

    אנו לא נשתמש לעולם ב- 80% ממה שלומדים בבית הספר ובאוניברסיטה. משום שהשינויים בחיים הם כה מהירים, עד שקצב הזחל והגולם של מערכת החינוך, לעולם לא ידביק את קצב הפרפר של החיים בעידן הווב 2.0. מה שמלמדים בבית הספר ובאוניברסיטה נועד בעיקר כדי לתת משכורות לעובדי חינוך.

     

    היטיב לתאר זאת מקלוהן בספרו "להבין את המדיה": "החלוקה של תוכנית הלימודים לנושאים היא כבר מיושנת כמו שהיתה החלוקה בימי הביניים. כל נושא שלומדים בהעמקה מתקשר מיד עם נושאים אחרים (כמו בהיפרטקסט של האינטרנט א.ע.). תוכניות הלימודים בבתי הספר, הממשיכות בדפוסים הקיימים של פיצול וחוסר קשר, מבטיחות שהאזרחים לעתיד לא יהיו מסוגלים להבין את העולם הקיברנטי שבו הם חיים". עמוד 415.

     

    מה שעולה הוא שגם מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית, אנו לא מכינים את ילדינו לעולם המחר. בכלכלת האינטרט ובארגוני האינטרנט, זמן העבודה הוא גמיש, המבנה הארגוני לא קבוע ופרויקטנטי. כל זה בניגוד לעולם שבו הילד מוצא את עצמו במעבדת המחשבים, בכיתה, ובבית הספר.ראה http://www.itu.org.il/uploads/steps/b/46-59.pdf עמוד 51.

     

    פרק 3 מהי פדגוגיה 2.0? עקרונות ווב 2.0 ויישומיהם בחינוך

     

    להלן 10 הדברות של ווב 2.0 בחינוך

     

    א. ווב 2.0: המשתמשים הם יצרני התוכן העיקריים ולא חברות המדיה והעיתונים הגדולים.

    חינוך 2.0: התלמידים הם יצרני חומרי הלימוד ולא המורים ולא מערכת החינוך ולא האוניברסיטאות. מה זה וויקי-כיתה? קונסטרוקטיביזם!

    ב. ווב 2.0: הנתונים הם הנכס העיקרי ולכן יש להשביח אותם ולהופכם לייחודיים (ראה השימוש שסקייפ עשה בנתונים שנאספו מקאזה, ולכן הוא נמכר ביותר מ4 מיליארד דולר).

    חינוך 2.0: נתוני התלמידים הם נכס מרכזי של המורה ושל בית הספר. באמצעות כריית נתונים, המורה יכולה לדעת על מצבו הפדגוגי-לימודי-קוגניטיבי-רגשי-חברתי בזמן אמת. אין צורך לחכות עד סוף השליש או סוף השנה. ההערכה היא מעצבת ומתמשכת.

    ג. ווב 2.0: תעל את משתמשיך לתעל את אפקט הרשת (חוק מטקלף האומר כי עוצמת הרשת גדלה חזקתית בעוד שמספר המשתמשים גדל חשבונית) לטובתך, כך שייצרו שיווק ויראלי לשירות שלך.

    חינוך 2.0: כל תלמיד יכול למנף לטובתו את חוק עוצמת הרשת באמצעות למידה מבוזרת אד-הוקית: חיפוש בגוגל, פנייה לפורומים, פנייה לבלוגים וכו'.

    ד. ווב 2.0: נסה להמיר כל מוצר לשירות.

    חינוך 2.0: ממשלות צריכות להפוך את כל ספרי הלימוד לשירות ווב, לפי עקרונות של "חינוך פתוח וקוד פתוח". למשל ממשלת ישראל יכולה לרכוש "בכמה גרושים" את זכויות היוצרים מכל המול"ים של כל ספרי הלימוד ולפרסם את זה בחינם בפורטל מערכת החינוך. לא צריך יותר שתלמידי א,ב, יסחבו עשרות קילוגרמים של פסולת עץ (נייר) על גבם. לביטים אין מסה, לאטומים יש.

    ה. ווב 2.0: רק חלק מהזכויות שמורות. עודד שיעתיקו ממך (האקביליות).

    חינוך 2.0: מותר להעתיק במבחנים ובעבודות. שיתופיות ועבודת צוות הם ערכים חשובים בעידן ווב 2.0. האינדיבידואלים הקיצוני הבא לידי ביטוי במבחנים הוא נחלת העבר. הוא נחלת סביבת העבודה של צ'רלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים". "רק חלק מהזכויות שמורות" בחינוך פירושו שההעתקה היא הכתפיים של אחרים שעליהם אנו עומדים ועושים Re-use, למטרותינו.

    ו. ווב 2.0: אין יותר גרסאות שמשודרגות כל כמה שנים. שדרג כל כמה ימים ואפילו כל כמה שעות.

    חינוך 2.0: אין מה לפתח קורסים באוניברסיטאות ומקצועות לימוד בבית הספר במשך שנים. יש לעדכן בזמן אמת כל כמה ימים או שעות בהתאם לנתוני משתמשי את הקורס, (או המקצוע)

    ז. ווב 2.0: שתף! אל תשלוט!

    חינוך 2.0: מרצה ומורה, אל תשלטו בתלמידיכם ואל תפחידו אותם בציונים. שתפו אותם בהערכה, בתכנון הלימודים. תלמדו מהם.

    ח. ווב 2.0: פתח יישומים שטובים לכל מכשיר (סלולר, פי.סי. טלוויזייה, מיקרוגל, וכו).

    חינוך 2.0: מותר להכניס סלולר למבחנים. הלמידה נעשית בכל מקום.

    ט. השתמש ב"חוק הזנב הארוך: האומר כי אפשר להרוויח יותר ממספר גדול של שירותים (שירים למשל) למספר גדול של קהילות, מאשר מספר קטן של שירותים (להיטים) להמון אנשים.

    חינוך 2.0: אין יותר גאונים ומחוננים. אין אינטליגנציה אחת. למבחנים פסיכומטריים אין כל ערך. כל אחד גאון בתחום אחר. ריבוי אינטליגנציות (גרדנר). אינטליגנציה רגשית, אינטליגנציה חברתית, אינטליגנציה גופנית וכו' וכו'.

    י. ווב 2.0: הפסק להתבסס על מותגים להמונים ובמקום זאת עבור לתגים לקהילות.

    חינוך 2.0: אין יותר חינוך להמונים הנקבע מלמעלה. כל קהילה אחראית על החינוך שלה. אין משורר לאומי, כי זה מותג חינוכי. אין היסטוריה לאומית, כי זו מותג חינוכי. יש הרבה משוררים. יש הרבה היסטוריות.

     

    פרק 4, בשביל מה ללמוד מתמטיקה, מדעי הטבע ומדעי האדם והחברה?

     

    עיקר הטיעון שלי הוא שלימודי המדעים מתבססים על המודל המיושן של המכאניקה המתמטית שהייתה טובה למאות ה19 וה20, אך לא רלבנטית לחלוטין למאה ה21. התחליף הוא המתודה הוירטואלית-שיתופית-משחקית, הבאה לידי ביטוי בדוגמאות כמו ויקיפדיה, סקונד לייף, פולקסונומיות http://del.icio.us/dridan , ובמפות של גוגל, שמתאימות יותר למודל החדש של הידע שהולך ונפוץ מאז ראשית המאה ה21.

     

    אני לא אומר שלא צריך ללמוד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה. מה שאני אומר הוא שערכם לפיתוח החשיבה או לקריירה העתידית הוא שולי לחלוטין. יש ללמד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה למהנדסים ולמקצועות דומים, כמו שפעם לימדו נגרות לנגרים ותפירה לתופרות. הרי אף אחד לא יטען היום (אם כי בישראל בשנות החמישים רבים טענו כך) שיש ערך כלכלי או חשיבתי ללימודי נגרות ותפירה!

     

    רבים טוענים שהמדע הימי-ביניימי שונה מהמדע המודרני בכך שהימי-ביניימי מתבסס על טענות ומושגים ספקולטיביים, בעוד שהמודרני מתבסס על עובדות. אך השוני בין שני סוגי המדע הוא בשוני בין סוגי העובדות ובין סוגי הספקולציות. פריצות הדרך של המדע ב1600-1800 נבעו מכך שהמדענים היו גם פילוסופים. לכן הם הבינו שאין עובדות טהורות, אלא עובדות תלויות מושגים. הפוזיטיביזם הוא הניסיון להעלים את תלות העובדות במושגים.

     

    המודרניים שהם בדרך כלל פוזיטיביסטים טוענים שהמדע המודרני שונה מקודמיו בשלושה תחומים: עובדתיות, אמפיריות, ומדידתיות-חישוביות. שלושת התחומים נובעים לחלוטין מטכנולוגיית הדפוס ולא מגילויה של איזו מציאות אובייקטיבית אמיתית.

     

    במקור היווני המתמטי בא מהביטוי ta mathemata שפירושו בעברית הוא "בר למידה" או "למיד". ללמוד ביוונית פירושו mathanein ולמידה פירושה mathesis. יש לזכור שלמידה והוראה ביוון העתיקה היו לא בהכרח קשורים לבית ספר או למוסד למידה כלשהו, אלא לתהליכים נפשיים המתרחשים בכל זמן ובכל מקום.

     

    המתמטיקה שייכת למהותי. מה הקשר בין המספרי למהותי? שלא כמו המעשי או השימושי, המהותי הוא גם למידתי ויותר מזה הוא הוראתי. ברגע שהמורה יאפשר לתלמיד לתפוס מהות מסוימת, התלמיד יכול לגזור ממנה ידע חדש על מקרים פרטיים אחרים. הוא יכול ללמוד ממנה.

     

    אז מה הקשר בין המספרי למהותי? כשאני אומר "יש שם 3 שולחנות" המונח "3" חל לא רק על השולחנות, אלא גם על תפוחים, על בני אדם וכו'. דהיינו המספר הוא מהות ברת גזירה לכן הוא בר למידה לכן הוא מתמטי. כלומר ידיעת ה3 קודמת אצלי לראייה הקונקרטית של שולחנות או תפוחים. יותר מכך, האפריורי המספרי מאפשר לי לארגן את עולמי החושי שיש בו שולחנות, תפוחים וכו'. ענף המתמטיקה הוא אם כן הענף המוכר לנו ביותר מכל התחומים הכלולים במושג מתמטי. המספר הוא המושג המוכר לנו ביותר מבין מושגים מתמטיים אחרים.

     

    לכן אפלטון כתב בשער האקדמיה שלו: "אין כניסה למי שלא הבין את המתמטי". אפלטון לא התכוון לכך שהגיאומטריה היא הכרח, אלא שהשיטה הגיאומטרית היא דוגמה לחשיבה שבודקת ומודעת להנחות היסוד שלה, למגבלות של הנחות היסוד, ולגזירות שאנו גוזרים מהנחות היסוד.

     

    אחרי העידן המסורתי של אפלטון, מאז ניוטון וגלילאו בתחילת העידן המודרני ועד בית הספר התיכון בשנת 2006, המתמטיקה הובנה במובנה הצר בלבד ולא במובן האפלטוני.

     

    האופי המתמטי של מדעי הטבע המודרניים: חוק התנועה הראשון של ניוטון

     

    אחרי מהפכת הדפוס במאה ה15, החל סוף העידן הסכולסטי שהוא העידן המסורתי המאוחר או ימי הביניים, השונים מהעידן המסורתי המוקדם שהם העת העתיקה. המאה ה16 כבר מציינת קרע מהמאות שלפניה [לותר, מונטיין, שקספיר, סרוונטס]. אולם רק במאה ה17 הופיעה בבירור הפילוסופיה החדשה בספרו של ניוטון "היסודות המתמטיים של פילוסופיית הטבע" ב1686.

     

    מאז ניוטון ועד איינשטיין בתחילת המאה ה20, המושג "מדע" הפך שם נרדף למדע ניוטוני כולל השימוש שקאנט עשה במושג "מדע". ספרו של ניוטון בנוי בשיטה גיאומטרית של הגדרות, אקסיומות וגזירות.

     

    בין האקסיומות, נמצא חוק התנועה הראשון של ניוטון(או חוק האינרציה) שאומר:

    "כל גוף ממשיך במצב מנוחה, או בתנועה אחידה בקו ישר, אלא אם כן הוא מאולץ לשנות את מצבו על ידי כוח שהופעל עליו".

     

    כיום החוק נראה מובן מאליו, אולם מאה שנה לפני ניוטון, החוק לא היה ידוע. ניוטון לא גילה את החוק אלא גלילאו. גלילאו לא היה מודע לחשיבות החוק. דיקארט ניסה לבסס את החוק בצורה מטפיסית בספרו "עקרונות הפילוסופיה". לייבניץ ראה בו חוק מטפיסי.

     

    איך זה שבמשך מאות שנים לפני גלילאו חוק זה היה נחשב לחסר כל משמעות? ההתנסות בטבע, ובישות בכלל, במאות השנים הללו לא הקנתה לזה שום משמעות. השינוי בהתנסות היא זו שעמדה גם מאחורי המעבר מהיקום הפתולומאי ליקום הקופרניקאי.

     

    כאלפיים שנה לפני קופרניקוס וגלילאו, דמוקריטוס (מינוס 400 בערך) ניסח חוק דומה שהיה ידוע לסכולסטים וגם לגלילאו. אבל רק גלילאו מתוך הפרדיגמה החדשה שלו קלט את משמעות דברי דמוקריטוס.

     

    טכנולוגיות מידע קובעות מהו מדעי: היווני-כתוב, המודרני-מודפס, הפוסטמודרני-דיגיטאלי

     

    ראיית היקום המערבית עד לניוטון נקבעה על ידי אפלטון ואריסטו. עקרונות החקירה האמפירית של אריסטו וניוטון היו דומות [שניהם לקו בכשל האינדוקטיביסטי]. השוני ביניהם נמצא במקום אחר: א, מה נתפס בפועל כמופיע. ב, איך מפרשים אותו.

     

    תנועה (ביוונית, metabole) היא או שינוי תכונות (מבהיר לכהה, מגבוה לנמוך) או שינוי מקום (ביוונית, phora). היחס של האובייקט למרחב, שונה אצל ניוטון ואצל אריסטו. בעוד שאצל ניוטון האובייקט נע במרחב, אצל אריסטו היחס של האובייקט למרחב הוא תכונה של האובייקט! לכן לאובייקט יש יכולת עמוקה שנקראת ארכיי (ביוונית, arche) שפירושה כפול: גם מקור וגם שליטה על התוצר שנוצר מהמקור. הארכי הקינטי פירושו המהות הפיזית (ביוונית, Physis) שהיא יכולת תנועה טהורה במרחב.

     

    היות והתנועה נובעת ממהות האובייקט, הרי שמהות חומרית שואפת לנוע למטה, ומהות אשית (מהמילה אש) שואפת לנוע למעלה. זה נגזר מטבעם של שני סוגי האובייקטים. האש שוכנת בשמיים למעלה והחומר שוכן בארץ למטה. בין החומר לבין האש, נמצאים באמצע המים הקרובים לחומר והאוויר הקרוב לאש. כך מקבלים את ארבעת היסודות לפי היוונים. המיקום של אובייקט קובע את מהותו. הגופים השמימיים, כמו הירח נעים במעגל כי זו מהותם. בעוד שהגופים הארציים נעים בקו ישר כי גורם מסוים דוחף אותם לכן הם נעים בקו ישר שנקטע כאשר הכוח הדוחף פוסק.

     

    המעברים מאריסטו לניוטון הופיעו בתחומים הבאים:

    • אריסטו הפריד לחלוטין בין העולם השמימי לארצי ואילו ניוטון ראה בהם עולם אחד הומוגני.
    • אריסטו נתן עדיפות מוחלטת לתנועה המעגלית ואילו ניוטון ראה במעגלית כמקרה פרטי של התנועה בקו ישר.
    • אריסטו ראה את המרחב כיחסי שנקבע על ידי התנועה ואילו ניטון ראה במרחב כמערת קואורדינטות מוחלטת שעל פיה נמדדת התנועה.
    • אריסטו סבר שטבע הוא מהות ואילו ניוטון סבר שטבע הוא סדר נמדד.

     

    הפיסיקה המתמטית של ניוטון כנובעת מטכנולוגיית הדפוס

     

    חוק התנועה הראשון של ניוטון אינו חוק הנגזר אינדוקטיבית מניסויים או מתצפיות. הוא נגזר ממושגים ומהנחות יסוד אפריוריות (לפני כל התנסות אמפירית). ההיפך מכך, החוק הראשון של ניוטון, אפילו מנוגד להתנסות האמפירית היומיומית. כדי שנסכים לחוק זה הינו צריכם שינוי יסודי בייצוג העולם.

     

    אך זוהי המהות של המתמטי, שהוא היסוד שמאחורי האמפיריות. גם במקרה של ראיית ההרים על הירח וגם בניסוי הגופים הנופלים ממגדל פיזה, רוב הפרופסורים העמיתים של גלילאו טענו שגליליאו מעוות את הנתונים האמפיריים בהתאם לקונספציות הפוסט-אריסטוטליות שלו. לבסוף גלילאו אף נאלץ לעזוב את אוניברסיטת פיזה בגלל זה.

     

    אין להימנע מהמסקנה שעל אף שגלילאו ומתנגדיו ראו אותן עובדות, הם פירשו אותם בצורה מנוגדת בגלל הדעות הקדומות השונות שלהם. גלילאו הוא שהגה את החוק הראשון של ניוטון, אם כי לא בניסוח כה מדויק כמו שניוטון ניסח אחר כך.

     

    מהסעיפים הקודמים ניתן עתה לסכם את המהות של המתמטיות:

    1. המתמטי הוא המושג שקודם לעובדה ושמאפשר בכלל את העובדה.

    2. ביוונית זה נקרא axiio (כמו אקסיומה). לכן ניוטון כינה את החוק היסודי שלו "האקסיומה או החוק של התנועה".

    3. האקסיומטי מגדיר את המהות של הדברים.

    4. הניסוי (אקספרימנט) שונה מההתנסות (אקספיריינס) בגלל המתמטיות. שכן התנסות סתמית שלא מודעת לקונספציות ולאקסיומטיקה היא פוזיטיביזם.

    5. בגלל הקונספציה החדשה המניחה הומוגניות של המרחב והזמן, מתאפשרת הכנסת המתמטיקה המודרנית, במובן של מדידתיות מספרית.

     

    הומוגניות זו עומדת ביסוד הפרוייקט של פיתוח הגיאומטריה האנליטית של דיקארט המנסחת שפה משותפת לגיאומטריה היוונית ולאלגברה המוסלמית-הודית. הומוגניות זו גם עומדת בבסיס פיתוח החשבון האינפינטיסימאלי על ידי ניוטון ולייבניץ.

     

    המעבר מעולם הטרוגני של אריסטו לעולם ההומוגני של ניוטון אינו נובע מכך שניטון היה יותר מתקדם שגילה את האמת, אלא מכך שאריסטו ובני תקופתו חיו בעולם של טכנולוגיית כתב יד היטרוגני עם סגנונות לאין ספור. ניוטון ובני תקופתו, לעומת זאת, חיו בעולם של דפוס הומוגני שבו כל האותיות נראות אותו הדבר.

     

    המשמעות החינוכית של הנארטיב המודרני

     

    המתמטי במובנו העמוק הוא כפי שראינו קודם, מה שהנו בר גזירה במובן לוגי או במובן טרנסצנדנטלי. הגזירות המתמטית המודרנית, היא סוג אחד של המתמטי שהנו תלוי ההוויה המודרנית ולכן הוא חלק ממנה. ההוויה המודרנית גם מגדירה את המשמעות המודרנית הספציפית של מושג האמת.

     

    מהי אם כן ההוויה המודרנית שיצרה את הדומיננטיות של המתמטיות המספרית? זו ההוויה של דחיית ההתגלות כמקור האמת, ושל דחיית המסורת כמקור של ידע מוסמך. גלילאו דיבר על שני ספרים: ספר התנ"ך ההיתגלותי הכתוב בשפת האל, וספר הטבע הכתוב באותיות מתמטיות.

     

    איך המתמטיקה הגדירה את הבסיס המטפיסי שלה ושל המדע האמפירי בעידן המודרני? היה זה דיקארט שחי דור אחד אחרי גלילאו ודור אחד לפני ניוטון שהגדיר את המטפיסיקה המודרנית.

     

    המיתולוגיה המודרנית בנתה נאראטיב שאומר שדיקארט נתקל בדעות הקדומות של ימי הביניים והטיל ספק בכל. מתוך הטלת ספק טוטאלית זו הוא גילה את הקוגיטו, את האני הרוחני, שהוא הבסיס של הכרת העולם הפיסי.

     

    הכשלים בלימודי ההיסטוריה במערכת החינוך

     

    אולם אפשר לתאר את מה שקרה בתקופת דיקארט מנקודת מבט של נראטיב אחר שלפיו דיקארט לא היה ספקן ולא מבסס האני הקוגיטו. דיקארט רצה לבסס את השפה המתמטית של גלילאו הנ"ל כבסיס הקיום האנושי בכלל. המתמטי כבסיס המטפיסי. המתמטי כבסיס של מדע אוניברסלי.

     

    לכן דיקארט לא היה ספקן, אלא ספקן לגבי כל מה שאינו מתמטי-גיאומטרי. לכן דיקארט גזר את הקוגיטו לא מהספקנות, אלא מהעמדה הגוזרת מתמטית שהיא עמדה אינדיבידואליסטית.

     

    הקוגיטו אינו היסק לוגי. היסק לוגי נגזר מהנחה כללית ומקרה פרטי. בקוגיטו אין הנחה כללית ומקרה פרטי. לפני דיקארט, כל דבר היה סובייקט ולא היה אובייקט ולא היה דואליזם אובייקט/סובייקט. דיקארט הפך את האני לסובייקט מיוחד. כל השאר הפך לאובייקט. לעומת זאת, בימי הביניים, האובייקטיבי היה מה שהינו דמיוני, כמו אדם שמדמיין הר זהב.

     

    זהו שינוי עמוק בקיום האנושי. זהו שינוי היסטורי שהגדיר את הפרויקט המודרני במאות השנים האחרונות. שמתחיל מהמתמטי-כמותי-גיאומטרי ומסתיים בדואליזם אובייקט-סובייקט שמחסל את הסובייקטיביות של כל העולם.

     

    הקוגיטו של דיקארט הפך בעידן המודרני לבסיס הגדרת האדם, והתבונה לבסיס של כל סוג של ידע אנושי. הלוגוס בתקופת אריסטו לא היה תכונה של האינדיבידואל. הוא גם לא כלל את הצורך להימנע מסתירות.

     

    האינדיבידואליזם המודרני שאותו דיקארט ייסד על בסיס היחיד הגוזר לוגית מתמטית, מנוגד לרוח של השיתופיות והאינטליגנציה הקולקטיבית של ווב 2.0. זהו היחיד המנוגד לרוח הויקיפדיה. זהו הבסיס האידיאולוגי התת מודע להתנגדות והחרדה העצומים של מערכת החינוך בכל רמותיה, מול תופעת הויקיפדיה.

     

    ספציפית לגבי מדע ההיסטוריה. האינדיבידואליזם גורם לכשל כפול בהבנת ההיסטוריה:

     

    ראשית, זהו הכשל של ראיית מנהיגים וגאונים כקובעים את מהלך ההיסטוריה במקום תהליכים כלכליים ותרבותיים ובמקום קבוצות. כשל זה מקשה על למידה משתפת בסגנון ויקיפדיה, Digg ווב 2.0 בכלל.

     

    שנית, זהו הכשל האנליטי שמנתח תהליכים על ידי חיתוכם המכניסטי והלא אורגני כאילו יש עובדות היסטוריות מבודדות וכאילו יש היסקים היסטוריים לוגיים. כשל זה מקשה על הבנת היסוד הוירטואלי-בדיוני המצוי בכל היסטוריה. היסוד הוירטואלי בדיוני של ההיסטוריה ניתן ללמידה מעמיקה באמצעות כלים מסוג סקונד לייף.

     

     

    פרק 5 גוגל והדור השלישי של "מחשבים וחינוך"

     

    אפל הייתה הראשונה שניסתה לחדור לשוק החינוך כאסטרטגיית שיווק ארוכת טווח. אולם העולם הדיגיטאלי, שלא כמו עולם הספרים, נוטה חזק לכיוון החינם או המחיר המוזל. אפל טעתה כשניסתה לנעול את החומרה שלה, ו"תואמי אי.בי.אם". עם סטנדרט החומרה הפתוח, עקפו את אפל. קומפק ז"ל (נבלעה על ידי HP), עשתה "הינדוס הפוך" של סטנדרט החומרה של אי.בי.אם ושחררה אותו בעצם לעולם הרחב (ראו את הסרט "נצחון היורמים").

     

    מיקרוסופט שהגיעה לעושר אגדי בזכות הכישלון של אפל לנעול חומרה, ניסתה בעשרים השנים האחרונות לנעול תוכנה. אולם גם כאן פועלת "הליבה המהפכנית הלוגית" של העולם הדיגיטאלי, שפורצת כל נעילה. גם מיקרוסופט ניסתה לנעול את בתי הספר לתוך התוכנה שלה. הפעם גוגל עושה למיקרוסופט בית ספר (תרתי משמע), כמו שזו האחרונה עשתה לאפל.

     

    בתקופת "מח"ר 98" בשנים 1993-1996 הייתי יועצם של שני שרי חינוך, בשנים שלאחר מכן כתבתי עבור משרד החינוך את הקורס "מדעי המידע" שנועד ליצור מקצוע חדש לבגרות עד ל5 יחידות. ראה אתרי רשת עמל http://www.amalnet.k12.il/sites/km ורשת אורט http://mop.ort.org.il/km/scripts/default.asp. בעשור האחרון ראיתי מקרוב את אוזלת ידם של מערכת החינוך, משרד החינוך וממשלת ישראל, בכל הנוגע לפתרון הבעיות של הזנקת החינוך בישראל למאה ה21. המחדל הוא בכל הרמות: במכללות להכשרת מורים ובמרכז המתקרא "מופ"ת", בשינוי ארגוני ופדגוגי של בתי הספר, בהתאמת האוניברסיטאות לצרכי הסטודנטים הצעירים ועוד.

     

    יש לגוגל כיוון של פתרון, משום שיישומיה הם חינמיים וידידותיים יותר ממה שהיה בעבר. http://www.forbes.com/feeds/ap/2006/12/03/ap3224016.html?partner=alerts

    מבחינת חומרה, עדיף פרויקט "מחשב נייד ב100 דולר לכל ילד" על פני מחשבים תואמי חלונות. החיסכון לכל מחשב מסתכם במאות דולרים. למיליון מחשבים לילדי ישראל, החיסכון מסתכם במאות מיליוני דולרים. על פרויקט מחשב ה100 דולר, דווחו הניויורק טיימס http://www.nytimes.com/2006/01/30/technology/30gates.html?ex=1296277200&en=4e586bd7c9a4b218&ei=5088 והפורבס מהשבוע שעבר מכנס דאבוס http://www.forbes.com/2007/01/27/cheap-computers-poor-lead-citizen-cx_hc_davos07_0127laptop.html .

     

    מבחינת תוכנת מערכות הפעלה עדיף לינוקס על פני חלונות משום שזה יביא לחסכון של עוד מאות מיליוני דולרים. מבחינת תוכנות ניהול מערכות חינוך, מערכות תוכנה ארגונית וניהול מידע BI של SAS http://www.sas.com/govedu/edu/index.html או של SPSS או http://www.salesforce.com/  של סיילפורס, עדיפות על המערכות של מיקרוסופט.

     

    בתחום יישומי אופיס מעבד התמלילים והגיליון האלקטרוני החינמיים והמקוונים של גוגל http://docs.google.com/ מתאימים הרבה יותר לילדי דור ה- Y (גילאי הגן עד האוניברסיטה).

     

    מבחינת תוכן, ויקיפדיה עדיפה על החומרים המיושנים והלא ידידותיים שמיוצרים כיום באוניברסיטאות ובמערכות החינוך הממשלתיות. העדיפות בויקיפדיה ובעיבוד תמלילים ומספרים של גוגל, יבוא לידי ביטוי בעיקר כשלכל ילד יהיה "מחשב נייד של 100 דולר", שכן זה יחסל את כל בעיות האבטחה של חומרה. אך זה יצור בעיה של חשש המורים מאובדן הסמכות הריכוזית בכיתה.

     

    שינוי שכזה יביא לחסכון של כמיליארד דולר בתוכנית הצטיידות של כ3 שנים שהיא תקופה מספיק ארוכה לקדנציה של שר חינוך ממוצע בישראל.

     

    יולי תמיר כמו לימור לבנת ויוסי שריד לפניה, אינה עושה דבר לעדכון החינוך מבחינה פדגוגית ומבחינה ניהולית. בפגישתה עם ביל גייטס השבוע בכנס של מיקרוסופט בנושא מחשוב ממשלתי וציבורי, היא טעתה בגדול כשהכריזה שמיקרוסופט תעזור לישראל בנושאים אלה. יש טובים ממיקרוסופט במערכות הפעלה, בתוכנות לימודיות ובתוכנות ניהוליות. מערכת החינוך בישראל בשנת 2007 רק נסוגה מאז מחר 98.

     

    מבחינת חומרה, עדיף פרויקט "מחשב נייד ב100 דולר לכל ילד" על פני מחשבים תואמי חלונות. החיסכון לכל מחשב מסתכם במאות דולרים. למיליון מחשבים לילדי ישראל, החיסכון מסתכם במאות מיליוני דולרים. על פרויקט מחשב ה100 דולר, דווחו הניויורק טיימס http://www.nytimes.com/2006/01/30/technology/30gates.html?ex=1296277200&en=4e586bd7c9a4b218&ei=5088 והפורבס מהשבוע שעבר מכנס דאבוס http://www.forbes.com/2007/01/27/cheap-computers-poor-lead-citizen-cx_hc_davos07_0127laptop.html .

     

    מבחינת תוכנת מערכות הפעלה עדיף לינוקס על פני חלונות משום שזה יביא לחסכון של עוד מאות מיליוני דולרים. מבחינת תוכנות ניהול מערכות חינוך, מערכות תוכנה ארגונית וניהול מידע BI של SAS http://www.sas.com/govedu/edu/index.html או של SPSS או http://www.salesforce.com/  של סיילפורס, עדיפות על המערכות של מיקרוסופט.

     

    בתחום יישומי אופיס מעבד התמלילים והגיליון האלקטרוני החינמיים והמקוונים של גוגל http://docs.google.com/ מתאימים הרבה יותר לילדי דור ה- Y (גילאי הגן עד האוניברסיטה).

     

    מבחינת תוכן, ויקיפדיה עדיפה על החומרים המיושנים והלא ידידותיים שמיוצרים כיום באוניברסיטאות ובמערכות החינוך הממשלתיות. העדיפות בויקיפדיה ובעיבוד תמלילים ומספרים של גוגל, יבוא לידי ביטוי בעיקר כשלכל ילד יהיה "מחשב נייד של 100 דולר", שכן זה יחסל את כל בעיות האבטחה של חומרה. אך זה יצור בעיה של חשש המורים מאובדן הסמכות הריכוזית בכיתה.

     

    שינוי שכזה יביא לחסכון של כמיליארד דולר בתוכנית הצטיידות של כ3 שנים שהיא תקופה מספיק ארוכה לקדנציה של שר חינוך ממוצע בישראל.

     

    אם כך, ווב 2.0 הוא המשותף לכל האלטרנטיבות למיקרוסופט. ביל גייטס עוזב את מיקרוסופט לעסקי צדקה כי הוא מרגיש שבמיקרוסופט אין (ולא יהיה) כל חדש. אך יולי תמיר ואיציק כהן סגן בכיר לחשב הכללי ,ומנהל פרויקט תהילה,בועז דולב, עוד לא התעדכנו בחדשות הישנות מאוקטובר 2005.

     

    לא תמיד היה כך. בתחילת שנות ה90 ממשלת ישראל ושרי החינוך יזמו את דו"ח הררי ואחר כך את פרוייקט מח"ר 98 שאמור היה להצעיד את ישראל למאה ה21. אך מאז שנת 98, כמעט 10 שנים, אין לישראל שום תכנית חינוכית בתחומי המחשוב החינוכי והניהולי. המערכת מתנהלת כמו אוניה ללא מצפן, ללא מפות דרכים וללא מטרה.

     

    מהפכת ווב 2.0 יצאה מהארון באוקטובר 2005 בסאן פרנסיסקו. באותו מקום, חודש לאחר מכן בנובמבר, התפרסמה תגובת מיקרוסופט לווב 2.0 במסווה של תגובה לגוגל. גוגל היא אולי כרגע גורם מוביל ביקום החדש המתרחב של ווב 2.0, אבל כבר יש לה מתחרים. לווב, ובמיוחד לווב 2.0, יש כנראה מבנה אנטי-מונופוליסטי. לא מיקרוסופט ולא גוגל לא יוכלו להיות המונופול בווב 2.0 מסיבות מהותיות.

     

    ביל גייטס יודע זאת, אך חלק גדול מהמנהלים המרובעים של מיקרוסופט לא רוצה להבין זאת. לכן ביל גייטס שלח לכל המנהלים שלו אזהרה על הטיטניק מיקרוסופט שמתקרבת במהירות לקרחון שלה: ווב 2.0. הוא קרה לקרחון זה טכנולוגיה משבשת (Disruptive) שזה אומר שהמומחיות שלנו מהעבר כבר לא תעבוד בעתיד.

     

    מ"טלוויזיה חינוכית" ל"יוטיוב חינוכית"

     

    מדובר בתשתית חדשה וביישומים חדשים שיוצרים שלושה מעברים: מדסקטופ לווב 2.0, מווב 1.0 לווב 2.0, כלים חדשים לגמרי של ווב 2.0.

     

    מבחינה תשתיתית, יש קבוצת כלי פיתוח חדשים בשם AJAX המהווים שילוב של Java Script וXML שמאפשרים לבנות יישומי ווב עשירים וחזקים כמו יישומי דסקטופ. ה"פטנט" הוא פשוט: במקום לסחוב את כל הפרה, מספיק לסחוב כוס חלב. במקום לרענן כל פעם את כל דף האינטרנט מספיק לרענן רק את מה שהתעדכן.

      <

    דרג את התוכן:

      תגובות (122)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/11 10:13:

       

       

      קורסים למדע בבתי-הספר אינם מלמדים כלל מדע!

       

      כאשר מחנכים דנים ב"דברים הבסיסיים" שיש ללמדם את כל התלמידים בבית-הספר, אין נושא המקבל תמיכה גדולה יותר, מנושא המדע. אומרים לנו, שמכל הדברים החשובים עבור הצעירים אשר יהפכו למבוגרים במאה ה-21, ידיעת המדע מדורג -- במקום הראשון. זה הצידוק הסטנדרטי לתכנית הנרחבת של לימודי המדע, החל בבית-הספר היסודי ועד לבית-הספר התיכון, תכנית הנתמכת בציוד ובספרי לימוד יקרים, והמאוישת על ידי צבא של מורים.

       

      לכן, יתכן שזה יבוא כהפתעה למרבית הקוראים, שלמעשה כל מה שנאמר לנו בנושא הוא מיתוס טהור. אין אצלנו היום בית-ספר בו מלמדים מדע. זורים חול בעינינו.

       

      הנה החדשה המרעישה. המדע, כמפעל של המוח האנושי, מאופיין על ידי תכונות בסיסיות מסוימות. הרשו לי למנות את החשובות ביותר שבהן:

       

      1. על אנשי מדע להיות בראש ובראשונה צופים זהירים, ועליהם להבחין בקפידה רבה בהתנהגותו של נושא חקירתם, יהיה אשר יהיה. בכל מקרה אסור להם להתבלבל או להכחיש את הנתונים.

       

      2. על מדענים ללמוד להפיק מנושאי חקירתם יותר מידע ממה שנראה במבט ראשון. עליהם ללמוד לתכנן ניסויים כאלה, השואלים שאלות המסוגלות להפיק תשובות בעלות משמעות, תשובות המעניינות אותם. ועליהם לרשום בקפדנות ובכנות את התשובות, ללא כל התחשבות באם התשובות אשר מתקבלות הן אלה אשר החוקרים ציפו להן וחיכו להן, או לא.

       

      3. על מדענים -- ביחוד מדענים טובים ויצירתיים, מהסוג שאנחנו משתוקקים שיהיו לנו בשפע -- ללמוד להשתמש בדמיונם בחופשיות, לתת הסברים חדשים ובעלי משמעות לתצפיות חדשות. כדי לעשות זאת ביעילות, עליהם לשמור על ראייה של הדברים באופן פתוח וחסר פניות עד כמה שאפשר, ולצמצם עד למינימום  את מטען הדעות הקדומות והתפישות המוקדמות.

       

      אם כן, על מדענים טובים להיות סקרנים עד מאוד, זהירים, כנים, בעלי דמיון, וגמישים בחשיבתם.

       

      כדי להבהיר נקודות אלו עוד יותר, הבה נשווה את המדע עם תחום לימוד אשר נחשב בדרך כלל כקוטב נגדי: הדת. ההבדלים ממש בולטים לעין. נקודת ההתחלה של הדת היא האמונה, שהיא בהכרח מעבר (אם כי לא בהכרח בניגוד) לניתוח הרציונלי. הדת מבוססת על  ערכת אמיתות (דוגמות), אשר בדרך כלל מאמינים שהן נובעות מהשראה אלוהית, וכמובן שאינן  נגזרות פשוט מעשייה איזושהי של המוח האנושי. על תאולוגים גדולים להתמצא היטב במנהגים מסובכים אשר מועברים מדור לדור, לעתים במשך אלפי שנים, והמעובדים על ידי מאות הוגי דעות דגולים לפניהם. חידוש בדת, במידה שהוא מתבצע, קורה על ידי התערבות אלוהית, לא על ידי עשייה אנושית.

       

      כעת, הבה ונתבונן במה שנחשב היום כהוראת המדע בבתי-הספר. הביטו וראו, זה זאב בלבוש של כבשה! מדע המוצג בצורה של דת בכל מקום!

       

      הפעילות העיקרית, למעשה הפעילות המשמעותית היחידה אשר עוסקים בה בכל שיעורי המדע היא הוראת  התיאוריות המדעיות האחרונות הנפוצות בצורה של אמיתות. ספרי הלימוד הם הגנזכים של האמיתות האלו. מלמדים את הילדים מתוך הספרים כיצד נראים הדברים. הם לומדים את מילון המדע ("האלף-בית המדעי"!),"חוקי" המדע, על גיבורי המדע (שווי-ערך של המדע לכהנים או לקדושים). השימוש עצמו במילה "חוק" הוא בגידה חרישית: ללא כל קשר למה שיכולים מדענים אמיתיים להתכוון כאשר הם משתמשים במילה, מורים ותלמידים למדע בבית-הספר מקבלים את המילה במובן של תיאור מדוקדק כיצד ומדוע משהו קורה. חוקי מדע נתפשים כמציאות אמיתית ובלתי ניתנת לשינוי. מעט אנשים מבחינים שלמעשה כל "חוק" הכתוב בספרי הלימוד של היום שונה לגמרי מה"חוקים" אשר נכתבו בספרי הלימוד לפני מאה שנה; ואלה, בזמנם, דמו במעט למה שהיה ידוע כ"חוקים" לפני מאתיים שנה; ומעט מדענים יחלקו על כך שה"חוקים" אשר יהיו תקפים בעתיד בעוד מאה שנה יהיה להם מעט במשותף, אם בכלל, עם מה שבתי-הספר מלמדים היום כאמת מדעית. 

       

      מטרת הקורסים למדע כפי שהם מועברים בבתי-הספר היא "לפטם" את ראשי הילדים עד כמה שאפשר יותר במידע על החשיבה האחרונה של המדענים. לתלמידים לא ניתנת האפשרות לקבל או לדחות ולו במעט מהחומר הזה: הוא מוצג כאמת, וכאשר הם נבחנים, מצופה מהתלמידים שיחזרו עליו, ושיקיאו אותו באותה הצורה שניתן להם. למעשה, אחד המאפיינים העיקריים של הסטנדרטים הלאומיים שהם תעמולה ראוותנית ושהנשיא והמושלים דוחפים, הוא הכנסת סידרת מבחנים במדע אשר תינתן לכל התלמידים, על מנת לקדם עד כמה שאפשר את הקליטה הרחבה ביותר של האמיתות המדעיות האחרונות.

       

      גרועים, אפילו מההרצאות בכיתה ומספרי הלימוד הם הקורסים השונים למעבדות המדע ועבודות השדה. אומנם כל ספר הדרכה למעבדה מדגיש למעשה חזור והדגש את חשיבותם של התצפיות, של הרישום הקפדני, וכו', אך העובדה היא שכל ניסויי-המעבדה הם ציוויים בהם "התוצאה" הנכונה ידועה מראש -- תוצאה אשר התלמידים צפויים לקבלה, או להגיע אליה בדרך זו או אחרת. לכן, תלמיד אשר מודד בקפידה את כל מה שנאמר לו למדוד (כבר התרחקות עצובה מהמדע האמיתי) ומוצא שהאצת כוח המשיכה, בהתאם לניסוי שלו, היא 35ft/sec/sec, אין אנו משבחים אותו על כך שגילה עובדה חדשה, אלא נאמר לו שהוא בלבל את הניסוי, היות והתשובה הנכונה היא 32ft/sec/sec. לא רק שהמעבדה איננה מדע, היא אף גרועה מזה: היא מותירה בדיוק את הרושם המוטעה של מה זה מדע, על ידי כך שמביא את התלמידים להאמין שעוד בטרם התחילו, ישנה תשובה "נכונה" איזושהי המוכתבת מראש. כמה רחוקה דרך זו מגילוי האמת על ידי הסתכלות בלתי משוחדת!

       

      הדבר האחרון, אשר כיתה ללימוד מדע בנויה כדי להכיל בתוכה, הוא קבוצת תלמידים, באמת סקרנים אודות סביבתם ואשר רוצים לעסוק ביוזמתם הם, בלימוד דברים אשר באמת מעניינים אותם. כמו-כן, כיתה ללימוד מדע איננה יכולה להתמודד עם תלמידים אשר יש להם רעיונות משלהם כיצד לתת הסבר לדברים, ואשר רוצים לשחק עם רעיונות אלה, לדון בהם, לבחון אותם. פעילויות אלו לא יניבו ציונים טובים במבחנים, לא יכינו תלמידים למבחנים להישגיות או לכיתות למחוננים -- במילים אחרות, לא יפיקו אף אחת מהתוצאות אשר בתי-הספר מעוניינים בהן יותר מכל. העובדה הפשוטה היא שתלמידים שהיו עושים דברים אשר באמת היו מכשירים אותם להיות מדענים טובים, לא היו מתאימים כלל לתכניות המדע ההמוניות של בתי-הספר.

       

      כל הטיעונים האלה של המחנכים, על חשיבותו של המדע בתכנית הלימודים, הם שטות יומרנית -- שטות יומרנית יקרה; והם מפיקים את ההפך ממה שהם מבטיחים. הם מפיקים תלמידים סבילים אשר עושים את מה שנאמר להם לעשות, לומדים בעל פה מה שהם אמורים ללמוד בעל פה, עובדים קשה על מנת לקבל את התוצאות אשר נאמר להם שהן התוצאות הנכונות, ומכניעים לגמרי את סקרנותם, את דמיונם ואת כושר הביקורת שלהם. המפעל המדעי במדינה זו יתכן והיה הרבה יותר  קדימה במרוץ, אם היו מבטלים לגמרי את הוראת המדע ברמה הטרום אוניברסיטאית הקיימת היום.

       

      [ קורסים למדע בבתי הספר אינם מלמדים כלל מדע!, חינוך באמריקה, מבט מסדברי ואלי, דניאל גרינברג, בית הספר סדברי ואלי , תרגום מאנגלית, זכויות הפרט ]

       

      [ School Science Courses Don't Teach Science at All!, Education in america, A View from Sudbury Valley, by Daniel Greenberg. Sudbury Valley School. ]

       

       

        13/6/10 13:21:

      אשר, בשנים האחרונות התרחקתי ממערכת החינוך, מאחר והרעיונות שלי, שלא ידעתי שקוראים להם ווב 2 לא התקבלו במערכת. כל מה שכתבת על חוכמת הילדים ושימוש במחשב ובאינטרנט נעשה על ידי תחת הכותרת של מח"ר 98 ובתוכנית אזרחות ומעורבות של מט"ח. מכיוון שהעומדים בראש המערכת אינם מסוגלים להבין ואין בהם שאר רוח, הדבר בא מהתלמידים.

      כאן העתיד

        27/4/10 09:13:

      רק בקטנה קטנה:

      ראשית, אם דיון כזה מתעורר ואנשים כל-כך משקיעים בו, זה טוב.

      אני מסתכלת וחושבת לעצמי שהנה יוצא לי לראות סוג של מגדל בבל.

      אבל בניגוד לאז, כנראה שאת הקריסה הסופית אני לא אראה.

      וזו אולי אחת הבעיות או אחת השמחות בעניין, לא בטוחה.

      יותר מדי שפות הנובעות מיותר מדי כיוונים הבטוחים שידם על העליונה בעניין הידע בעולם.

      יותר מדי רצון לפתור את הבעיות ומהר.

      בשם וסליחה שאני אומרת - דור אחר.

      שיצטרך כנראה להתפרנס ממקורות אחרים לגמרי מאלה שאנחנו מכירים היום.

      אולי מכאלה שהיו פעם ואז סוף-סוף יצא הידע האנושי לחופשי.

      הלוואי. יהיה הרבה יותר הגיוני ורגוע לפחות מהבחינה הזו.

      יחד עם זאת, תודה על העניין. בתור מי שהגיעה כל-כך מאוחר,

      תפסתי את עמדת המתבוננת מהצד.

      לא עמדת היודעת כל אם נדמה כך.

        1/3/10 19:35:

      היי אשר

             

      אמת ויציב

           

      אתה ואחרים מוזמנים להכנס  לבלוג שלי אודות חינוך מותאם אישית

                

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=246692

           

      וכן לקישור הבא העוסק בשינוי מהותי במערכת החינוך

            

      http://ican.org.il/AllSites/157/Assets/hazmana%2017.3.pdf

                

      ביי

            

      אלי

       

       

        8/1/10 15:10:

      מאמר מדהים הראוי לתגובה רצינית. אקרא אותו עוד פעמיים.

      תודה! 

        27/11/07 16:48:

      ענת כל הכבוד על האומץ ועל גילוי הלב

      אני אנסה להסביר למה יש קנאה, צרות עיין, ואי שיתוף פעולה בין מורים על אף שהמשכורת לא תשתנה בשל כך?

      שתי סיבות:

      א. יש הטבות חומריות סמויות וגלויות שמורים יכולים לחלוב מהמערכת

      ב. הקינאה נובעת ממערכת חינוך שרואה את כל העולם במשקפיים דרגניות. אין במערכת החינוך שונות וצבעים שונים אפילו צבעים הם מדרגים לפי ציונים, לפי איי.קיו ושאר השטויות.

      בסוף הםפ מפעילים את זה על המורים בינם לבין עצמם

        27/11/07 01:11:

       אני נהנת בכל פעם לקרוא על ההיבטים ההיסטוריים והפילוסופיים של השינויים בכל תחומי החיים.

      אני מסכימה עם dr.second life בצורך המהותי בשינוי החינוך והתאמתו לאפשרויות הרבות בעידן ה - web2.0.

      שינוי קונספט לא נעשה ביום אחד, וכנראה ייקח עוד שנים רבות עד שמערכת החינוך תהיה מסוגלת לשנות את תפיסת החינוך במדינת ישראל.

      תהליך של שינוי מתרחש בשלושה שלבים: סיום, מעבר והתחלה חדשה.

      כל שינוי מצריך קודם כל וויתור על מה שהיה קודם, כלומר, וויתור על תפיסות ודפוסי חשיבה שאינם רלוונטים להיום. תהליך הוויתור הזה אינו קל לאנשים בכלל ובטח למערכת החינוך שהיא מסורתית באופיה (והיטבת לתאר זאת).

      לאחר שלב הסיום והוויתור על השיטה הקודמת, בדרך כלל מתחוללת תקופה של כאוס, שלב של ריק, של חוסר זהות ודרך - שלב שנקרא המעבר. מערכת החינוך חייבת לעבור שלב זה ואינה יכולה לדלג עליו עד שתמצא את הדרך החדשה להוראה. לצערינו, מערכת החינוך עדיין לא סיימה את השלב הראשון בתהליך השינוי שהוא הסיום ואינה מסוגלת ליצור מערכת חינוך מודרנית ורלוונטי לעידן של היום.

      לפני שבע שנים עבדתי כמורה להיסטוריה בתיכון והכנתי לבגרות. 3 שנים בלבד לימדתי ובהן ניסיתי כבר אז להכניס מצגות פואר פוינט (המורה הראשונה בבית ספר ששילבה שיטה זו), חיפושי מידע באינטרנט, שילוב של כתבות מהעיתונות במהלך השיעורים, יצירת חומרי עזר מגוונים ללימוד, כולל מבחנים עם שירים או תמונות להנאה (כדי שהתלמידים שלא יודעים את התשובות לא ישתעממו וילמדו משהו במהלך הבחינה, אם לא למדו בבית) ועוד...

      אחרי שהשקעתי כל כך הרבה שעות הכנה בימים ובלילות שהשכר הוא מינימלי, קראה לי מנהלת בית הספר התיכון קראה לי לחדרה ואמרה לי שאני צריכה להכתיב לתלמידים את החומר לקראת הבגרות כפי שמורה אחר בבית הספר מלמד.

      נדהמתי לשמוע הנחיה זו להוראה והרגשתי ששיטת ההכתבה יכולה מקסימום להוות חלק קטן מהשיעור... במידה ולחלק מהתלמידים יש קושי לכתוב במהירות ולסכם את עיקרי השיעור.

      ידעתי שאני לא מוכנה לוותר על היצירתיות שבהוראה ובלמידה ודרכי כנראה שונה!

      הכתבת ההיסטוריה מיותרת, הרי יש ספרים מצויינים המתקצרים את חומר הלימוד לבגרות...

      יתרה מזו, אני מאמינה שאין צורך גם לזכור וללמוד בעל פה לקראת מבחנים.

      המבחנים צריכים להיות עם חומר פתוח, ספרים, מחוברים לרשת האינטרנט באמצעות מחשבים או פלאפונים או כל אמצעי שיסייע במציאת התשובה.

      התלמידים לפני הבחינה לומדים לארגן את החומר, לעבד אותו, לתקצר ולהשתמש בידע ליצירת רעיונות והבניית ידע ובבחינה מיישמים את הלמידה בשאלות מחשבה וניתוח.

      אני מאמינה שהמורים מוכרחים לשלב יישומי  ווב 2.0 בהוראה (בלוגים, וויקיפדיה, פורומים, מאגרי מידע משותפים, קהילות ידע ועוד).

      כידוע, השימוש ביישומים אלו אינו מתאים רק לבית הספר, אלא גם לארגונים. אנו יכולים לראות יותר ויותר שימושים ביישומי הווב 2.0 ככלי עבודה וכערוצי תקשורת להעברת ידע בין העובדים.

      כפי שבארגונים היישומים הללו תורמים לשיתוף בידע ויצירת ידע, הם יכולים לתרום ללמידה אפקטיבית יותר בקרב התלמידים, ללמידה של המורים והתפתחותם המקצועית, ולסייע בשיתוף בידע בין המורים (העובדים).

      כמורה צעירה בבית הספר התפלאתי לראות כי אין שיתוף במערכי השיעור בין המורים באופן פורמאלי כחלק מהגדרת התפקיד (הרי השכר שווה ואין כל כך הרבה אפשרויות קידום ולכן במה יש להתחרות? ). השקעתי כל כך הרבה שעות עבודה והכנה לקראת השיעורים, כאשר בסופו של דבר רק אני לימדתי ממערכי השיעור. הפסקתי לעבוד כמורה אחרי שלוש שנים, והקלסרים עמוסי הדפים מונחים בביתי ללא שימוש. אין ספק כי השקעת הזמן בהכנת מערכי השיעור לא היתה כדאית ביחס לשכר שקבלתי.  

      אם המורים אינם משתפים בידע שלהם בינם לבין עצמם, אזי אין פלא שבבית הספר לא מבינים את הצורך בשיתוף בידע בין התלמידים והמורים יחד, ובחיוניות השינוי של  דרכי ההוראה על ידי שילוב יישומי ווב 2.0 כחלק אינטגרלי מתהליך הלמידה והמבחנים, המאפשרים לתלמידים להבנות ידע ממידע מבוזר, לכתוב, לחוות ולהיות מעורבים בתהליך למידה יחד עם חבריהם לכיתה.

      היום אני מלמדת את נושא המידענות וניהול הידע בארגונים. אני יכולה ללמד כפי שאני מאמינה ללא הגבלה... אם הארגונים מזמינים הרצאות וסדנאות נוספות, זו התמורה לעבודתי הקשה. אני מבחינתי יכולה להמשיך ללמוד את כל היישומים ולשלב אותם בסדנאות הבאות שאנחה... שכן ירבו.

      אני מאמינה שהשינויים בעידן הזה יחייבו את מערכת החינוך להשתנות! מערכת החינוך היא חלק ממערכת כוללת של העולם והמדינה...

       

        15/11/07 22:33:

      בתור צופה בקרב האגרוף, יושב בשורה ראשונה ונהנה מכל רגע,

      קרב משובח במשקלים שונים ? כנראה,

      לא נראה לי שנגיע לסיבוב שני...

      צטט: חץ עין נץ 2007-11-15 22:04:40

      אין בררה נחזור לריב.

      תיראה אין דוגמא טובה יותר למילה קישקוש בהקשר למה שכתבת פה. בכל שורה פירכה שזה מעיף אפילו להפריכה....

      אבל נתחיל (מי שהתחיל את מיני דיון הז הביקשה לא לענות בתוך הטקס אז אני אשתדל.)

       

      האם מישהו ראה קוונטים?

       למה צריך לראות אותם? התאוריה הקווונטית או האסכולה של קופנהגן כפי שהיא נקראה בעת הויכוח הגדול דיברה על התנהגות קוונטית או בשמה המקובל המכניקה הקוונטית  ולא זכור לי על שום חלקיק שנקרא "קוונט" ועל כן למיטב ידעתי לא נדרש כלל לראות אותם. אבל אתה פשוט שואל שאלה חסרת שחר שבמקרה הטוב היא מראה על בורות פשוטה ובמקרה הטוב על חוסר הבנה בסיסי. אמרת שטות ונשארת בחיים.

       

      אתה אולי מתכוון לשאול האם נצפו חלקיקים בהתנהגות קונטית. אז אינשטיין שהיה מתנגד גדול של האסכולה הקופנהגית למשל המציא ניסוי מחשבתי שנקרא EPR (על שמם של אינשטין פוולנסקי ורוזנר נדמה לי היה שמו של המדען השלישי) . ואינשטין אמר אם תצליחו לבצע את הניסוי הזה  (הניסוי בעקרון היה מדידית תנע או ספין  של התנגשות של שני חלקיקים בשתי מערכות שונות לאחר התנגשות בינהם)  שהוא הגה את הניסוי הזה ההנחה היתה שאי אפשר לבצעו שלא לדבר על למדוד את התוצאה ולאושש ואו להפריך את ההנחה אולם sure enough  בשנת 1982 די הרבה שנים לאחר שאינשטיין הגה את הניסוי הזה  ביצעו אותו במאיץ אלקטרונים בפריז וזה נחשב כבר כתרגיל היות וכבר אז לא היתה מחלקות גדולה על כך שהמכניקה הקוונטית עובדת יש אין סוף שאלות ותהיהות סביב הדבר הזה וזה מאוד מאוד קשה להבנה ודורש לימוד מעמיק ואין סופי כמעט . אבל לטעון שזה לא קיים... קישוקש. אגב אתה מוזמן ללמוד את הנשוא ולהפריך אותו ואו לאושש אותו. אבל השיטה המדעית הבסיסית לא הפסיקה....אגב נוסף אני גם למדתי מטתמטיקה ברמה די גבוהה גם למדתי פיזקה מודרנית ברמה די גבוהה וקראתי בטח כעשרים ספרים שונים על הבעיה הקוונטית ווא על בעית המדידה כפי שרבים קוראים לה ואני ממש לא מחשיב את עצמי מומחה לעניין..... עדין השאלה הרטורית לכאורה "מישהו ראה פעם קוונטים" היא פשוט קישוקש בריבוע. בנתים בתור התעמלות תעשה בבקשה קצת חשבונות קוונטים....

       Sz respectively, can be represented using the Pauli matrices:

      where stands for Planck's constant divided by .

      The eigenstates of Sz are represented as

      and the eigenstates of Sx are represented as

      The Hilbert space of the electron pair is , the tensor product of the two electrons' Hilbert spaces. The spin singlet state is

      where the two terms on the right hand side are what we have referred to as state I and state II above. This is also commonly written as

      From the above equations, it can be shown that the spin singlet can also be written as

      הלאה אנחנו רק בשורה שתים של הביקורת שלך...

      "מישהוא  ראה פעם מיתרים?" למה שיראו מיתרים? מה לדעתך המיתרים הללו? הם צריכים להראות? איך אפשר לראות אותם? אני שמח ללמוד ממך על תאורית המיתרים אבל לראות אותם? מי בקש? מי נסה? סתם כהרגלך שאלת שאלה שמורכבת מכמה מושגים שקראת באיזה שהוא מקום וקשיקשת קישקוש. בקיצור רב וללא יירדה לפרטים תאורית המיתרים מדברת על תאור אלטרנטיבי של העולם שבו יש לחלקיקים צורה של מיתר ולא של נקודה בגודל אפס בממדים רבים זה באמת לא להסבר בכמה מאות מילים מספיק לציין שהשאלה האם ניתן לראות "אותם" הינה שאלה שמראה על השואל הרבה יותר מאשר על התאוריה (שאגב יש לה מבקרים רבים מאוד ועדיין אין לה הוכחה אמפרית אלא רק הנחה תאורטית שדנים בה רבים וטובים..) ממדים מהארבעה המוקרים לנו הממדים הנוספים יכול להיות שאנו נוכל למדוד צללים של תופעות בהם  במדידות שלנו בעולמנו אנו  אבל השאלה כפי שאלת אותה מקבילה לשאלה "מישהו ו ראה פעם גובה? מישהו ראה פעם זמן? לא .......שוב קשקשת קישקוש ונשארת בחיים.

       

      הלאה אנחנו רק בשורה שניה של הקשקוש שקשקת.

       

       

       הלאה .. תומס קון. אכן יש המכנים אותו פסוטמדורניסט אבל באמת המחשבה שהוא זה שמרשה לשרלטנים למינהם להתנתק מחשיבה וממתודות מדעיות היא פשוט מבישה. חוץ מזה הרבה פסוט מדרניסטים חכמים מאד הרבה יותר ממני ואני בטח לא בפזוציה לבטל את כולם ואת כתביתם וגם לא חושב שזה נכון אלא מתיחס לפסוטמודרניזים הפופולארי שפה בפוסט הסה בא לידי ביטוי בצורתו הנחותה ביותר. .

       

       

      הלאה כהנמן וטברסקי. נו שיוון חשיבה לא רציונאלית....מה הם עשו ? הם עשו בחש בבללילה קיישקיש בלגינא? הםהניחו הנחות ואחר כך חשבו על נסיונות לאושש אותם ואחר כך בדקו את התוצאות ובצורה כי קונסרבטיבית הוכיחו כי המודל הכלכלי שבו מניחים שהצרכן והיצרן הסביר נוהג בצורה "רציונאלית" יעילה למקסם את רווחיו פשוט לא נכונה ואנשים לא פועלים בצור הרציונלית. הם פשוט עשו ההפך לחלוטין ממה שאתה מתאר. אבל מה זה חשוב? כתבת שטות ונשארת בחיים....

       די מספיק לא? או צריך עוד?

      לפי איזה לוגיקה 1+1 תמיד 2? של כיתה א בגן שרה או של ילדים משחקים בבוץ? אפילו בפרוססור שפועל בעכבר של המחשב שלך 1+1 זה אפס מה זה בכלל 1+1 בהקשר של לוגיקה? מה עוד פעם לקחת שני מושגים חסרי הקשר וזרקת אותם למעבד תמלילים והרה לך הפסוטמודרנה בתחתיות השאול שאתה וכמוך גוררים אותה אליהם....

       

      קישקוש מקושקש. זהו.

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-15 20:22:41

      חץ, תגיד, לשיטתך האם תורת הקוונטים היא לא תיאוריה מדעית? מישהו פעם ראה קוונטים? מישהו פעם ראה מיתרים (ולמרות זאת יש בפיסיקה "תיאוריית המיתרים")?

       

      אני מציע לך לקרוא את "מבנה של מהפכות מדעיות" מאת תומס קון. מדע מבוסס על תצפיות ותוצאות ולאו דווקא הוכחות פיזיות של האובייקט. תיאוריות פוסט-מודרניות הן לא תיאוריות מדעיות ויחד עם זאת הן כן כאלו (תלוי איך אתה רואה זאת). יש גם אנשים שחושבים שכל תחום מדעי החברה או מדעי ההתנהגות הוא פיקציה. מאידך, מהפיקציה הזו צמחו זוכי פרס נובל דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שהוכיחו דבר או שניים על החשיבה הלא רציונלית, החשיבה הלא לוגית, אך באותה האת הגיונית להפליא.

       

      אני מבין את החשיבה שלך היא חשיבה לוגית קלאסית.

      אני מציע לך לבדוק את תיאוריית האישיות של פרופ' קלונינג'ר על המוח הקוונטי וכיצד שני דברים מנוגדים יכולים להיות נכונים בעת ובעונה אחת. לא ממש לוגי, נכון?  

       

      שמעת פעם על גשטאלט? השלם הגדול מסכום חלקיו (בסיס הקהילתיות)?

      לפי הלוגיקה 1+1 תמיד אבל תמיד יהיה 2. מה לעשות שהחיים הם לא לוגים וכאשר עוברים למציאות המורכבת, לעיתים 1+1 זה הרבה יותר מ- 2.

       

      אבל זו לא תיאוריה מדעית. זה סתם נכון. 

       

       

        15/11/07 22:04:

      אין בררה נחזור לריב.

      תיראה אין דוגמא טובה יותר למילה קישקוש בהקשר למה שכתבת פה. בכל שורה פירכה שזה מעיף אפילו להפריכה....

      אבל נתחיל (מי שהתחיל את מיני דיון הז הביקשה לא לענות בתוך הטקס אז אני אשתדל.)

       

      האם מישהו ראה קוונטים?

       למה צריך לראות אותם? התאוריה הקווונטית או האסכולה של קופנהגן כפי שהיא נקראה בעת הויכוח הגדול דיברה על התנהגות קוונטית או בשמה המקובל המכניקה הקוונטית  ולא זכור לי על שום חלקיק שנקרא "קוונט" ועל כן למיטב ידעתי לא נדרש כלל לראות אותם. אבל אתה פשוט שואל שאלה חסרת שחר שבמקרה הטוב היא מראה על בורות פשוטה ובמקרה הטוב על חוסר הבנה בסיסי. אמרת שטות ונשארת בחיים.

       

      אתה אולי מתכוון לשאול האם נצפו חלקיקים בהתנהגות קונטית. אז אינשטיין שהיה מתנגד גדול של האסכולה הקופנהגית למשל המציא ניסוי מחשבתי שנקרא EPR (על שמם של אינשטין פוולנסקי ורוזנר נדמה לי היה שמו של המדען השלישי) . ואינשטין אמר אם תצליחו לבצע את הניסוי הזה  (הניסוי בעקרון היה מדידית תנע או ספין  של התנגשות של שני חלקיקים בשתי מערכות שונות לאחר התנגשות בינהם)  שהוא הגה את הניסוי הזה ההנחה היתה שאי אפשר לבצעו שלא לדבר על למדוד את התוצאה ולאושש ואו להפריך את ההנחה אולם sure enough  בשנת 1982 די הרבה שנים לאחר שאינשטיין הגה את הניסוי הזה  ביצעו אותו במאיץ אלקטרונים בפריז וזה נחשב כבר כתרגיל היות וכבר אז לא היתה מחלקות גדולה על כך שהמכניקה הקוונטית עובדת יש אין סוף שאלות ותהיהות סביב הדבר הזה וזה מאוד מאוד קשה להבנה ודורש לימוד מעמיק ואין סופי כמעט . אבל לטעון שזה לא קיים... קישוקש. אגב אתה מוזמן ללמוד את הנשוא ולהפריך אותו ואו לאושש אותו. אבל השיטה המדעית הבסיסית לא הפסיקה....אגב נוסף אני גם למדתי מטתמטיקה ברמה די גבוהה גם למדתי פיזקה מודרנית ברמה די גבוהה וקראתי בטח כעשרים ספרים שונים על הבעיה הקוונטית ווא על בעית המדידה כפי שרבים קוראים לה ואני ממש לא מחשיב את עצמי מומחה לעניין..... עדין השאלה הרטורית לכאורה "מישהו ראה פעם קוונטים" היא פשוט קישוקש בריבוע. בנתים בתור התעמלות תעשה בבקשה קצת חשבונות קוונטים....

       Sz respectively, can be represented using the Pauli matrices:

      where stands for Planck's constant divided by .

      The eigenstates of Sz are represented as

      and the eigenstates of Sx are represented as

      The Hilbert space of the electron pair is , the tensor product of the two electrons' Hilbert spaces. The spin singlet state is

      where the two terms on the right hand side are what we have referred to as state I and state II above. This is also commonly written as

      From the above equations, it can be shown that the spin singlet can also be written as

      הלאה אנחנו רק בשורה שתים של הביקורת שלך...

      "מישהוא  ראה פעם מיתרים?" למה שיראו מיתרים? מה לדעתך המיתרים הללו? הם צריכים להראות? איך אפשר לראות אותם? אני שמח ללמוד ממך על תאורית המיתרים אבל לראות אותם? מי בקש? מי נסה? סתם כהרגלך שאלת שאלה שמורכבת מכמה מושגים שקראת באיזה שהוא מקום וקשיקשת קישקוש. בקיצור רב וללא יירדה לפרטים תאורית המיתרים מדברת על תאור אלטרנטיבי של העולם שבו יש לחלקיקים צורה של מיתר ולא של נקודה בגודל אפס בממדים רבים זה באמת לא להסבר בכמה מאות מילים מספיק לציין שהשאלה האם ניתן לראות "אותם" הינה שאלה שמראה על השואל הרבה יותר מאשר על התאוריה (שאגב יש לה מבקרים רבים מאוד ועדיין אין לה הוכחה אמפרית אלא רק הנחה תאורטית שדנים בה רבים וטובים..) ממדים מהארבעה המוקרים לנו הממדים הנוספים יכול להיות שאנו נוכל למדוד צללים של תופעות בהם  במדידות שלנו בעולמנו אנו  אבל השאלה כפי שאלת אותה מקבילה לשאלה "מישהו ו ראה פעם גובה? מישהו ראה פעם זמן? לא .......שוב קשקשת קישקוש ונשארת בחיים.

       

      הלאה אנחנו רק בשורה שניה של הקשקוש שקשקת.

       

       

       הלאה .. תומס קון. אכן יש המכנים אותו פסוטמדורניסט אבל באמת המחשבה שהוא זה שמרשה לשרלטנים למינהם להתנתק מחשיבה וממתודות מדעיות היא פשוט מבישה. חוץ מזה הרבה פסוט מדרניסטים חכמים מאד הרבה יותר ממני ואני בטח לא בפזוציה לבטל את כולם ואת כתביתם וגם לא חושב שזה נכון אלא מתיחס לפסוטמודרניזים הפופולארי שפה בפוסט הסה בא לידי ביטוי בצורתו הנחותה ביותר. .

       

       

      הלאה כהנמן וטברסקי. נו שיוון חשיבה לא רציונאלית....מה הם עשו ? הם עשו בחש בבללילה קיישקיש בלגינא? הםהניחו הנחות ואחר כך חשבו על נסיונות לאושש אותם ואחר כך בדקו את התוצאות ובצורה כי קונסרבטיבית הוכיחו כי המודל הכלכלי שבו מניחים שהצרכן והיצרן הסביר נוהג בצורה "רציונאלית" יעילה למקסם את רווחיו פשוט לא נכונה ואנשים לא פועלים בצור הרציונלית. הם פשוט עשו ההפך לחלוטין ממה שאתה מתאר. אבל מה זה חשוב? כתבת שטות ונשארת בחיים....

       די מספיק לא? או צריך עוד?

      לפי איזה לוגיקה 1+1 תמיד 2? של כיתה א בגן שרה או של ילדים משחקים בבוץ? אפילו בפרוססור שפועל בעכבר של המחשב שלך 1+1 זה אפס מה זה בכלל 1+1 בהקשר של לוגיקה? מה עוד פעם לקחת שני מושגים חסרי הקשר וזרקת אותם למעבד תמלילים והרה לך הפסוטמודרנה בתחתיות השאול שאתה וכמוך גוררים אותה אליהם....

       

      קישקוש מקושקש. זהו.

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-15 20:22:41

      חץ, תגיד, לשיטתך האם תורת הקוונטים היא לא תיאוריה מדעית? מישהו פעם ראה קוונטים? מישהו פעם ראה מיתרים (ולמרות זאת יש בפיסיקה "תיאוריית המיתרים")?

       

      אני מציע לך לקרוא את "מבנה של מהפכות מדעיות" מאת תומס קון. מדע מבוסס על תצפיות ותוצאות ולאו דווקא הוכחות פיזיות של האובייקט. תיאוריות פוסט-מודרניות הן לא תיאוריות מדעיות ויחד עם זאת הן כן כאלו (תלוי איך אתה רואה זאת). יש גם אנשים שחושבים שכל תחום מדעי החברה או מדעי ההתנהגות הוא פיקציה. מאידך, מהפיקציה הזו צמחו זוכי פרס נובל דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שהוכיחו דבר או שניים על החשיבה הלא רציונלית, החשיבה הלא לוגית, אך באותה האת הגיונית להפליא.

       

      אני מבין את החשיבה שלך היא חשיבה לוגית קלאסית.

      אני מציע לך לבדוק את תיאוריית האישיות של פרופ' קלונינג'ר על המוח הקוונטי וכיצד שני דברים מנוגדים יכולים להיות נכונים בעת ובעונה אחת. לא ממש לוגי, נכון?  

       

      שמעת פעם על גשטאלט? השלם הגדול מסכום חלקיו (בסיס הקהילתיות)?

      לפי הלוגיקה 1+1 תמיד אבל תמיד יהיה 2. מה לעשות שהחיים הם לא לוגים וכאשר עוברים למציאות המורכבת, לעיתים 1+1 זה הרבה יותר מ- 2.

       

      אבל זו לא תיאוריה מדעית. זה סתם נכון. 

       

        15/11/07 20:22:

      חץ, תגיד, לשיטתך האם תורת הקוונטים היא לא תיאוריה מדעית? מישהו פעם ראה קוונטים? מישהו פעם ראה מיתרים (ולמרות זאת יש בפיסיקה "תיאוריית המיתרים")?

       

      אני מציע לך לקרוא את "מבנה של מהפכות מדעיות" מאת תומס קון. מדע מבוסס על תצפיות ותוצאות ולאו דווקא הוכחות פיזיות של האובייקט. תיאוריות פוסט-מודרניות הן לא תיאוריות מדעיות ויחד עם זאת הן כן כאלו (תלוי איך אתה רואה זאת). יש גם אנשים שחושבים שכל תחום מדעי החברה או מדעי ההתנהגות הוא פיקציה. מאידך, מהפיקציה הזו צמחו זוכי פרס נובל דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שהוכיחו דבר או שניים על החשיבה הלא רציונלית, החשיבה הלא לוגית, אך באותה האת הגיונית להפליא.

       

      אני מבין את החשיבה שלך היא חשיבה לוגית קלאסית.

      אני מציע לך לבדוק את תיאוריית האישיות של פרופ' קלונינג'ר על המוח הקוונטי וכיצד שני דברים מנוגדים יכולים להיות נכונים בעת ובעונה אחת. לא ממש לוגי, נכון?  

       

      שמעת פעם על גשטאלט? השלם הגדול מסכום חלקיו (בסיס הקהילתיות)?

      לפי הלוגיקה 1+1 תמיד אבל תמיד יהיה 2. מה לעשות שהחיים הם לא לוגים וכאשר עוברים למציאות המורכבת, לעיתים 1+1 זה הרבה יותר מ- 2.

       

      אבל זו לא תיאוריה מדעית. זה סתם נכון. 

        15/11/07 19:58:

       

      צטט: hilacn 2007-11-14 17:31:53

      חץ,

      מה דעתך לכתוב פוסט ענייני ללא השמצות ופגיעות ומכות מעל ומתחת לחגורה -

      מדוע אתה כ"כ נגד הפוסטמודרניזם?

      אני לא מצליחה להבין.

      חוץ מזה לי יוצא החשק לקרוא את מה שאתה כותב פה. אני חוששת שאני לא היחידה.

      יודע למה? משתי סיבות:

      1. לא נעים לי לקרוא העלבות ופגיעות (אגב גם בי פגעת בהערות הסרקסטיות שלך ואני ביקשתי מהד"ר היקר סקנד לייף למחוק את התגובה שלי אליך פה למעלה, כי לא נראה לי יאה להעליב ולהשתלח בפומבי, אבל אחר כך התחרטתי כיוון שתגובתי לא ממש פוגעת)

       

      2. יוצא החשק כשזה EMBEDDED בתוך טקסטים של אחרים - זה פשוט מאד לא נעים ולא נוח לקריאה (ולדעתי זו הסיבה שהד"ר היקר מחק את התגובות שלך).

       

      אני מבטיחה לקרוא ולהגיב על פוסט ענייני שיסביר מה רע בפוסט מודרנה ולמה היא כל כך מזיקה.

       

      תודה רבה מקרב לב.

       

      הילה

       

       זה לא מאוד מסובך מסתבר. חיפוש קצר בויקופדיה ויש לי ציטטא של חומסקי טובה כמעט מכל פוסוט שאני יכול לכתוב

       

      קדימה חומסקי תגלגל תקוביות...

       

      The linguist Noam Chomsky has suggested that postmodernism is meaningless because it adds nothing to analytical or empirical knowledge. He asks why postmodernist intellectuals won't respond as "people in physics, math, biology, linguistics, and other fields are happy to do when someone asks them, seriously, what are the principles of their theories, on what evidence are they based, what do they explain that wasn't already obvious etc? These are fair requests for anyone to make. If they can't be met, then I'd suggest recourse to Hume's advice in similar circumstances: to the flames."[15]

      There are lots of things I don't understand -- say, the latest debates over whether neutrinos have mass or the way that Fermat's last theorem was (apparently) proven recently. But from 50 years in this game, I have learned two things: (1) I can ask friends who work in these areas to explain it to me at a level that I can understand, and they can do so, without particular difficulty; (2) if I'm interested, I can proceed to learn more so that I will come to understand it. Now Derrida, Lacan, Lyotard, Kristeva, etc. --- even Foucault, whom I knew and liked, and who was somewhat different from the rest --- write things that I also don't understand, but (1) and (2) don't hold: no one who says they do understand can explain it to me and I haven't a clue as to how to proceed to overcome my failures. That leaves one of two possibilities: (a) some new advance in intellectual life has been made, perhaps some sudden genetic mutation, which has created a form of "theory" that is beyond quantum theory, topology, etc., in depth and profundity; or (b) ... I won't spell it out.

      Noam Chomsky

       

       

       

      תשימי לב שמר חומסקי האופציה השניה שלו (B) בביקרות שלו על הפסוטמודרניזם היא מילה שהוא לא מוכן לאית אותה . הוא כפי הנראה בחור מנומס בניו אינגלד איפה שהוא גר מי שאומר מילים כמו קשקוש ופטפטת זה נחשב ללא יפה. אבל בעקרון הוא מסכם את זה לא רע. אבל בקטע שמסכם אותו ישנו שימוש במילה meaningless  שמשמעותה חסר טעם , חסר משמעות לא מובן. אני הייתי אומר "קישקוש" אבל אם זה מילה לא יפה נגיד "meaningless "

       

       

      מה הוא אומר? אומר בקיצור שבמסגרת הפוסטמודרניזם אבד לחלוטין הצורך לנמק לבדוק להביא ראיות מחקר ולהוכיח. לא משנה מה נאמר העיקר שזה נאמר. ועצם האמירה היא העיקר. אצל הפוסטמודרניסט הפרספציה היא הקונספציה.

       

      מאז היוונים בעצם מתקדם השיח המדעי באותו מסלול של חשיבה, הנחה מדידה בדיקה והסקת מסקנות וחוזר חלילה. בא זרם פילוסופי שמבטל את כל זה. יתרה מזאת במקרים רבים מאוד הדיבור הפסוטמודרני משמש כסות לכל מיני אנשים שפשוט אינם מבינים ואו אינם טורחים ללמוד תחומים מסוימים ומפתחים תילי תילים של תאוריות חסרות שחר המבוססות על פירכות פשוטות. וכל זאת ללא צורך להוכיח ואו לנמק את טענויתיהם. אחר כך מתפתחים ענפים שלמים המבוססים על חוסר בדיקה ודיבורים ריקים מתוכן, אנשי יחסי ציבור (רני רהב וכל השיכפולים הגנטים שלו) , מרפאים במגנטים קמעות  וידעונים ומכשפים למינהם, מאמנים למינהם  בקיצור דיבורים ועננים ורוח וגשם איין..

       

       

        15/11/07 13:49:

      דברים כדורבנות.

       

      האוצר לא מכמת, הוא מקמט. והרי מהן כיתות הלימוד אם לא קופסאות קרטון (מבחינתו) למוצרי פס הייצור.

        15/11/07 11:20:

      אפילוג מיאיר:

       

      הורים, אוצר, וממשלת ישראל יקרים:

      כולנו מורים: הטבע, המציאות, גם אבא, אמא, גננת, חוויות, משברים. המורה הטוב הוא זה האכפתי, הנוטל רק חלק קטן, מלמד אך בעצם לומד על עצמו, על אופיו שלו. הרבה פעמים הלימוד הוא בליטוף, בלהיות ישר ואמיתי, לתת ביקורת אמפתית, לשוחח עם מבט חם, ופעמים לכעוס, לגעור אך תמיד באהבה, סבלנות ומבט בעיניים, ביצירת מכנה משותף ועניין משותף,שלי ושלו,  להציב גבול כשצריך, לא להיות פופולארי סתם בגלל הצורך להיות נאהב, לתת תחושה שיש על מי להישען, של עוגן, גם אם אותו עוגן מבולבל , תוהה, עצוב. לאפשר ללמוד בהתנסות, לחוות, לטעות לבד. לדבר על מה שעובר, להראות גם במרד הנעורים, ,(בתקופת ה"סער והפרץ" ), נקודות אור בהורים, לגשר בינו לביניהם,(והיום הרבה הורים : גרושים המסוכסכים ביניהם, חד הוריים, מאמצים), הרבה פעמים, ללמדו לכבדם, לכאוב את כאבי הזולת, לא להיוותר אדיש אליהם. לטעת ביטחון עצמי בזה המתקשה, הזועם ומקלל כשלא מצליח לו, לאפשר לו כמה שיותר חוויות הצלחה,(בבחנים קצרים ומחמאות על התנהגויות חיוביות), בעוד כשבבתים הרבה ,לימודיו, ציוניו, הצלחותיו אינם משהו ששואלים אותו עליו, כי מה שחשוב הוא ההישרדות החומרית, הבריאותית- הורים הנאבקים על קיומם הפיזי, או הורים בעלי ממון שהזניחו רגשית זה מזמן את ילדיהם- בשם זמן איכות. כן, גם להעביר את הידע האנפורמטיבי, תוך רצון ליצור סקרנות על ידי דיון, שאלת שאלות, במסגרת זמן מצומצמת בגלל השעות שקוצצו. להפנות למקורות מידע, אינטרנט, ספריות, מוזיאונים, לעבודת חקר פעילה. להביט אל הקהילה , להתנדב, גם כשאנו עצמנו זקוקים לעזרה, כלכלית, נפשית, רגשית, ללמד כי דווקא דרך נתינה יש אפשרות להתעצם אישית. מורה טוב הוא זה שבונה תהליך חינוכי עם תלמידו והוריו, בונים ביחד תוכנית אישית, עם מערכת מפגשים למעקב ובקרה, ולבקש מההורים וצוות הכיתה לשתף פעולה למען הצלחת התכנית, שתמיד תמיד אינה ממני "היודע כל",  אלא ממי שמבקש לעזור תוך גישוש ותעייה מה טוב לילדך.

       

       ועוד אינסוף...

       

      את כל זה אני עושה ב- 24 שעות פרונטליות, ללא חדר , טלפון, ומחשב אישיים. אני נפגש עם ילדיך במסדרון, או בחצר לעיני כולם. את כל זה אני עושה עם 185 תלמידים אותם אני מלמד(5 כיתות)- כדי להתפרנס 5,200 ש"ח נטו.

       

      את היחס האישי בשעת קבלת הקהל אני צריך להעניק לילדך ולעוד 30-38 תלמידים, לעשות חלוקת קשב בין 4 שיחות במקביל, אין לי לאן להעביר את ילדך הרוצה שולחן משל עצמו כדי להתרכז, כי מקדימה יושבים בעלי קשיי הראייה, או השמיעה, ליד חבר אחר, הדבר עלול לגרות להפרעה, מאחורה, הוא כבר מרוחק מדי מקולי ומהלוח. בתוך כיתה אחת אין רק ריבוי אינטיליגנציות שונות, אלא גם ריבוי תרבויות, וריבוי התנהגויות. ישנם ילדים שבביתם השכלה ושקידה הם ערך, וישנם אחרים שהחומר והשאלה "מה ייצא לי מזה" מבחינה כלכלית היא המוטיב העליון בבית. ישנם תלמידים התופסים מהר, וישנם הזקוקים ל- 4 הסברים נוספים. ישנם שחייבים לדבר ולקום,ולשתות, באמצע השיעור, וישנם שלא יוצאים אפילו בהפסקה.

      האוצר קורא לזה שעת עבודה פרונטלית. אני קורא לזה הזנחה ממשלתית, להספיק את החומר תוך טיפול בפלורליזם המוחלט של הצרכים, בהפרעות לאינסוף, האוצר מודד בהיקף משרה, ואני מודד את זה בגדלות נפש במקום שבו לנפשך האישית אין ביטוי וקיום. נשבר ובוכה בפנים, ובחוץ משדר עסקים כרגיל.

      אחרי שיעור כזה יש לי 10 דקות הפסקה, ואחריה עוד 5 שעות דומות

       

      ומחוץ לשעות "קבלת הקהל", אני מתראה עם ילדך הנעוץ בתוך חבורה רועשת של 35 - 40 תלמידים. אני בודק בביתי כ- 1000 ומשהו בחינות בשנה, רץ לישיבות מחנכים, לפעילות חברתית, להשתתף במועצות פדגוגיות, בהשתלמויות, בימי הורים, בערבי מורים. מגיע הבייתה, מקליד את כל אירועי היום בתוכנת המשוב הבית ספרית,(הישגים, הפרעות, חיסורים, אירועים, מחמאות הישגים והתנהגות וכו''). מתחילים להתקשר הורים, לדבר על ילדם, קשייו, מורה שהסתכסך עמו, ירידה במשקל, עייפות, שיעורים פרטיים שאינם מועילים, מתאם עמם פגישות, גם אח"צ, כי הם אנשים עובדים,(ואוכל שארית עוגה בצהריים כשאני ממתין להם, כי אין סביב לתיכון מסעדות, בתי קפה, מכולות), מתקשר בעצמי לדבר עם תלמידים שלא הצלחתי לשוחח איתם היום, אך היה חשוב לי לדבר איתם, למה הפריעו, למה ישנו כשראשם חפון בידיהם על השולחן. מתקשר ל- 3 מספרים: בית, נייד, נייד אמא, עד שתופס אותם- הכל על חשבון 12 ש"ח דמי טלפון לחודש...כל זה לוקח מחוץ לשעות קבלת הקהל כעוד שעתיים בממוצע. עונה גם להורים ללא גבולות, או במקרים דחופים, למשל, בערב השני של ראש השנה, אמא של אחת מתלמידותיי מבקשת שאדבר עמה אחר ריב איום והיא מסתגרת בתוך חדרה, ואינה מוכנה לדבר עם אף אחד...

       

      את כל זה אני מבקש לתת לילדיך במערכת מבנית ושעתית בלתי אפשרית תוך חרדה מתמדת לקיומי האישי.

       

       

      את כל זה האוצר סופר בשעות, ומודד על פי מבחני מיצ"ב ובאחוזי זכאות לבגרות...הוא לעולם לא יראה איך מתחילת השנה הגיע ילדך עם 6 שליליים ועכשיו עם שלילי אחד, כיצד למד לתקשר יותר עם חבריו, הפחית את יציאותיו עם חברה שלילית, כיצד הוסיף מאות מילים לאוצר המילים שלו,(מילים שלעיתים במקום אגרופים), כיצד משתנה עמדתו כלפי סמים ואלכוהול, כיצד הוא מכבד יותר את מוריו- אך כל אלה אינם ניתנים לכימות ומדידה, או שכן, אך לא זה מה שמעניין את הציבור והאוצר . מה שחשוב הוא  סופר בשעות, ומודד על פי מבחני מיצ"ב ובאחוזי זכאות לבגרות.

        14/11/07 18:59:

       

      צטט: hilacn 2007-11-14 17:31:53

      חץ,

      מה דעתך לכתוב פוסט ענייני ללא השמצות ופגיעות ומכות מעל ומתחת לחגורה -

      מדוע אתה כ"כ נגד הפוסטמודרניזם?

      אני לא מצליחה להבין.

      חוץ מזה לי יוצא החשק לקרוא את מה שאתה כותב פה. אני חוששת שאני לא היחידה.

      יודע למה? משתי סיבות:

      1. לא נעים לי לקרוא העלבות ופגיעות (אגב גם בי פגעת בהערות הסרקסטיות שלך ואני ביקשתי מהד"ר היקר סקנד לייף למחוק את התגובה שלי אליך פה למעלה, כי לא נראה לי יאה להעליב ולהשתלח בפומבי, אבל אחר כך התחרטתי כיוון שתגובתי לא ממש פוגעת)

       

      2. יוצא החשק כשזה EMBEDDED בתוך טקסטים של אחרים - זה פשוט מאד לא נעים ולא נוח לקריאה (ולדעתי זו הסיבה שהד"ר היקר מחק את התגובות שלך).

       

      אני מבטיחה לקרוא ולהגיב על פוסט ענייני שיסביר מה רע בפוסט מודרנה ולמה היא כל כך מזיקה.

       

      תודה רבה מקרב לב.

       

      הילה

       

       

      אני מצטער בקשר לטקטס בתוך טקסט. זה פשוט קונבניצה שאני ואנשים אחרים במרחב הוירטואלי משתמשים בה מזה כ20 שנים. אם היא לא נוחה לך אשמח להשתדל לא לנהוג כך איתך.  אם אין לך חשק לקרא? ממש בסדר. אנימ ממש מודה שאני קורא מעט אנשים ואין לי שום כעס בליבי לגבי אנשים שלא קוראים אותי.

       

      בקשר לסיבות של המחקן זה נשאיר לו את סיבותיו. אבל עורכי דין כמוני בדרך כלל מציינים בכתבי בית דין  "וסיבותיו עמו" .

       

       

      . אבל אודה לך בבקשה אם תרשמי לפניך את הביטויים הבאים:

       

      קאטסטרופה

       ומבחני מיצב שממררים את חיי הילדים וההורים והמורים.

      לעזאזל

      כלא של 45 דקות

      ועוד רבים אחרים שהד"ר מתאר פה את מערכת החינוך ויותר גרוע את אנשיה. אני לא מבין מדוע להגיד על עבודה של מישהו "קאטסטרופה" זה ביקרות בונה ולגופו של עניין  וקישקוש זה לגופו של כותב. היה אצלו במאמר קטע על יועץ אחר (שכפי הנראה התחרה בו במשרד החינוך) שבו הוא תקף אותם בשפץ קצף.

       

      חוץ מזה שני אומר לך שהוא לא כל כך קרא את המאמר שהוא כתב אז כפי הנראה הוא לא קרא...

      . שתי דוגמאות:

       

      הקטע הבא מופיע פעמים

      מתחיל ב

      "אני לא אומר שלא צריך ללמוד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה. " ומסתיים ב" (אם כי בישראל בשנות החמישים רבים טענו כך) שיש ערך כלכלי או חשיבתי ללימודי נגרות ותפירה! "

       

      זה עוד כלום גם הקטע הבא מופיע פעמים ודי בסמיכות

       

      "

      מבחינת חומרה, עדיף פרויקט "מחשב נייד ב100 דולר לכל ילד" על פני מחשבים תואמי חלונות. החיסכון לכל מחשב מסתכם במאות דולרים. למיליון מחשבים לילדי ישראל, החיסכון מסתכם במאות מיליוני דולרים. על פרויקט מחשב ה100 דולר, דווחו הניויורק טיימס http://www.nytimes.com/2006/01/30/technology/30gates.html?ex=1296277200&en=4e586bd7c9a4b218&ei=5088 והפורבס מהשבוע שעבר מכנס דאבוס http://www.forbes.com/2007/01/27/cheap-computers-poor-lead-citizen-cx_hc_davos07_0127laptop.html .

      מבחינת תוכנת מערכות הפעלה עדיף לינוקס על פני חלונות משום שזה יביא לחסכון של עוד מאות מיליוני דולרים. מבחינת תוכנות ניהול מערכות חינוך, מערכות תוכנה ארגונית וניהול מידע BI של SAS http://www.sas.com/govedu/edu/index.html או של SPSS או http://www.salesforce.com/  של סיילפורס, עדיפות על המערכות של מיקרוסופט.

      בתחום יישומי אופיס מעבד התמלילים והגיליון האלקטרוני החינמיים והמקוונים של גוגל http://docs.google.com/ מתאימים הרבה יותר לילדי דור ה- Y (גילאי הגן עד האוניברסיטה). "

       

       

      הקטע הזה הוא  מאוד בעיתי היות והוא כולל כמה אלמנטים בעיתים

       הראשון פרסומי שיווקי של גוגל. אני לא בעד גוגל ולא נגד אבל גילוי נאות היה יאות.

       

      הדבר השני וסליחה על הביטוי הוא בעקרון כולל משהוא שדי הרבה  קוראים לו שטויות, כלומר אסופה מקרית של חצאי נתונים .

      כבר יותר מ15 שנה שכל מיני יחצנים מודיעים לעולם שלינוקס זה בחינם מה יהיה הלאה אי אפשר לדעת אבל מה היה עד היום אפשר לציין במיוחד אם כל העתיד של תלמידי ישראל תלוי בכך.

       

       ועד היום בדרך כלל עלות פר תחנה פר טראנזאקציה  של מערכות מבוססות לינוקס לעומת אלטרנטיבות אחרות הן בוודאי לא יותר זולות. הן בקושי מתפקדות ולראיה ל רוב הכותבים פה (ורובם בעלי יכולות טכנולוגיות כאלה ואו אחרות ואו עובדים בראגונים טכנולוגים) משתמשים בחלונות ולא בלינוקס?

       

      המחשב ה"זול" שמחלקים צריך עדיין להוכיח את עצמו. אבל לפחות מי שכותב את זה שיזכיר בבקשה שזה לא הניסיון הראשון לעשות מחשבי  רשת זולים או שלא צלחו ואו שלא היו זולים.

       

      אגב אין לי ממש עמדה בעניין הזה של מלחמת הלינוקס בוינדואוז אבל אם אתה לוקח  עמדה לפחות תספק את הנתונים הנכונים. עכשיו אם זה היה רק זה ורק זה ורק זה מילא. אבל זה בכל משפט בכל פיסקה?

       

      זה היה לגופו של עניין או לגופם של דברים?

       

      בקשר לציניות אני ככה נהנה. לא טוב? לא כסף. אף אחד לא חייב לקרא אותי אבל בעובדה קוראים.....

       

      בקשר לפוסט מודרניסטים יש על זה ביקרות רבה. והיא אגב מתגברת היום. אני במעמדי אין לי זמן לכתוב על זה משהו קצר ומנומק זה המון עבודה. סתם טוקבאקים אחרי העבודה כמו שאני עושה פה זה לא בעיה אבל מאמר רציני זהיותר מדי עבודה אני יכול להפנות אותך למבקרים של הפסוטמודרנה בכל הענפים וזה אני אעשה.

       למיטב זכרוני גדי טאוב הוא מבקר גדול של הפסוט מודרנה תחפשי אצלו באתר אבל אני בשבת אשב קצת ואחפש עבורך. ואז את בבקש התסבירי לי בפוסט מנומק מה כל מוצא חן בעיניך בפוסטמודרנה?

      יום טוב

       

      עדי

       

      ימחק או לא ימחק? זה השאלה. מה שבטוח יוריד את ההדבקןת הכפולות במאמר....

        14/11/07 17:31:

      חץ,

      מה דעתך לכתוב פוסט ענייני ללא השמצות ופגיעות ומכות מעל ומתחת לחגורה -

      מדוע אתה כ"כ נגד הפוסטמודרניזם?

      אני לא מצליחה להבין.

      חוץ מזה לי יוצא החשק לקרוא את מה שאתה כותב פה. אני חוששת שאני לא היחידה.

      יודע למה? משתי סיבות:

      1. לא נעים לי לקרוא העלבות ופגיעות (אגב גם בי פגעת בהערות הסרקסטיות שלך ואני ביקשתי מהד"ר היקר סקנד לייף למחוק את התגובה שלי אליך פה למעלה, כי לא נראה לי יאה להעליב ולהשתלח בפומבי, אבל אחר כך התחרטתי כיוון שתגובתי לא ממש פוגעת)

       

      2. יוצא החשק כשזה EMBEDDED בתוך טקסטים של אחרים - זה פשוט מאד לא נעים ולא נוח לקריאה (ולדעתי זו הסיבה שהד"ר היקר מחק את התגובות שלך).

       

      אני מבטיחה לקרוא ולהגיב על פוסט ענייני שיסביר מה רע בפוסט מודרנה ולמה היא כל כך מזיקה.

       

      תודה רבה מקרב לב.

       

      הילה

        14/11/07 16:39:

       

      צטט: dr40plus 2007-11-14 13:24:44

      ליאיר גלזנר ולחץ פלוץ

      יאיר, איך הידרדרת ונגררת אחרי חץ לץ. האם גם בכיתה שלך, אם אתה מורה בכלל, אתה מאפשר ביטויים כמו של חץ לץ: "לקשקש בקומקום", "דברי שטויות". האם אתה בכיתתך מאפשר לפגוע בגופו של אדם במקום לבקר לגופו של עניין? זה ההומניזם-המודרני שלך? של הצברים גסי הרוח. לא בבית ספרנו בפריס.

       

       עוד ד"ר אחד וגמרנו.

      מדוע להגיד מקשקש בקומקום ודברי שטויות זה לגופו של מדבר? אני לא הערתי שום הערה על האיש עצמו אלא על דבריו.

      ודבריו הם בעיני קישקוש מקושקש בקומקום וזה עוד מחמאה.  ליבוביץ הזקן והרשע (ואני לא ליבוביץ.....אם כי היה לי הכבוד והזכות לשמוע אותו פעמים רבות) אם הוא היה קם לתחיה ושומע את ההגרה הזאת של ניטשה הפוסטמודרני הוא היה מת מצחוק על המקום. הוא למשל אמר על קירקוגר שנמאסו עליו כאבי הבטן הנוצרים שלו.

      עכשיו הפסוט מודרנה הביאה עלינו רעות רבות וגדולות הניתוק הצראבלי הוא אחת מהן. אין צורך לנמק להוכיח להראות כלום. אמרת משהו וזהו. עכשיו אני מאלה שחושבים שיש להעביר ביקורת. אני אגב מוכן לקבל ביקורת וכמו שאתה שם לב גם לא נעימה "חץ הלץ". הד"ר הזה הוא דווקא חוקר מעניין (אם הוא חוקר מה שאני חשד שלא אבל אין לי זמן וכוח לבדוק על פניו הוא חוקר מעניין) אבל הוגה דעות קטן. בכל מקרה אני קראתי בעיון את המאמר ומצאתי בו כשלים מלא החופן.  קיקקוש הינה מילת חיווי המבטאת את המחשבה שהדברים הינם: "אמירת סרק, שטות, טעות" בוא נתעלם לרגע מהשאלה האם הם כאלה. ונניח לצורך העניין שמדברים על משיהו אחר. האם יכול להיות שמישהו אומר אמירת סרק שטות בטעות? או לא? ואם הוא אומר דבריםש כאלה מה המבקר אמור לעשות? להתעלם? להגיד כן זה מעניין אב אולי תזיזי את הגבינה שלך למקום אחר? אבל יתרה מזה. הוא מותר לו הגדיר עבודה של אחרים "קאטסטרופה, לעזאזל, כלא של 45 דקות טימטום" ואסור להגיד עליו שהוא מקשקש בקומקום (והוא באמת מקשקש אומנם זה קישקוש פרהניטשיאני פוסוטמודרני אבל עדיין קישקוש.

      בסמסטר זה אני בשבתון בישראל מטעם האוניברסיטה שלי בפריס. הייתי שלשום בהרצאתו של ד"ר עידן יחד עם מנכ"ל גוגל מאיר ברנד, בהרצאה באוניברסיטת ת"א, בפני בכירי מנכ"לי הכלכלה הישראלית. שם ראיתי שהוא מכבד כל אחד כמו שהוא מכבד כל מגיב פשוט לפוסט שלו. למה הוא לא מוחק אותך ואת כל מבקריו האחרים?

      מפני שאני מסרב לדון איתו. לא השארתי לו (ובכוונה אגב) שום רווח לקיום דיון. אין מה להתדיין עם מי שכותב שטויות כאלו. הזכות להתדיין אינה ניתנת לכל קשקשן. שיביא טיעון מנומק. איזה שהוא מאמר עם קרודנשל רצינים. כלום בלהבלה בלה בלה חסר פשר. ויקיספר 2.0 לביטול הכיתה לאחר שיגמרוהספרים במרחב הפרהסוקראטי פוסטניטשיאני (הפוסטומודרניסטי בעצמו...) בלה בלה בלה בלה בלה בלה. כלום. על מה נתווכח אני והוא?

      עלינו להבחין בדחיפות בין ביקורת לגופו של עניין שהיא דבר טוב אבל שאתם הישראלים לא כל כך אוהבים, במיוחד המודרנים במוקדי השליטה. לבין ביקורת לגופו של אדם, שהיא השמצה. אומר לך את דברי סבי ז"צל במרוקו, שאותם אני שומר בליבי עד היום בגלות שלי בפריס: "הוא אמר טול קיסם מבין עניך. ענו לו: טול קורה מבין עיניך"!!!

       

      אתם הישראלים אני אוהב את זה 20 שנה חייתי בחו"ל והמשפט הזה לא עלה על דל שפתי.. ואתם היודיהם שמה בפריי איך המצב אצלכם? שוב אני מבקש ממך להצביע לי איזה ביקורת העברתי לגופו של המבוקר....

       

        14/11/07 13:24:

      ליאיר גלזנר ולחץ פלוץ

      יאיר, איך הידרדרת ונגררת אחרי חץ לץ. האם גם בכיתה שלך, אם אתה מורה בכלל, אתה מאפשר ביטויים כמו של חץ לץ: "לקשקש בקומקום", "דברי שטויות". האם אתה בכיתתך מאפשר לפגוע בגופו של אדם במקום לבקר לגופו של עניין? זה ההומניזם-המודרני שלך? של הצברים גסי הרוח. לא בבית ספרנו בפריס.

       

      בסמסטר זה אני בשבתון בישראל מטעם האוניברסיטה שלי בפריס. הייתי שלשום בהרצאתו של ד"ר עידן יחד עם מנכ"ל גוגל מאיר ברנד, בהרצאה באוניברסיטת ת"א, בפני בכירי מנכ"לי הכלכלה הישראלית. שם ראיתי שהוא מכבד כל אחד כמו שהוא מכבד כל מגיב פשוט לפוסט שלו. למה הוא לא מוחק אותך ואת כל מבקריו האחרים?

       

      עלינו להבחין בדחיפות בין ביקורת לגופו של עניין שהיא דבר טוב אבל שאתם הישראלים לא כל כך אוהבים, במיוחד המודרנים במוקדי השליטה. לבין ביקורת לגופו של אדם, שהיא השמצה. אומר לך את דברי סבי ז"צל במרוקו, שאותם אני שומר בליבי עד היום בגלות שלי בפריס: "הוא אמר טול קיסם מבין עניך. ענו לו: טול קורה מבין עיניך"!!!

        14/11/07 12:18:

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-14 11:29:46

      תגיד יאיר,

       

      לפי גישתך, פורנו זה חלק מחופש הביטוי? מהפו"מ? מהאולטרא-דמוקרטיה? 

       

      אהה מכה מתחת לחגורה...

       

      פרונו זה חלק מחופש הביטוי לפחות על פי כל המקובל בעולם המודרני.. אני מציע עכשיו שתקרא פעם אחת משהו מעניין הנה לך הדיון בבית המשפט העליון האמריקאי בעניין האסלר מגאזין  נ. גרי פלאול  (מילוש פורמן עשה על זה סרט נפלא בשם העם נ. לאיר פלינט) ג'רי פלאול (שנפטר לפני מספר חודשים) היה מטיף טלוזיוני נערץ ע"י עשרות מליוני נוצרים בארה"ב. איש ימין הקיצוני במושגים האמריקאים שמרני ןבעל כוח אדיר (הוא היה ברשימת האנשים הכי משפיעים באמריקה במשך שנים רבות) לארי  פלינט אם אתה יודע או לא הוא בעל חברת ההפקות של הסלר מגזין האמא של האמא של תעשית הפרונו האמריקאית. בעצמו עלה מאשפתות של עולם מועדני החשפנית בממפיס. אין בארץ עוני כזה ונמיכות קומה כזאת....

       

      עכשיו לארי פלינט לא אמר על ג'רי פלאול שהוא קשקשן (למרות שהוא היה כזה ) אלא אמר עליו (בצורה של מודעה בעיתון) שהוא שכב עם אמא שלו בעת שהיה שיכור...

       פלאול תבע, זכה בבערכות הנמוכות (אבל בסכום נמוך מצחיק 200 אלף דולר ללארי פלינט במשפט כזה זה פיצוחי אגוזים) לארי פלינט תבע תביעה נגדית . הכל עלה לערעור בעליון האמריקאי (שמה זה ביג דיל)

       

      קרא בבקשהמה בית המשפט העליון האמריקאי כותב על פרונו וחופש הדיבור והזכות להשמיץ אנשים שמעמידים את עצמם למבחן הציבור. אם הד"ר הנכבד פה לא היה מפרסם את הגיגיו השתלחותי בו היתה אולי נחשבת לגסות רוח מיותרת. אבל ברוח הניטשיאנית הפרהמודרניסטית (ניטשה הפסוטמודרניסט זה יהיה בדיחה שאני אשמור זמן רב.......) אני חושב שאני דווקא עושה לו כבוד ענק .....האמת היא לא הייתי מטריח את עצמי לולא חשבתי ש האיש מסוכן. הוא באמת יכול הלגיע לאיזה מנהל בית ספר ואו מפקח משרד החינוך ואו איזה שר ואחר כך לך תוציא את האבן שהוא יזרוק לבאר......

       

      (אני מניח שלרא אנגלית זה קשה לך? או א ולי גם לימודי האנגלית הקשים הללו הם מיותרים ודי לתמידים שילמדו את שפת הבית האבאניביב? אם קשה לך תיראה את הסרט של מילוש פרומן גם תלמד משהו, גם תראה סרט נהדר)  

       

       

       

      לד"ר המכובד ירום הודו ודקטוריותו

       

      נא לא למחוק זה תגובה ענינית אתה לא שולט בזה? אייייייי אייייייי  אני מוכרח להעלות את זה בבלוג שלי גם כן? שמע העניין הזה עם ניטשה הפסוטמודרניסט זה אדיר.....

       

        14/11/07 11:29:

      תגיד יאיר,

       

      לפי גישתך, פורנו זה חלק מחופש הביטוי? מהפו"מ? מהאולטרא-דמוקרטיה? 

        14/11/07 08:22:

      במקום תוכנית לימודים ריכוזית שלא מעניינת את רוב אזרחי ישראל כי היא מלמעלה למטה, יש לפתח תוכניות לימודים שונות וקהילתיות, מלמטה למעלה, כיאה לחברה פלורליסטית. מתוך אלף הפרחים האלה, יצמח קונסנזוס חדש שיבטא את כל התרבויות בישראל ולא תרבות ריכוזית אחת. זה יביא תוך עשור למגרשי ספורט ללא שנאה.

       

      לאשר: על הדרתך את עין הנץ(מחיקת תגובותיו) וצביעות.

       

      1. גם אתה מנהל מונולוג ולא דיאלוג ששניים בונים בו את הידע.

      2. גם מחשבים , מתמטיקה, פילוסופיה, לרבות לימודי תרבות פוסט מודרניסטית אינה מעניינת את רוב אזרחי ישראל. אז גם לשיטתך צריך לסלק אותה? אז עכשיו "עניין" הוא הקריטריון.

       3. בבלוג שלך אתה מונרך מהסוג הפרה- הסטורי. אתה לא רק מתנגד, אתה גם מוציא להורג את מי שמדבר בשפה בוטה לטעמך.[

      4. בכל פורום ויקי, קהילה מדומיינת או לא יש מוקד כוח מסנן, קובע גבולות- יש מנהל אתר, או מחבר, הקובע את הטעם מלמעלה למטה. עין הנץ הדגים עמדה מלמטה למעלה, ואתה שדוגל בה, מחקת אותו.

      5. עין הנץ הוא פרח מתוך 1000 הפרחים, ואפילו פרח יפה, מיוחד, קוצני, לא מתחנף- ואתה קטפת אותו כי הוא דוקר, והשלכת אותו לפח המחזור...

      6. הדגמת כיצד תרבות דיגטלית משפיעה על האופי המוסרי. חוסר סובלנות, קוצר רוח, אי התמודדות אמיתית עם מרכיבים לא נוחים, היעדר חשק להתאמץ ולשכנע, מיצוי מהיר ושעמום- הנורמות הנרכשות: למחוק, לזפזפ, גחמנות, שעבוד לשעשוע, לעבור הלאה, אין בני אדם - יש פוסטים...

      7. דווקא כאן, לפני שאתה מנטרל שנאה אצל אוהדי ביתר, הייתי, כמקרה מבחן, משתוקק לראות איך אתה משכנע אדם משכיל, חריף, מצחיק, בוטה, ויוצר קונצנזוס בבלוג שלך ללא שנאה. והנה, לא יצרת קונצנזוס- מחקת! והגברת שנאה! היכן הפלורליזם?

       8. אתה מדקלם כ- 30 הוגים מן ה- 50 השנים האחרונות בלבד, (רק "רסלינג" היא ההוצאה היחידה שאתה מחזיק ממנה??) ועושה מניפולציות על מי שלא מכיר אותם. מה עם תורת ה"אדם העליון" של ניטשה? בכלל, לקחת דוגמא אחת מתוך כתביו של מי שכותב באפוריזמים ומצהיר על עצמו שסתירה וחוסר קוהסיביות וקוהרנטיות היא בבחינתו שיטה, זהו יושר אינטלקטואלי? הרי 10 אפוריזמים לאחר מכן אתה יכול למשות ההיפך מדבריו קודם.

       9. חבל. אני מאוכזב כמו לווינס מהיידגר(תלמידיו של הוסרל) מהפער העצום בין ההגות בה אתה מתיימר להחזיק, לבין הפרקסיס שלך בחיי היום יום. המחיקות שלך מדגימות בדיוק את התזה הדכאנית, השיח של מדכאים/מדוכאים, הרעים נגד הטובים.

       10. בהכללה, לפי בהשקפת הפ"מ, נוכח הצמצום באפשרויות הביקורת של האדם הפ"מ, הביקורת עצמה היא האקט המכונן היחיד של אדם הנע בין פרדיגמות ומחוצה להן. והנה אפילו חופש זה חמסת מעין הנץ שניסה כמוך (בעולם), להביע בבלוג חונק ב"פתיחות היתר" שלו, עמדה דה- אינדיבידואלית סמבולית - הטרולוגית...בשם , אני מניח, שאתה שיח גבוה, והוא שיח נמוך...

      11. הפ"מ שלך אינו אלא במובן של מודרניזם מתוקן ולא במובן של השקפה עצמאית. ככל מודרניסט, אתה מציע "שחרור", בעוד שביקורת התרבות של פוקו אותו אתה כל כך מעריץ, אולי אחראי יותר מכל ה"ניים -דרופינג" שלך (10 ההוגים ששפכת בסוגיית האינדיבידואל לגבי סדרן הדשא), למתקפה כנגד האשלייה הנאיבית ,המודרניסטית בדבר תקפותו של מיתוס השחרור והקדמה בימינו. (ווב 2 כגאולת מערכת החינוך ומוריה..).

       

      עצוב לי וחבל...

       

       

       

        13/11/07 22:17:

      לסדרן הדשא

      מאת: בלגניסט הטריבונות

       

      הדיסק-ורס המודרני הוא רק דיסק אחד אפשרי, משחק מחשב אפשרי מבין משחקים ודיסקים אחרים: דיסק מסורתי, מודרני, פוסטמודרני, מיתי, וכו'. אני שיחקתי בכל המשחקים ואני עובר מדי פעם לדיסק אחר.

       

      הדיסקורס שלך הוא מודרני ומונולוגי. אתה מתבסס על מקורות מודרניים בלבד. אינך מביא ביסוס אחד לדבריך מניטשה, היידגר, וויטגנשטיין 2.0, לאקאן, פוקו, קוהן, פייראבאנד, ליוטאר, דרידה, בודריאר.

       

      עליך להתמודד עם הטענות של 10 הפוסטמודרנים הנ"ל.

       

      מה הם אומרים על האינדיבידואל? על האדם? ניטשה אומר שלא האינדיבידואל מדבר אלא התת מודע שלו שהוא בסך הכל מריונטה של "המחזה המודרני" שבו גם חובב טבע ודשא מושבע, משחק את רובינזון קרוזו. מה היידגר גילה ב1927 על ההומניזם: שזוהי אנושיות דורסנית נגד הטבע ונגד האדם הלא לבן. אפילו ג'פרסון "איש החירות" רצה לחסל את האינדיאנים שלא יסכימו להתיישב יישוב קבע. אפילו ביאליק שנא את הערבים כי הם הזכירו לו את הגרועים יותר... את התימנים. אפילו מיל שכתב את"על החירות" סבר שהקולוניאליזם בהודו מוצדק והתעלם מכך שהבריטים קצצו את האצבעות הקטנות של אורגות הטקסטיל הילדות ההודיות, כדי שלא יתחרו בתעשיית הטקסטיל הבריטית.

      צטט: סדרן הדשא 2007-11-09 10:54:41

      פוסט מעניין.

      משמעות הלשון – "מילים מחוברות מאפשרות תחביר פשוט עם משפטים ללא מבנה, אך הן מאפשרות סמנטיקה עשירה משום שכל אחד בוחר את הסמנטיקה שלו" – דה-סוסייר, מראשי הסטרוקטורליזם והפוסטמודרניזם מדבר על משמעות הסימן. הוא אמר שמילים מייצגות רעיונות ולא מושגים קונקרטיים, המילה "שולחן" היא לא האובייקט עצמו אלא מה שהאדם תופש כשולחן. מכאן שהסימן מורכב מ"מסומן" שהוא התפישה לגבי האובייקט ומ"מסמן" שהוא הצליל עצמו, ולכן תפישת האדם את הסימן אינה קבועה אלא משתנה על הציר ההיסטורי. פוקו הראה זאת יפה ב"תולדות השיגעון בעידן התבונה".

      כשאתה אומר שהילדים יאמרו "אנ'ל'רצה"  במקום "אני לא רוצה", אני רואה זאת כבעייתי. למה? משום שהמילה "אני" מתחילה לאבד את משמעותה. ה"אני" הוא כבר לא משהו שעומד בזכות עצמו אלא משהו שתלוי בגורמים אחרים. מה שאתה רואה כ"סמנטיקה עשירה" אני רואה כחדלון עצמי. ה"אני" מבטא את האינדיבידואליזם, ובפרשנות שלך להתפתחות הסמנטיקה הלשונית אתה נוקט בדרך ששואפת לביטול האינדיבידואליות האנושית שאותה אתה רואה כמגבילה מלכתחילה.

      אותי זה מפחיד.

      אתה מציג תמונה בה החינוך הוא פונקציה של מבנה כלכלי שליט (מרקסיזם) שמנוון את האדם ומגביל אותו (פוסטמודרניזם). השאלה האם זה נכון והאם האלטרנטיבה שאתה מציע בדמות חינוך 2.0 שבה אתה משחרר את התלמיד מכל מגבלות מוסריות הינה אלטרנטיבה נכונה. לדעתך, החינוך צריך להיות קונסטרוקטיביסטי שדיבר על "לומד פעיל ועל למידה כתהליך בנייה ולא כתהליך של צריכת יידע של הלומד מאת המורה". מדבריך משתמע כאילו התלמיד הינו כבר בעל ידע מוקדם שיכול לשרת ולתרום לצריכת הידע הכיתתית. זה מזכיר לי את הפרגמטיזם של דיואי שעל פיו חינכו את הילדים האמריקאים בשנות השישים. דיואי אמר שאין להתייחס לתלמיד כנתין אלא כאזרח תבוני. יתרה מכך, גם הפרגמטיזם של דיואי שאף לפתח את האדם ללא תלות בגורמים החיצוניים כמו עבר ומסורת אלא רק על בסיס חופש הניסיון – ניסוי וטעייה. כך במחי יד התבטל התנ"ך ועשרת הדברות שהיוו את התשתית המוסרית לקודקס החוקי של אותה התקופה. דיואי רצה לפתח את פוטנציאל הקדמה, המדע והטכנולוגיה על בסיס התבוננות אובייקטיבית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. העבר כבר לא מעניין אף אחד, העבר הרלוונטי הוא ההווה לשעבר, המיידי, והעתיד הוא ההווה הקרוב.

      התוצאות היו ברורות, גדל נוער חדש שנכנס למציאות האזרחית ללא ידיעה והתעניינות בערכי העבר. המצב הוא כי הילדים באו בתחושה כי הם ראויים ושווים למציאות אידיאליסטית ושכיוונו למין אוטופיה תודעתית שתוביל להתפתחות טכנולוגית, אבל אותם הילדים נכנסו למציאות אלימה, תחרותית ומושחתת. הם לא חונכו למציאות מסוג זה, אלא למציאות שבה כולם אזרחים מפותחים, תבוניים ומכאן שגם הומאניים. המציאות הכתה בפניהם, הם נתקלו בסתירה בין המצוי לרצוי – כך נוצר מרד הסטודנטים בשנות ה-60 שבעט במוסכמות החברתיות. אך אליה וקוץ בה, משום שאותו דור הסטודנטים בסופו של דבר דחה גם את הפרגמטיזם שהוביל אותם למרד זה, הם שבו לחפש את העבר, הם רצו בתכנון לטווח ארוך והחלו לראות בפרגמטיזם כאלטרנטיבה שטחית שאינה מתאימה למציאות ולטבע האדם – התפתח בהם הצורך לחזור ולאמץ עבר, ערכים ומסורת.

      החזון שאתה מציג מתאים במידה לרבה לפרגמטיזם של דיואי. גם אתה מציע להתייחס לתלמיד כלשחקן תבוני בעל כושר ניתוח מולד שיש לשחרר מאזיקים על מנת להשתמש בפוטנציאל שלו. המסגרת הנורמטיבית שאליה כפוף התלמיד בימנו משולה למלכודת בעיניך משום שהיא מגבילה את תודעתו במקום לפתח אותו. את השיח המודרני, שלדבריך מנוון את התלמיד, יש לפרק ובמקומו להביא לשחרור של מגוון שיחים ודעות. אמות מידה כ"נכון" או "לא נכון", "טוב" או "רע", יתפרקו מנשקן ויבחנו מחדש, קנה המידה האבסולוטי שמציעה המודרנה בדמות הליברליזם וההומניזם יחדל מלהתקיים, התשתית המוסרית שעל פיה אנו מודדים ונמדדים תאבד מתקפותה – אבל מה יבוא במקומם?

      דיברת על אריסטו. אריסטו מציין שהאדם הוא יצור חברתי, אבל דווקא משום שהוא יצור חברתי יש לו את הצורך לבנות תשתית שתגן עליו. רוסו גם הוא מדבר על האדם, ועל הצורך באמנה חברתית שתסדיר את היחסים החברתיים. מנגד, אתה מציע מהפכה, הלאה המוסכמות החברתיות והחינוכיות ויחי החופש הפדגוגי.

      האם זה עובד?

      התפתחות האינטרנט מצביעה שהתשובה לכך הינה תשובה שלילית. מערכת הפורומים והשיתופיות יצרה צורך בהגדרת חוקים שיסדירו את התקשורת ואת מסגרת התפתחות החברה החדשה. יש פה בדיקה מחודשת בצורך האנושי במערכת נורמטיבית שתסדיר את צעדיו, אבל הפלא ופלא, זוהי מערכת שלא נובעת מתהליכים כלכליים (כפי שאתה מציג זאת) חובקים עולם ותודעה אנושית, אלא מתוך רצון אמיתי של המשתמש להגדיר לעצמו את סביבת העבודה שלו. התלמיד שהולך לכיתה ג' אינו שונה ממשתמש האינטרנט. גם הוא צריך מערכת מוסדרת של ערכים ונורמות ששאובים בין היתר מאותו העבר והספרים שגם אותם אתה שואף לבטל, ולכן החזון שאתה מציע הוא לא רק שהוא חזון בעייתי אלא גם מסוכן שממנו אלינו להישמר.

       

        13/11/07 22:03:

       תודה רינה

       

      וואו. אני כבר קצת מתעייף. קראתי את מאמרך לגבי פרימיטיביות השביתות והוועדות:

       

      א. במקום וועדה, וויקי וועדה? בחירה אקראית של 20 אזרחים שיהוו מדגם מייצג?לטעמי, ממיר בעיות מסוג אחד בבעיות מסוג אחר: כיום וועדה אינה מייצגת אמפריאליזם שיפוטי, אלא גם מקצועי, כולל איש ציבור. היית רוצה שאת רשלנות בית החולים שלך יבדקו 20 מושבעים שנבחרו באקראי? דילמה בין מומחיות ומקצועיות לבין יצוגיות. אישי, לא הייתי רוצה מדגם מייצג שאינו מבין בבטחון, ניהול מערכות צבאיות, ואינו יודע מהן הנורמות הצבאיות לבחינה והפקת לקחים.

       

      ב. רוב יתרונות וויקי קיימים כבר היום. לכל וועדה אפשרות לכל איש להביא כל חומר שלדעתו רלוונטי לנושא החקירה, לרבות קבצים, סרטים, וכו'. מה שחסר לך זה טכנולוגיית היו-טיוב או הויקי-טיבי? נו, היית רוצה שהעם ישפוט בלייב? זה מה שחסר לתיקון מערכות השלטון?אני בספק.

       

      ג. צרם לי היגדך: חברי וועדה זקנים ולכן הם שבויים בקונספציה. מחשבה מקובעת ובלתי ביקורתית היא לא פונקציה של גיל, אלא של אישיות, ושל שיטת קבלת החלטות בלתי מודעת לסכנות הקיבעון שבה ובלי אפשרות לחופש מחשבה ויצירתיות. כיום, שנים לאחר מחקריו של אירווינג ג'ונס לגבי "Groupthink", אין ארגון ממשלתי, כלכלי וחברתי המכבד את עצמו שאינו מודע לדרכים להימנע מתסמיני חשיבת היחד.

       

      ד. לגבי תשתית מבנית ראויה לבי"ס, מי כמוך יודע ש"מירחוב" עשוי לשנות תודעה, ומי כמוך יודע כי על פי מסלאו, לפני ווב 2 , תספק את הצרכים האלמנטריים של היום. מורה חכם ויצירתי ימשיך לעשות כל מה שווב 2 מפיקה אפילו לא הותקנה בבית ספרו. רבי עקיבא כתב על חול, איינשטיין עלה על תורת היחסות הפרטית ללא ווב 2 וכן הלאה וכן הלאה. מדוע? כי אצל כל אדם חכם ויצירתי, כל היתר הם כלי עזר, ולא רכיב מהותי בהתפתחותם.

       

      ה. לשי: כן, הבעיה היא בעצם קיום המוסד, אך לא כולו, אלא חלקיו המנרמלים והדכאניים. ועדיין יש להבחין בין המערכת המוסדית והבירוקרטית לבין הפועלים בה. רופאים, מורים, לא כולם סוכני שימור. הרבה מהם סוכני שינוי בתוך מוסד שמרני וכוחני, ובכוחם לשנותו.

       

      יאיר

       

       

        13/11/07 20:30:

      חץ, להלן התשובה:

       

      1. קח ילד אתיופי שסווג כבעל הפרעת קשב וריכוז, החזירו לאתיופיה והופ... אין הפרעה! איזה קסם! אז אולי בכל זאת יש בעיה במוסד...

      אם אתה רוצה מחקרים בנושא אתה מוזמן לבדוק מחקרים בתחום: "פסיכולוגיה של תרבות" או "פסיכולוגיה של הגירה".

       

      2. אף אחד לא טען שבכיתה פרונטלית לא מתרחשת למידה. השאלה היא איזה למידה ומה איכותה, והדבר תלוי בסיבה שלשמה אתה שולח את ילדך ללימודים. דומני שאתה עושה זאת כדי להכינו לעולם של מחר, לשוק העבודה והחברה של מחר. אז למה לך להכינו לעולם של אתמול? ולמה תרצה שהוא יהיה בדיוק כמו כולם? האם ילדך לא יחיד ומיוחד? מאידך, האם הוא מסוגל רק לבדו? אולי אם הוא יהיה חלק מאינטליגנציה כיתתית קולקטיבית הוא יהיה באותו הזמן מלמד ומלומד?

       

      3. יש הבדל מהותי בין ביטול והטמעה. אשר מדבר על הטמעה ואילו אתה, אולי מכיוון שאינך מבין את כוונתו קורא לזה ביטול. להרחבה ראה את התגובה הקודמת שלי אליך בפוסט זה בנושא התפשטות הידע ואפיונו בעת הנוכחית. 

        13/11/07 19:48:

       

      יאיר

      מאוד אהבתי את תשובתך

      אתה מורה בנשמתך ומדבר מהבטן והראש ומעל הכל פועל עם הרבה לב

      אם זו ההתנהלות שלך אתה מורה נפלא לחיים.

      מאחלת לכל תלמידי ישראל מורים עם תפיסת עולם כשלך

      מסכימה אם כל מילה שכתבת

      בהערכה רינה

       

      אשר אכן נפגש בכנס מנהלי מרכזי פסג"ה ואשמח לשוחח פנים אל פנים

        13/11/07 19:32:

      אני ממליץ לשניכם להיכנס לפוסט של אשר בנושא אמנות ולראות את הביקורת שלי על דבריו ולגבי מגבלותיו של ההמון. אבל חץ, למה שתעשה זאת? אין בך לא את הרצון ולא את היכולת לנהל דיאלוג.

       

      ליאיר:

       

      כתבת שאשר הוא כמו אפלטון שחושב שרק דבריו נכונים - אמרה זו מראה לצערי (ולצערך) שלא הבנת כלל את העניין. אם כבר הדברים של אשר מעידים על ההפך המוחלט. 

        13/11/07 19:14:

       

      צטט: יאיר גלזנר 2007-11-13 19:09:12

      אתה פשוט מגלגל אותי מצחוק..

      גם את עצמי. מזמן לא השתעשתי ככה.

        13/11/07 19:09:
      אתה פשוט מגלגל אותי מצחוק..
        13/11/07 18:06:

      ל- קיבוצניק:

       

      יתכן וה"מורה" כבר לא צריך להיות מורה. יתכן והוא צריך לחזור להיות "מורה דרך", "מנטור", או שמא מאסטר להרבה פאדאוונים קטנים.

        13/11/07 17:47:

      בחברת ש.י.ט.ה. אנו מנסים לעסוק  בהדרכה בצורה שעליה דיברת. זה לא קל, זה מביא לא פעם להתנגשות עם בתי הספר או להתפשרות על צורת ההדרכה, אך ללא ספק זה חייב להיות הכיוון. במקומות בהם הילדים מביאים לידי ביטוי את היצירתיות שלהם, שם גם מתגלה גדולתם, כישרונם והתרומה הגדולה שיש לשיתופיות.

      אולם, כמי שנמצא שנה שלישית בבתי הספר, אני סקפטי לגבי היכולת של המערכת להשתחרר בכבלי הבירוקרטיה ולהגיע למצב שעליו אתה מדבר.

      יש פה פן נוסף, פסיכולוגי- תחושת אובדן השליטה. אם אתה לא מנהל את השיעור, לכאורה אתה גם לא שולט, אם אתה לא שולט, משמע אתה לא הכי חכם בכיתה.

      רק מורה הבטוח ביכולתו, השולט בחומר ואשר מבין כי תפקידו כיום אינו הנחלת ידע אלא הקניית כלים לרכישת ידע, הוא מורה שיכול לפעול בסביבה אליה אתה מטיף.

      בכל מקרה אשמח להציג לך תוצרים של עבודה קונסטרוקטיביסטית שנעשתה עם הילדים בכלים מתוקשבים.

       

        13/11/07 17:40:

      ל- אסף תבור:

       

      1. בטבע יש אנרכיה או היררכיה?

       

      2. יתכן והמחשב הוא שלב בדרך להולוגרמה (כמו שיש בסיפון ההולוגרמות ב-"מסע בין כוכבים")?  האם אתה מכיר דרך שבה לומדים לבשל לפני שלומדים לאכול? 

        13/11/07 15:02:

      אשר פוסט...פוסט...פוסט...

       

      1. אמונה בערך מסויים נבחנת על פי מידת הקרבן שמוכנים לעשות למען הגשמתו. כשתרצה באמת להטמיע את "חזונך", תצטרך להזיע הרבה בכיכרות המאוד מאוד לא ווירטואליות, בחיכוך פנים אל מול פנים(לא ברמת לווינס כמובן...), זה מסורבל ואיטי, ומייאש לעיתים, אך אפקטיבי הרבה יותר, כי אנשים מרגישים שאתה באמת מאמין ברעיונך ככשאתה מתאמץ מולם. בעולם האידיאלי שלך, הפגנות וויקי ישפיעו וויקי, ולא יפרצו את כיפת הבייט. שביתות, מאבקים, החתמה על עצומות, הופעות ענק עולמיות, משנות ומשפיעות על דעת קהל גם כיום פי מליון מכל סקר או וויקי. בעולם הפרימיטיבי שלנו, שחלקו מקוון וחלקו לא, עדיין עדיף גרם אחד מעשה על פני מאה טון אינטראקציה ווירטואלית במחשב.

       

      2. לגבי חיבוק ילדינו. אני מורה חם, אוהב ומחבק, ומעודד, ועושה ביקורי בית, משוחח עם כל תלמיד ותלמיד. אך כדי להתפרנס, אני צריך ללמד בממוצע 185 תלמידים. בחשבון בסיסי: 30-40 תלמידים, 45 דקות שיעור ברוטו, 4 פעמים בשבוע לכיתה. כמה זמן אני יכול לדבר עם ילדיך בלי לטוס לעוד שיעור ועוד ישיבה? היכן אני יכול לשבת עמו בפרטיות כאשר אין לי חדר, טלפון לדווח לך איך חש היום כאשר יש חדר אחד של רכז שכבה ואחד של היועצת, וצריך לתאם שעות, עם עוד 9 מורים בשכבה אחת? לבודייר פתרונות? לא. לך, למגיביך ולכל הציבור.

       

      כתבה של עמיתה: תראה כמה אין פער כלל בין המורים לבינך מבחינת ההשקפה, אך פער עצום באשר לסדר העדיפויות:

      שאלה בבגרות/עמית טיברמן

       

      בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית כאילו מתקיימות במאה אחרת. הן דורשות ידע כללי מינימלי, מתעלמות מהאינטרנט ולא מציבות שום אתגר לחשיבה עצמאית

      פורסם:  13.11.07, 08:25

       

       

      בהיסטריה גלויה ובהתרגשות רבה הם מתגודדים במסדרונות בית הספר. הידיים שלהם מזיעות, הם חרדים ונרגשים. הם רגע לפני בחינת הבגרות. עוד מעט ייכנסו לחדר, ויתיישבו ליד השולחנות. חלק ינסו את מזלם ויתיישבו בזוגות. הם יקוו שהמשגיח לא ישים לב, ואולי אפילו יצליחו להעתיק. לצערנו הרב, רובם אכן מצליח להעתיק, גם אם הם יושבים לבד.

       

      על מה הם נבחנים? על החומר שאותו למדו במהלך השנה. נושאים שנקבעו בתכניות לימודים מובנות מראש. אילו מיומנויות הם מצופים להפגין? יכולת לנסח תשובה בכתב - בדרך כלל תשובה שכבר הייתה כתובה במחברת. מעט מאוד חשיבה עצמית.

       

      והנה צרור שאיפות אוטופיות אישי שלי. הייתי רוצה שהם ייאלצו ממש לחשוב על התשובה לפני שהם כותבים אותה. הייתי רוצה שהם ייאלצו לענות על חומר שלא נלמד בכיתה (לא בגלל שלא הספקתי ללמד, אלא ממש, אמיתי, לא נלמד מעולם). הייתי רוצה שהם יקיימו את הבחינה מול מחשב וייאלצו לחפש חומר שלא נלמד. הייתי רוצה שהם יציגו תשובות גם באמצעות שימוש במעבד תמלילים וגם באמצעות מצגת. הייתי רוצה שהם יכתבו עבודות חקר שלמות בנושאים שנבחרו על ידם. הייתי רוצה שהם ייבחנו בהרבה יותר מקצועות. הייתי רוצה שהם ייבחנו בעל-פה (לא רק לקויי הלמידה, כוווווולם) בנוסף על הבחינה בכתב. הייתי רוצה שבכל מקצוע תוצג להם בעיה, והם יצטרכו למצוא לה פתרון (מחשבתי. זה מתאים גם למקצועות לא טכנולוגיים). הייתי רוצה שבכל בחינה הם יידרשו להביע דעה אישית מנומקת ומפורטת. ובקיצור - הייתי רוצה שהתלמידים יצטרכו להפגין בבחינות הבגרות כישורי למידה וכישורי חיים.

       

       

      מה הן המטרות של בית הספר, מה הייתי רוצה שייצא מהם אחרי שאפרד מהם? קודם כל, אני מעוניינת שהם ייצאו אזרחים טובים עם מודעות חברתית וסביבתית גבוהה. אני רוצה להיות בטוחה שיש להם כישורים בסיסיים (יכולת לקרוא חומר כתוב, יכולת לאתר מידע נחוץ, יכולת לטעון ולנמק טענה, יכולת לנסח רעיון בעל-פה). אני רוצה שיגלו סקרנות ועניין, ויידעו איך ללמוד לבד כל נושא שמרתק אותם. אני רוצה להבטיח שיש להם את הכלים לבחור מה הם רוצים לעשות עם עצמם כשיהיו גדולים. ולבסוף, אני רוצה שהם יעזבו את בית הספר עם ידע כללי מינימלי ועוד קצת.

       

       

      "מינימלי" מחייב ללמוד מקצועות שונים. הידעתם שגיאוגרפיה, למשל, אינו מקצוע חובה לבגרות? זה מתמיה אותי מאוד, לאור העובדה שהמודעות לאיכות הסביבה צוברת תאוצה, וחשיבות הנושא מודגמת מדי יום. "ועוד קצת" – זה המקצוע המורחב. משהו שהילד אוהב ונמשך אליו, אותו הוא לומד יותר לעומק.

       

       

      כיום משיגות בחינות הבגרות רק את המטרה האחרונה ברשימה שלי (ידע כללי). מה עם כל השאר? התאדו אי-שם בדרך אל הפתרון הקל. לא פשוט לבחון את כולם בעל-פה, ובוודאי שיש סרבול וקושי בבחינה מול מחשב (ובכל זאת יש בגרויות נהדרות שמתקיימות כך. בחינת המעבדה בביוטכנולוגיה עונה כמעט על כל הקריטריונים שהצגתי למעלה). מי יבדוק כל-כך הרבה עבודות חקר, ומי ינחה את התלמידים? מי יבדוק את הבחינות המורכבות האלה?

       

       

      אכן שאלות קשות ופתרונות מורכבים, אבל חובה עלינו לתת לכך מענה, כדי להתאים את אופי הלמידה בבית הספר ואת אופי הבגרויות למאה ה-21. נוער שמורגל לעבוד עם מחשב, שרגיל לחיים בקצב של קליפ, הוא נוער שלא מתאים לו לשבת בשורות וללמוד למידה כל-כך פאסיבית. אנחנו לא משכילים לנצל את הכלי הראשון כיום לידע - האינטרנט. הילדים לא רואים מספיק מחשבים, לא יוצאים מספיק החוצה, והכי גרוע - כמעט לא נשאלים מה דעתם.

      האופי של בחינות הבגרות נקבע על-ידי משרד החינוך, ולכן החזון צריך להגיע משם. בינתיים, עד שתורם הכפפה הזו, יש לי את המקום שלי בכיתה. עוד שעות ופחות תלמידים יאפשרו לפנות זמן ללימוד כישורי חיים וכישורי למידה. עוד שעות ופחות תלמידים יאפשרו להוציא מבית הספר מבוגרים יצרנים יותר ובעלי עולם פנימי עשיר יותר.

       

      3. משוב, בין אם דיגיטלי, בין אם לאו, אין לי שום התנגדות. אך אני מבקש ממך שוב לסתת קריטריונים מוסכמים לבחינת הצלחתו של מורה, כלומר לפי מה יהיה פופולארי בעיניך ובעיני תלמידיך. "ידע? הכלה? יחס אישי? פופולריות? אי הצבת גבולות? למידה על פי עקרונות החינוך הבלתי הפורמאלי? (שבזה אנו חפצים אם תיתן בידינו משאבים)", : אם "מימוש עצמי" ו"אושר", אנא קרא את המאמר הבא: א סיגד," מימוש עצמי- האם הוא מטרה אפשרית בחינוך "במכללה"- התשנ"ה 1995 . על פי "הכנה לעולם האמיתי"? מהו אותו עולם? מהם ערכיו? (צרכן עיוור? צורכי המשק/השוק?ואם כן, מהם צורכי אותו שוק? כלכליים, מוסריים? ואם כן, איזה כלכלה? איזה מוסר?). גם אם תצליח לנסח מדדים, כיצד תכמת את כל אלה או תמדוד ללא מבחנים? על פי תחושתם הסוביקטיבית של ההורים ותלמידיהם?  בעניין זה, קרא שוב בעיון את אסופת המאמרים ב-"חינוך בעידן הפוסטמודרניסטי"(עורך: אילן גור זאב- מאגנס, 1997).

       

      4. מדוע אתה לא מורה? למה שלא תשנה את השיטה מבפנים? מדוע אתה לא דן בשכר העלוב כתנאי הכרחי לאנשים שבכלל יידעו לאיית בורדייה, דרידה, פוקו, דה- קונסטרוקציה,מות המחבר, היעדרו של המסומן, ועוד ועוד.... ועוד יידעו כיצד לשלבם בחינוך???אתה יודע בכמה מורים בעלי השכלה רחבת היקף, רגישות אהבת נוער אתה מזלזל, במחי הקלקה וויקית???

       

      5. ושוב, אני חייב להעיר אתה נשמע כמו יריביך: כמו אפלטון, אתה ועוד קומץ, היחידים שיודעים את הטוב והאמת המוחלטת, וכל אספסוף המורים חי במערה, וכל מי שמביע ביקורת הוא פרימיטיבי. אתה הקברניט של ספינת החינוך שבלעדיו שטה ללא כיוון ומצפן....ושמלחיה הבלתי מומחים ומוכשרים לתפקידם מובילים אותה אל שרטון.. כמה מגלומניה ואוטוריטריות סמויים בדבריך...

       

      בהערכה

       

      יאיר

        13/11/07 13:32:

      לאסף, קודם כל תודה, קראתי את "אמריקה" אבל לא הבחנתי בקטע החשוב

      אמריקה בשביל בודריארד היא הסימול-כרה הקונקרטית ביותר הקיימת כיום.

       

      לגבי מגרשי הכדורגל

      50 שנה לא ניהלו דיאלוג עם "הדיסקורס של קהל מגרשי הכדורגל".

      אנסו אותם במערכת החינוך הבולשביקית.

      עכשיו רני רהב ואבו וילן רוצים לחנך אותם

      ואני רוצה קודם כל לחנך את רני רהב ואת אבו וילן לדיאלוג

       

      למה שהם יחנכו ולא אני? מה יתרונם? הכוח הגס שיש להם ... כרגע.

      בלי קונסנזוס ודיאלוג ומולטי-לוג (דיאלוג מרובה משתתפים, כמו בד.מ.קפה) אנו בדרך לצפון קוריאה ולאיראן (חידה: מיהו השח הפרסי כאן?)

        13/11/07 13:14:

       

      צטט: dr. second life 2007-11-13 13:11:56

      ואוו אסף, מאיפה הציטו המדהים הזה מבודריאר?

      אני מת לקרוא את כל המאמר שממנו לקחת!

      ראית את תגובתי לפוסט שלך על "פוסט שנופל"?

      ראה את דברי על "האלגוריתם של מסעודה משדרות" נגד "מפא"י צפון קוריאה", כדי שתבין את משמעות המושג "מכפר גלובאלי לדיאלוג גלובאלי".

       

      נ.מ.ש.ל

      אמריקה מאת ז'אן בודריאר,

      הוצאת בבל

        13/11/07 13:12:

       

      צטט: dr. second life 2007-11-13 12:50:55

      לאסף תבור

      מהי אנרכיה? א-נארכיה היא סדר ללא שלטון

      כמו שמו-נארכיה היא שלטון יחיד

       

      במקום תוכנית לימודים ריכוזית שלא מעניינת את רוב אזרחי ישראל כי היא מלמעלה למטה, יש לפתח תוכניות לימודים שונות וקהילתיות, מלמטה למעלה, כיאה לחברה פלורליסטית. מתוך אלף הפרחים האלה, יצמח קונסנזוס חדש שיבטא את כל התרבויות בישראל ולא תרבות ריכוזית אחת. זה יביא תוך עשור למגרשי ספורט ללא שנאה.

      א. אני בעד

      ב. לא הבנתי איך הגעת למסקנה כי זה יביא תוך עשור למגרשי ספורט ללא שנאה, ולא לדוגמא, למלחמת קהילות, שבטים, קונצנזוסים אזוריים...

        13/11/07 13:11:

      ואוו אסף, מאיפה הציטו המדהים הזה מבודריאר?

      אני מת לקרוא את כל המאמר שממנו לקחת!

      ראית את תגובתי לפוסט שלך על "פוסט שנופל"?

      ראה את דברי על "האלגוריתם של מסעודה משדרות" נגד "מפא"י צפון קוריאה", כדי שתבין את משמעות המושג "מכפר גלובאלי לדיאלוג גלובאלי".

       

      נ.מ.ש.ל

        13/11/07 13:03:

      ואם כבר אתה כל כך אוהב את בודריאר...

       

      "וכך נאבק איש האקדמיה עם המחשב שלו, מתקן, משכתב, מתחכם ללא הרף,

      הופך את התרגול הזה למין פסיכואנליזה אינסופית,

      שומר הכל בזיכרון כדי להתחמק מהתוצאה הסופית,

      כדי לדחות את גזר דינו של המוות, ואת גזר דינה הפאטלי של הכתיבה,

      באמצעות פידבק נצחי עם המכונה.

       

      מכשיר קסמים מופלא ופומבי, למעשה, כל אינטראקציה הופכת תמיד לדו-שיח אינסופי עם מכונה, ראו את הילד ואת המחשב שלו בבית הספר:

      האם נראה לכם שהפכנו אותו לאינטראקטיבי, שפתחנו אותו אל העולם ?

      בסך הכל הצלחנו ליצור מעגל משולב של ילד-מכונה.

      האינטלקטואל מצא סוף סוף את המקבילה של מה שהנער המתבגר מצא במערכת הסטריאו והווקמן:

      דה-סובלימציה חזיונית של המחשבה, וידיאוגרפיה של הרעיונות !"

       

      מ.ש.ל.

       

        13/11/07 12:50:

      לאסף תבור

      מהי אנרכיה? א-נארכיה היא סדר ללא שלטון

      כמו שמו-נארכיה היא שלטון יחיד

       

      במקום תוכנית לימודים ריכוזית שלא מעניינת את רוב אזרחי ישראל כי היא מלמעלה למטה, יש לפתח תוכניות לימודים שונות וקהילתיות, מלמטה למעלה, כיאה לחברה פלורליסטית. מתוך אלף הפרחים האלה, יצמח קונסנזוס חדש שיבטא את כל התרבויות בישראל ולא תרבות ריכוזית אחת. זה יביא תוך עשור למגרשי ספורט ללא שנאה.

        13/11/07 12:46:

      ליניב אלטרס

      א. אתה צודק אני צריך לעבור לשלב הפוסט-ביקורתי שמציע אלטרנטיבות

      ב. צריך להתחיל בהכשרת מורים אינטנסיבית ומקיפה ותגמול מורים לפי תפוקות (לא לפי בחינות, אלא לפי שביעות רצון הורים וילדים) כך שעל כל 10% תוספת שביעות רצון, יש להוסיף למורה 10% על שכרו.

      ג. מבחינה מבנית, יש ליצור מבנה חינוכי שייתן יותר מקום לרצונות התלמידים

      צטט: יניב אלטרס 2007-11-13 02:29:09

       

      אשר,

       

      תודה על מאמר מאלף ומחכים, ללא ספק המאמר הכי רציני ומכבד את עצמו וכותבו שקראתי מזמן פה באתר.

       

      תודה גם על ההבעה הברורה והחריפה של דברים שאני מאמין בהם בכל ליבי (אני פחות מבין בטכנולוגיות 2.0 ויישומיהן אך מאמין בכל ליבי בריבוי אינטליגנציות, בכך שמערכת החינוך הפכה ללא רלוונטית עבור רוב תלמידיה ושאר טענות שהעלית במאמר), אמירות נוקבות, ביקורתיות ומקיפות.

       

      אך כמו כל חזון מהפכני וארוך טווח כמו זה, המקיף מכלול עצום של צורת חשיבה אנושית, לא תמיד דברים מגיעים במהפיכה. במהפיכות גם יש המון קורבנות הנשארים מאחור ונרמסים תחת "מנועי המהפיכה" ורעיונותיהם הנשגבים (ולגבי זה: א. הם באמת נשגבים לדעתי, במקרה זה, וב. שימו לב, הנרמסים הם תמיד אותם "סוגים" של נרמסים, רק בשינוי אדרת, והם תמיד שייכים לאוכלוסיות מוחלשות...)

       

      אני מאמין כי יישום הדרגתי של החזון, תוך עבודה עדינה עם הסגל החינוכי, חלקם אנשים מצוינים שעושים עבודת קודש חינוכית המותירה את חותמה לאורך כל חיי התלמיד, והכשרתו בצורה נאותה לביצוע הרפורמות יוכלו אכן להצעיד את מערכת החינוך, ואחריה את כל החברה הישראלית לעבר מקום טוב הרבה יותר. אבל שוב, בהדרגה, במתינות, בתמהיל השומר על עומקים השכלתיים וכן (וצר לי, אני מאמין עדיין ביכולות המוקנות ומפותחות מכח קריאה והתעמקות בטקסט מלא ושלם ובאיכויותיו הספרותיות והחינוכיות- פדגוגיות של טקסט שכזה, יהא אשר יהא, לעומת, ובעיקר לצד הוויקי) משלב גם תפישות "מסורתיות" יותר וטכנולוגיות פחות לצד ההתקדמות הטכנולוגית ושינויי ההקשר והתפישה האנושית הנובעים ממנה, כפי שאתה מציג (והקישור למרשל מקלוהן אכן מתבקש במקרה זה...)במאמרך.

       

      אספקט נוסף בו לצערי לא דנת במאמר הוא המסגרת החינוכית כפלטפורמה חברתית- התפתחותית של הילדים ובני הנוער הנמצאים בה.

       

      גם לכך יש להתייחס, ובצורה משמעותית לדעתי, בבואנו לשנות את פני בית הספר.

       

      לבית הספר כמסגרת חברתית ישנו מקום חשוב ביותר. ההתחברות לקבוצת השווים, המגע החברתי, דמות החיקוי ההתנהגותית של המורה (לפחות בתיאוריה) ורכישת כלים התנהגותיים שונים (ואין צורך לפרט אני מאמין...).

       

      מחקרים שנערכו בסביבות למידה מבוזרות ווירטואליות הוכיחו, למיטב ידיעתי, כי ישנם כשלים ברבים ממבנים אלו, בייחוד כשמדובר בטווח הגילאים בו אנו עוסקים, וכי יש למזג בין ביזוריות לריכוזיות בתהליך הלמידה ולא לפגוע במארג החברתי הנוצר ע"י למידה בלתי מתווכת, בכיתות לימוד או בכל סוג אחר של למידת פנים אל פנים המקביל לו. זוהי גם סוגייה הדורשת התייחסות לדעתי.

       

      ושוב, לסיום, ההכרח של מערכת החינוך (ובייחוד שלנו...) להתרענן, להתעדכן ולאמץ דפוסי חשיבה חדשים הנובעים מאופייה של התקופה בה אנו חיים (אגב, לא תקף רק למערכות חינוך...) הוא חיוני. יש צורך רק בהימנעות מקיצוניות וממחיקת הישגים ומוטיבים חיוביים הקיימים במערכת (כפי שהעליתי על קצה המזלג מקודם) וכן ליצור תכנית עבודה מגובשת, המונעת מחזון וערכים המקובלים בחברה (ולא רק על הקצה המאמץ המקדים, החלוץ, האוונגארד, שבה), המוטמעת במערכת ובחברה התומכת בה (משפחה...) בצורה טובה ויעילה.

       

       

       

        13/11/07 12:42:

       

      צטט: dr. second life 2007-11-13 12:36:42

      ליניב גלזנר

      תודה על ההצעות לעבור לכיוונים יותר פרקטיים ופוסט-ביקורתיים

      שני דברים חשובים:

      א. הכשרת מורים אינטנסיבית ותגמול לפי תפוקות (לא של בחינות, אלא למשל שביעות רצון של הורים ותלמידים). ערב טוב ניצנים, ברוכים הבאים למורה נולד ???

      כל מי שמרוצה מהמורה תרצה, שלח סמס עם המילה "חינוך" ל*666

      ב. שינוי ארגוני כזה שיתן יותר מקום לרצונות של הלומדים, בצד הרצונות של המערכת כמו שאמרו אבותינו "חנוך לנער על פי דרכו" וכמו שאמר הגאון שלמה בר "אצלנו בכפר טודרה היו נותנים לילד את האותיות בדבש" היה גם סרגל בכפר, לא לשכוח... 

       

        13/11/07 12:41:

      ליאיר גלזנר

       

      הפגנות הן כוסות רוח למת. במדינת הסימול-כרה (בודריארד) ההפגנות רק מחזקות את הגורם שנגדו מפגינים

      ראה מאמרי המפורט בYNET

       http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3396478,00.html

      ועדות חקירה והפגנות הן שיטות פרימיטיביות לשינוי

       

       

       

      עכשיו צריך להקים ויקי-ועדה שתחקור את ועדת וינוגרד, את הוועדה לבחירת חתני פרס ישראל, את ועדת שוחט למצב ההשכלה הגבוהה, ואת "הפגנת וינוגרד" בכיכר רבין. הוויקי-ועדה תהיה פתוחה עם שם משתמש וסיסמה לכל אזרח בישראל. ועדות חקירה והפגנות במאה ה-21, הן שיטות פרימיטיביות לשינוי, כמו שימוש בסוסים וכרכרות כדי לטוס למאדים.

      המשך http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3396478,00.html

        13/11/07 12:11:

      הכל ברור ומוסבר יפה מאד,

      רק דבר אחד קטן לא הבנתי, אם כבר מפרקים את כל המבנים,

      למה לייצר מערכת חדשה ?

       

      אם כבר לפרק אז עד הסוף.

      פרוק החינוך, פרוק החברה, פרוק הסולידריות, אנרכיה 2.0

       

      אני בעד.

        13/11/07 08:56:

      ומעבר לכל מסך המילים- כל מי שחינוך ילדיו יקר לו:

       

      ב' כסלו תשס"ח                                                                                  12.11.2007

      למען הצלת החינוך ושינוי חברתי 

      בואו להפגנה בכיכר רבין, במוצ"ש הקרוב- ה- 17.11.07 בשעה 20.00  

       

      בהשתתפות מיטב אמני ישראל:

      בן ארצי, דניאל סלומון, החוויה היוונית, כנסית השכל, מיה בוסקילה, מוקי, עברי לידר, עידן יניב, פבלו רוזנברג, קרן פלס, שי גבסו, שלומי שבת 

      כולנו:

      אזרחים, מורים, הורים, אנשי אקדמיה, סטודנטים, תלמידים ותנועות נוער. 

      יחד:

      ניאבק להעלאת נושא החינוך לראש סדר העדיפויות של ממשלת ישראל. 

      יחד:

      ניאבק על הגדלה אמיתית של תקציבים, שתאפשר יותר שעות לימוד ופחות תלמידים בכיתה. 

      יחד:

      נילחם על זכותם של מורי ישראל להתפרנס בכבוד, ולאפשר להם התמסרות מלאה למלאכת ההוראה

      שלום לכם,

      תלמידים, משפחה, חברים, מכרים, עמיתים לעבודה, מרצים באוניברסיטה ועוד... במילים אחרות,

      שלום לכל רשימת התפוצה שלי!

      מעולם לא שלחתי מכתב גורף לכלל רשימת התפוצה, אך מעולם גם לא הייתי שותפה ומעורבת במאבק חשוב כל כך.

      לאלו שאינם בקשר יום-יומי איתי, בשנתיים האחרונות אני משמשת כמחנכת של כיתה י"א 2 בתיכון הראל במבשרת ציון, מלמדת ספרות וגיאוגרפיה במשרה מלאה.

      לשמחתי, הסביבה שבה אני חיה מפרגנת ותומכת בבחירתי המקצועית. לא שמעתי מעולם תגובה מעליבה על היותי "בסה"כ מורה". רבים ממכריי היו חולמים להיות מורים אך לא העזו לעשות כך מסיבות שונות ומגוונות.

      בחודש האחרון אני במאבק בלתי פוסק. לא יצאתי לשביתה בה אני מחכה ליו"ר ארגון המורים שיפתור אותה.

      אני וחבריי למאבק עובדים 24 שעות ביממה על מנת שכל אחד ואחת מכם יבינו על מה ולמה אנו שובתים.

      ארבעת העקרונות עליהם יצאנו למאבק הם:

      1. העלאת שכר המורים.
      2. הורדת מספר התלמידים בכיתות.
      3. החזרת שעות לימוד שקוצצו.
      4. שיפור תשתיות ותנאים פיזים בבתי הספר שיאפשרו שהייה ממושכת של המורים בבית הספר.

      המשמעות של כל אחד מהסעיפים הללו אומר במילים פשוטות:

      1. אני רוצה לעבוד במקום עבודה אחד, להשקיע בו את כל מרצי ולקבל בו משכורת הוגנת ולא לעבוד בשניים או שלושה מקומות עבודה שלא מאפשרים לי פניות מספקת לתלמידיי , אך מאפשרים לי להתפרנס בכבוד.
      2. אני רוצה פחות מ-30 תלמידים בכיתה, כך שסבב של שיחות אישיות (15 דקות לתלמיד) עם כל תלמידי כיתתי לא יצטרך לקחת ארבעה חודשים כמו שלקח לי בשנה שעברה.
      3. אני רוצה ללמד את כל החומר בספרות לבגרות בשלוש שעות בשבוע ולא בשעתיים. השעה הנוספת הזו תאפשר לי ללמד את תלמידי יצירות שאני אוהבת באמת ולא רק כאלה שנבחרו לבחינת הבגרות. השעה הנוספת הזו תאפשר לי לדבר איתם על מהות היצירה וכיצד הם קוראים אותה ולא רק כיצד לענות תשובה בבחינת הבגרות שתספק את הבודקים.
      4. אני רוצה להספיק ללכת בהפסקה של עשר דקות לשירותים ולא להתאפק כל היום כי יש רק שני תאים ל-120 מורים. אני רוצה לשבת ליד מחשב מחובר לאינטרנט בעבודה ולא להמתין עד שאחד מ-6 מחשבים יתפנה (שוב, בחדר מורים של 120 מורים).

      מרגע שהתחלנו במאבק, הבנו מהר מאוד שהציבור בארץ חושב שהמאבק הוא של המורות והמורים- את הטעות הזו הציבור החל כבר להבין.

      המאבק הזה הוא מאבק של הורים בהווה והורים לעתיד, המאבק הזה הוא מאבק בשביל התלמידים שלי היום ואלו שיהיו תלמידי בעתיד. לחינוך במדינת ישראל יש השפעה על כל תחום בארץ- רווחה, פשיעה, בטחון, כלכלה. הכספים שנשקיע היום בחינוך, יחסכו הוצאה בעתיד ואף יגרמו לרווחים גדולים יותר.

      השורה האחרונה מבהירה למעשה שהמאבק הזה הוא מאבקו של 100% מהציבור במדינת ישראל, גם אם אתם עצמכם וילדכם כבר סיימו ללמוד.

      אני משתדלת לחנך את תלמידי לאחריות ומעורבות חברתית, אני משתדלת לחנך אותם לקחת חלק במאבקים שאינם טובים רק לעצמם אלא גם לאחרים! אני משתדלת לחנך אותם להיות אזרחים נאמנים ומחויבים למדינתנו.

      אם אני וחבריי המורים נצליח להשיג מטרות אלו- הרווח יהיה של כלל הציבור בישראל!

      במהלך המאבק פגשתי הרבה אנשים שהתנצלו על כך שלא יכלו לבוא לפעילות מחאה זו או אחרת. השבתי כי אין צורך להתנצל וכל אחד עושה לפי יכולתו ואין צורך לתת דין וחשבון על כך.

      מוצאי שבת הקרוב, יוצא מגדר הרגיל בעניין זה. במוצאי שבת הקרוב, על כולנו, כל החיים במדינה זו, להתייצב בכיכר רבין בתל אביב בשעה 20:00 ולומר החינוך במדינת ישראל חשוב לי!

      הוא חשוב לי כי התלמידים של היום הם האזרחים של מחר.

      המאבק הזה בשונה מאחרים איננו מאבק לקידום אינטרס של קבוצה מצומצמת. אם אנחנו נצליח במשימה החינוכית, נצליח לגייס חיילים ובני שירות לשירות משמעותי, ניצור חברה מעורבת ואכפתית הדואגת לחיילים החטופים, לתושבי עוטף עזה החיים תחת מטר הקאסמים, לעובדת הניקיון בתיכון ובקניון ועוד ועוד.

      את כיתת החינוך שלי ואותי מלווה למעלה משנה הציטוט מדבריה של גולדה מאיר ז"ל :

      "אין זה חשוב באמת, להחליט בגיל צעיר מה בדיוק רוצה לעשות אדם כשיגדל.

      חשוב הרבה יותר להחליט על הדרך בה אתם רוצים לחיות.

      אם תהיו ישרים עם עצמכם, ישרים עם חבריכם ואם תיקחו חלק במאבקים שטובים לאחרים ולא רק לעצמכם, הרי נדמה לי שזה מספיק. ואולי... מה תהיו? זה כבר פחות חשוב".

      מחכה לראות את כולכם בכיכר רבין במוצאי שבת.

      שרה לנדוי.

      מחנכת כיתה י"א 2

      תיכון הראל

      מבשרת ציון.


      --
      חורף טוב
      שרה

       

       

        13/11/07 02:37:

       

      וכמעט ששכחתי, כוכב, מכובד במיוחד...

       

       

        13/11/07 02:29:

       

      אשר,

       

      תודה על מאמר מאלף ומחכים, ללא ספק המאמר הכי רציני ומכבד את עצמו וכותבו שקראתי מזמן פה באתר.

       

      תודה גם על ההבעה הברורה והחריפה של דברים שאני מאמין בהם בכל ליבי (אני פחות מבין בטכנולוגיות 2.0 ויישומיהן אך מאמין בכל ליבי בריבוי אינטליגנציות, בכך שמערכת החינוך הפכה ללא רלוונטית עבור רוב תלמידיה ושאר טענות שהעלית במאמר), אמירות נוקבות, ביקורתיות ומקיפות.

       

      אך כמו כל חזון מהפכני וארוך טווח כמו זה, המקיף מכלול עצום של צורת חשיבה אנושית, לא תמיד דברים מגיעים במהפיכה. במהפיכות גם יש המון קורבנות הנשארים מאחור ונרמסים תחת "מנועי המהפיכה" ורעיונותיהם הנשגבים (ולגבי זה: א. הם באמת נשגבים לדעתי, במקרה זה, וב. שימו לב, הנרמסים הם תמיד אותם "סוגים" של נרמסים, רק בשינוי אדרת, והם תמיד שייכים לאוכלוסיות מוחלשות...)

       

      אני מאמין כי יישום הדרגתי של החזון, תוך עבודה עדינה עם הסגל החינוכי, חלקם אנשים מצוינים שעושים עבודת קודש חינוכית המותירה את חותמה לאורך כל חיי התלמיד, והכשרתו בצורה נאותה לביצוע הרפורמות יוכלו אכן להצעיד את מערכת החינוך, ואחריה את כל החברה הישראלית לעבר מקום טוב הרבה יותר. אבל שוב, בהדרגה, במתינות, בתמהיל השומר על עומקים השכלתיים וכן (וצר לי, אני מאמין עדיין ביכולות המוקנות ומפותחות מכח קריאה והתעמקות בטקסט מלא ושלם ובאיכויותיו הספרותיות והחינוכיות- פדגוגיות של טקסט שכזה, יהא אשר יהא, לעומת, ובעיקר לצד הוויקי) משלב גם תפישות "מסורתיות" יותר וטכנולוגיות פחות לצד ההתקדמות הטכנולוגית ושינויי ההקשר והתפישה האנושית הנובעים ממנה, כפי שאתה מציג (והקישור למרשל מקלוהן אכן מתבקש במקרה זה...)במאמרך.

       

      אספקט נוסף בו לצערי לא דנת במאמר הוא המסגרת החינוכית כפלטפורמה חברתית- התפתחותית של הילדים ובני הנוער הנמצאים בה.

       

      גם לכך יש להתייחס, ובצורה משמעותית לדעתי, בבואנו לשנות את פני בית הספר.

       

      לבית הספר כמסגרת חברתית ישנו מקום חשוב ביותר. ההתחברות לקבוצת השווים, המגע החברתי, דמות החיקוי ההתנהגותית של המורה (לפחות בתיאוריה) ורכישת כלים התנהגותיים שונים (ואין צורך לפרט אני מאמין...).

       

      מחקרים שנערכו בסביבות למידה מבוזרות ווירטואליות הוכיחו, למיטב ידיעתי, כי ישנם כשלים ברבים ממבנים אלו, בייחוד כשמדובר בטווח הגילאים בו אנו עוסקים, וכי יש למזג בין ביזוריות לריכוזיות בתהליך הלמידה ולא לפגוע במארג החברתי הנוצר ע"י למידה בלתי מתווכת, בכיתות לימוד או בכל סוג אחר של למידת פנים אל פנים המקביל לו. זוהי גם סוגייה הדורשת התייחסות לדעתי.

       

      ושוב, לסיום, ההכרח של מערכת החינוך (ובייחוד שלנו...) להתרענן, להתעדכן ולאמץ דפוסי חשיבה חדשים הנובעים מאופייה של התקופה בה אנו חיים (אגב, לא תקף רק למערכות חינוך...) הוא חיוני. יש צורך רק בהימנעות מקיצוניות וממחיקת הישגים ומוטיבים חיוביים הקיימים במערכת (כפי שהעליתי על קצה המזלג מקודם) וכן ליצור תכנית עבודה מגובשת, המונעת מחזון וערכים המקובלים בחברה (ולא רק על הקצה המאמץ המקדים, החלוץ, האוונגארד, שבה), המוטמעת במערכת ובחברה התומכת בה (משפחה...) בצורה טובה ויעילה.

       

       

        13/11/07 00:20:

      הי רינה

      חותם על כל מילה שלך

      שמחתי לשמוע על השקעתך במרכז פסגה

      אולי אראה אותך בהרצאתי למנהלים שלכם ב29 לנובמבר

      בהערכה רבה, אשר

      צטט: רינה בת-ים 2007-11-12 23:46:34

       

      נו חשבתי שאני מספיק ברורה בעמדותי.

      אשר ידידי אני בעד פשרות ואיזונים. אמרתי את זה בתחילת דברי בתגובה הראשונה.

      אנא הכנס לאתר מרכז פסג"ה בת ים ותראה מה חוללתי שם בארבע שנים בכלי ה WEB 1  כדי שתבין שאני בעד שימושים טכנולוגיים בהוראה.וכן כל מי שעובד איתי בצוות הוכנס לתהליכים הללו אפילו שהיה בטוח שהוא לא מסוגל. היום הצוות שלי לא יכול אחרת.

      אני מאלה שמוכנים לקפוץ למיים בכף, הרי אני כאן בקהילה כדוגמה. ובעוד כמה אחרות.

      וברזומה המקצועי שלי כמה וכמה פרוייקטים בתחום המתוקש, עבודת תיזה בתחום ניהול ידע שפורסמה ע"י עמי סלנט ידידי באתר מס"ע של מכון מופ"ת. אולי לא ברמת על כמוך אבל אינני מתבישת בהבנות שלי או ביישומי המחשב, ניהול הידע והתיקשוב שלי.

      אני במערכת ואי לכך מין הסתם לא אלך איתך לקצה לאורך כל הדרך ולא אפסול כל מבחן או עבודה או שינון.באותה מידה שלא עצדיק אותה באופן אוטומטי.

      אני לא רואה את בני יושב יותר מידי על שעורי בית, גם שלושת ילדי הקודמים לא קבלו הרצאות בנושא. חשבתי שהאחריות ללמידה היא שלהם לא שלי. ואם הם חושבים שנותנים להם יותר מידי שעורים "הקדוש ברוך הוא" וההורים שלהם העניקו להם את הכלים לעמוד מול המורה ולהביע את דעתם, הם לא צרכים אותי בשביל זה.

      בקשר למבחנים אני מסכימה איתך שישנם דרכים מגוונות ורבות אחרות לבדוק ידע הבנה ישום ושאר המרכיבים בטקסונומיה של בלום. הערכה חלופית היא אחת מהם. וכאן נכנסים גם הכלים שאתה מדבר עליהם. אגב יש מורים במערכת שכבר מזמן שם אבל נכון הם מעטים וחבל. אבל במיתקפה חזיתית לא תביא אותם לשם. לא אתה ולא אף אחד אחר.

      יש לי הרבה רעיונות איך אבל לצערי המערכת עדיין לא בשלה ליישם אותם. ולא אפרט כאן את הנושא מעבר לכך.

      אבל גם גבינה צריך להזיז בחוכמה כדי שירצו לרוץ אחריה.

      אני מזיזה את שלי לבד כל הזמן אבל לא כולם שם. חבל אבל זו המציאות.

      ותודה לעמיתי לדיון על מילות העידוד החומת זה היה בהחלט חיבוק עידוד וירטואלי נחמד.

       

       

        12/11/07 23:46:

       

      נו חשבתי שאני מספיק ברורה בעמדותי.

      אשר ידידי אני בעד פשרות ואיזונים. אמרתי את זה בתחילת דברי בתגובה הראשונה.

      אנא הכנס לאתר מרכז פסג"ה בת ים ותראה מה חוללתי שם בארבע שנים בכלי ה WEB 1  כדי שתבין שאני בעד שימושים טכנולוגיים בהוראה.וכן כל מי שעובד איתי בצוות הוכנס לתהליכים הללו אפילו שהיה בטוח שהוא לא מסוגל. היום הצוות שלי לא יכול אחרת.

      אני מאלה שמוכנים לקפוץ למיים בכף, הרי אני כאן בקהילה כדוגמה. ובעוד כמה אחרות.

      וברזומה המקצועי שלי כמה וכמה פרוייקטים בתחום המתוקש, עבודת תיזה בתחום ניהול ידע שפורסמה ע"י עמי סלנט ידידי באתר מס"ע של מכון מופ"ת. אולי לא ברמת על כמוך אבל אינני מתבישת בהבנות שלי או ביישומי המחשב, ניהול הידע והתיקשוב שלי.

      אני במערכת ואי לכך מין הסתם לא אלך איתך לקצה לאורך כל הדרך ולא אפסול כל מבחן או עבודה או שינון.באותה מידה שלא עצדיק אותה באופן אוטומטי.

      אני לא רואה את בני יושב יותר מידי על שעורי בית, גם שלושת ילדי הקודמים לא קבלו הרצאות בנושא. חשבתי שהאחריות ללמידה היא שלהם לא שלי. ואם הם חושבים שנותנים להם יותר מידי שעורים "הקדוש ברוך הוא" וההורים שלהם העניקו להם את הכלים לעמוד מול המורה ולהביע את דעתם, הם לא צרכים אותי בשביל זה.

      בקשר למבחנים אני מסכימה איתך שישנם דרכים מגוונות ורבות אחרות לבדוק ידע הבנה ישום ושאר המרכיבים בטקסונומיה של בלום. הערכה חלופית היא אחת מהם. וכאן נכנסים גם הכלים שאתה מדבר עליהם. אגב יש מורים במערכת שכבר מזמן שם אבל נכון הם מעטים וחבל. אבל במיתקפה חזיתית לא תביא אותם לשם. לא אתה ולא אף אחד אחר.

      יש לי הרבה רעיונות איך אבל לצערי המערכת עדיין לא בשלה ליישם אותם. ולא אפרט כאן את הנושא מעבר לכך.

      אבל גם גבינה צריך להזיז בחוכמה כדי שירצו לרוץ אחריה.

      אני מזיזה את שלי לבד כל הזמן אבל לא כולם שם. חבל אבל זו המציאות.

      ותודה לעמיתי לדיון על מילות העידוד החומת זה היה בהחלט חיבוק עידוד וירטואלי נחמד.

       

        12/11/07 23:40:
      מרתק ומעורר מחשבה, נהניתי לקרוא את השקפתך הבנושא.
        12/11/07 12:28:

      ליאיר גלזנר ולרינה מבת ים

      המטרה המרכזית שלי במאמר היא לומר:

       

      בואו נחבק את ילדינו ותלמידינו

      ונפסיק לעזאזל לבחון אותם במבחני מיצב, בגרות, פסיכומטרי, ונפסיק לטמטם אותם עם שיטת סינגפור, ונפסיק לתייג אותם כלקויי למידה  והיפראקטיביים ונפסיק לכלוא אותם 45 דקות בכל מיני נושאים שלא מעניינים אותם כמו היסטוריה ומתמטיקה, ונפסיק להפציץ אותם עם שיעורי ביית. איך כל כל הבחינות והבדיקות מחזקות את העולם הרגשי של התלמיד????

       

      כשתגידו בפשטות את עמדתכם בעניין זה, אז אומר לכם למה ווב 2.0 יכול להגשים את מטרתי הנ"ל.

        12/11/07 09:06:

      לרינה מבת ים. ברכות על תגובתך האנושית.

       

      שיעור הסטוריה קצר לגבי האשמתי , ומורים אחרים, בלודיזם:

       

      אנא, קרא שוב בעיון את  ספרו של אי. פי. ת'ומפסון על ההיסטוריה האנגלית, "יצירתו של מעמד הפועלים האנגלי", בו הציג את דעתו על ההיסטוריה הלודיטית.

       

      הלודיטים בדרך כלל אופיינו, וכן השם שלהם נעשה שם נרדף, לאנשים שמתנגדים לכל שינוי – בעיקר לשינוי טכנולוגי כמו זה שהתרחש באותו זמן בתעשיית האריגה באנגליה. הם בדרך כלל מוצגים כאלימים, בריונים, ולא מאורגנים.

       

      ת'ומפסון מציג טענות רבות כנגד ראייה זו של הלודיטים. הוא מנסה להראות כי הלודיטים לא התנגדו לטכנולוגיה החדשה, אלא כי הם התנגדו לשינוי של המחירים שנקבעו באופן מסורתי, ולפיכך ההנהגה של מה שהיום נקרא השוק החופשי.

       לפני תקופת הלודיטים, בעל מלאכה היה מבצע את עבודתו עבור מחיר נתון. הרעיון של חישוב המחיר על פי העבודה, החומרים והרווח היה זר להם, וכן לרוב האנשים מתקופה זו.

      ת'ומפסון מציג כמה דוגמאות המראות כי הדבר שהלודיטים התנגדו לו הייתה השיטה הכלכלית החדשה, ולא שינוי באשר הוא. 

       

      ת'ומפסון מצטט תיאורים היסטוריים של ההתקפות הלודיות על בתי מלאכה , כאשר לפיו אלה שכיבדו את הכלכלה ההוגנת, ולא ניסו להוריד מחירים- לא נהרסו.

      לסיכום, אתה ממשיך את התעמולה לפיה היו קבוצה, שניסתה לכפות מונופול ייצור עבור רווחתם  על ידי חבלה.

       

       

      המורים אינם אנטירפורמיסטים, הרואים בטכנולוגיה מפלצת. אני טוען שמהפיכת המחשוב היא רק עוד מרכיב לשיפור ולא חזות הכל, וכי לפני אמצעי למידה זה, יש אמצעים הכרחיים קודמים לה בסדר העדיפויות. למשל יצירת תשתית מרחבית המאפשרת יחס אישי לילדיך.

       

      לגבי  ירידת השכר ל- 1000 ש"ח, ומסירת החינוך לתאילנדים , לא אגיב, כי היא כל כך מופרכת שאני מעדיף לראות בה כעידנא דריתחא.

       

      בברכה

       

      יאיר

        12/11/07 02:08:

       

      קראתי וקראתי

      חצי לא הבנתי, לרבע לא התחברתי

      וכשסימתי שאלתי את עצמי

       

      "האם חיבקתם את ילדכם היום?"

       

      כל כך הרבה מילים, כל כך הרבה בוטות, כל כך הרבה חוסר הסכמה.

       

      המורים צריכים "לרצות" את כולכם ואתם כאן על הרשת בערך 10 מתדיינים. תארו לכם עם מה מערכת החינוך צריכה עוד להתמודד, אנחנו מדברים כאן רק על נושא אחד.

       

      אני מסכימה שיש דרך ארוכה כדי לשפר. אני מסכימה שיש מקום מרכזי לשיפור בתחום השימוש בכלים הווירטואליים כמעט לכל התחומים, הקוגניטיביים למיניהם ובעיקרם. כן גם קצת לחברתיים וקצת לריגשיים, אבל קצת.

       

      אשר בתשובתך לא שכנעת אותי בנושא המענה החברתי והריגשי. צר לי אין הטכנולוגיה מחליפה חברות ומגע יד, מילה חמה הנאמרת בטון הנכון לעידוד הלמידה ופיתוח הסקרנות. אשר אני מזמינה אותך לבת ים לשבת במעגל של שחרית עם ילדי היסודי או החטיבה ולהבין כמה אתה מנותק מהמציאות. בכיתות של 18 ילדים כל קבוצה פותחת את הבוקר שלה עם המחנך לשיחה של מה נשמע. אין לזה שום תחליף. שום תחליף. (במדינת ישראל יש ילדים שחיים עם מצוקות ששום מחשב לא ישפר, עם רצונות שונים מהמקום שאתה רוצה עבורם, הם רוצים לרקוד, לשחק בתיאטרון, לרקוד ריקודי בטן כן כן (לא תת תרבותי) לגלוש על גלים ועוד, שם הם רוצים לממש את עצמם.

       

      אגב לי אין שום התנגדות בתור אקדמאית שבני יהיה ספר,טבח, ספורטאי או כל מקצוע אחר שיכבד אותו ויעשה אותו מאושר. כן כן מאושר. ולא זו לא דמגוגיה. יש לי ילדים אחרי צבא וכרגע אף אחד לא אקדמאי ואני גם לא לוחצת, הם יודעים שיש להם את הזכות לבחור את דרכם. ומקוממת אותי האמירה שלך שהם יהיו אזרחים סוג ב' (אתה יכל להתפרש כנוד נפוח וכרברבן בלתי נלאה).

      .

      לך הדברים אולי נהירים, אבל אני מרשה לעצמי להעמיד כמה סמני שאלה. ואינני בורחת מאחריות או ממעשה. לא כאם ולא כמפתחת סגלי הוראה.

       

      כאדם משכיל (אולי לא בגובה המילים שנשפכו כאן) ילדה שנחשבה עצלנית, דיסלקטית וסיימה את  האו"פ (אוניברסיטה פתוחה) בסיכומו של דבר בהצטיינות לפני 15 שנים שעוד היתה בתחילת דרכה בארץ, תוך כדי עבודה קשה במשרה מלאה, הורות לשלושה ילדים קטנים ורביעי בדרך. וכבוגרת תואר שני בחינוך וטכנולוגיות מידע ומאלו שמכירים בערך החינוך הוירטואלי והטכנולוגי בארץ, אני חייבת לאמר שגם לי יש הרבה ביקורת על מה שנעשה היום גם כעובדת המערכת. אבל יש לי גם הרבה הערכה למערכת הזו אותה אתה משמיץ עד דק.

       

      יש לי הערכה להזדמנות שניתנה לי לקבל כלים, להחשף למידע, להכיר תחומים חדשים, לחלוק דעות, להראות מה יכולתי המילולית, הקוגניטיבית החברתית הריגשית בדרך הישנה והמוכרת. כן מורה וכיתה. יש כאלו פחות טכנולוגיים שהדרך הזו פותחת להם עולם ומלואו. אבל נראה לי שאותם אתה פשוט מסרב לראות.

       

      יש לי כבוד לתנועת הנוער, לחינוך הבלתיפורמלי שלימד אותי שותפות מהי, אחריות, מנהיגות, מיומנויות יום יומיות אחרות שאותם אני מיישמת כאדם, כהורה וחברה כבת זוג.....

       

      יש לי כבוד להורי הלא ממוחשבים ולא וירטואליים שלימדוני אהבה, תמיכה, כבוד לאדם ואמונה בטוב . שהלכו איתי בשבילי הארץ היפה הזו ודרכם למדתי מהו טבע ולהנות מיופיו.

       

      ועוד ועוד שלא הזכרתי רק בשביל לאזן קצת את התמונה ולהראות לך שהטכנולוגיה אינה מהות הכול.

       

      ועם כל זאת שלחתי עוד כמה אנשי חינוך מידידי הטובים והבלתי מתוקשבים לבלוג שלך שגם להם יהיה מעניין.

       

      בהערכה על האומץ לצעוק ובהירהור האם לא הגזמת קצת.

       

       

        11/11/07 17:36:

      לחיץ ען פלץ,

       

       אני מציע לך ניתוח אלטרנטיבי להיסוטריה שמבוסס על ידע. מאז תחילת הציוויליזציה, ישנה תנועת התפשטות של ידע. תחילה הידע היה אצור בכנסייה, ומרתין לותר הביא הפיץ אותו. לאחר מכן, הידע התפשט אל עבר המוסד האוניברסיטאי שהיו למעשה בקשר מתמיד עם האצולה. כיום, הידע ממשיך להתפשט הלאה לבית של כל אחד מאיתנו וכך נוצר מה שאנו עושים ברגע זה. כעת, דומני כי תסכים איתי שכשבני האדם הקימו את הציוויליזציה, הם היו צריכים לשנות מהיסוד את השקפת עולמם. פתאום דברים מופשטים ונפרדים נראו מחוברים ומורכבים - כך נוצרו גופי הידע. כיום, כאשר הידע התפשט עד כדי כך והכמות שלו היא למעשה אינסופית, אולי צריך לחשוב על שיטה חדשה לראיית המציאות, הפעם כשהידע הוא בשר מבשרה של המציאות עד שלמעשה איננו קיים (seamless) ומה שמחליף אותו זה מנוע החיפוש. לכן, הכישורים שנדרשים במציאות בו הידע הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אלו כישורי חיפוש בניית והגדרת מנועי חיפוש. הרי אתה חסיד של שינון, חזרה ועוד ועוד, אבל מה עושים כאשר חומר השינון הוא אינסופי? איך מבררים את העיקר מהטפל? נראה לי שאם משננים לא נוהגים - בשביל זה יש חברים.אני חושב שאני מבין מאיזה עיקרון מארגן מדיעה ראיית העולם שלך - שליטה. העניין הוא, שכאשר החיים הופכים יותר ויותר מורכבים (כמו שהם כיום) אזי המקריות גוברת גם כן, וככל שיש יותר מורכבות ולפיכך יותר מקריות, כך יש פחות שליטה. יתכן והדבר שיש לעשותו זה לוותר על השליטה, אולם, תמיד יהיו ריאקציונרים ותיקים שיפחדו לוותר.

       

      אוי הנוער!!! הנוער!!!

      אומרים הזקנים: אוי ההיפים האלה!!! לאחר מכן ההיפים מזדקנים ואומרים: אוי הפאנקיסטים האלה!!! וכך הלאה וכך הלאה ואף אחד לא רואה את עצמו. כנראה שגורל כולנו להפוך לבורגנים משועממים.

       

       

      ליאיר גלזנר,

       

       כתבת (בצדק) על מרקס ועל כך שהוא בעצם הפך את הגל על ראשו באמרה "ההוויה קובעת את התודעה". אכן כך. אולם, גם פוקו הפך את מרקס על ראשו כשאמר "המרקסיזם הוא כמו דג במים - הוא לא נושם בשום מקום אחר". מה שפוקו הראה זה שעצם המודרניות שינתה את האופן שבו אנו רואים את העולם מלמטה למעלה ולא להפך. דווקא ההמון הוא זה שקובע, אך ההמון ממשטר ומנרמל את עצמ ובית הספר אחראי מרכזי בעניין זה. מבניאדם שמפעילים פס ייצור לפס ייצור שמפעיל בני אדם.

       

      כתבת שהיום התלמידים שלך הם יותר עילגים, מנווונים, וכו' כו'. אני אומר לך את זה - אם ככל שעובר הזמן יותר יותר אנשים מתגרשים אולי הבעיה במוסד הנישואין?

       סליחה... חס וחלילה... זהו מוסד קדוש! ששששש! לא אמרתי שום דבר.

       

        11/11/07 15:29:

       

      צטט: dr. second life 2007-11-11 13:06:46

       בו הסבר למה ההורים בישראל לא איכפת להם כלל שייש שביתה. כי הם יודעים שמבחני הבגרות נועדו לתת פרנסה למורים שאין להם מקצוע חלופי. וזה מעין סעד סוציאלי כדי שמורה ישראל לא יהיו מובטלים אבל רוב מקצועות הבגרות הם חסרי כל ערך ריגשי וכלכלי לעתיד ילדי.

      נדמה לי שלהורים לא אכפת שיש שביתה כי הם לא צריכים להשאר בבית עם הילדים. החברה כבר גדולים ויכולים להסתדר לבד. אם השביתה היתה בבתי הספר היסודיים היתה קמה צעקה הורית גדולה מאד והיא מזמן היתה מסתיימת

        11/11/07 14:31:

      הי יאיר גלזנר

      נהניתי מכל מילה בדיון אתך

      ולמדתי ממך המון

      תודה, אשר

        11/11/07 14:16:

      אשר , שלום.

       

      1. אנא, תן לי קרדיט, את אפלטון וקרטילוס אני מכיר...נו, וכשנוח לך ,,,,אתה לוקח דוגמא מגדול הטוטאליטרים של האמת המוחלטת והמלך הפילוסוף, מזה שיורד למערה לחלץ את ילדיך מעולם הצללים? אם מורה כאפלטון היה נכנס לכיתה כדי ללמד את ילדיך באמצעות דיאלוג(ממש לאכוחני...), היית מכנס את כל האנרגיות של וועד ההורים כדי לגרשו מבית הספר....כנ"ל את כל מי שאתה אוהב כל כך לצטט. לכולם הייתה אג'נדה, ללא סבלנות לשמוע "הבלים" יצירתיים של ילדיך.

       

      2. לגבי העולם כספר והטבע כמורה, אנא קרא שוב את "אמיל" של רוסו, שמפרא אציל הפך לחיה מטומטמת.....אתה מציג אותי כריאקציונרי? הרי אתה גדול הליברלים. אתה חוזר על מה שאמר דיואי על החינוך, מיל, רוסו ורבים אחרים שההנחה היא שהילד יתפתח לקראת קדמה בתנאי של אי התערבות הורית או מורית, פרט להגנה על בטחונו....

       

       דרך אגב, אני לא מזלזל בהשכלתך וחשיבתך. אני רק מבקר אותה...

        11/11/07 13:58:

      תגובה לאשר, בהתאמה:

       

      . כשל נטורליסטי. לא במקרה שאתה מצטט אנגלים ולא צרפתים או גרמנים. הכשל הנטורליסטי הוא כשל אנליטי בריטי של פוזיטיביסטים ואתיק-צנטריים.

       

      1. ווב 2.0 לא הייתה קיימת ללא אנליטיקאים כראסל, טיורינג וכו'.

       

      2. מדוגמת האוטובוסים עולה שאתה מדבר על יעילות כקריטריון,(מיל למשל)- קריטריון ליברלי מובהק מבית היוצר המודרניסטי לו אתה בז ושאותו אתה מתעב. ברוח דבריך, לא מקרי שבחרת באמצעי תחבורה, הפעם פיזיים ולא דיגיטליים. 

      א. אנא, הגדר בבקשה קריטריונים מוסכמים לחינוך יעיל , שהם לא מהירות אטובוס או X מגה לדקה?

      ב. כיצד אתה מוכיח ששיעור עם מורה, נניח ברמה כמוך, כדי לבטל התנגדות, ללא כל אמצעי מחשוב, אך עם טקסט באזרחות שבקריאה עמם אתה ממחיש כיצד נועד לנרמל , או לשמר את תפקידו של המורה לאזרחות (ומקצוע האזרחות בחלקים רבים), כסוכן שימור- יעיל פחות ממשחק מחשב או ויקי...לחיזוק היצירתיות והביקורת? 

       

       3.. כשאתה מדבר על המודרניזם המתפקד כשליטת הדיס-קורס, אנא הבחן בבקשה בין מערכת החינוך לבין מוריה. נ.ב: אולי אתה לא סוגד לעולם הדיגיטאלי, לאינטרנט, ולפוסט-מודרניסטים אך מהמקורות אותם אתה מצטט ומשירת ההלל לווב 2.0 אתה ומגיביך התומכים נשמעים כמו כת וחסידים שוטים שהצאמת המערכות לטכנולוגיות מתקדמות תפתורנה את כל בעיות האנושות אני משתמש באינטרנט ובפוסטמודרניזם כדי לקעקע את שליטת הדיסק-קורס של המודרניות שכיום מדכא כל אלטרנטיבה. לגבי הצהרתך לפיה: "היית מוכן לוותר גם על האינטרנט וגם על המודרניזם, כדי לחזור לפרה סוקרטים כמו הרקלייטוס ופרמנידס- אני חותם. 

    • 4. א. אני מורה ששונא מבחנים, וכסטודנט, עוד יותר. ובכלל אני לא עשיתי תיכון. אני גם מאוד שונא סמכות וציות, והייתי מאוד רוצה שיעורים שיתנהלו בעבודה קבוצתית מלמדת ומשותפת, אך לצערי בכיתה שבין 35 - 40 תלמידים, ובניגוד לכיתת סטודנטים ממנה אתה מסיק על נוער בגיל ההתבגרות, או משיעורים לדוגמא שניהלת בבתי ספר אלטיסטיים, צריך להפעיל סמכות מורית. אנא , בוא הפעל תכנית לימודים שנתית ביתר ה- 90% של מערכת החינוך, ללא סמכות מורית. גם אני לומד מתלמידיי, אך מה לעשות כשאני מלמד דמוקרטיה ומישהו שואל אותי מה זה רפובליקה, אני חייב לענות לו און ליין, ולא לחקור איתו ביחד... כי הגדלת מס' השעות וצמצום מס' התלמידים בכיתה, הזניחים לשיטתך עומת מולך הווב, מאלצים אותי לרפרף כפרפר על שאלות והזדמנויות לפתח דיון ביקורתי והכוונה למקורות. למה אינטרנט אמור להחליף ספרים? אני באמת לא מבין. האם קריאה עם תלמידים את עליסה בארץ הפלאות או הנסיך הקטן יוצרת פחות אפשרות לדמיון, יצירתיות וביקורתיות? אנא, דווח לי על הצלחת בתי הספר הדמוקרטיים. יש י חבר המנהל אחד כזה. הוא מספר לי שסוף סוף בכיתה ד' ההורים הנורא דיגיטאלים, ודמוקרטיים חרדים שהילד אינו יודע קרוא וכתוב באופן תקין, ושהוא בוחר כל הזמן במרכזי לימוד של בישול וטבע...הנה הניסיון הלא סמכותני שלך...נו באמת... כולנו יודעים שרבים התלמידים שאינם צריכים מורה כדי לדעת, להשכיל, לבקר וליצור, וכי יש מורים שבאמת תלמידיהם מצליחים למרות המורים ולא בגללם, אך שוב, מדובר במיעוט של תלמידים ומיעוט של מורים. היום ה- ווב 2.0 של המורים, מתוקשב, רלוונטי, ביקורתי, רגיש , חם, אך אין לו את המשאבים הבסיסיים לממשם.
    • לגבי עקיצתך :"אתה מערבב בין שולחנות לרהיטים", כשל קטגוריות לוגי בסיסי הרבה יותר מהטעות הקרויה "כשל נטורליסטי"- מפרדיגמאטי הפכת להיות קטגוריאלי? הרי מאהבת הפילוסופיה הקונטיננטאלית שלך הייתי מצפה ממך לזכור שקביעה מהי קטגוריה כללית וספציפית היא תלויה בשאלה מיהו הקובע את גבולות הקטיגוריות ומספרן ומהו האינטרס אותו הוא מנסה להגשים באמצעות גבולות אלה....: (עיין ערך תורת האידיאות של אפלטון, והקטיגוריות של אריסטו, וקאנט).  
    •  

    • 5. אין לך שום הוכחה שדור ילדי התיכוניים והיסודיים הוא מנוון ופסיבי?? בוא תעשה מבחן הבנת הנקרא בשכבת י"ב של אותו תיכון בו אני מלמד, שילדיו  נהנים כבר עכשיו מפירות הווב 2.0 ,ואינם מתובנתים, ושיסבירו לך מה כתוב בהכרזת העצמאות למשל, רק ברמת הפשט....היות שאני מלמד 4 כיתות י"ב באותו תיכון יוקרתי, הרי שממדגם של כ- 150 תלמידים אני יכול להסיק משהו,(כמובן בוודאות אינדוקטיבית). יותר מכך, תכפיל 17 שנים כפול 185 תלמידים,( כי תמיד אני מחנך עוד כיתה- סה"כ 5 כיתות) , ותמצא שסטטיסטית יש לי במה להיאחז, בניגוד אליך??ילדיך הם דוגמא? לבית שחינך אותם לחשיבה, להשכלה ויצירתיות?וכן,  התלמידים מנוונים יותר מהמורים בבתי הספר ומהמרצים באוניברסיטאות!!!אלה ואלה חייבים להפעיל את יכולת המחשבה והניתוח כדי להתפרנס.  
    • 6. זה שאתה מדגים מילדי תלפיות וטייסים, זה לא אומר לי כלום. התקבלות לטייס או לתלפיות היא הוכחה לחשיבה רובוטית ולא לחשיבה יצירתית שמתאימה למאה ה21: נו באמת..... 
    • 7. פוסטמודרניזם אינו רלטיביזם? אולי לא אך רלטביזם הוא תנאי מוקדם להטרולוגיה, לאנטי הגמוניה ,קנוניזציה  ובעד פלורליזם של "קולות". בדומה לסופיסטים הם תופסים את האמת כערך רלטיווי ופרפורמטיבי שנגזר מקנה המידה האנושי החלקי. קביעתך כי המודרנים שלא מבינים את הפוסטמודרניים מאשימים אותם ברלטיביזם, אינה נכונה! הם מאשימים אותם בניהליזם,(סופיזים דקדנטי...). הפוסטמודרניים לא טוענים שיש אמת או אין אמת, הם רק דורשים רגישות ביקורתית כלפי כל מי שטוען שיש אמת כלשהי בידו. לא נכון שהמודרנים אומרים בו זמנית: א, יש אמת אחת: שהרי עקרונות הסובלנות והפלורליזים מושתתים על ההנחה שאין אמת אחת..
    • . 8. הפרדיגמה שאני משתמש בה היא בבחינת להשתמש בכלים של היריב. אבל אני לא מאמין בה. אנא, עיין שוב אצל ת. קון. קרא שוב את כל מה שכתבת, ותשאל עצמך אם חשיבתך אינה פרדיגמטית.אני אומר למודרנים: "אם אתם מאמינים בקידמה, אז עליכם להאמין ב2007 לפי הקריטריונים שלכם שאתם הפרימיטיבים של המאה ה21" .
    •  נ.ב: אני לא חסיד של שום איזם או פוסט- איזם.... 

        11/11/07 13:27:

      חץ עץ לץ

      רק לפני 4 ימים ב7.11.2007 התנצלת על שימוש במילים כמו שטויות

      אך כנראה אין לך שליטה על עצמך הפה שלך הרבה יותר גדול מהשכל שלך ואתה חוזר להשתמש במילים גסות. אין לך מה לומר לגופו של עניין אז אתה יורד לרמה של גופו של אדם.

      אתה כמו הצברים גס רוח, לא מנומס, יורק לבאר שאתה שותה מתוכה, כמו כל תרבות הפופוליטיקה שלכם

      פה באוניברסיטה שלי בפריס, או בקהילה של הורי במרוקו, אחד כמוך שלא שולט בפיו ולא מקיים את הבטחותיו היה נחשב כעפרא דארעא כדברי סבי  הפייטן מישאל דרעי זצ"ל: "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון" פרקי אבות.

        11/11/07 13:06:

      גלזנר

       

      אנא קרא את אפלטון " קרטילוס", "פיידרוס", ועוד כ6 מכתביו, בהם הוא עוסק בהשפעות של טכנולוגיות המידע על החשיבה שלו ושל בני תקופתו.

      אפלטון אומר שם מפורשות שללא טכנולוגיות הכתב היוונית בערך במינוס 600-800, העולם היה נשאר בחשיבה מיתולוגית-שירית ולא היתה מתפתחת המתמטיקה הפיתגוראית והאוקלידית.

       

      אנא קרא את מקלוהן ואונג ודרידה, וראה מדוע ללא טכנולגית המידע של הדפוס ב1450 , אירופה היתה נשארת עם המדע המוסלמי-סיני-הודי-קתולי ולא היו מתפתחים החשבון הדיפרנציאלי ולא הפיסיקה המתמטית הניוטונית.

       

      יש לי הצעה בשבילך: הקם בית ספר ללא עפרונות, ללא מחברות, ללא ספרים, ואפילו ללא מגילות קלף. כך תחזיר את תלמידיך לטבע.

       

      הלודיזם שלך ושל רוב מורי התיכון תביא אותכם למשכורת של 1000 ש"ח לחודש, שכר בייבי סיטר של ילדי, או שבסוף יביאו לכם מחליפות מתיאלנד ומגאנה. זה מה שקרה לשמרנים בכל מקצוע, עגלוני הסוסים באנגליה גם טענו בתחילת המאה ה20 שאנשים תמיד נסעו מלונדון לאדינבורו ב20 יום וכדאי להישאר כאלה. המורים מתעקשים להתחפר בעגלונות, אבל הילדים כבר נוהגים החלליות. בו הסבר למה ההורים בישראל לא איכפת להם כלל שייש שביתה. כי הם יודעים שמבחני הבגרות נועדו לתת פרנסה למורים שאין להם מקצוע חלופי. וזה מעין סעד סוציאלי כדי שמורה ישראל לא יהיו מובטלים אבל רוב מקצועות הבגרות הם חסרי כל ערך ריגשי וכלכלי לעתיד ילדי.

        11/11/07 12:38:

      עץ נץ.

       

      גדול! התגלגלתי....

       

      גם אני שותף לעמדתך, כמובן מבלי למחוק את האינטליגנציה וההשכלה של הכותב ומגיביו. מה שניסיתי לומר בטענת הביקורת השנייה שלי ולא היה לי כוח לפרט, הוא שדר' סקונד לייף, כמו הגל בזמנו, למרות שהבין כי האמפירי, והסובייקט האמפירי הם נקודת המוצא האמיתית, שהכרתם היא התכלית היחידה של המחשבה, אך כמו הגל, עושה רושם שביכולתו להגיע לתוצאה זו באמצעות המחשבה לבדה המהרהרת בנפרד מהקיום, באמצעות יכולותיה של המחשבה ותנועתה לבדן. מרקס, בניגוד לו, טען כי האידיאה הכללית, המתודה, אינה פוטרת מהצורך לחקור כל מושא ומושא בפני עצמו. היא מספקת רק הדרכה, מסגרת כללית, רגולציה,(הכוונה), לתבונה ביחס להכרה של כל ממשות. לגבי כל ממשות יש לתפוס אותה ואת סתירותיה העצמיות, תנועתה והתהוותה העצמיות, ועל צורתה הלוגית של המתודה להיות בקשר, לאו דווקא בכפיפות, לתוכן, למושא, לחומר הנחקר.

       

      הכותב, מנתח את מערכת החינוך בהתעלם מהקשר בין התיאוריה למציאות, והתעלם מעובדת היסוד כי מה שמניע את התפתחותה של כל מערכת הנו סתירותיה הפנימיות. כגון העובדה שמהפיכת החינוך שלו נוגעת לאחוזון עליון בלבד של תלמידים. בוא אינוט מציג אסמכתאות להנחת היסוד הסמויה שלו, למשל, האם במדינות המכהנות במקומות הראשונים,  יש מחשב נייד לכל תלמיד? ואם כן, האם זה הגורם הבלעדי להישיגיהן? עד היום, אף אחד לא מצליח לשחזר את הישיגיהם של דמוקריטוס,(תורת האטומים שלו), אפלטון, אריסטו, ובכלל, של כל תולדות המחשבה והאמנות האנושית, גם עם מיטב המחשוב והתוכנות. 

        11/11/07 00:01:

      ל- יעל:

       

      95% אחוז ממה שכתבת לא הבנתי ובעיקר את הקשר וההקשר בין המשפטים, אולם, ה-5% שכן הבנתי (נדמה לי) אני חושב שאת צריכה להיות מוזהרת - הפוסט-מודרניזם טוען שאין אלוהים - הוא מייצג את החילוניות בהתגלמותה. אין דבר כזה פוסט-מודרניזם.

       

      ל- אשר:

       

      לא הבנתי את בעיף 4 (משהו על פלזמות).

       

       

      אני חושב שפוסט-מודרניסטים צריכים להתחיל ללכת עם שלט שכתוב עליו באותיות זוהרות:

       

      ל א    ש ו ל ל י ם    א ת    ה מ ד ע

       

      ובנוסף:

       

      מ ע ו ל ם    ל א    נ ט ע ן    ש א י ן    א מ ת 

       

       

       אפילו ז'אן בודריאר אמר שלא כל שטות זה פוסט-מודרניזם. 

        10/11/07 23:43:
      ליעל MMMM אני ממליץ לך בחום לקרוא ישירות את ז'ק דרידה (לשעבר יעקב דרעי, ש"צירפת" כמו "עיברת" את שמו כדי להיות מקובל על הצרפתים) ולא איזה סובוטניק שאף אחד לא שמע. שימי לב, לא כתבתי מילה אחת נגד הרב עובדיה או נגד הבאבא ברוך, כי הם פרה-סוקרטים
        10/11/07 23:34:
       

      ליאיר גלזנר

      • 1. כשל נטורליסטי. לא במקרה שאתה מצטט אנגלים ולא צרפתים או גרמנים. הכשל הנטורליסטי הוא כשל אנליטי בריטי של פוזיטיביסטים ואתיק-צנטריים. אם אני רואה שני אוטובוסים שיצאו ב14.00 מת"א בדרך לחיפה והראשון מגיע לנתניה 10 דקות לפני השני, אז אני אמליץ לאלה שבתחנת נתניה לעלות על האוטובוס הראשון כי אם הוא עשה חלק מהדרך יותר מהר, סביר שגם את החלק השני הוא יעשה יותר מהר. מה הנמשל? אם אני רואה שאוריינות של ווב 2.0 מביאה לחשיבה ביקורתית יותר וליצירתיות גדולה יותר, מאשר אוריינות של ספר וטלוויזייה, אני אמליץ לילדי "לעלות על האוטובוס של ווב 2.0"
      • 2. סגידתי כביכול לעולם הדיגיטאלי. אני לא סוגד לאינטרנט. אני משתמש באינטרנט ובפוסטמודרניזם כדי לקעקע את שליטת הדיסק-קורס של המודרניות שכיום מדכא כל אלטרנטיבה. אני מעריץ את הפרה-סוקרטים ואת היהדות של הרמב"ם וחכמי קירואן וג'רבה, כי הם תחליף למודרניזם, גם אם הפרה-סוקרטים והרמב"ם לא שמעו מעולם על האינטרנט. הייתי מוכן לוותר גם על האינטרנט וגם על המודרניזם, כדי לחזור לפרה סוקרטים כמו הרקלייטוס ופרמנידס!!!
      • 3. האינטרנט אינו תחליף ללמידה ולחינוך, אלא תחליף לספר ולסמכות המורה. מורה יכול ללמד מספר, או מהאינטרנט. מורה יכול להיות סמכותי ולהשתמש במבחנים כטרור נגד תלמידיו, או הוא יכול לחקור יחד אתם. (אתה מערבב בין שולחנות לרהיטים, כשל קטגוריות לוגי בסיסי הרבה יותר מהטעות הקרויה "כשל נטורליסטי")
      • 4. צה"ל של גבי אשכנזי הוא קטסטרופה גדולה יותר מהקטסטרופה של מערכת החינוך. צה"ל נסוג לשיטות לחימה עותמניות מהמאה ה19. מסכי הפלזמה הם הפתרון לצה"ל ששליש מהחיילים לא רוצים להתגייס אליו כי הם יודעים שאלה שנבחרים לגלי צהל, לטייס ולתלפיות, זה משחק מכור של מקורבים.
      • 5. אין לך שום הוכחה שדור ילדי התיכוניים והיסודיים הוא מנוון ופסיבי. במה הם יותר מנוונים מהמורים בבתי הספר ומהמרצים באוניברסיטאות? נסיוני כהורה וכמרצה מראה לי שילדי והסטודנטים שלי עולים עלי עשרות מונים מבחינה קוגניטיבית, רגשית וערכית.
      • 6. זה שאתה מדגים מילדי תלפיות וטייסים, זה לא אומר לי כלום. התקבלות לטייס או לתלפיות היא הוכחה לחשיבה רובוטית ולא לחשיבה יצירתית שמתאימה למאה ה21.
      • 7. פוסטמודרניזם אינו רלטיביזם. אף פוסטמודרניסט לא אמר שהוא רלטיביסט. המודרנים שלא מבינים את הפוסטמודרניים מאשימים אותם ברלטיביזם, כמו שהדתיים מאשימים את החילוניים בחוסר ערכים. הפוסטמודרניים טוענים שייש אמת, הם רק לא מבינים למה תמיד המודרנים אומרים בו זמנית: א, יש אמת אחת. ב, היא תמיד של המודרנים, של הנאורים, של המדענים, של "יפי הבלורית והתואר".
      • 8. הפרדיגמה שאני משתמש בה היא בבחינת להשתמש בכלים של היריב. אבל אני לא מאמין בה. אני אומר למודרנים: "אם אתם מאמינים בקידמה, אז עליכם להאמין ב2007 לפי הקריטריונים שלכם שאתם הפרימיטיבים של המאה ה21" ואכן רופאים ומדענים שאני מציע להם זאת נורא נעלבים. כי הם חושבים שאני מקלל אותם. אבל היות ואני לא מאמין בקידמה ובפרימיטיביות וב"מחלות נפש", אז אני לא פוגע במי שאני מכנה אותו פרימיטיבי.
        10/11/07 23:32:

       שלום לאשר.

       

        

      העולם המודרני שלך הכניס את המושג האסוני "רמה" (פיאז'ה, דרווין, פרויד, ושאר בב"אים ואדמו"רים של החינוך המודרני). את משתמשת במושג רמה. אצלי אין "רמות". אצלי יש רק "נמוכות" כי אלוהים נתן את התורה על הר סיני שהוא ההר הכי נמוך. גם בחינוך המפאיניקי (של "אוהבי השוויון" השמאל כאילו) וגם בחינוך המפדלניקי והאגודאי בישיבות מחברון ועד מרכז הרב ועד נחלים ונתיב מאיר (של "אוהבי עם ישראל" הימין כאילו) מאוד לא אהבו לשתף ילדים משדרות ומקריית שמונה והקציבו להם מכסות לפי "רמה" אישית במקרה הטוב, ובדרך כלל לפי "הרמה התרבותית של הוריהם טעוני הטיפוח".

       

      ב. ילדים יכולים להכניס חומרים לוויקיפדיה כי העולם אינו שחור לבן "הלנו אתה אם לצרנו", "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה". הילד לא עובר בבת אחת ממצב של יודע למצב של לא יודע, אם ילד בן 5 למד משהו מהגננת שלו או מהוריו, אז הוא כבר יכול להכניס ערכים לויקיפדיה. והגננת יכולה ללמוד מהויקיפדיה מה שהילד כתב. זהו מעגל הדיאלוג, המנוגד למונולוג. אני לא אמרתי בשום מקום שהילד לא צריך מורים והורים.

       

       

      עד כאן הציטוט.

       

      לא תיארתי לעצמי שדיאלוג תמים  על אודות עתיד החינוך יכול להפוך להשמצה.

      אם זה מה שרוצים שיקרה עם החינוך (כלומר, שכל אדם דתי יהפוך למוקצה מחמת... וציטטה מספר משם deconstructive variations  מאת רוז סובוטניק (שאני ממליצה בחום להתגבר שם הטקסט שלא נראה כאילו ילד בן 7 זה עתה הכניס אותו לויקיפדיה) שמבוססת על (במפתיע, נכון?) ז'אק דרידה ישר יכולה להיראות כמו נאומו של הרב עובדיה או חס וחלילה באבא ברוך או מפדל או ישיבת חברון ועוד ועוד... אז כנראה גם ווב 2.0 לא תמיד מסייע, כי הבלבול בו רב כי (ייתכן ו... גם אני אתחיל להאמין) גובה הר סיני באמת יותר נמוך מקו ים המלח.

       

      ובאשר למחקר בנושא "מה הילד יכול ללמד מורים". לי ידועים ארבעה מחקרים מסוג זה בתחום שלי (חינוך מוסיקלי), ואחד מהם נכתב על-ידי.

      זה רק לא אומר שכל ילד ישר מהבטן משתמש בווב 2.0. נראה לי שקודם הוא הולך לזחול.

       

      קריאה מהנה לכולם.

       

        10/11/07 23:00:

       ד"ר גזית ידידי (משתי רשתות)

       

       שתי נקודות חשובות העלת בדבריך (להלן ציטוט):

      "אני סבור שיש צורך לפצח את הבעיה המורכבת ולנתח את מרכיביה לעומק לפני הקפיצה לפתרונות הטכנולוגיים קיימים שהרי הווב 2.0 עשוי להיות "פאסה" בעוד 10 שנים מהיום. במרחבים דיגיטאליים מרוביי ממדים יש צורך בעוגנים ANCORS כדי לנווט ולהתמצא בדרך. אני לא מצליח לזהות את העוגנים האלה בפתרונות שהוצעו עד כה"

       

      הנקודות שאני רואה הן:

      א. איך להתמודד עם מכלול מרכיבי הבעייה ולא רק המרכיב הטכנולוגי, כמו ווב 2.0 שעלול להיות פסה בעוד 10 שנים.

      ב. עוגנים רגשיים-ערכיים-חברתיים-קוגניטיביים למרחבים הדיגיטאליים

       

      א. בשבילי ווב 2.0, הוא בעיקר לא טכנולוגיה. הוא המימוש הטכנולוגי החדשני ביותר של מכלול ציביליזציוני מורכב שנקרא פוסטמודרניזם, שהופיע בשנת 1875 אצל ניטשה (הרצון לעוצמה) וחזר והופיע ב1960 אצל פוקו-מקלוהן-לאקאן-קוהן. ווב 2.0 הוא השלב הנוכחי של הפוסטמודרניזם. כל טכנולוגיה וכל השקפת עולם עוברת 4 שלבים של עקומת הS: א, תינוקיות פילוסופית-מדעית ב, נעריות טכנולוגית. ג, בגרות עסקית. ד, קומודיטי והזדקנות. ווב 2.0 הוא בסך הכל השלב הטכנולוגי של הציביליזציה הפוסטמודרנית, שלב ב'. ווב 2.0 והאינטרנט מתייחסים לפוסטמודרניזם כמו שמהפכת הדפוס והתעשייה מתייחסים למודרניזם. אבל יותר מכך, אני לא כל כך מבדיל בין טכנולוגיה ללא-טכנולוגיה. האם טכנולוגית הדפוס היא רק טכנולוגיה? בלי טכנולוגית הדפוס אין דמוקרטיה, אין אינדיבידואליזם, אין מדע ניוטוני, אין חוקי זכויות יוצרים, אין בנקים, אין בתי ספר. דהיינו המכלול הציביליזציוני המוסדי כולו קשה להפרדה מ"הטכנולוגיה".

       

      ב. א' הנ"ל עוזר לי לזהות את העוגנים הרגשיים-ערכיים-חברתיים של הדברים החשובים מאוד שאתה עוסק בהם כמו הדמיית היסטוריה או הדמיית כלכלה. הנה כמה דוגמאות:

      1. הלמידה שייש בה רכיב חזק של ויזואליות מחזקת את החברתיות שלנו, בניגוד ללמידה שייש בה רכיב חזק של טקסט שמחזקת את האגואיזם-נרקסיזם-אינדיבידואליזם שלנו.

      2. דומיננטיות של תוכן משתמשים, מחזקת את העושר הסמנטי על חשבון דלות סינטקטית, כי אין סטנדרטיזציה של משמעויות של התקשורת הריכוזית-בולשביקית כמו רדיו-אוניברסיטה-עיתון.

        10/11/07 19:28:
      אשר ידידי [הוירטואלי], הדיון שהתפתח בפוסט המרתק שכתבת, משתקף המתח בין עקרונות ודפוסי החינוך הפורמלי לבין החינוך הלא פורמלי. דוגמה לכך היא הלמידה באמצעות משחקים ובמשחקי מחשב. שילובם של אלה ככלי הלה"ה: הדרכה/ הוראה, למידה והערכה במערכת החינוך הפורמלית ואפילו במוסדות פורמליים אינם בנמצא כמעט, נכון להיום. הפנטזיה של למידת הסטוריה והמדעים המדוייקים בעולמות וירטואליים ממומשת וקיימת, בפרוייקטים כדוגמת GLOBAL KIDS בסקנד לייף ועוד. http://holymeatballs.org/ יחד עם זאת, אני סבור שיש צורך לפצח את הבעיה המורכבת ולנתח את מרכיביה לעומק לפני הקפיצה לפתרונות הטכנולוגיים קיימים שהרי הווב 2.0 עשוי להיות "פאסה" בעוד 10 שנים מהיום. במרחבים דיגיטאליים מרוביי ממדים יש צורך בעוגנים ANCORS כדי לנווט ולהתמצא בדרך. אני לא מצליח לזהות את העוגנים האלה בפתרונות שהוצעו עד כה. אינני מזהה חשיבה, פיתוח וביסוס עוגנים תרבותיים/חברתיים/ רגשיים. תפקיד המורה/ מנחה/ הורה הופכים ליותר ויותר מורכבים, יותר ויותר קשים בעידן הדיגיטאלי...מכאן שהאתגר העומד בפנינו הולך וגדל. אני מאמין ששינוי משמעותי יכול לבוא בזכות מנהיגות מתאימה וחזון. החזון שאתה מציע יחד עם סוגי ההתארגנות שמציע צבי לניר http://cafe.themarker.com/view.php?t=205610 הם צעדים נכונים בדרך ההתמודדות עם האתגר. כן ירבו. שבוע טוב, חנן
        10/11/07 17:24:
      ודרך אגב, היום(!) אף חוקר רציני לא יתייחס בזלזול לאסימוב (טענה מפוקפקת) כי רבים מדבריו התגשמו, אבל בעבר האיש נחשב למטורף, הוזה ומוקצה בקרב חבריו המדענים. תמיד ברטרוספקטיבה הדברים נראים הרבה יותר קלים וברורים אבל כולנו חכמים בדיעבד.
        10/11/07 17:21:

      "תה התבאסת בבית הספר... זה בסדר הרבה לא"

       

       אם היתה לי את היכולת הממוחשבת לקרוץ לך באופן שישראלים קורצים יענו אומרים - "על מי אתה עובד" הייתי עושה את זה.

       

        10/11/07 17:20:

      תראה לי מקום אחד שפסלתי משהו. בדיוק כמו אסימוב (פוסט-מודרניסט לכל דבר ועניין) אני לא פוסל כלום ולהפך - אני מוכן לחקור זאת וגם את הדברים "ההזויים ביותר" כפי שציטטת. אתה הוא זה שמתנגד נמרצות לדברים שוברי המוסכמות של דוק' סקונד לייף. אני לא נגד חינוך - כלל וכלל לא אני נגד התייחסות לחומר שנלמד שם כאמת מוחלטת. אני נגד התייחסות לבני האדם כפס ייצור. לא כולם צריכים ללמוד הכל. לכל אחד יש את הדרך שלו וזה דבר שבתי הספר הרגילים לא מבינים.

      אני מציע לך להיכנס לפוסט בבלוג שלי שכותרתו היא: הגות סוציולוגית בלה בלה בלה ולראות למה שאני מתכוון בעיקר בכל הנוגע לניתוח של פוקו את בית הספר.

      הפרדוקס האירוני הוא, שאפילו את תפקיד פס הייצור של המודרניות בית הספר לא מבצע כהלכה כי הוא כל הזמן עוסק בעבר.

       

      יש לי שאלה אליך: לפי דעתך, בעוד מאות שנים כשירצו לחקור את התרבות המערבית של בני המאה ה- 21, יסתכלו לספרי ההיסטוריה או לספרי הקומיקס? אתה מבין, זו בדיוק הבעיה עם ההסתכלות על העבר כל הזמן - בני האדם נמצאים בשינוי מתמיד וכמו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס כיצד בני המאה ה- 18 ראו את עולמם ולא משנה כמה ספרי היסטוריה נקרא כך גם בני העתיד לא יוכלו לתפוס כיצד אנו ראינו את עולמנו. המוח שלהם יהיה שונה מאוד וכך גם ראיית עולמם. לכן, ספר הקומיקס יהיה מיצג הרבה יותר אמין של התקופה שכן הוא משקף ראיית עולם מאוד ברורה אם מפשיטים אותו לגורמים האלמנטרים שמבנים אותו. אותם גורמים שמסתכלים על ספר ההיסטוריה כאמת מוחלטת מסתכלים גם על התנ"ך ככזה. 

        10/11/07 15:55:

      ליאיר גלזנר:

       

      האם לפי דעתך תפקידה של מערכת החינוך זה להכין את הילד לעולם האמיתי? נגיד שכן, אם העולם האמיתי שונה בתכליתו מהעולם הבית-ספרי (וגוגל היא רק סימן לבאות), אז מה השגנו בבית ספר לפי המודל העכשווי וטוב ככל שיהיה? 

       

      לחיץ עין נץ:

       

      מה בדיוק אתה מבין בחינוך? בטח לא ידעת, אבל המון פרופסורים לפיסיקה למדו אצל אייזק אסימוב סופר המדע-בדיוני את הרעיונות. תיאוריית המיתרים לדוגמא היא רעיון רוחני עתיק יומין הרבה לפני שהמדענים גילו אותו. אתה אולי מבין בחינוך של מבחנים ושאר פסי ייצור מודרנים.

       

       

      אני את החינוך שלי קיבלתי מכל מה ש- ל א למדתי בבית-הספר ולא מה שכן למדתי. קיבלתי את זה ממשחקי הקווסטים הנהדרים של פעם (Monkey Island, SImon the Sorcerer) שלימדו אותי הרבה יותר ופתחו את ראשי לרעיונות חדשים שלא חלמתי ללמוד עליהם בבית-הספר. למדתי הרבה יותר מטרילוגיית המוסד של אייזק אסימוב. מה זה בדיוק הון תרבותי? הון תרבותי לומדים בבית-הספר? בבית הספר לומדים רק איך להתבאס.

      האבסורד הגדול הוא, שאפילו את תפקיד פס הייצור של היצורים המודרניסטים בית-הספר לא מסוגל למלא שכן כל הזמן פניו לעבר במקום לעתיד. 

        10/11/07 14:04:

      תגובה ראשונה וטענה ראשונה מתוך כמה נוספות:

       

      הטענה הראשונה כנגד דבריך נוגעת לכשל נטורליסטי: אידיאליזציה של המצב הקיים- הפיכת ה"מצוי" ל"רצוי":"כשל נטורליסטי" (מתוך ויקיפדיה....): הצדקת טענה ביחס לרצוי על פי המצוי (בעיית הרצוי והמצוי). הטענה עשויה לגעת בחובות מוסריות או במצב עניינים אידיאלי, אך הצדקתה נשענת על הטענה שעלינו לקבל תמיד את מצב העניינים הקיים כנתון. המונח נטבע על ידי ג. א. מור בספרו "פרינקיפיה אתיקה (עקרונות האתיקה)" משנת 1903. ההצבעה על הכשל מתבססת על ההפרדה המקובלת בפילוסופיה של המוסר בין אתיקה דסקרפיבית, תיאורית, לבין אתיקה פרסקרפטיבית, או נורמטיבית. כלומר, נורמות מוסריות קיימות המתוארות בתחום האתיקה הדסקרפטיבית אינן בהכרח הנורמות הראויות, המיוחסות לתחום האתיקה הפרסקרפטיבית. הנציג הבולט של הפרדה זו במאה ה-20 הוא הפילוסוף ר.מ. הייר. יסודות הרעיון מצויים כבר אצל דייוויד יום בספרו "מסכת טבע האדם". הוא טען כי לא ניתן להסיק באופן תקף את ה"רצוי" (ought) מתוך ה"מצוי" (is). לדוגמה, אם טבעת עשויה זהב, אין זה הכרחי שהטבעת תהיה בעלת ערך. אנו צריכים לדעת בנוסף שזהב הוא בעל ערך. בהשלכה, אנו נדרשים ליצור אבחנה בין עובדות (לדוגמה, שהטבעת עשויה זהב) ובין ערכים (זהב הוא בעל ערך). דוגמאות: "לפי תורת האבולוציה, היצורים הטובים ביותר ישרדו. לכן, אנחנו לא צריכים לעשות מאמץ כדי להזין את העניים. אם הם לא יכולים לשרוד בעצמם, זה סימן שהם לא טובים כמונו". "תמיד היו מלחמות ולכן אין שום סיבה מוסרית להפסיק להילחם".  אישית, אינני מבין מדוע בעיניך עולם דיגיטלי הוא לא רק ה"מצוי" אלא גם ה"רצוי" והאידיאלי? מהו מקור סגידתך העיוורת לעולם דיגיטאלי שכולו מקוון. עושה רושם שההתפתחות הדיגיטלית,(ה"מצוי"), כל כך משכרת אותך, עד כדי טשטוש ההבדל בין מחשוב ככלי תקשורת ודליית אינפורמציה, לבין מחשוב כמטרה העומדת בפני עצמה. אנא, שכנע אותי כי אכן יש יתרון מהותי –איכותי- ממשי-מקיוון התלמיד ויצירת בי"ס ווירטואלי, מעבר לייתור הצורך להיסחב עם תיק כבד מלא ספרים.  אכן, מדובר בכלי עזר ללמידה שהוא רב עצמה ובעל אינסוף אפשרויות גירוי וויזואלי, הצגה והמחשה, אך לא בתחליף למידה, ובוודאי לא כתחליף לחינוך. אכן, למידה פאסיבית נחותה מלמידה אינטראקטיבית, אך יכולתו של התלמיד לצור מידע באופן פעיל בתוך שיעור עם מורה המעורר דיון ומאתגר חשיבה ע"י שאלות, אינה שונה מהותית משיעור מקוון ואינטראקטיבי.   כבר כ- 20 שנים חוזים יידעונים כי מהפיכת המחשוב תצור תגרום להפיכות בשוק העבודה( מהבית), או במערכת החינוך,(בי"ס ווירטואלי), אך מה לעשות שצריך לבצע עוד כמה מטלות בעולם הפיזיקלי...(עיין ערך מלחמת לבנון השנייה), אלא אם כן אתה רוצה עולם של גלמים מקוונים,(שכל במיכל), כמו בסרט "מאטריקס", או עולם שבו אליטה מצומצמת נהנית מיתרונות הקיוון על חשבון אוכלוסיה המשרתת את צרכיה בעולם הפיזיקלי.  המגיב הראשון שלך אף הגדיל לעשות ואמר שמה שמתחשק לו לאחר קריאת מאמרך הוא לא לשלוח את בנותיו לבי"ס. מדבריך הוא הבין כי מערכת החינוך רק מזיקה לילדינו ולהתפתחותם, אך עליי לשאול במה הדיגיטציה של המידע משפרת באופן מהותי את רמתו הקוגנטיבית, החברתית, הרגשית והמוסרית של התלמיד, כשהוא בא במגע עם האינטרנט, ללא כל המשגה עם המידע עמו הוא בא במגע. איזה כישורים חברתיים, ערכיים, ובכלל כישורי חיים, הוא רוכש בישיבה מול המחשב ללא מורה דרך, שהרי אתה מתנגד ל"אינדיבידואליזם קיצוני".  מהי סיבת הערצתך לפוסט- מודרניזם המצטייר מדבריך כגן עדן שכולו טוב, והאמנם הוא חל As is"" בעולם הממשי? האמנם אין היררכיה בין מורה או מרצה לתלמיד, או לא ראוי שתהיה? האם נרצה לומר שכל כניסה לאינטרנט מלמדת? (פורנו, אלימות, משחקי מחשב)האם כל יצירת מידע של התלמיד היא אוטומאטית בעלת ערך?(מה מותר ציור דיגיטלי של ציצים על שרבוט על דף בשיעור משעמם?). כלומר צריכים מורה, איש מבוגר לצד התלמיד כאשר אנו רוצים בלמידתו. איש מבוגר, משמע בעל ידע, ניסיון ובשלות משל הילד "היוצר" מולו, ש"יודע" מראש מה הוא רוצה שהתלמיד יפיק מהשיעור.  האמנם היינו רוצים שסטודנטים לרפואה ייצרו את המידע עם מרציהם??? מי יקבע מהו המידע הרלוונטי, המועיל לחיים שעליו אין לבזבז אנרגיות אלא לגזור ולהדביק? כיצד התלמיד יידע מהו מקור מידע מהימן ומדויק שאתו לדבריך אינו צריך ללמוד אלא לגזור ולהדביק? הרי רק בתחומים שלמדתי לעומק אני יודע אם המידע נכון, ומדויק. (לכן הרשיתי לעצמי לגזור ולהדביק את פירוש ויקיפדיה למונח "כשל נטורליסטי).  

      בשבע עשרה השנים האחרונות בהן אני מורה, המעוגנות עמוק בעידן המחשב, אני נחשף לדור יותר ויותר מנוון, בור, פאסיבי, שאינו מוכן להתאמץ ולחשוב. בכיתה י"ב בתיכון עיוני מהיוקרתיים בארץ, שרובה מזומן לטייס, מודיעין ולמבחני פרויקט תלפיות, התלמידים לא ידעו מהו מובן המילה "מושתתת" או "תהא" עם א' בסוף, והם כעסו עליי שאני מדבר בשפה גבוהה. מדובר בבני אליטה ממרכז הארץ שבבית כל אחד מהם ישנה סביבה ממוחשבת מהמשוכללות והמתקדמות ביותר. נער הוא נער הוא נער. כשהוא לבדו הוא מצ'אטט, מוריד שירים, גולש באתרים "מצחיקים", ומשחק במשחקי מחשב אוויליים, מיניים ואלימים, ובא עייף לבי"ס, לאחר לילה לבן מקוון...  

      ואם יהיה לי כוח אפרט גם טענות נוספות כגון:

      הפשטת יתר אם קודם הטענה הייתה שאתה מסיק מהמצוי את הרצוי, כאן הטענה היא שאינך מודע לחלקים רבים מ"המצוי" עצמו או מתעלם מהם. הרושם שנוצר מקריאת מאמרך הנו של הפשטה ספקולטיבית הגובלת בניתוק מהמציאות החינוכית שיסודה בסתירות עקרוניות ואמפיריות ולא רק בהרמוניה כפי שחזונך מצייר. כלומר שתי טענות שהן אחת: ספקולציה ופונקציונליזם.    דמגוגיה: בחירה להדגיש בניתוחך רק את השקפות ועובדות המשרתות את טענתך.התעלמות מהשקפות,(או חלקים אחרים של אותן השקפות), ועובדות הפועלות שלא לטובת טיעונך.

      חשיבה פרדיגמטית ורדוקציונית: מיון תקופות לפי  משתנה אחד והוא אמצעי ההתקשרות והעברת המידע 

      כלומר:

      א.אתה מבקר פרדיגמות מתוך פרדיגמה,(דיגיטאלית), בה בעת כשהפוסט- מודרניזם אותו אתה מעריץ הוא אנטי פרדיגמאטי במובהק ורלטביסטי. היכן אותה פתיחות אינסופית המקדשת כל סיטואציה לגופה?

      ב. הפרדיגמה מתוכה אתה בוחן את העולם מבוססת על משתנה אחד- הטכנו-מדעי, שהוא רק פן אחד של תמונת העולם,אך מוחלת על כלל התחומים כגון מדעי החברה והרוח- כאילו בכולם שוררת אותה חוקיות. בכך אתה נופל לפן נוסף של הכשל הנטורליסטי ההופך תיאוריה לאידיאולוגיה, ומציג תמונת מציאות חלקית כתמונה הכוללת, ושנית לוקה באותו כשל של מחברי דו"ח דוברת שאותו ביקרת,שניסה להחיל מודל עסקי-ניהולי על מערכת החינוך,(למשל, החלת מבחן התוצאה על תהליכים) כלומר ניסה לכפות מודלים מתחום אחד על תחום אחר בהתעלם מחוסר ההתאמה ביניהם, ובהיעדר השינויים המתחייבים מהשונות ביניהם.

       

        10/11/07 10:02:

      היא גיא

       

      א. העצמי וסביבתו: מדיקארט עד הוסרל והיידגר

      ב. הפילוסוף של המחר: הפילוסוף האינטרנטי ואופן מחשבתו

      ג. ווב 2.0, חופש אנושי ושליטת תאגידים באמצעות פרסום ומונופולין על התקשורת

      ד. גלוליזציה, דמוקרטיה ולאומיות

       

      א. יש יתרון בהתבודדות מתודולוגית. הניתוק מהסביבה החברתית והפיסית, יכולה לגרום לסובייקט "לכבות את השמש" ואז בחושך הוא רואה כוכבים שאותם אי אפשר לראות לאורה המסנוור של השמש. החברה והעולם הפיסי (אוכל, סקס, וכו') מסנוורים את העצמי מלראות את עולמו הפנימי המסונוור כל הזמן. אבל אחרי שנחקור את העצמי "בחושך", נוכל להבין אותו יותר דווקא לאור יום.

       

      ב. הפילוסוף האינטרנטי חושב כמו הפרה-סוקרטים + המודעות למודרניות = פוסט-מודרניות

       

      ג. ווב 2.0 כרגע מוריד את שליטת התאגידים ויוצר מודל פרסום חדש כמו של גוגל ופייסבוק

       

      ד. הגלובליזציה עושה ללאומיות, מה שהלאומיות עשתה לעדתיות. האינטרנט עושה לדמוקרטיה , מה שהדמוקרטיה עשתה לקונסנזוס השבטי

      צטט: גיא 1789 2007-11-10 00:15:03

      אך לצד מבט זה אני מקפיד לטפח את גיא כגן, את מה שאני מכנה: "עצמי", מתוך הבנת הצרכים הנפשיים המלווים לעניין זה ומתוך דרישת המטא-פיסיקה לעצם מחשבתי.מהפכה בחינוך תוביל למהפכה באתיקה, בתחושת הלאומיות, בזהות האדם.האם לדעתך אופן "הבידוד" מאותו תהליך היסטורי המקיף אותי, יוביל אותי לעמדת תצפית ומחשבה יעילים, או שמא עלי לקחת חלק פעיל יותר ? מה דעתך על הפילוסוף של המחר, הפילוסוף האינטרנטי ועל אופן מחשבתו? הלא בדרך זו צורך חופש התנועה ואף חופש המחשבה האנושית ילך ויקטן, יכולות השליטה של בעלי הכוח והשליטה, תהליכי הגלובליצזיה - יפגעו בכוחות הדמוקרטים הלאומיים. המרקסיזם משלים סיבוב וכבר החל בשילוב מציאות אריסטוקרטית, משפחות האצולה הן חברות והתאגידים, השולטים בשטח ה"אדמה" החדש של התקשורת, המזון הגלובלי מקורות המים, שווקי ההון הגנטי,תוך שהן מגדירות יותר ויותר את הנרטיבים האנושיים. תהליכי שיווק היום כבר יוצרים ויוצקים בקרב מיליוני אנשים רציות, רגשות וצרכים שאין לי ספק שמשעירות את טביעת אצבען
        10/11/07 01:27:
      מסקנה? להמשיך את השביתה, לא צריך בתי ספר....
        10/11/07 00:15:
      ד'''ר אשר, שלום רב. שמי גיא כגן,  אני לומד באוניברסיטה הפתוחה את הקורס רציונאליזם ואמפירציזם במאות ה17/18, תחת חסותך. קראתי את מחקרך המרתק הקטסטרופה של החינוך בישראל: בי"ס 2.0, בדף הבלוגים של אתר the marker kafe, וברצוני לומר שלא יכולתי שלא להיסחף אחר החיזיון ההיסטורי-עתידי שמציגות התיאוריות השונות שהוצגו במחקרך. אני הוגה רבות בנושא זה, כרי – נותן מבט מעמיק אל תוך תמונת חיי כבן אדם  אנושי בשיא הוויתו, - ההווה של ה"אני" שלי במאה ה-21. כמובן אני מוקסם מהרצף ההיסטורי הדיאלקטי של האתמול, אך מחקר זה פתח בפניי צוהר מלא בשאלות לגבי העתיד הפילוסופי והאינטלקטואלי של מחר. אני כבר מזהה תנועות מערכתיות, תפיסתיות של מערכות הממשל: אישור חוקים לנגישות המידע, פתיחת ערוצי שליטה ופיקוח.( הוראת בית המשפט לחברת קשת לחשוף את מספרי ה- pop,של גולשי האתר באחד הפורומים כתוצאה מהחפשות על אחד מכתבי האתר על ידי גולש ). כמובן שאין לי עדיין השקפה מבוססת ולו במעט על אופן התנהלותו של הווה, ובפרט לאחר שהתחלתי ללמוד את הקורסים בפילוסופיה, אך אני כל הזמן מנסה למצוא נקודה מנותקת ככל שניתן בכדי להמשיך ולהתכנס אל תוך ה"אני" שלי, תוך שאני מנסה למנוע מההשפעות החיברותיות ( הסוציאליות ) להסית אותי מהתרכזותי בהן עצמן. תוך כך, איני מחזיק בחשבון בנק ( אין זה מעיד על מצבי הכלכלי ), איני מחובר או מנוי לחברת פלאפונים ומעניק חשיבה ביקורתית למגוון האירועים המקיפים אותי.בתהליך זה אני משתמש בזמן עצמו ( כמות או מסת הזמן או ה"רגעים האובייקטיבים" ) כמדד למכלול האידיאות ה"מקיפות" אותי. במובן בו ברור לי ש"זמן" השיחות במכשיר הפלאפון שלי מהווה טביעת אצבע של ה"אני" , תוך שהוא מושפע מ"זמן נגיעה זה"- מהן מבט רפלקטיבי תמידי כחלק ממחשבתי.  כפי שכמות הפעמים בה נחשפתי לסמליל "מגן דויד" ( במספר רגעים X ) השפיעה עליי באופן הדומה  להבחנת טיב המזון, איכותו והכמות הקלורית כגורמים המשפיעים על הגוף האנושי ( כמו גם על הנפשי ). אך לצד מבט זה אני מקפיד לטפח את גיא כגן, את מה שאני מכנה: "עצמי", מתוך הבנת הצרכים הנפשיים המלווים לעניין זה ומתוך דרישת המטא-פיסיקה לעצם מחשבתי.מהפכה בחינוך תוביל למהפכה באתיקה, בתחושת הלאומיות, בזהות האדם.האם לדעתך אופן "הבידוד" מאותו תהליך היסטורי המקיף אותי, יוביל אותי לעמדת תצפית ומחשבה יעילים, או שמא עלי לקחת חלק פעיל יותר ? מה דעתך על הפילוסוף של המחר, הפילוסוף האינטרנטי ועל אופן מחשבתו? הלא בדרך זו צורך חופש התנועה ואף חופש המחשבה האנושית ילך ויקטן, יכולות השליטה של בעלי הכוח והשליטה, תהליכי הגלובליצזיה - יפגעו בכוחות הדמוקרטים הלאומיים. המרקסיזם משלים סיבוב וכבר החל בשילוב מציאות אריסטוקרטית, משפחות האצולה הן חברות והתאגידים, השולטים בשטח ה"אדמה" החדש של התקשורת, המזון הגלובלי מקורות המים, שווקי ההון הגנטי,תוך שהן מגדירות יותר ויותר את הנרטיבים האנושיים. תהליכי שיווק היום כבר יוצרים ויוצקים בקרב מיליוני אנשים רציות, רגשות וצרכים שאין לי ספק שמשעירות את טביעת אצבען  – אף בעצם היותם אידיאות, כשם ש"מגן דויד" הטביע את טביעתו עליי, עליי במובן מי שהנני. ברשותך, כמובן.האם תוכל לחוות דעתך לדברים.  מודה אני לך על קראתך דברים אלו. בכבוד רב, גיא כגן 
        9/11/07 22:05:

      מאמר מעניין - כאשר האוניברסיטה הפסיקה להיות בית מקדש:

       

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/864125.html 

        9/11/07 19:31:

      עם זה אני מוכן להזדהות

      סליחה שהיתי תוקפני

      אבל הנושא קרוב לליבי 

        9/11/07 18:14:

      Sharglim יקרה

      הנה כל התורה על רגל אחת

       

      1. אנו כמבוגרים צריכים לדעת ולא לחשוש מההכרה שבית הספר במתכונתו הנוכחית היא מאובן משכבה קדומה בהיסטוריה.

      2. אנו לא צריכים לאמר זאת במפורש לילדינו, אך גם לא להיבהל אם הם לא מכינים שיעורים, או אם הם לא מצליחים במבחנים.

      3. אנו צריכם לחשוב שכאזרחים וכהורים אנו הבעלים של מערכת החינוך

        9/11/07 17:40:
      אתה יודע מה? זה בדיוק העניין. שמתחת לכל הבולשיט פלאפון זו המצאה מעולה, אבל היחס לפלאפון הוא כאקסטנשן של הגוף המקום שהוא פשוט אמור לבטא צורך פונקציונלי ותו לא. הפלאפון הוא כבר לא עניין טכנולוגי אלא תרבותי, וזו האשלייה הגדולה.
        9/11/07 17:37:

      לסדרן הדשא:

       

      תאר לך את הפוסט הזה של אשר עידן ללא הדיאלוג שבא בעקבותיו. אני לא יכול לתאר. אשר בסך הכל מכין את האינדקס לספר של כולנו. כולנו תורמים מה שנקרא - "ויקי (wiki)". האם זה אומר שאנו לא אינדיבידואלים? שאנו לא תורמים בדרכנו הייחודית? בסך הכל מדבור בתרומה שאינה עומדת בפני עצמה אלא כחלק מתצרף. הרי אם כולנו מסכימים שאין נרטיב-על ואין אמת מוחלטת, אז אף אחד מאיתנו לבדו איננו מספיק (אבל הכרחי), אבל גם בצורה של תפקיד מסויים ולא סתם להוסיף מידע שכבר ידוע לכל.  

       

      התפקיד של בני אדם ספציפיים במאורעות היסטוריים הוא שולי בהחלט. היום יש מחקרים סוציולוגיים שמראים שהיטלר לדוגמא היה שחקן משנה בכל השתלשלות המאורעות. אנשים ומנהיגים עם אגו גדול חושבים שיש להם שליטה על המאורעות ולא מבינים עד כמה הכל בלתי צפוי ולא רציונלי. אנשים בממשלה חושבים שהם יפציצו משהו מסוים ואז יקרה מה שהם חשבו שיקרה אבל לעיתים רחוקות מאוד התהליכים החברתיים מתרחשים לפי כוונת המשורר.

       

       לסיכום, אני חושב שדווקא גישתו של אשר היא האינדיבידואלית ביותר שכן היא אומרת שלידע שלך עצמך יש חשיבות גדולה. אתה לא חייב להיות וודרו וילסון, או אלברט איינשטיין, אלא סתם איזה ג'ון סמית בנאלי ועדיין לתרום תרומה נכבדת. 

       

      הפלאפונים משקפים מבחינתי את הפסודו-אינדיבידואליזם המזוייף של המודרניות הקפיטליסטית, שכולם כאילו שונים זה מזה אבל בעצם לא. 

        9/11/07 16:55:

      ד"ר יקר

      הכותרת והפתיחה מזמינים ומסקרנים

      אבל האורך מאיים

      כך שנטשתי...

       

      אולי תוכל להבא לפרק למקטעים שהם יותר קלים לעיכול?

       

      תודה, מיכל

        9/11/07 15:12:

      אולי אני נתפס לקטנות אבל מאוד נזהר משום מטרמינולוגיה פוסטמודרנית, לא משום שאני לא מעריך אותה אלא משום שיש לה כוח מאוד גדול. שאשר עידן אומר כי "...זהו הכשל של ראיית מנהיגים וגאונים כקובעים את מהלך ההיסטוריה במקום תהליכים כלכליים ותרבותיים ובמקום קבוצות.", אני מסיק כי הוא אינו מכיר באינדיבידואליזם כערך מכונן ובהשפעה שלו על ההיסטוריה החברתית. מכאן שהאמונה, כפי שאתה שעליה הוא מדבר, הינה בסך הכל תוצר של מבנה כלכלי. האמונה לפיכך, הינה פיקציה תודעתית שנוצרה על ידי הכוחות הכלכליים ושנועדה לשרת אותם. כשאתה אומר כי "יש אנשים שחושבים שאינדיבידואליות זה לבחור פאנל מעוצב לפלאפון שלך.", הרי שלמעשה זה לא כך. הבחירה המהותית היא לא איזה פאנל מעוצב אלא האם להחזיק פלאפון, וזו בחירה שהתשובה עליה כבר ידועה לכל. לכולם יש פלאפונים. מכאן שהאינדיבידואליזם, על פי המשפט שלך הוא משטח ריק שעל פיו הפרט משרת ומפרנס את הכוחות הכלכליים שמחדירים לתודעתו את נחיצות השימוש בפלאפון.

       

      יתרה מכך, אשר עצמו אומר כי:

      "לימוד הקריאה הליניארי והפסיבי כמו לימודי החשבון הכופים משטר חשיבה צייתני, מתכנתים לנו את המוח בצורה כזו ש:

      1. כל חוויה רב-מימדית הופכת לשטוחה.
      2. כל חוויה קשתית רב-צבעונית פוסטמודרניסטית הופכת לחוויה דיכוטומית שחור-לבן מודרניסטית.
      3. כל שוני ומגוון הופכים לדירוג לציון ולעניין של "רמה".

      שוב פעם, גם פה קיים עניין ביטול האינדיבידואליזם. קודם כל, מה זה בכלל "לימוד הקריאה הליניארי והפסיבי"? האם זו מתודה פדגוגית? עקרון כלכלי? ואולי זה הפירוש שהוא נותן לפעולת קריאת הספר, שהיא אכן ליניארית ואכן פסיבית. ספרים הם הערך המובהק של האינדיבידואליזם משום שהם נותנים לפרט לבטא את עצמו. אחדים מהטקסטים המכוננים של תרבות המערב הינם טקסטים אוטוביוגרפים – האינדיבידואל כותב על עצמו, משמע הוא תופס מעצמו כבעל ערך – "הוידויים" של אוגוסטינוס, "הוידויים" של ז'אן ז'אק רוסו. האם קריאה שלי בטקסטים כאלו הינה חוויה שטוחה? האם היא מתכנתת אותי? בשום פנים ואופן לא, אלו טקסטים שמקדשים את יכולת הבחירה של האדם ואת יכולתו להשפיע על מהלך חייו, טקסטים אלו, לא רק שאינם כופים משטר חשיבה צייתני אלא באים להרחיב את המודעות לגבי אונות האינדיבידואל.

      אני מאוד מסכים איתך לגבי התפישה שלך את הקשר לגבי מורה-תלמיד. אריסטו, שאשר עידן ציין בפוסט, טען שהדרך לאושר עוברת בדרך האמצע. הגל, שדיבר על התפתחות ההיסטוריה ועל הדיאלקטיקה גרס כי ההתקדמות נובעת מתזה, אנטיתזה, ולבסוף גם סינתזה שמחברת בין השניים הראשונים. לדידי, זו הדרך להתקדמות נכונה ומאוזנת.

       

        9/11/07 12:19:

      ל- סדרן הדשא:

       

      אשר מדבר על אינטליגנציה קולקטיבית ולא יחידאית

      על ידע ולא אמונה

      על דיאלוג ולא ויכוח.

       

      האם כל אחד מאלו מבטל את האנידיבידואליות? ממש לא. יש אנשים שחושבים שאינדיבידואליות זה לבחור פאנל מעוצב לפלאפון שלך.

       

      אשר מתכוון (גם אם בלי כוונה) לשלם הגדול מכל חלקיו. הדבר שונה הן מהקומוניזם והן מהקפיטליזם. הקומוניזם מדבר הרבה על השלם כאידיאל ללא קשר לפרטים שמרכיבים אותו ואילו הקפיטליזם הקיצוני מדבר על אטומים בודדים ובלתי קשורים. השלם שגדול מסכום חלקיו זה לא משהו שבהכרח ניתן למדוד אותו בכלים מודרניסטיים. תחשוב על זה שבמקום שהגאון יהיה במרכז העולם בסך הכול הוא יהיה אדם עם תפקיד וכל מטרתו היא לדרדר את כדור השלג במורד ההר. תחשוב על גישת הפאזל במקום על גישת הפירמידה - האם זה אומר שהחלקים לא חשובים? בוודאי שלא, אבל זה גם אומר שהם צריכים להתאים זה לזה ובסך הכל הם עוד חלקים בתצרף מארג האנושות.

       

      אני (אולי בניגוד לאשר) לא חושב שאת הקשר מורה-תלמיד צריך להפוך על ראשו, אלא, אני חושב יותר בסגנון אבירי הג'דיי ממלחמת הכוכבים - מאסטר ותלמיד מצוותים כאשר כל אחד לומד מהשני וכשהתלמיד גדל הוא לוקח תלמיד משלו וכך הלאה עד אינסוף. כמובן שהכוונה היא לא רק לשני אנשים אלא גם להרבה יותר.

        9/11/07 10:54:

      פוסט מעניין.

      משמעות הלשון – "מילים מחוברות מאפשרות תחביר פשוט עם משפטים ללא מבנה, אך הן מאפשרות סמנטיקה עשירה משום שכל אחד בוחר את הסמנטיקה שלו" – דה-סוסייר, מראשי הסטרוקטורליזם והפוסטמודרניזם מדבר על משמעות הסימן. הוא אמר שמילים מייצגות רעיונות ולא מושגים קונקרטיים, המילה "שולחן" היא לא האובייקט עצמו אלא מה שהאדם תופש כשולחן. מכאן שהסימן מורכב מ"מסומן" שהוא התפישה לגבי האובייקט ומ"מסמן" שהוא הצליל עצמו, ולכן תפישת האדם את הסימן אינה קבועה אלא משתנה על הציר ההיסטורי. פוקו הראה זאת יפה ב"תולדות השיגעון בעידן התבונה".

      כשאתה אומר שהילדים יאמרו "אנ'ל'רצה"  במקום "אני לא רוצה", אני רואה זאת כבעייתי. למה? משום שהמילה "אני" מתחילה לאבד את משמעותה. ה"אני" הוא כבר לא משהו שעומד בזכות עצמו אלא משהו שתלוי בגורמים אחרים. מה שאתה רואה כ"סמנטיקה עשירה" אני רואה כחדלון עצמי. ה"אני" מבטא את האינדיבידואליזם, ובפרשנות שלך להתפתחות הסמנטיקה הלשונית אתה נוקט בדרך ששואפת לביטול האינדיבידואליות האנושית שאותה אתה רואה כמגבילה מלכתחילה.

      אותי זה מפחיד.

       

      אתה מציג תמונה בה החינוך הוא פונקציה של מבנה כלכלי שליט (מרקסיזם) שמנוון את האדם ומגביל אותו (פוסטמודרניזם). השאלה האם זה נכון והאם האלטרנטיבה שאתה מציע בדמות חינוך 2.0 שבה אתה משחרר את התלמיד מכל מגבלות מוסריות הינה אלטרנטיבה נכונה. לדעתך, החינוך צריך להיות קונסטרוקטיביסטי שדיבר על "לומד פעיל ועל למידה כתהליך בנייה ולא כתהליך של צריכת יידע של הלומד מאת המורה". מדבריך משתמע כאילו התלמיד הינו כבר בעל ידע מוקדם שיכול לשרת ולתרום לצריכת הידע הכיתתית. זה מזכיר לי את הפרגמטיזם של דיואי שעל פיו חינכו את הילדים האמריקאים בשנות השישים. דיואי אמר שאין להתייחס לתלמיד כנתין אלא כאזרח תבוני. יתרה מכך, גם הפרגמטיזם של דיואי שאף לפתח את האדם ללא תלות בגורמים החיצוניים כמו עבר ומסורת אלא רק על בסיס חופש הניסיון – ניסוי וטעייה. כך במחי יד התבטל התנ"ך ועשרת הדברות שהיוו את התשתית המוסרית לקודקס החוקי של אותה התקופה. דיואי רצה לפתח את פוטנציאל הקדמה, המדע והטכנולוגיה על בסיס התבוננות אובייקטיבית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. העבר כבר לא מעניין אף אחד, העבר הרלוונטי הוא ההווה לשעבר, המיידי, והעתיד הוא ההווה הקרוב.

      התוצאות היו ברורות, גדל נוער חדש שנכנס למציאות האזרחית ללא ידיעה והתעניינות בערכי העבר. המצב הוא כי הילדים באו בתחושה כי הם ראויים ושווים למציאות אידיאליסטית ושכיוונו למין אוטופיה תודעתית שתוביל להתפתחות טכנולוגית, אבל אותם הילדים נכנסו למציאות אלימה, תחרותית ומושחתת. הם לא חונכו למציאות מסוג זה, אלא למציאות שבה כולם אזרחים מפותחים, תבוניים ומכאן שגם הומאניים. המציאות הכתה בפניהם, הם נתקלו בסתירה בין המצוי לרצוי – כך נוצר מרד הסטודנטים בשנות ה-60 שבעט במוסכמות החברתיות. אך אליה וקוץ בה, משום שאותו דור הסטודנטים בסופו של דבר דחה גם את הפרגמטיזם שהוביל אותם למרד זה, הם שבו לחפש את העבר, הם רצו בתכנון לטווח ארוך והחלו לראות בפרגמטיזם כאלטרנטיבה שטחית שאינה מתאימה למציאות ולטבע האדם – התפתח בהם הצורך לחזור ולאמץ עבר, ערכים ומסורת.

       

      החזון שאתה מציג מתאים במידה לרבה לפרגמטיזם של דיואי. גם אתה מציע להתייחס לתלמיד כלשחקן תבוני בעל כושר ניתוח מולד שיש לשחרר מאזיקים על מנת להשתמש בפוטנציאל שלו. המסגרת הנורמטיבית שאליה כפוף התלמיד בימנו משולה למלכודת בעיניך משום שהיא מגבילה את תודעתו במקום לפתח אותו. את השיח המודרני, שלדבריך מנוון את התלמיד, יש לפרק ובמקומו להביא לשחרור של מגוון שיחים ודעות. אמות מידה כ"נכון" או "לא נכון", "טוב" או "רע", יתפרקו מנשקן ויבחנו מחדש, קנה המידה האבסולוטי שמציעה המודרנה בדמות הליברליזם וההומניזם יחדל מלהתקיים, התשתית המוסרית שעל פיה אנו מודדים ונמדדים תאבד מתקפותה – אבל מה יבוא במקומם?

       

      דיברת על אריסטו. אריסטו מציין שהאדם הוא יצור חברתי, אבל דווקא משום שהוא יצור חברתי יש לו את הצורך לבנות תשתית שתגן עליו. רוסו גם הוא מדבר על האדם, ועל הצורך באמנה חברתית שתסדיר את היחסים החברתיים. מנגד, אתה מציע מהפכה, הלאה המוסכמות החברתיות והחינוכיות ויחי החופש הפדגוגי.

      האם זה עובד?

      התפתחות האינטרנט מצביעה שהתשובה לכך הינה תשובה שלילית. מערכת הפורומים והשיתופיות יצרה צורך בהגדרת חוקים שיסדירו את התקשורת ואת מסגרת התפתחות החברה החדשה. יש פה בדיקה מחודשת בצורך האנושי במערכת נורמטיבית שתסדיר את צעדיו, אבל הפלא ופלא, זוהי מערכת שלא נובעת מתהליכים כלכליים (כפי שאתה מציג זאת) חובקים עולם ותודעה אנושית, אלא מתוך רצון אמיתי של המשתמש להגדיר לעצמו את סביבת העבודה שלו. התלמיד שהולך לכיתה ג' אינו שונה ממשתמש האינטרנט. גם הוא צריך מערכת מוסדרת של ערכים ונורמות ששאובים בין היתר מאותו העבר והספרים שגם אותם אתה שואף לבטל, ולכן החזון שאתה מציע הוא לא רק שהוא חזון בעייתי אלא גם מסוכן שממנו אלינו להישמר.

       

       

       

       

       

        9/11/07 10:15:
      משרד החינוך בוחר לטמון את הראש בחול. טוב לו עם גופים כמו קרן קרב, העושים בשבילו את העבודה במקום שיטרח בעצמו: http://free.2all.co.il/lokarev/
        9/11/07 09:14:

      לרינה מבת ים

       

      א. תפקיד הגוף בעולם הוירטואלי

      ב. איך מערכת החינוך של היום מדכאת את הרגש

      ג. מה ניתן לעשות

       

      א. נתחיל מהשאלה: מה ניתן לעשות? מניסיוני, ראיתי שכשעשיתי שנויים משמעותיים מקומיים במערכת החינוך, בריוני מערכת החינוך חיסלו כל אלטרנטיבה. זה קרה לפני שנתיים בלימודי המידע לבגרות, כשלפתע הופיעה מפקחת בורה ובריונית ומחקה את כל מה שאני וצוות מומחים פיתחנו בתחום מיומנויות הלמידה והעבודה של המאה ה21. זה קרה לפני למעלה מעשור כשלפתע הופיע מנהל החטיבה העליונה, בריון מקומי, והרס פיילוט אדיר שהביא לילדי אור יהודה את עוצמות הלמידה והעבודה של גוגל ומיקרוסופט.

      לכן השינוי יבוא בעוד למעלה מעשור כשהמצב יהיה עוד יותר קטסטרופלי וישראל תידרדר למקומות האחרונים בדירוגים העולמיים וההורים לא יוכלו לסבול יותר את הסבל והשעמום של ילדיהם והמורים לא יוכלו לסבול את שכר הרעב שהם מקבלים וכשהמורים יראו שמביאים מורות תילאנדיות ב1000 ש"ח לחודש, אז יתחיל שינוי.

       

      ב. הגוף והעולם הוירטואלי 

      בשתי מהפכות קודמות של טכנולוגיות מידע, שאלו בדיוק את השאלה שלך: במהפכת הדפוס לפני 500 שנה ומהפכת כתב היד לפני 2500 שנה. במהפכת הדפוס לפני 550 שנה שאל סנשו פנשה את דון קישוט: "למה אתה רזה ונראה כמו אות דקיקה?", למה אתה חושב שהכבשים האלה הם חיילים מכושפים, קראת יותר מדי ספרים?". המודל של השמרנים היה סנשו פנשה האנלפבית השמנשמן ולא דון קישוט האנורקטי שיושב כל היום לקרוא ספרים ולא דואג לגוף שלו ולחברתיות שלו. אבל. וכאן אבל גדול התרבויות של הספר נצחו את שאר התרבויות בעידן המודרני (1450-1990). בגלל שספר היה פצצת הגרעין הרוחנית הגדולה ביותר בהיסטוריה, עד לפצצת המימן הרוחנית, האינטרנט. המהפכה השנייה היתה במעבר מההומריים האנאלפבתיים והסופיסטים הרטוריקנים שהדגישו את הדיבור על פני הכתב (קראו ז' דרידה "בית המרקחת של אפלטון"), אל אפלטון ואריסטו ואלכסנדר מוקדון שהתבססו על הכתב. גם כאן אימפריית הכתב השתלטה בסוף על אימפריית הגוף לאורך 1000 שנות שליטת הכנסייה באירופה.

      כיום כדורגלן או טבח או ספר, זה יכול להיות או תחביב או מקצוע לאזרחים סוג ב'. תנסי לראות כמה מהמורים שעובדים אתך מוכנים שהבנים/ות שלהם יהיו ספרים או טבחים????

       

      ג.  הרגש היה עיקר הטיעון בפוסט-מאמר שלי. שיטת סינגפור, הבגרות, הפסיכומטרי, והמשטר הכיתתי, מדכאים את הרגש בצורה נוראית. זאת בעוד שלמידה יכולה להתרחש רק על ידי רגש.

      עלייך לא להתחמק מהשאלה, איפה את רואה רגש ביום יום האנטי-רגשי של מה שקורה במערכת החינוך של היום.

       

       

        9/11/07 01:53:

      אתה יודע מה עושה טיעון ריאקציונרי לכזה? שהוא לא מסוגל להתמודד עם הטיעון החדש והופך לעוד עניין של שמרנות. כנראה שלריאקציונר אין באמת יכולת להתמודד עם הטיעון של סקונד לייף, כי על מנת למצוא את השלילי יש גם למצוא את החיובי (כפי שמישהי טרחה להגיד את המובן מאליו - שזה לא רק שחור ולבן).

       

      יש הבדל בין הויכוח המודרניסטי שרגילים אליו לדיאלוג הפוסט-מודרניסטי. כל מי שרוצה לראות כיצד מנהלים דיאלוג פוסט-מודרני מומלץ לו להציץ בדיאלוגים שהתנהלו בפוסטים קודמים של סקונד לייף וללמוד משהו.

       

      אוי! הנוער! - צועקים כל דור ושוכחים את עצמם בגיל הזה. כנראה שגורל כולנו להפוך לבורגנים משועממים.

        9/11/07 01:49:

      איזה יופי של מאמר.

      האמת, כשהתלבטתי אם ילדי יהיו בחינוך ביתי או לא, ניסיתי לבחון אם בי"ס תורם להם משהו.

      המסקנה היתה שהוא רק יעשה להם נזק, בכך שיהרוס את הרגלי הלמידה המתאימים לעולמנו היום.

      והרי היום אין בעיה להשיג את הידע (אתרים של משחקי למידה כדוגמת אתר לעמ עבור הגיל הרך, פורומים, ויקיפדיה, וגוגל לגדולים יותר, ובעצם היד נטויה כפי שהזכרת).

      מה שבאמת חשוב, לטעמי, זה להקנות לילד את היכולת והבטחון במציאת הידע שמעניין אותו ולמידה עצמית של הנושא בו הוא מתעניין.

      השיטה של בית הספר, בה הילד צריך ללמוד את מה שהמורה יודע על נושא שהמורה בחר, בזמן שנוח למורה ללמד את זה - שיטה זו מחסלת את הלמידה העצמית.

      באמת חבל שאנשי משרד החינוך לא קולטים את זה.

      אמיר


      לעמ-משחקי למידה עצמית לילדי הגן וכתה א בעברית וחשבון

       

       

        9/11/07 01:41:

      לחץעין נץ.

      תודה על תגובותיך. אני מעריך מאוד את הנכונות שלך להאבק בסיסמאות וביהירות, גם במחיר שמתייחסים אליך כריאקציונר.

        9/11/07 01:38:

       

      צטט: dr. second life 2007-11-08 21:50:01

      לננס אדום

      אתה ענק

       

      השילוב שאתה עושה בין הבניתיות למשחקיות הוא חשוב מאוד

      מונופול הוא משחק לימודי וסוחף ואימרסיבי

      לאחרונה התחלתי לחשוב איך להכניס את מונופול לסקונד לייף

      איך ללמד ילדים את השפה האנגלית על ידי ביקור "באנגליה ובארה"ב וירטואליים" בסקונד לייף

      הכי חשוב: איך ללמד ילדים שפה מתמטית על ידי ביקור "בארץ מתמטיה", כמו שלומדים שפה אנגלית על ידי ביקור בארץ אנגליה.

      מהי ארץ מתמטיה?

      רעיון הארצות מעניין. מכניס תבניות וסטנדרט להבנייתיות.
      גם נותן פתח לשימוש תפור בכלים טכנולוגיים קיימים.

       

      זה מתקשר לי לתוכנית שפיתחתי עבור עמותת "חינוך לפסגות" [למצויינות], בשיתוף עם סמנכ"לית העמותה. מדובר בתוכנית חצי הבנייתית, בנושא שטחים במתמטיקה.

      בבסיס התוכנית, הילדים נכנסים לקורס אדריכלים של ממלכה מסתורית, שבה המלך מבקש שאזרחי הממלכה יתכננו ויבנו לו ארמון.

      כל השיעורים בנושא: אומדן, יחידות מידה, קנה מידה ויחס, מצולעים וכו'... מובילים לבניית ארמון אמיתי. כמו כן, חישוב כל השטחים מבוצעים תוך שימוש במתודה שמייתרת לימוד של נוסחאות שטח.

      נראה לי שבקרוב ארחיב על הנושא בבלוג שלי, ואצרף לך הזמנה.

        9/11/07 01:35:

       

      הפוסט מעניין והדיון שבעיקבותיו לא פחות.

      יש לי המון............ מה להגיד לכולם. בעד ונגד, כולכם צודקים וזו הבעייה.

      איך לוקחים את כל הנאמר ומביאים את כולכם להבנה שבין השחור ללבן המוצג כאן יש אפור שלצערי רובנו שיכים אליו. גם לקויי הלמידה שאני אחת מהם.

      אבל לכל אחד מאיתנו יש גם את הצבע הייחודי שלו שבו הוא תותח. איך הכלים האינטרנטיים יסייעו לתותחים בספרות (ספר ולא סופר), באומנות פלסטית, בספורט, בבישול להצטיין זה לא ברור לי.

      להכין לחיים במה? קונסטרוקטיביזם באיזה תחום?

       

      לי בתור לקויית למידה תנועת הנוער והמנהיגות הטיבעית שלי פתחה את הדלת לעולם. אין לזה שום קשר עם אינטרנט. יש לזה קשר אם אינטרקציה חברתית אינטנסיבית וגנים נכונים - אינטליגנציות במושגים של ימנו.

      הצטיינתי בשחיה ובכדורסל ושיחקתה בליגה, גם לזה אין קשר לישיבה מול מחשב ולא משנה מה יהיו הכלים, רמתם ומידת האיטראקטיביות שלהם. המחשב לא היה מלמד אותי לשחק טוב יותר או להדריך את חניכי טוב יותר.

       

      אני חייבת לציין שנעלם מהדיון הנפלא שכאן תפקיד מרכזי ומאוד חשוב והוא חינוך ריגשי, אישי (לא רק וירטואלי) פנים אל פנים, במגע, בשיחה בארבע עיננים, בקבוצת עמיתים קטנה כקבוצת תמיכה והשתיכות חברתית . זהו תפקיד המורה קודם וראשית לכל למי ששכח, לתמוך, לאהוב ולהכין את התלמיד שלו לחיברות בחברה בה הוא חי. אחר כך בואו נדבר על השאר. כאן הייתי משקיע בראש ובראשונה את המשאבים. לאינטרנט הם בין כה מכורים ברובם. אבל הופכים לסוציומטים ככל שהם מתנהלים שם יותר. יש לי בן בן 17 שמבלה ללא הפרעה מצד אמו כ- 6-10 שעות ביום ברשת ועושה שם דברים מדהימים (כל מה שהופיע במאמר ועוד- וחלק הוא גם חולק איתנו - אביו ואמו).

       

      אבל,  אני דואגת ששעתיים ביום הוא גם יתקשר פנים אל פנים אם שאר בני המשפחה, ישב לאכול איתנו במרחב הנקרא מטבח ולא מעל המיקלדת בחדר. נוגעת בו, מחבקת אותו, דנה איתו ומשקפת עמדות ודעות כדי שלא ישכח שיש גם צורות תקשורת אחרות פרט למיקלדת ולמסך שם הוא פוגש מילולית וויזואלית את כל העולם הרצוי והלא רצוי (זה בסדר כך הוא לומד לסנן).

      אני גם שמחה שהוא יושב מידי פעם מול ערוץ ההיסטוריה או ערוץ 8 ויודע מהיכן התחיל הכול.

      שמחה שהוא לומד רפואה אלטרנטיבית במסגרת ההרחבה בביורפואה כי הוא גם לומד לגעת פיזית באנשים ולתת מעצמו להרגשה טובה של הזולת.

      שמחה שהוא קורא בימים אלו את "סיפורה של גישה" ומכיר תרבויות שונות משלנו דרך הספר (הדף המצהיב הישן) ונהנה מחווית הקריאה במיטה ולא מול המסך.

      אגב, הוא גם מסתובב בלילות השביתה עם חברים ברחובות משועמם עד מוות לטענתו, כי אחרי כל כך הרבה שעות מול העולם הוירטואלי זה אכן בעייתי. אבל חברי הילדות זה כנראה צורך חזק יותר מהשיעמום ברחוב והחברות הוירטואלית ברשת.

       

      מה שאני מנסה בעצם להגיד לכולכם שצריך איזונים. שלא הייתי שופכת את התינוק עם המיים לפני שאני נותנת לו אמבטיה אחרת, או כמה אלטרנטיבות לרחצה.

       

      כמי שמופקדת על פיתוח סגלי הוראה בתפקידי בימים אלו יש בשבילי כאן הרבה חומר למחשבה. את הביקורות על המערכת אני מכירה,  חלק מממנה אני גם מקבלת. אבל לא שמעתי מאף אחד מכם פיתרונות קונקרטיים, רק הגיגים ורעיונות.

       

      גם לי יש הרבה כאלה, אבל שאלת המפתח מה עושים איתם תחלס, איך ואת מי מגייסים.

       

      אגב הרעיון של גן הילדים המשתף בחזון שהוצע כאן נפלא. רק תחשבו על המשבר של הילד בוגר הגן כשיכנס לבית הספר בשכונה אם לא יחכימו לנהלו באותה צורה. 

      אולי כדאי לחשוב כבר על בגן עד עי"ס אחרת הילד יצא מדעתו בדרך ובצדק.

       

       

        9/11/07 01:17:

       

      הפוסט מעניין והדיון שבעיקבותיו לא פחות.

      יש לי המון............ מה להגיד לכולם. בעד ונגד, כולכם צודקים וזו הבעייה.

      איך לוקחים את כל הנאמר ומביאים את כולכם להבנה שבין השחור ללבן המוצג כאן יש אפור שלצערי רובנו שיכים אליו. גם לקויי הלמידה שאני אחת מהם.

      אבל לכל אחד מאיתנו יש גם את הצבע הייחודי שלו שבו הוא תותח. איך הכלים האינטרנטיים יסייעו לתותחים בספרות (ספר ולא סופר), באומנות פלסטית, בספורט, בבישול להצטיין זה לא ברור לי.

      להכין לחיים במה? קונסטרוקטיביזם באיזה תחום?

      לי בתור לקויית למידה תנועת הנוער והמנהיגות הטיבעית שלי פתחה את הדלת לעולם. אין לזה שום קשר עם אינטרנט. יש לזה קשר אם אינטרקציה חברתית אינטנסיבית וגנים נכונים - אינטליגנציות במושגים של ימנו.

      הצטיינתי בשחיה ובכדורסל ושיחקתה בליגה של אז, גם לזה אין קשר לישיבה מול מחשב ולא משנה מה יהיו הכלים, רמתם ומידת האיטראקטיביות שלהם.

       

      אני חייבת לציין שנעלם מהדיון הנפלא שכאן תפקיד מרכזי ומאוד חשוב והוא חינוך ריגשי. זהו תפקיד המורה קודם וראשית לכל למי ששכח. אחר כך בואו נדבר על השאר. כאן הייתי משקיע בראש ובראשונה את המשאבים. לאינטרנט הם בין כה מכורים ברובם. אבל הופכים לסוציומטים ככל שהם מתנהלים שם יותר. יש לי בן בן 17 שמבלה ללא הפרעה מצד אמו כ- 6-10 שעות ביום ברשת ועושה שם דברים מדהימים (כל מה שהופיע במאמר יעוד). אני דואגת ששעתיים ביום הוא גם יתקשר פנים אל פנים אם שאר בני המשפחה. נוגעת בו, מחבקת אותו, דנה איתו ומשקפת עמדות ודעות כדי שלא ישכח שיש גם צורות תקשורת אחרות פרט למיקלדת ולמסך שם הוא פוגש מילוילת וויזואלית את כל העולם הרצוי והלא רצוי (זה בסדר כך הוא לומד לסנן).

      אני גם שמחה שהוא יושב מידי פעם מול ערוץ ההיסטוריה או ערוץ 8 ויודע מהיכן התחיל הכול.

      שמחה שהוא לומד רפואה אלטרנטיבית במסגרת ההרחבה בביורפואה כי הוא גם לומד לגעת פיזית באנשים ולתת מעצמו להרגשה טובה של הזולת.

      שמחה שהוא קורה בימים אלו את סיפורה של גישה ומכיר תרבויות אחרות משלנו דרך הספר (הדף המצהיב הישן).

      אגב הוא גם מסתובב בלילות השביתה עם חברים ברחובות משועמם עד מוות כי אחרי כל כך הרבה שעות מול העולם הוירטואלי זה אכן בעייתי. אבל חברי הילדות זה כנראה צורך חזק יותר מהשיעמום ברחוב והחברות הוירטואלית ברשת.

      מה שאני מנסה בעצם להגיד לכולכם שצריך איזונים. שלא הייתי שופכת את התינוק עם המיים לפני שאני נותנתלו אמבטיה אחרת.

      כמופקדת על פיתוח סגלי הוראה יש בשבילי כאן הרבה חומר למחשבה. את הביקורות על המערכת אני מכירה, את חלק מהם אני גם מקבלת. אבל לא שמעתי מאף אחד מכם פיתרונות קונקרטיים, רק הגיגים ורעיונות. גם לי יש הרבה כאלה, אבל שאלת המפתח מה עושים איתם תחלס.

       

       

        9/11/07 01:16:

      אשר אני חושב שעליתי על מה שהמודרניסטים לא תופסים בעידן הנוכחי:

       

      המטרה של הילד שלהם היא לא ללמוד! המטרה היא לא "להשתפר".

      המטרה היא להיות מאושר, או להיות הוא עצמו באשר הוא נמצא, ואם יהיה כך אזי הוא יתן דרור ליצירתיות שלו כאקסטנשן שלו עצמו.  

       

      ועדיין, העשירים שולחים את בניהם לסופר-בתי ספר, אבל הם עצמם אף פעם לא בבית.

      מה זה המושג הבולשיטי הזה "זמן איכות"? הרי אין דבר כזה - זו המצאה. כל מיליון החוגים שהילדים הולכים אליהם זו עבודה בעיניים. פעם היו לומדים פחות בבית-הספר ולומדים הרבה יותר בבית. כל עניין יום לימודים ארוך הוא עוד טעות קשה כי בית-הספר הפך מזמן מהפיתרון לבעיה (וספק אם אי פעם היה באמת הפיתרון), ויום הלימודים הארוך רק מחזק את אלמנט הכלא בבית-הספר.

       

      המציאות היא התוצאות הבלתי-מכוונות של מעשי האנשים.

       

      אם תקשור 4 ציפורים זו לזו הן לא יוכלו לעוף. 

        9/11/07 00:01:

      כאן יש תחזית הרבה יותר קודרת, לטווח הרבה יותר ארוך:

      http://www.sf-f.org.il/story_853

       

      זהו פרק ראשון בסיפור קצר של ניר יניב מספר שקניתי בעקבות שיטוט באינטרנט. מומלץ! מחייך

       

       

       

      ולענייננו: אכן מצב החינוך רע. ולכן, אני אישית לימדתי את בני הבכור, היום בן 7, לקרוא מגיל 3 (בשיטת גלן דומן) - זה עוזר לא רק על מנת ללמוד לקרוא אלא על מנת ללמוד ללמוד.

      כמו כן בשמחה רבה שילמתי דמי מנוי לאתר Brainpop המצויין והנהדר, הילד מאד אוהב אותו ונכנס אליו המון, וכמובן גם לומד המון - מדי פעם הוא מזכיר איזו עובדה מדעית כלשהי וכשאני שואל אותו מאיפה הוא יודע הוא אומר בפשטות "תום ומובי לימדו אותי".

       

      עוד משהו: כמה שפחות טלוויזיה. את ערוץ 6, שאותו אני מכנה ערוץ הילדים האלימים הסרתי לחלוטין. מכיוון שיש לנו כבלים אנלוגים אין את כל הג'טיקס וניקולודאון וכו' שגם שופעים אלימות. מה שנשאר זה ערוץ הופ. לאחרונה אף הזזנו את מכשיר הטלוויזיה מהסלון לחדר השינה - של ההורים כמובן - וכך פתאום הילד מתחיל לצייר, לקרוא, לשחק עם חברים במונופול...

       

        8/11/07 22:11:

      לרנסום סטארק

      לפעמים זה טוב להתחיל רדיקאלית.

      במיוחד בעולם שסביבנו שבודריאר מכנה אותו

      סימול-כרה

       

      סימול-כרה היא כמו מפה של עיר שהיא יותר מפורטת ומשוכללת מהעיר

      המושג סימול-כרה בא מהמושג סימולציה.

       

      המציאות נעלמת מאחורי ההדמייה שלה, כמו בסרט "המופע של טרומן". בית הספר כיום הוא אולפן סרטים העשוי מקרטון. כיוצאים מהאולפן מגלים שבית הספר כמו האולפן הוא מציאות וירטואלית, שאיבדה את הקשר לחיים הממשיים. בית הספר הפך למסמן ללא מסומן, הוא סימול-כרה.

       

      לכן מאוד קשה לשנות את מערכת החינוך בעשור הקרוב. 

        8/11/07 21:50:

      לננס אדום

      אתה ענק

       

      השילוב שאתה עושה בין הבניתיות למשחקיות הוא חשוב מאוד

      מונופול הוא משחק לימודי וסוחף ואימרסיבי

      לאחרונה התחלתי לחשוב איך להכניס את מונופול לסקונד לייף

      איך ללמד ילדים את השפה האנגלית על ידי ביקור "באנגליה ובארה"ב וירטואליים" בסקונד לייף

      הכי חשוב: איך ללמד ילדים שפה מתמטית על ידי ביקור "בארץ מתמטיה", כמו שלומדים שפה אנגלית על ידי ביקור בארץ אנגליה.

      מהי ארץ מתמטיה?

        8/11/07 20:58:

      מעורר השראה.

      גם אני, כמו inspire, עוקב אחריך מאז ההרצאה שלך במיכא"ל.

       

      חינוך הבנייתי --> השכלה הבנייתית

      ההבנייתיות אכן נותרה בגדר הצהרה ללא יישום. נושא זה מעסיק אותי, מעט בעבודה ומעט במחשבה.

      בעבר כתבתי מאמר [נעצרתי ברבע מאמר], שמציע אלטרנטיבה לתכנון, פיתוח ויישום תוכניות הלימודים הקלאסי-המעייף שמתקיים מאז ומתמיד במערכות החינוך וההשכלה [מדובר על כל הספקטרום - מהמרתף ועד קצה מגדל השן].

      אם בוחנים את תכנון ופיתוח תוכניות הלימודים בעולם המושגים של "הטקסונומיה של בלום" [המתודה המרכזית לפיצוח ותיאור של רמות למידה בעולם הידע הנלמד], ניתן לראות שכיום, הזלזול בציבור הלומדים הוא עצום.

      באוניברסיטה, למשל, מרכזי הוראה של מרבית הקורסים בתואר הראשון, מצהירים מראש שהם דורש מהלומדים להגיע לרמות של "ידע" (זיכרון)  ו"הבנה" (הבנה בסיסית-חלקית של מה שזכרת), ואפילו לא מנסים לאתגר את הלומד בשאלות "אינטגרציה" (הקשר בסיסי של מה שכאילו הבנת = שלב ביניים מההבנה ליישום), "יישום" (יישום המובן), "אנליזה" (ניתוח המייושם שהובן), "סינתזה" (קשירה של מושגים שאתה מסוגל ליישם ולנתח, עד ליצירת עולם/תפיסה חדשה = מה שכאילו נדרש בדוקטורט) ו"הערכה" (מה שנדרש בפרופסורה)...

      ההצעה שלי, היא לקחת את הלמידה ההבנייתית, שבבסיסה [הלא מתקיים] מהווה חשיבה פורצת דרך שיכולה לאפשר ללומדים להגיע לרמות ה"ידע" וה"ההבנה", במסלול הפוך... כלומר, מהרמות היותר גבוהות.

       

      דוגמה ראשונית

      הבסיס של הראייה הזאת היא, תכנון ופיתוח תוכנית לימודים, לדוגמה בקורס מיקור/מקרו של תואר ראשון בכלכלה, שתתבסס כולה על משחקים.

      המשחקים ייגעו כולם רק ברמות של: יישום, ניתוח, הקשר והערכה.

      לדוגמה, משחק מונפול שילמד על עקומות ההיצע והביקוש, ויכיל תרחישים אמיתיים של מצבי שוק סגור/פתוח, שיציגו למשחקים את כל מושגי הבסיס ומקומם במשק.

      המשחק יכיל כרטיסיות מידע ופקודה, שיציגו ללומד, באופן חלקי וסמוי את ההקשרים בין המושגים [שהוא לא התבקש לזכור או להבין]. תוך כדי המשחק, הלומד יאסוף, מבלי להתאמץ ולהרדם, את כל המושגים שנדרשים לו לשם הצלחה במשחק, לזיכרון ולהבנה. זה מה שיקרה כיוון שהוא יהיה חייב להכיר את המושגים בכדי ליישם ולנתח את המשחק על כל תרחישיו השונים.

      כך בעצם הלומד יתחיל מהרמות הגבוהות של הלמידה, ותוך כדי כך, יהיה מחוייב לזכור ולהבין [כיוון שזה הבסיס ליישום, ניתוח וכו'].

       

       

      לסיכום: במקום להגיע לידע ולהבנה, באמצעות שינון מייבש/מרדים, שנשכח לאחר ימים, ניתן להגיע לרמה יותר גבוהה של למידה, באמצעות הבנתיות, שתסתמך על הרמות הגבוהות של בלום.

       

       


      למידה בידורית = בידור לימודי (תוספת, עם מעט קשר)

      ב-10 השנים האחרונות, אנשי חינוך רבים החלו מלמלים את המושג Edutaiment, שמנסה לשלב בין למידה לבידור.

      עד עתה ההצלחות הן בסיסיות וחלקיות, מכיוון שנראה שלא הושקעו מספיק משאבים. [בריינפופ ודומיו, זה חמוד ומעשיר, אך עם כל הכבוד לפרסים שהוא זכה, הוא לא מהווה אלטרנטיבה אמיתית לתוכניות החינוכיות המלאות].

      לאחרונה, חזרתי לצפות בתוכנית "היה היה", שפותחה בשנת 1978, ומאז לא קמו לה מתחרים. מפתיע ומצער...

       


      זהו לבינתיים.

      עכשיו, אחרי כל מה שכתבתי, אני חייב לך תודה.

      המאמר שלך אולי יהווה טריגר לארגון הרעיון המפוזר שתיארתי, לכדי מאמר מסודר, עם דוגמאות שניתן להבין :)

        8/11/07 20:56:

       

      צטט: dr40plus 2007-11-08 15:01:35

      ל"חץ עין נץ"

      כשבאתי לישראל בשנות ה60

      גיליתי צברים גסי רוח בכל מקום

      חזרתי לפריס

      כאן 60% מהפרופסורים היהודים בפריס, הם מצפון אפריקה. כמה אחוזים מהפרופסורים בישראל הם מצפון אפריקה? אני קורא כאן בפריס בעיתון של הז'וויף על "כנס שדרות לחברה" אבל אף אחד משדרות לא מדבר.

      אתם מפסידים את ההון האנושי הפוטנצחיאלי שלכם. תתעוררו.

      מרסי בוקו

      סילוו פלה.

       

      מואה? איך ממה שאמרתי אתה למד שמה שאני מציע יגרום למרוקאים סכין להגר לפריז בכדי להפך לפרופסורים? נהפוך הוא. השיטה המוצעת כאן תגרום לילדי שדרות להישאר בורים ועמי ארצות.

      אני אומנם לא איש שדרות אבל יש לי קשר לא רע לעיר. ואני מבקר בה בצורה קבועה. בינות השאר אני הקמתי עמותה שמארגנת שירות לאומי לנערים תל אביבים בשדרות. היום פועליםבמסגרת העמותה ארבעה צעירים שלמדו אומנות בתל אביב והם מלמדים אומנות בשדרות. יש להם היכולת הבלתי אמצעית להשוות את מערכת החינוך במרכז הארץ למערכת החינוך בשדרות. לא חסר שם שום מרחב אינטרנטי וובי 2.0. מה שחסר שם זה מורים עם הכשרה ועם תקציבים  ואני מכיר לא רע את מערכת החינוך שם. אני אומר לך שזה פשוט מביש האמצעים שניתנים שם בבתי הספר.

       

      יצרה מזאת בשלבים מסוימים בכמה עירות פיתוח נעשו נסיונות מענינים להגביר מציונות בעזרת תקציבים והגיעו להשגים מדהימים גם בירוחם, גם בקרית מלאכי גם באור עקיבא.

       

      בוא הביתה ....

        8/11/07 19:57:
      תגיד אשר, חשבת שאולי כל מהות בית-הספר כפי שאנו מכירים אותו הוא ביטוי קונקרטי מודרני בשלמותו? לכן הויכוח על החינוך שמתרחש לאחרונה הוא ויכוח בכלל לא רלוונטי מבחינתנו. הויכוח עוסק ביעילות פס הייצור המודרניסטי של בית הספר, ועל כך שכעת היעילות שלו פחתה. אף אחד לא מעז להזכיר שאולי הגיע הזמן לשינוי מן היסוד, שאולי בכל זאת אנו לא צועדים לקראת קידמה.
        8/11/07 15:01:

      ל"חץ עין נץ"

      כשבאתי לישראל בשנות ה60

      גיליתי צברים גסי רוח בכל מקום

      חזרתי לפריס

      כאן 60% מהפרופסורים היהודים בפריס, הם מצפון אפריקה. כמה אחוזים מהפרופסורים בישראל הם מצפון אפריקה? אני קורא כאן בפריס בעיתון של הז'וויף על "כנס שדרות לחברה" אבל אף אחד משדרות לא מדבר.

      אתם מפסידים את ההון האנושי הפוטנצחיאלי שלכם. תתעוררו.

      מרסי בוקו

        8/11/07 14:58:

       ראשית, מאוד נהניתי מהפוסט -

       

       כמטפלת ויועצת בתחום לקויות הלמידה קצת הצרתי על דעותיך הנוקבות בנושא

       "המושג לקויי למידה הוא מושג מודרני. איפה יש נביא אחד, או תנא או אמורא אחד שאומר שייש ילדים לקויי למידה. יש רק מורים לקויי הוראה ויש דוקטורים לחינוך לקויי מחקר. המושג לקויי למידה כמו המושג טעוני טיפוח הוא מושג קלאסי של "זאבים בעור של כבש" כדברי פוקו באפיינו את המוסדות של כוח/ידע (מה זה ראשי תיבות של בי"ס? בייבי סיטר, בית סוהר, או בית ספר)."

      כמאמינה גדולה בחינוך מותאם יכולות הינהנתי במרץ כשכתבת 'מורים ליקויי הוראה' ואולם, לכתוב בצורה כל כך פסקנית שאין דבר כזה ילדים לקויי למידה.. (או שמא בכלל אנשים בעלי לקויות למידהֱ) - קצת הפתיע אותי.

      אדם חכם ומשכיל כמותך ראוי שיבדוק מעט מן המחקרים בתחום לפני שהוא יוצא בהצהרה כזו.

      אין ספק שהאופנה ו'שוק ההתאמות' הפכו את מרבית תלמידי ישראל ללקויי למידה שלא בצדק ואולם, ישנם תלמידים ומבוגרים שאני פוגשת בעבודתי מדי יום ביומו שגם שהוראה 'מתקנת' לא באמת 'מתקנת' להם את הקושי.... וזה אגב, אחד הסימפטומים החזקים ביותר להימצאות לקות למידה. אותם אנשים יקרים סובלים יותר מדי מאנשים שטוענים שאין להם 'שום לקות למידה' ושהם:

      לא למדו טוב/עצלנים/חסרי מוטיבציה/סתם טיפשים/וכו'...

      חבל מאוד שאיש גדול כמוך במחי יד מבטל את האפשרות של אותם האנשים (ילדים כמבוגרים) להכרה חברתית ופוליטית-כלכלית בקושי שמלווה את חייהם.

       

       

       

        8/11/07 14:31:

      "אני לא אומר שלא צריך ללמוד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה. מה שאני אומר הוא שערכם לפיתוח החשיבה או לקריירה העתידית הוא שולי לחלוטין.

       

      ולמרות זאת אתה מנסה ל"הוכיח" את דבריך.

      "במאמר זה ברצוני להוכיח " 

      אולי תנסה לשכתב את הפוסט הזה בלי להשתמש בתורת ההגיון. 

       

      הבעיה עם המדע והמתמטיקה היא הדרך שבחרו ללמד אותם.

       

        8/11/07 14:10:

      לנווד אפור

      עוד תכונה בעייתית של המודרניסטים אוהבי הקונטרול

      כשהם נתקלים במישהו שלא מסכים אתם הם טוענים שהוא לא מבין.

      מהיכן ידועה לך דרגת ההבנה שלי ?

      מהיכן ידוע לך אם אני עם BA במתמטיקה או דוקטור במתמטיקה?

      למה שלא תענה לגופו של עניין

      למה אתה בורח לגופו של אדם?

      ממה אתה חרד?

      גם על אלה שדיברו תחילה על גיאומטריות לא אוקלידיות, אמרו שהם לא מבינים במתמטיקה.

      אני אנתרופולוג של שבטי המתמטקאים, שחוקר את הריטואלים שלהם ואת כתבי הקודש שלהם.

        8/11/07 13:49:
      אוי המודרניסטים, אוי המודרניסטים, חבר'ה על הכיפאק חבל שהם אוטיסטים.

      אני מסכימה עם חלקים גדולים ממה שאתה כותב, ממש. נראה לי שהמערכת מפספסת בגדול בזה שהיא מוציאה בוגרים שלא מבינים הרבה ב: התמודדות רגשיות ובין-אישיות (מקדישה לזה שעה בשבוע מקסימום), התנהגות כלכלית, התייחסות לגוף, ועוד דברים שימושיים כאלו בעולם המודרני. גם באוניברסיטאות לא מלמדים את מה שצריך לדעת בעולם העבודה. התוצאה היא שחסר לבוגרי המערכת החינוכית המון ידע. ואז או שהם משלימים אותו באמצעות המון ספרי הדרכה, מצויינים מאוד בחלקם, שקיימים היום, ושמלמדים את מה שאף פעם לא לימדו אותנו, או- שהם לא לומדים אותם, ו - חבל, להם ולמי שהם משרתים ועובדים בשבילם.

      השביתה במערכת החינוך היא לא רק שביתה על שכר, לפי הרושם שלי, היא שביתת כעס כללית על איך שהמערכת נראית, ועל כמה היא מפגרת, בתחום מסויימים, יחסית לתחומים אחרים בחיינו (נאמר, היי-טק), ועל הרצון לקדם אותה, ולקבל יותר כבוד לעוסקים בה.

      הדיון שאתה מעלה חשוב ורלוונטי מאוד, וטוב שהוא הועלה לדף הבית של הארץ, כדי שלא יישאר בין הבלוגים, שלא מספיק אנשים קוראים. המשך בדיון בכל דרך אפשרית, הוא חשוב, ואני מקווה שגם קובעי המדיניות קוראים אותו. אנא, קיראו אותו, קובעי המדיניות, זה דיון חשוב ומהותי!

        8/11/07 13:24:

      לגבי מדעים ומתמטיקה

      עדיף שתמחק את החלק הזה

      אם אתה לא מבין במשהו אז עדיף שלא תכתוב עליו

        8/11/07 13:09:

      עכשיו השאלה היא איך משפיעים?

      איך נותנים למילים שלך כוח 

        8/11/07 12:51:

      שלום דוקטור,

      המאמר שלך מרתק וברוב הנקודות אני גם מסכים איתך. כמורה, אני מנסה תמיד לשים מול עיני את כישורי החיים של התלמידים בעולם משתנה ועם זאת - צריך לזכור: גם אותנו כתלמידים לא "הכינו למאה ה-21" למרות שהיה ברור שנחיה בה, גם עם לא קראו לזה "ווב 2.0" (ובכלל, לא הסבירו לנו שצריך להוסיף תמיד אפס אחרי הנקודה במספרים שלמים). אנחנו צריכים עכשיו להכשיר את תלמידינו לחיות בעולם שרובנו עדיין לא כשירים לחיות בו בעצמנו - וזה לא קשור רק לטכנופוביה לסוגיה.

       

      אני קצת מאוכזב מדבריך כאילו "אין דבר כזה לקויי למידה". יש תלמידים עם לקויות למידה, אלו לא "לקויות הוראה" ולא "לקויות מנגנון" (למרות שגם כאלה לא חסרות), הדבר מגובה בספרות מדעית רחבה והוא לא סותר את גישת ריבוי האינטיליגנציות של גרדנר אלא מתיישב איתה מצוין. דווקא הגישה שלך יכולה לתת פתרונות טובים מאד לתלמידים לקויי למידה, אבל לא מתוך התכחשות למושג הזה.

        8/11/07 12:19:

      היי מחייך,

      השאלה אם יש מי שירים את הכפפה....?

      יום טוב,

      ענת

       

        8/11/07 11:24:

      עבורי זה שיעור מאלף ותודה שהשכלתם אותי בנושא.

       

      תודה להילה על איזכור סיפרנו ניהול על פי ערכים (רגשיים/תשוקתיים,אתיים, כלכליים) בהוצאת גלובס 2007.

       

      היות ואני רואה את שליחותי וייעודי העכשווי- בשיפור איכות חיי העבודה בכלל ובשיפור איכות חיי עולם הילדים בפרט- תוך שימוש במודל הערכים ובמספר מוצרים ייחודיים המבוססים עליו (משחק הערכים לילדים וספר ילדים)-

       

      החלום שלי (למימוש במרוצת 3 השנים הקרובות) הינו להקים גן ילדים לדוגמא אשר יפעל על פי המודל- כלומר : צוות הגננות/ים, ההורים והילדים יזהה ביחד את ערכי הליבה המשותפים החשובים ויעצב את אופי ושיטת הפעילות ותכני הלמידה-בהתאם (מהילדים ניתן לקבל את הערכים בדרכים של דימיון יוצר ושיטות גירוי אחרות). שם הכל מתחיל.

      גןהילדים הינו ערש החינוך-המצע עליו אנו גדלים ומתפתחים.

       

      גן ילדים, כמו בית הספר. כמו משפחה - הינו "ארגון".ממש לא חשוב אם הוא מלכ"ר או עסקי או "סתם משפחה"-לצורך הבנת המכניזם של המוטיבציה של הגורמים השותפים בו והיכולת להיות מאושר, ליצור אווירת כיף וחדוות עשייה .

       

      התובנה של ההנהלה, מועצת המנהלים, המנהלים- כי במאה ה-21 אין דרך אמיתית אחרת להניע באמת את "העובדים"/הילדים- רק אם נאפשר להם להיות מעורבים בעיצוב ערכי היסוד של הארגון,לנהל דיאלוג אמיתי ופתוח ולהיות אמיצים דיינו כדי להיות מוכנים להשתנות ולשנות בהתאם.

       

      נכון-לא כך גדלנו וחונכנו, וזה מחייב עבודה קשה ותובענית, אובדן הסמכות הפורמלית, אבל מול כל אלו נרוויח בגדול את הדור הצעיר והתפתחותו בסביבה מאושרת ומשתפת הרבה יותר.

        8/11/07 08:45:

      עדי היקר, מילותיך שלך

      קשקשן וירטואלי חסר תקנה (ונהנה מכל רגע)...אז איך להתייחס אליך? בכל מקרה כנראה שאתה נהנה לכעוס.

      ואני חשבתי שתשמח להכיר את  כולם. כלומר לא ממש כולם אלא אלה שאיכפת להם.

      אתה בטוח?

      שיהיה לך יום נפלא, סופש נפלא ובכלל הרבה אושר.

      צוחק

        8/11/07 02:29:

      אשר, פוסט מדהים!!

       

      כל כך רלוונטי וממש מלהיב. כאם לילד מטיפוס דה וינצ'י (המכונה במקומותנו ADH/D) (אני מתכוונת להטמיע את המושג הזה כיוון שהמושג הפרעת קשב ממש מעצבן אותי. ההפרעה היא לא שלו אלא של המנגנון!!) ,אז כאם לילד דה וינצ'י אני חווה את הסטגנציה הזאת וממש מוטרדת לגבי עתיד הילדים עם הווה כמו זה שלנו.

       

      לי זה ברור לגמרי שלמידה חוויתית היא הרבה יותר יעילה שלא לדבר על מהנה. בעוד ששיטת הלימוד הקיימת היום היא משמימה ומענה. במיוחד לילדים מטיפוס דה וינצ'י. ראה מקרה ד"ר סקונד לייפ...

       

      זה מזכיר לי נושא אחר לגמרי שעסקתי בו לאחרונה במסגרת העבודה. חזון יעוד וערכים בארגון.

      ישנה גישה חדשה שנקראת ניהול לפי ערכים - MBV - חפש את אבישי לנדאו פה בקפה. הוא ואחיו פרופ' שמעון דולן עומדים מאחורי הגישה הזאת.

      בגדול הרעיון הוא שכדי שארגון יהיה בריא ויצליח להשיג את מטרותיו הוא צריך להיות בעל ערכי ליבה כלכליים, אתיים ורגשיים.

      לא רק ערכים כלכליים (משימתיות, איכות..), לא רק ערכים אתיים (הגינות, כבוד לאדם, תרומה לחברה...) אלא גם ערכים רגשיים כמו חדוות יצירה (כייף, להרגיש שאתה נהנה בעבודה כמו במשחק), יצירתיות, עצמאות, תשוקה לחדשנות, שמחת היצירה... כשאתה נהנה אתה הרבה יותר אפקטיבי, חיוני, בעל מוטיבציה... הרווח לארגון הוא עצום אם ישכיל להטמיע ערכים כאלה.

       

      זה לגמרי הולך יחד עם השינוי הדרוש במערכת החינוך.

      אבישי לנדאו גם פונה לעולם החינוך עם הגישה הזאת, אני אזמין אותו להגיב כאן. יהיה מעניין!!

      פתאם נדמה לי שאולי אפשר יהיה להזיז משהו...

       

      לגבי דפקט הפרפר, זה הרי קשקוש. המערכת נדרשת להיות מתוחכמת יותר ולדרוש חשיבה והבנה מתוך הקטע המועתק ומודבק. הבעיה היא שהמנגנון עצמו בנוי על העתקה והדבקה (כל שנה אותם תכנים, למורה יש מערך שיעור קבוע.. אותן בחינות - כדי להתמודד עם "העתק הדבק" המורה נדרש להפעיל חשיבה בעצמו... וזה לא קל עם שכר כמו שהוא מקבל, והוא בכלל לא נדרש לכך. יותר קל להגיד שהאינטרנט זה גורם לדפקט הפרפר)

       

      לגבי התגובות הקיצוניות פה... האמת שזה מזכיר לי במשהו את התגובות הקיצוניות לרעיונאים ומדענים שהביאו בשורה חדשה ואנשי התקופה לא ידעו איך לקבל אותה בהתקיים התובנות הקיימות (כמו גלילאו שנאסר בגלל הרעיונות שכדו"א סובב סביב השמש או HIPPASUS שהוגלה או נרצח בגלל שגילה את המספרים האי רציונליים בתקופת התנועה הפיתגוראית... היום גיליתי אותו מעניין http://en.wikipedia.org/wiki/Hippasus_of_Metapontum)

       

      איך סקונד לייף יכול לסייע בלמידה של ההיסטוריה?

      אולי אתה מתכוון ליצירת מרחב אינטראקטיבי בו יכולים התלמידים לשוטט ללמוד ולחוות חוויות היסטוריות למשל, לחוות חיים בימי הביניים, חיים בתקופת המהפכה הצרפתית... וואו איזה רעיונות מדהימים.. הילד דה וינצ'י שלי היה תלמיד מצטיין אם היה מתאפשר מרחב למידה כזה... ואני אמא שלו הייתי נדבקת אליו... בו נשוטט שם ביחד - זה יכול לקרב הורים וילדים (במקום מלחמות: שב להכין שיעורים, למדת כבר לבחינה... וכיוב' ניג'וסים)

       

      חמישה כוכבים ממני ***** 

      ... באמת התלהבתי פה ממש מאוחר.. לילה טוב

       

       

       

       

        8/11/07 01:16:

      מצויין!

      מצאתי את עצמי שולחת את הבקורת שלך לכל מכרי ולהורי תלמידי הכיתה של בני. צריך לעשות הרבה עבודה כדי לגשר בין העולמות - וכאן נדרשת הרבה עבודה.

       

        8/11/07 01:01:

      סורי, היה שבוע עמוס.

       

      יום א' הקרוב בסדר?

       

      חוץ מזה שאני לא איזה נציג של המכללה או משהו כזה - סתם סטודנט עלום שם.

        8/11/07 00:06:

       

      צטט: dr. second life 2007-11-07 23:41:42

      לחץ עין נץ

       

      א. מעולם לא אמרתי לקולגה ולא לתלמיד וודאי לא לאדם זר שהוא מדבר שטויות. השפה שלך היא סוג של התבטאות אגרסיבית גסה ישראלית-פלמחניקית טיפוסית. אם אתה כועס , אתה צריך לשאול את עצמך למה אתה כועס. אני יכול לנחש למה אתה כועס. כבר נתקלתי בכעס מהסוג שלך באלפי הרצאות ובעשרות אלפי סטודנטים.

      סליחה. זה לא היה נאות. אם כי בלשון עוכרי הדין אני אנסח את דברי.

      אתה כותב מרתק. אתה גם כפי הנראה חוקר מעניין.

      אבל המסקנות שלך הן מסכנות (שזה מסקנה מיסכנה...)

      אבל לישם את ההצעות שלך יכול להיות אסון. שטויות? לא הייתי צריך לכתוב.

      אני כועס? בוודאי.  אני נורא מפחד שהצ'חנובר הבא יבוא מסוריה.

      אני חושש שהשי עגנון הבא יבוא מטנזיניה.

      אתה יכול הלמשיך לבד.

      ב. הדור שלך מאבד שליטה, לדור חדש וזה מפחיד אותך.

       תירגע אני לא שיך לדור שלי... ואני לא מאבד שום שליטה. לא היתה לי מעולם.

       

       למשל, למה טשרניחובסקי ולביבות? מה לחרדים ולטשרניחובסקי? מה לערבים ולטשרניחובסקי?.

      ככה אני חושב. זה כמובן לא חייב להיות טשרניחובסקי ספציפי אלא טשרניחובסקי כמטאפורה. אם כי עם ששוכח את שורשיו שורשיו שוכחים אותו.

      טשרניחוסקי הינו משורר ויוצר שמחבר כישרון אדיר, כתיבה אישית ופולטית מעורבת ושירתו היא תעוד נפלא של אותו חלק מיהדות מזרח אירופה שהקים את המדינה הזאת והחברה הזאת...ועל כן יש ללמדו. (יחד עם עוד רבים)

       רוב אזרחי ישראל הצעירים של היום אין להם שום דבר משותף עם ביאליק וטשרניחובסקי. "משורר לאומי" ו"גאון" הם המצאות מודרניות בני לכל היותר 200 שנה וכמנו שהופיעו אז, הם היום נעלמים. יש הרבה משוררים מקומיים הרבה יותר טובים מהמשוררים הלאומיים: לחרדים יש את "דוד נעים זמירות ישראל" לערבים יש את סמיח אל קאסם, לאתיופים יש את המשורר הלאומי שלהם, לתימנים יש את המשורר שבזי, לשינקנאים יש את אביב גפן, וכו' וכו'.

       נו שויין . יכתבו יגדלו יפרסמו ילמדו אותםן בעוד 100 שנה מה אתה כל כך מפחד מזה?

       

       בווב 2.0 שכל כך מפחיד אותך, קוראים לזה "חוק הזנב הארוך" שהוא תמצית הפוסטמודרניזם. מה זה פוסט-מודרניזם?

      ווב 2.0 אינו מפחיד אותי הם גם לא כל כך קיים. אגב אם אתה כל כך מומחה אתה בטח יודע שהמושג עבר תהפוכות רבות בעשר השנים האחרונות בתחילה זה היה שם קוד לרשת הבאה ואיפיוניו היו טכנולוגים ולא תוכנים. לא נכנס להם הרוורס המושג מותג למשהו אחר.

      אני אגב בניגוד אליך לא הייתי כל כך למהר להיות בטוח שאני מזהה את כל הכיוונים שהעולם הזה מתקדם אליהם. החיבור הזה בינות טכנולוגיה תקשורת  ותוכן הוא נמצא בשלב ההתהותי  וכדרכם של תהליכי מעבר רבים קשה מאוד לצפייה , יותר נכון די קל להראות מתמטית שבעצם אין שום דרך לחזות אותו..אבל הנה אני מוכן לשים ולהתערב איתך על ארוחת ערב שבעוד 4 שנים המושג הזה פשוט לא יהיה קיים יותר. איך זה? תשים בבקשה תזכרות באוטלוק שלך ל7/11/11 להרים לי טלפון ולבדוק מה שלום הווב 2.0.....לא יזכרו בכלל מה זה.

      בקשר לפוסטמודרנה אני מודה שאני דעתן גדול בעניין ואם אתה רוצה הפוסט מודרנה זה הזרם הכי מזיק בפילוסופיה מזה הרבה מאוד זמן....

      ג. פוסט-מודרניזם פירושו שמי שהיום נשאר מודרני, במאה ה21 הוא כבר פרימיטיבי.

       

      מ.ש.ל

       

        7/11/07 23:41:

      לחץ עין נץ

       

      א. מעולם לא אמרתי לקולגה ולא לתלמיד וודאי לא לאדם זר שהוא מדבר שטויות. השפה שלך היא סוג של התבטאות אגרסיבית גסה ישראלית-פלמחניקית טיפוסית. אם אתה כועס , אתה צריך לשאול את עצמך למה אתה כועס. אני יכול לנחש למה אתה כועס. כבר נתקלתי בכעס מהסוג שלך באלפי הרצאות ובעשרות אלפי סטודנטים.

       

      ב. הדור שלך מאבד שליטה, לדור חדש וזה מפחיד אותך. למשל, למה טשרניחובסקי ולביבות? מה לחרדים ולטשרניחובסקי? מה לערבים ולטשרניחובסקי?. רוב אזרחי ישראל הצעירים של היום אין להם שום דבר משותף עם ביאליק וטשרניחובסקי. "משורר לאומי" ו"גאון" הם המצאות מודרניות בני לכל היותר 200 שנה וכמנו שהופיעו אז, הם היום נעלמים. יש הרבה משוררים מקומיים הרבה יותר טובים מהמשוררים הלאומיים: לחרדים יש את "דוד נעים זמירות ישראל" לערבים יש את סמיח אל קאסם, לאתיופים יש את המשורר הלאומי שלהם, לתימנים יש את המשורר שבזי, לשינקנאים יש את אביב גפן, וכו' וכו'. בווב 2.0 שכל כך מפחיד אותך, קוראים לזה "חוק הזנב הארוך" שהוא תמצית הפוסטמודרניזם. מה זה פוסט-מודרניזם?

       

      ג. פוסט-מודרניזם פירושו שמי שהיום נשאר מודרני, במאה ה21 הוא כבר פרימיטיבי.

       

      מ.ש.ל

        7/11/07 23:27:
      לרנסום סטארק אין אדם לא טכנולוגי יש אנשים שונים עם טכנולוגיות שונות הקורא במגילה משתמש בטכנולוגיות של קלף ושל דיו הקורא בספר משתמש בטכנולוגיית הדפוס לא הבנתי איך אני בו זמנית רומנטיקן וטכנולוגיקן (היטורית תנועת הרומנטיקה (ורתר הצעיר של גיתה) הייתה סוג של מחאה נגד המכונות והמכניקה הרציונאלית של ניוטון ודיקארט. בפוסט הקודם שלי בתגובתך דיברת משהו על הרצאות במכללה. השארתי לך טלפון ולא התקשרת. אתה אוואטר או עוונתר?
        7/11/07 23:22:

      נהיניו חברים לפני שעה וכבר הולכים לריב....

       

      מאמר אינטליגנטי מרתק כתוב ברהיטות ובידענות רבה אבל מלא שטויות בקומקום ותסלח לי על הביטוי.

       

      הבעיה הכי גדולה של מערכת החינוך זה שאנשים מהסוג שכותבים מאמרים כאלה משפיעים על מקבלי ההחלטות. הבעיה השניה הכי גדולה היא היא כסף.

      במדינת ישראל הופרט החינוך ומחינוך חינם עברנו לחינוך בתשלום ובכיתות גדולות.

      כל מה שצריך לעשות זה שלושה דברים:

      1. להעלות את המשכורות למורים ובהרבה.

      2. להקטין את הכיתות ובהרבה.

      3. לפטר את כל המפקחים היועצים המומחים ושאר ממציאי הבדידים וחינוך 2.0 וכל שאר הפוקאצ'ות שנראות נהדר במצגת פאור פוינט אבל נהפכות לחורבן מוחלט בכיתה.

      4. להחזיר את השינון ולימודי החובה ללימודי הליבה. שילמדו את טשרניחובסקי בע"פ יעשו 50 תרגילים ביום וידקלמו את שירת דבורה ביום שישי. את ויקופדיה הם ימצאו בלעדיך ובלעדי.

      5. לצמצם את בחינות הבגרות לקבוצה קטנה של מקצעות ליבה ולעשותבחינת בגרות קשה!

      6. לבטל לחלוטין את תשלומי ההורים ולבטל לחלוטין את תוכניות ההעשרה למינהם. איסור מוחלט על גבית כסף בביתי הסר לא לחוגים לא לארטיק לא לנסיע הלפולין. מה שיש לאחד יש לכולם.

       

      להשארי את נהיול בתי הספר ברמה מקומית. כל שכונה וכפר ינהלו את בתי הספר שלהם לבד. הבחינה תהה דרך בחינותה בגרות.....

       

      ועכשיו על מה שאתה כתבת (לא על הכל אבל על חלק..)

       

      להלן 10 הדברות של ווב 2.0 בחינוך

       

      א. ווב 2.0: המשתמשים הם יצרני התוכן העיקריים ולא חברות המדיה והעיתונים הגדולים.

      והציפור עפה בשמים

      חינוך 2.0: התלמידים הם יצרני חומרי הלימוד ולא המורים ולא מערכת החינוך ולא האוניברסיטאות. מה זה וויקי-כיתה? קונסטרוקטיביזם!

      תלמידים יהפכו ליצרני חומר אחרי שהם יגמרו אוניברסטיה בנתיים שילמדו את שירת דבורה בע"פ את לביבות וגם את על השחיטה. אחר כך שיעשו בבקשה חמשים תרגילים של הכפלות של מספרים גדולים.

      ב. ווב 2.0: הנתונים הם הנכס העיקרי ולכן יש להשביח אותם ולהופכם לייחודיים (ראה השימוש שסקייפ עשה בנתונים שנאספו מקאזה, ולכן הוא נמכר ביותר מ4 מיליארד דולר).

      מה זה שיך לבית ספר?

      חינוך 2.0: נתוני התלמידים הם נכס מרכזי של המורה ושל בית הספר. באמצעות כריית נתונים, המורה יכולה לדעת על מצבו הפדגוגי-לימודי-קוגניטיבי-רגשי-חברתי בזמן אמת. אין צורך לחכות עד סוף השליש או סוף השנה. ההערכה היא מעצבת ומתמשכת.

       

      ובעזרת מחט אפשר לתפור גרבים. בכיתה של 20 ילדים לא צריך גם חשבוניה בכדי לדעת את הססגי הילדים. הם גם לא באיזה תוכנית ריאלטי שבה הם מתחרים כל דקה על מי יותר טוב ומי פחות בכיתה של 20 ילדים מורה שיקבל משכורת כמו שצריך ידע בכל שניה ביום מה המצב של הילדים שלו. חוץ למה צריך כרית נתונים? בשביל לעשות מחקר? זה בית ספר לא צלחת פטרי לגידול נבגי ילדים.

      ג. ווב 2.0: תעל את משתמשיך לתעל את אפקט הרשת (חוק מטקלף האומר כי עוצמת הרשת גדלה חזקתית בעוד שמספר המשתמשים גדל חשבונית) לטובתך, כך שייצרו שיווק ויראלי לשירות שלך.

       מה שירות איזה? שירות? צריך להכשיר ילדים לחיים ללמד אותם בעיקר כלים ללמוד. מה אפשר לעשות שינון זה דרך נהדרת ללמוד חלק מהדברים חלק המורים ילמדו..

      לומדים מהר חלק לומדים לאט.

       

      חינוך 2.0: כל תלמיד יכול למנף לטובתו את חוק עוצמת הרשת באמצעות למידה מבוזרת אד-הוקית: חיפוש בגוגל, פנייה לפורומים, פנייה לבלוגים וכו'.

       

      ממש חיכו לך. איזה  מזל שאת המפנה אותם לשם. הם לא ידעו את זה בלעדיך וצריך לעשות להם שיעור בחיפשו בגוגל....הראו בטלויזיה סרט על איך ההוא מהמחשב של 100 $ מגיע לכפר קטןש לא היה בו כלום הילדים אחרי דקה יודעם לגגל.. הם צריכים אותך בשביל זה...

      ד. ווב 2.0: נסה להמיר כל מוצר לשירות.

      סלח לי? איזה מוצר ואיזה שירות על מה אתה מדבר? בית ספר צריך ללמוד בו.

      חינוך 2.0: ממשלות צריכות להפוך את כל ספרי הלימוד לשירות ווב, לפי עקרונות של "חינוך פתוח וקוד פתוח". למשל ממשלת ישראל יכולה לרכוש "בכמה גרושים" את זכויות היוצרים מכל המול"ים של כל ספרי הלימוד ולפרסם את זה בחינם בפורטל מערכת החינוך. לא צריך יותר שתלמידי א,ב, יסחבו עשרות קילוגרמים של פסולת עץ (נייר) על גבם. לביטים אין מסה, לאטומים יש.

       

      אפשר אבל הם ידפיסו בבית. לא יעזור הרבה. ממשלות צריכות לתת ספרי לימוד בחינם לכולם. כמו כן לחוקק חוק שלומדים רק מספרי לימ וד של אנשים מתים ככה שלא יהיה לחץ קבוע להחליף סיפרי לימוד..

      ה. ווב 2.0: רק חלק מהזכויות שמורות. עודד שיעתיקו ממך (האקביליות).

      ביטול זכויות יוצרים היא פעולה שיכולה להיות מבורכת! בלי קשר לבתי ספר אגב לא צריכים אותך בשביל להעתיק מעתקים בלי חשבון גם ככה וגם עם זכויות יוצרים.

      חינוך 2.0: מותר להעתיק במבחנים ובעבודות. שיתופיות ועבודת צוות הם ערכים חשובים בעידן

       ילד שיעתיק בבחינה ואו בעבודה יועף מבית הספר לשנה.

       ווב 2.0. האינדיבידואלים הקיצוני הבא לידי ביטוי במבחנים הוא נחלת העבר. הוא נחלת סביבת העבודה של צ'רלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים". "רק חלק מהזכויות שמורות" בחינוך פירושו שההעתקה היא הכתפיים של אחרים שעליהם אנו עומדים ועושים Re-use, למטרותינו.

      ו. ווב 2.0: אין יותר גרסאות שמשודרגות כל כמה שנים. שדרג כל כמה ימים ואפילו כל כמה שעות.

       

      למה?

      חינוך 2.0: אין מה לפתח קורסים באוניברסיטאות ומקצועות לימוד בבית הספר במשך שנים. יש לעדכן בזמן אמת כל כמה ימים או שעות בהתאם לנתוני משתמשי את הקורס, (או המקצוע)

      נו באמת. איזה קשקשת. מה יש להתאים? מה תעשה עם אנליזה? עם מקצועות מדעים?לוקח  לאנשים שנים להבין רק את הבעיות שיש לפתור...

      ז. ווב 2.0: שתף! אל תשלוט!

      שחק בקלאס ולא בחבל.

      חינוך 2.0: מרצה ומורה, אל תשלטו בתלמידיכם ואל תפחידו אותם בציונים. שתפו אותם

       בהערכה, בתכנון הלימודים. תלמדו מהם.

      ח. ווב 2.0: פתח יישומים שטובים לכל מכשיר (סלולר, פי.סי. טלוויזייה, מיקרוגל, וכו).

      חינוך 2.0: מותר להכניס סלולר למבחנים. הלמידה נעשית בכל מקום.

      ט. השתמש ב"חוק הזנב הארוך: האומר כי אפשר להרוויח יותר ממספר גדול של שירותים (שירים למשל) למספר גדול של קהילות, מאשר מספר קטן של שירותים (להיטים) להמון אנשים.

       

      וליצר מטומטמים קטנים שלא מבינים כלום

      חינוך 2.0: אין יותר גאונים ומחוננים. אין אינטליגנציה אחת. למבחנים פסיכומטריים אין כל ערך. כל אחד גאון בתחום אחר. ריבוי אינטליגנציות (גרדנר). אינטליגנציה רגשית, אינטליגנציה חברתית, אינטליגנציה גופנית וכו' וכו'.

       ריבוי אינטליגנציות..  ומי יפתור את הבעיה של רימן?  ומי יבנה את המחשב שאתה רוצה לעשות מי ? מהנדסים תילאנדים או סינים?

       

      י. ווב 2.0: הפסק להתבסס על מותגים להמונים ובמקום זאת עבור לתגים לקהילות.

      באמת אפילו אצל סטאלין בתוכנית חומש הדו שנתית לא דיבור שטויות כאלה....

      חינוך 2.0: אין יותר חינוך להמונים הנקבע מלמעלה. כל קהילה אחראית על החינוך שלה. אין משורר לאומי, כי זה מותג חינוכי

       

      לסיום דבר אחד שאנחנו מסכימים חינוך בקהילה....משורר לאומי ועוד איך יש....

        7/11/07 23:17:

      ליעל מממ שלום

       

      א. העולם המודרני שלך הכניס את המושג האסוני "רמה" (פיאז'ה, דרווין, פרויד, ושאר בב"אים ואדמו"רים של החינוך המודרני). את משתמשת במושג רמה. אצלי אין "רמות". אצלי יש רק "נמוכות" כי אלוהים נתן את התורה על הר סיני שהוא ההר הכי נמוך. גם בחינוך המפאיניקי (של "אוהבי השוויון" השמאל כאילו) וגם בחינוך המפדלניקי והאגודאי בישיבות מחברון ועד מרכז הרב ועד נחלים ונתיב מאיר (של "אוהבי עם ישראל" הימין כאילו) מאוד לא אהבו לשתף ילדים משדרות ומקריית שמונה והקציבו להם מכסות לפי "רמה" אישית במקרה הטוב, ובדרך כלל לפי "הרמה התרבותית של הוריהם טעוני הטיפוח".

       

      ב. ילדים יכולים להכניס חומרים לוויקיפדיה כי העולם אינו שחור לבן "הלנו אתה אם לצרנו", "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה". הילד לא עובר בבת אחת ממצב של יודע למצב של לא יודע, אם ילד בן 5 למד משהו מהגננת שלו או מהוריו, אז הוא כבר יכול להכניס ערכים לויקיפדיה. והגננת יכולה ללמוד מהויקיפדיה מה שהילד כתב. זהו מעגל הדיאלוג, המנוגד למונולוג. אני לא אמרתי בשום מקום שהילד לא צריך מורים והורים.

       

      ג. המושג לקויי למידה הוא מושג מודרני. איפה יש נביא אחד, או תנא או אמורא אחד שאומר שייש ילדים לקויי למידה. יש רק מורים לקויי הוראה ויש דוקטורים לחינוך לקויי מחקר. המושג לקויי למידה כמו המושג טעוני טיפוח הוא מושג קלאסי של "זאבים בעור של כבש" כדברי פוקו באפיינו את המוסדות של כוח/ידע (מה זה ראשי תיבות של בי"ס? בייבי סיטר, בית סוהר, או בית ספר).

       

      ד. בשום מקום לא כתבתי שהמחשב יחליף את המורה. מה שכן כתבתי זה שמורה עם אינטרנט שווה 100 מורים עם ספר ומחברת. המחשב הוא מגבר המוח, האינטרנט היא מגבר החברתיות שלנו.

       

      ה. לגבי הסיפור של אסימוב, דווקא הספרים והשינון והבגרות הם ביטוי מחריד של הלעטת ילדים בחומרים לא רלוונטיים עבורם ועבור הקריירה העתידית שלהם. לאנוס ילדים לתרגל אלפי תרגילי חשבון ולשנן אלפי שמות ותאריכים בהיסטוריה ותנ"ך, זה הנמשל לאסימוב.

       

      ו. כל טיעונייך נאמרו כבר בשתי תקופות מהפכות של טכנולוגיות מידע

      1. במעבר מכתב היד לדפוס, שמרני האפיפיור טענו שמותר לכתוב רק לטינית ואילו האנגלית של שקספיר והצרפתית של מונטיין, הן שפות וולגריות צ'חצ'חיות, שלא יאה למלומדים להשתמש בהם. שמרני האפיפיור טענו שאם נשתמש בטכנולוגיית הדפוס נשכח לכתוב. הסיבה האמיתית גם בתקופת שקספיר וגם בתקופתינו, היא הפחד מאובדן השליטה של בעלי הטכנולוגיות הישנות.

      2. במעבר מבעל פה לכתב, שמרני הומרוס טענו נגד כותבים כמו אפלטון ואריסטו שטכנולוגיית הכתב מסוכנת (ראי את ספרו של ז'ק דרידה (יעקב אדרי ששינה שמו כדי להתקבל על הצרפתים) "בית המרקחת של אפלטון") משום שהיא תגרום לאנשים לא לשנן וכתוצאה מכך זכרונם יאבד, רחמנה ליצלאן. זו בדיוק טענתך נגד המשתמשים במחשבון.

        7/11/07 23:03:
      הדברים היו צריכים להיאמר כבר מזמן. הילדים שלנו הם לא מכונות הקלטה וחינוך מבוסס שינון וחזרה כתוכי על דברי המורה הוא חינוך מגביל ומקהה מחשבה. "רפרוף הפרפר" המוצע ע"י הווב 2.0 אכן מציע יותר אפשרות לפיתוח החשיבה מהחינוך המיושן אותו צריך לארוז עם הנפתלין בארון נידח. תודה לך על מאמר פוקח עיינים.
        7/11/07 22:36:

      אשר שלום,

      קראתי בעיון.

      יש לי רק שאלה (מחוסר ידע) האם במציאות של ווב 2 בן שלי בן ה-7 יוכל להכניס תכנים לויקיפדיה?

      נראה לי (ותקן אותי, כי ייתכן שאני טועה) הוא יוכל להכניס תכנים ברמה שלו כי הוא יודע להשתמש במחשב. אבל איך הוא יעלה רמה? באמצעות מי?

      בדיסציפלינה שלי, אלתור איננו אפשרי ללא קנונים. אז כרגע, אתה מאלתר כי אתה למדת במערכת הישנה. מי שלא למד בה, אין על מה לאלתר כרגע.

      מה שאתה מציע לא טוב לכולם ומשאיר רבים מהילדים מאחור! שהרי בשנים שלך כיועץ התרחשו החגיגות של "השפה כמכלול" של הבדידים שהנזק שלהם כביר, של "אחת שתיים שלוש", "הוראה מסייעת", סילוק הדרגתי של האומנויות מבתי הספר, לימוד יבשושי כזה של הסטוריה בתיכון שמדבר אך ורק על גורמים, סיבות ותוצאות (בלי הסתכלות פוסטמודרנית בכלל), קידוש ההייטק עם תוצאות מהירות "כאן ועכשיו", חוסר כבוד טוטלי למבוגרים כי הם יודעים להפעיל פחות טוב את הפלייסטיישן, והרשימה של השטויות עוד מאד ארוכה. ילדים לקויי למידה, חכמים פחות וסתם כאלה שידם לא משגת נשארים בשיטות שלך הנאורות מאד כמובן, מאחור!

      לצערי, כן, גם קרב נכנסו באותן שנים למערכת בשעות רוחב. כך החל הצמצום ההדרגתי של כוח האדם ושל איכות כוח האדם כי מי צריך מורה כשיש לו תחליף כל כך פנטסטי בו אתה מצדד כי באמת מחשב עולה פחות ממורה.

      אגב, אני כן חושבת התוכניות הלימודים השתפרו מאד לפחות ביסודי. סוף סוף.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=145530

      חשוב לי לומר לך שראיתי איך תלמידים עושים בגרות במתמטיקה עם מחשבון כשהתרגילים הם:

      3X5, -2+5 ועוד. זה עצוב! מישהו לימד אותם שמחשבון זה טוב. לאמוד את התרגיל ואת התוצאות (מה שאני כן עשיתי כי למדתי לפני 20 שנה) הם לא מסוגלים והחשיבה שלהם מנוטרלת. סומכים על המחשבון.

      אני רוצה להפנות אותך לסיפור של אייזק אזימוב שלא זוכרת את שמו, אבל בסיפור יש אדם שכולם חושבים שהוא משוגע כי כולם רוכשים מקצוע כשמקרינים להם סרט "אל תוך" הראש והוא נאלץ לקרוא ספרים בספרייה, ספרי נייר ולא סרטים. כמובן, הוא החכם שבחבורה.

      יש ללמוד גם את הטכנולוגיה וגם את העבר... ויש לזה חלק בעולם הבא.

        7/11/07 18:58:
      דבר נוסף - אני מזמין אותך לשמוע אצלי בדף את ה- "שיר" שהעלתי.
        7/11/07 18:49:

      אשר, שני דברים:

       

      1. שמתי לב ששוב פעם אתה מתאר את האדם כייצור טכנולוגי - שוב פעם אני נאלץ להיות השחור ללבן שלך.

       

      2. לא ידעתי שאתה כזה רומנטיקן! (אולי רומנטיקן 2.0 ...) 

        7/11/07 18:45:

      הי מוטי Inspire

       

      ה- Inspiration שלך מניע אותי להיאחז במעלה ההר התלול של העתיד ולחפש כל זיז או שיח להיאחז בו כדי להתוות את השביל להורים ולמשפחה מה לעשות עם הקטסטרופה החינוכית המתגברת סביבנו.

       

      אני אעבוד על זה כמה ימים ואולי ניצור כאן בקפה איזה ויקי או קהילה שכל מי שרוצה יצטרף להתווית הדרך. בינתיים אני יכול לגזור כמה קווי פעולה ראשוניים:

      א. בטווח הקצר, לא לצאת נגד מערכת החינוך

      ב. במקום זאת להיות "הורים גרילה". לאמר למנהלת בית הספר ולמורים שאנו רוצים לעזור .

      ג. לא לבמריד את ילדינו נגד המערכת.

      ד. ללבן לעומק את השאלה: מה באמצ צריך ללמוד ומה כבר מיותר ושריד של המאה ה19 ואפשר לזרוק מתכנית הלימודים.

      ה. מה ניתן לעשות בביית?

      ו. איך ניתן למנף מקומות כמו מתנ"ס וקאנטרי, כדי לפתח בהם מערכת חינוך אלטרנטיבית בשעות שאחרי הלימודים הפורמאליים

      ז. כתבו אתם

      ח. כתבו אתם....

      .

      .

      וכו'

        7/11/07 18:12:

      אשר,

      אתה איש מדהים. הרגע סיימתי לקרוא בשקיקה את הפוסט הארוך אך הקולח שלך וכל כך הרבה תובנות ושיקופים-חיים תקפו אותי, שכמעט, אבל כמעט רצתי הביתה ואמרתי לשלושת בנותיי שממחר, הן ממש, אבל ממש, לא חייבות ללכת לבית הספר. אבל, אז הבנתי שנכון לעכשיו, זה קרב אבוד ושהדינוזאור עתיר התקציב שלנו, שם כדי לחיות ולזהם השכלתית את הסביבה שלנו עוד לא מעט זמן.

       

      אני עוקב אחרי כתיבתך כבר זמן רב (החל מהרצאתך בקורס מנחי מיכא"ל שעברתי), ומעריץ נלהב של חזונך, כמו גם של הביקורת המושחזת והעכשווית שלך במימסד. אבל, הייתי מאוד מאוד שמח למצוא, בין השורות, "תוכנית חלופית אישית", בבחינת בלוג שלך, כיצד יכול התא המשפחתי, המושפע מהמימסד, אך אוטונומי בהחלטותיו זוטא, להחיל שינוי פנימי בקרבו הוא. מעין "מצפן נייד" שיאפשר התפתחות מובנית יותר ופחות "זמן פנאית" לקראת כישורי חיים 2.0 ו- 3.0 לילדיי (אני חש די בחזית האישית בתחום, אך ילדיי חשובים לי יותר).

       

      אני סבור שמהפיכה גדולה, מתחילה מהדרייב האישי, הקולבורטיבי, הנצבר לכדי מסה קריטית של יחידים. וכאן באומרי יחידים כוונתי למשפחה, ולהורים המודעים. אני סבור שאם תתעל חלק מהחזון שלך בביטויו הכתוב, למתווה עקרוני, גבולות גזרה אם תרצה, בהן יכול ההורה לנוע ולהכווין את ילדיו, להשלים ולפצות, זה יהיה מעולה. זה יהיה מובנה. זה יסחף, זה יאומץ, וזה עשוי אפילו ליצור רשת חברתית-חזונית-חינוכית-עסקית שתורחב עוד ועוד מתכנים (קונסטרוקטוביסטיים) של הורים ומשפחות שהצטרפו.

       

      ומעל לכל, אתה חוזה מחונן. רגלך האחת בהווה ובעבר הרלוונטי להיקש, רגלך האחרת תרה אחר זיזי עתיד לייצב בהם את הקפיצה הבאה. המשך לכתוב. 

      תבורך, מוטי. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      dr. second life
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין