כתבלבים מנסים לשכנע אותנו שנתניהו מוכן לפשרות, אך הסביבה הפוליטית (אילוצים קואליציוניים) לא מאפשרת לו להיתגמש.  זו גם התמונה שנתניהו מציג כלפי חוץ.

אך בחינת העובדות אומרת אחרת:

- נתניהו הביא / החזיר לליכוד פוליטיקאים ימנים קיצוניים: יעלון ובגין למשל (כאשר דן מרידור שימש כעלה תאנה)

- נתניהו העמיס את רשימת הליכוד לכנסת בחכי"ם ימניים, ביניהם אדלשטיין, חוטובלי, נס, אלקין, אקוניס, מירי רגב, דני דנון  (כאשר דן מרידור שימש כעלה תאנה)

- נתניהו בחר לחתום קואליציה בראש ובראשונה עם מפלגתו של ליברמן (כאשר ברק שימש כעלה תאנה) ונמנע מלעשות זאת עם קדימה

- נתניהו הרכיב את פורום השביעיה עם רוב ימני קיצוני (כאשר דן מרידור משמש כעלה תאנה)

- נתניהו בחר כיועציו הבכירים באנשים ימניים קיצוניים: רון דרמר ויעקב עמידרור

כל העובדות לעיל אומרות דבר ברור ביותר, נתניהו בחר בסביבה ימנית קיצונית כם כאידאולוגיה וגם כתירוץ לאי-עשיה מדינית.  שיטה זו אולי הצליחה בתחילה - אך היום כבר מבינים בעולם שנתניהו מוביל את ישראל בדרך ימנית קיצונית.  נתניהו מוכן לדבר על שלום, שתי מדינות ופשרה, אך לא יעשה דבר שעשוי (עלול בעיניו) לקדם את ישראל לעבר פשרה ושלום.