נשים נגד עצמן

לא משנה באילו קליניקות עבדתי ברחבי העולם, מהחצי הצפוני של הפלנטה לחצי הדרומי – בכל מקום ללא יוצא מן הכלל, נשים גינו את גופן. מדוגמניות לנשים במקצועות פשוטים או יוקרתיים – כולן הפגינו ביקורתיות חסרת רחמים כלפי עצמן. כיצד הפנמנו ביקורת עצמית בצורה כה צייתנית ויעילה? גולת הכותר של השנאה העצמית הופנתה תמיד כלפי השומן בנשים. אין דבר שהן לא היו מוכנות לעשות לקרוע אותו מעליהן.

כשחייתי באוסטרליה, דחק בי המפגש היומי בקליניקה עם חוסר שביעות עצמית משווע, בעיקר בנשים,לכתוב ספר בתקווה לנער אותנו הנשים מהרס עצמי למה שנראה כמשימה בלתי אפשרית – קבלה ואהבה עצמית. כך נולד הספר "איך הפכה האישה לגבר – על הפחד מהשומן, הפחד מהנשי והתמוטטות החברה" (תורגם מאנגלית ויצא לאור בעברית). אלא שבתחילה לא ידעתי את מהותו האמיתית. חשבתי שאני כותבת על הפרעות אכילה כי אלה הציפו מכל עבר. אך בהדרגה (7 שנים!) חשף הספר זעקה גדולה יותר בשורש. המלחמה בבשר, האובססיה של שריפת שומנים, ספירת קלוריות וניתוחים פלסטיים, הצורך להוכיח שכנשים איננו נופלות מגברים, ואף המלחמה הסמויה שלנו בווסת – כל אלה חשפו את הפחד של הנשים מהעוצמה האדירה של עצמן. הן היו מוכנות לעסוק בשינוי עצמן וצורתן בכל מחיר, מאשר להעיז לממש את העוצמה שהפחידה דורות שלמים, שהביאה לשלל חוקים ולדרכים יצירתיות שונות לדיכוי הנשי. אין זה פלא שלאחר דורות של תרגול שליטה בנשים, הפנימו הנשים את הצורך לשלוט בעצמן. וכמו בטיפול בפרט, כך בכלל – כל עוד אף איננו מודעים לאשר אנו עושים, אין כל תקווה לבחירה מחודשת.

האתגר
המלחמה שלנו בשומן – רקמה נקבית הקשורה לאסטרוגן ונמצאת בכמות כפולה בבנות מזו של בנים כבר מרגע הלידה - היא סמל למלחמה שלנו ביסוד הנקבי, בישות ‏הנשית. כשאישה נלחמת בבשר של עצמה, היא במלחמה עם הגורם ‏הבסיסי ביותר של חייה. כשאנו במלחמה עם עצמנו, קשה לטפח מערכות ‏יחסים המבוססות על שלווה וסיפוק. נכון, אפשר להאשים בכך גורמים ‏חיצוניים, כמו התקשורת והדוגמניות המורות איך ‏אישה "חייבת" להיראות. אפשר גם להאשים את הגברים. אבל בשורה ‏התחתונה, כל האשָמה נותנת את הכוח בידיו של המואשם, ועכשיו אנו ‏תלויות בו שיבין, שיציל אותנו, שיפסיק למכור לנו את מה שאנו מוכנות ‏לקנות...

בספר "איך הפכה האישה לגבר" אני כותבת:

"כמו בתהליך הצמיחה של הפרט, כך בתהליך שלנו כקבוצה. בגדר עבודתי כמטפלת וכמורה של עוצמת הרכות, נוכחתי לדעת שככל שאדם או אישה עוצמתיים יותר, כך הם נוטים יותר להשליך את עוצמתם על מישהו או משהו מחוץ להם, שכן כגודל העוצמה - כך גודל הפחד ממנה. אישה עוצמתית שכזו "הנותנת את כוחה" לגורמים חיצוניים מתחילה לחוש נשלטת על ידי האדם או הנסיבות (שומן, קמטים,) עליהם השליכה את עוצמתה. עקב כך, ממוקדת כל תשומת לבה בתגובות נגד השולטים בה ובמרירותה כלפיהם. התמקדות זו מחוצה לה "מצילה" אותה מלהרגיש את הפחד מהעוצמה שלה, מיכולתה להעיז ולעשות מה שהיא רוצה, להיות מי שהיא רוצה, ללכת לאן שהיא בוחרת, ובקיצור – להיות עצמה.

העובדה שדווקא בנקודת זמן זו כאשר הנשים סוף סוף חופשיות מתמיד ועצמאיות מאי-פעם, הן עסוקות בשליטה בעצמן ובגופן כפי שלא היו מעולם, איננה אקראית. גם תופעה זו ניכרת בתהליך הריפוי של הפרט – ההתנגדות של המטופל צפה ועולה בדיוק כאשר הוא מגיע למקום שבו הוא מסוגל לעשות שינוי לראשונה בחייו... בנקודה זו מתקיים העימות הישיר עם המדכא הפנימי. זהו השלב החשוב ביותר בריפוי. לעבור מקום זה משמע להתגבר על הפיתוי להרס עצמי ולחיות בעוצמה, ביצירתיות ובשינוי מתמיד. אתגר זה הוא משבר קשה, וגם אם הן אולי אינן יודעות זאת, הנשים נמצאות בנקודת משבר זו. יותר מכל מה שנחוץ עתה הוא להתעורר, משום שסכנת ההרס העצמי גדולה כאשר אנו מתעלמים ואף לא מודעים לתהליך ולכוחות השולטים בו.

משמעותית העובדה שאתגרן של הנשים מסמל את פרשת הדרכים במסעו של הגזע האנושי כולו. האיום הגדול ביותר על קיומנו כעולם, אינו עומד עלינו מבחוץ, אלא מתוכנו אנו – דבר הגורם לנו לפגיעות גדולה ביותר. בחירתן של הנשים ללא ספק תאציל על עתיד העולם כולו."