לא צריך מבטא בשביל זה

גם לא מנטליות

זה בסך הכל עניין של שיוך

שאחרים עושים

לפי ממוצע משוקלל כלשהו.

אז נכון שזה יותר פשוט

להראות שייך לצד אחר

שגם בו יש את אלה

שמתעקשים

לספח אותך אליהם.

רק שתחושת השייכות

נעה בקו מקביל, אלייך.

אבל, האופן בו אחרים

ממסגרים אותך,

כשהם חוצים אותך

בקווים אדומים,

כדי ליצור לעצמם אשליות,

בין אם אתה חצי, או רבע,

אין הבדל.

זה מסוג הדברים

שמגיעים לכל מקום.

תמיד יש את הרגעים האלה

של משהו באוויר,

איזה חוסר נחת,

ביטויים שגורים שמחליקים מהלשון,

מאמץ מיותר להוכיח משהו.

אולי במקרה שלי,

כמו עם השוטר שנתן לי ללכת,

אחרי שהביט בי במבט עצוב,

ושאל, "אבל האמא יהודיה, כן?"

ואם לא?

(זרוק לי איזו עצם שבורה)

זה חוסך לי,

לפחות בממד הבין-אישי,

(אבל לא את העדות)

ובכל זאת, גם אלי היא מתגלה.

בתקופות שאני מקשיב לחדשות,

רק בא לי לברוח מכאן.

ובימים כאלה,

שאני מגיע לעבודה,

ומרגיש את זה,

כי מישהו טרח במיוחד

ליצור את התחושה,

זו רק תוספת מזערית

לניכור שאני מרגיש ממילא.