כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    מחוּלֶלֶת

    130 תגובות   יום חמישי, 10/3/11, 15:17

    מחוּלֶלֶת סיפור קצר מאת אחאב בקר


    אדם החנה את ג'יפ הסופה החבוט ליד שלושת הברושים הגבוהים. פח האשפה הירוק הגדול היה גדוש מהפסולת שהשאירו המטיילים בסוף השבוע. אסף את שקיות הזבל והשאריות שהונחו לידו ודחס אותן בכוח לתוך הפח. לאחר מכן העמיס את תיק הגב, עקף את משוכת הצבר וטיפס לאט ובזהירות במדרון התלול. נעזר בידיו ונאחז בשיחים בכדי שלא ימעד. בין טרסות האבן הגבוהות, ושרידי בוסתן של פעם ניטעו עצי פרי ארצישראליים-  שקדים, חרובים, זיתים, ותאנים. ביניהם פרחו רקפות וכלניות.  דבורים רחשו סביב, ופריחת השקד הכתה באפו.

    ענף שיח קוצני הכה במפתיע בפניו. לרגע מעד ואבנים הידרדרו תחת רגליו במדרון התלול.

    התיישב ומחה את פניו שנשרטו.

    לאחר מספר דקות של טיפוס מאומץ, הגיע אל הטרסה הגבוהה. עלה בגרם מדרגות צר שנחצב במרכזה. מאמץ אחרון ולעיניו התגלו המעיין והבריכה. רחבה קטנה ומוצלת השתרעה תחת עץ זית גדול. קילוח מים זרזיפי, זרם מצינור דק שיצא מהקיר הבנוי באבן ירושלמית. המים מילאו שוקת, בנוייה גם היא מאבן, סמוכה אל הקיר.

    הקיר התנשא לגובה שלושה מטרים והיווה את הצלע הצפונית בבריכת איגום מים מקורה שנבנתה  על מנת לתפוס ולאגור את נביעת המעיין.  מדרגות תלולות עקפו את הבריכה משמאל והובילו אל גג המבנה השטוח.

    התכופף לשוקת האבן, מילא כפות ידיו במים ושטף את פניו. הזדקף והצית סיגריה של בוקר. מצפון וממזרח נשקפו אליו בתי המושבים שורש ושואבה.

    במתינות שאף את העשן. מתענג על יניקות חזקות ונהנה מהשקט והנוף. שאון רחוק של מכונית נוסעת וציוץ חזק של ציפורים העירו  אותו משרעפיו. מתיק הגב, שלף שקית ניילון עבה ירוקה וגדולה והחל לאסוף אליה את שרידי פסולת המטיילים, שפקדו את המקום בשבת. שרק לעצמו בעליזות מחרוזת שירי פורים ששמע בגן של ביתו הקטנה. כשתפס מה הוא  שורק, חייך לעצמו.


    תחת עץ החרוב שממזרח לבריכה, הבחין בשרידי מדורה עשנה, שלא כובתה.

    "נמאס כבר מהפרזיטים האלו. למה הם לא לומדים לכבות מדורות" הרהר בכעס.

    עוד הוא עורם עפר על הגחלים העשנות, הבחין בצרור בגדים קשור בגרביים ארוכים וכהים. כשהתיר את הצרור ראה שמלה שחורה וארוכה, חולצה לבנה, שביס, גופייה חסרת שרוולים, תחתונים, סוודר אפור וז'אקט חדש בגוון כחול כהה. ליד הצרור מצא זוג נעלי אישה גבוהות. בתוך נעל ימין הונח ספר תהילים קטן וחדש בעטיפה קשה מוכספת.


    כשפתח את הספר מצא בדף הפתיחה הלבן והריק הקדשה, כתובה בכתב יד מצויר ועדין -

    "בס"ד, לחווה כהן, רפואה, אריכות ימים, מצוות, פרנסה ומשפחה לתפארת – שתזכי לטהרת גוף ונפש. דבורה".


    יצא מתחת לעץ ועלה לגג הבריכה. התבונן סביב אך לא ראה איש.

    "חווה" צעק בקול גדול.

    "הצילו" דימה לשמוע קול חלש.

    אדם, נדרך והקשיב.  מנסה לזהות מאין בקעה הקריאה.

    "יש פה מישהו" צעק בקול.

    "הצילו" בקע קול אישה עמום ומהדהד.

    "איפה את?" צעק.

    "פה למטה, הצילו".

    במהירות  גלגל שני סלעים גדולים שהיו מונחים  על ריבוע הברזל החלוד, שכיסה את הפתח העליון, ומשך אותו הצידה.

    "מי שם?" צעק לחלל הפנימי.

    "אני, חווה" ענה קול חלוש.

    "את יכולה לצאת ?"

    "לא, לא יכולה להגיע לפתח, אני קפואה. בקושי עומדת במים ואני גם לא לבושה. מי זה?".

    שכב על בטנו והציץ למטה, עיניו מסתגלות לאפלולית שבפנים.

    במרכז הבריכה עמדה אישה צעירה. ראשה המגולח משיער מבצבץ בקושי מעל למים, עיניה נשואות אליו. שמע היטב את שיניה הנוקשות מקור.

    רוקן את שקית הזבל הגדולה והירוקה. קרע בתחתיתה שלושה חורים והשליך אותה פנימה.

    "תנסי לשים את זה עלייך, אני קופץ להביא חבל או משהו שיעזור לך לצאת. תחזיקי מעמד".

    חיש מהר ירד אל הג'יפ, שחנה על שביל העפר ליד הברושים. פשפש בארגז הציוד שמאחור, והוציא משם חבל. בריצה מטורפת טיפס בחזרה אל המעיין.

    "חווה, בקצה החבל יש לולאה, תנסי לשבת בתוכה ולהחזיק חזק". התנשף מהמאמץ.

    חוווה, הלבישה על עצמה את שקית הזבל הירוקה כמו שק הפוך. והשחילה סביב גופה העירום את הלולאה.

    "תמשוך אותי" לחשה.

    כרך את החבל סביב ענף זית חזק, שצמח מהעץ הסמוך. משך את החבל והידק סביב הענף. משך והידק.

    ראשה של האישה כבר הציץ מבעד לפתח הצר. קשר את החבל כדי שלא תישמט בחזרה למטה ותפס אותה בבתי השחי. נשען לאחור והשתמש במשקל גופו כדי לחלץ אותה החוצה.

    מאמץ אחרון והיא בידיו, שרועה מעליו, רועדת מקור בתוך שקית הניילון הירוקה. עיניה הכחולות נצצו אליו בהודיה.

    "אדם" חייך.

    "חווה" לחשה.


    בעדינות גלגל אותה על גבה וקם להביא לה את בגדיה.

    "הנה, תלבשי". הפנה מבטו הצידה.

    "קר לי נורא, אני לא יכולה לזוז".

    כיסה אותה בעדינות בז'אקט הכחול.

    "אני מתקשר להזמין אמבולנס, את זקוקה לטיפול".

    "לא, אני לא יכולה".

    "מה? מה זאת אומרת? את חייבת לקבל עזרה איך בכלל הגעת לכאן? מי המנוול שנטש אותך פה ככה?"

    עצמה עיניה ושתקה.


    בחלוף מספר דקות בערה מדורה קטנה וחמימה ברחבה התחתונה, שליד שוקת המים. פינג'אן תה מתוק במיוחד, ובו מרווה וזוטא. רתח על הגזייה הקטנה שהביא מהג'יפ.

    "חווה, את יכולה לבוא ולהתחמם פה". צעק אליה מלמטה.

    כשלא שמע תשובה, עלה שוב לגג הבריכה ומצא אותה יושבת עטופה בז'אקט, ראשה מכונס בין ברכיה.

    "חווה?".

    נענה בבכי חרישי.

    "בואי, תתחממי ליד המדורה, הכנתי לך תה חם".

    הבכי התגבר וכתפיה רטטו.

    "את חייבת להתגבר, בואי למדורה".

    כשלא זכה לתשובה. כרע ברך והרים אותה, כורך ידיה סביב צווארו. בזהירות נשא אותה, והושיב אותה קרוב למדורה.

    "תשתי, את קפואה לגמרי". הגיש לה ספל תה רותח.


    התבונן בה - עצומת עיניים, אוחזת את הספל בין כפות ידיה, לוגמת את המשקה החם בשפתיה. גופה הצעיר רועד מהקור.  

    "את יכולה להגיד לי מה קרה? איך התגלגלת לפה? מי עשה לך את זה?"

    שתקה ולגמה בעניים מושפלות. מושכת ברעש את התה החם לפיה.

    "את רוצה שאתקשר למשטרה? "

    "לא אדוני, אל תקרא לאף אחד. אתה יכול ללכת. אני כבר אסתדר".

    "מה? מה תסתדרי? לבד באמצע היער? תהיה לך בעיה להסתדר לבד."

    נשאה אליו את עיניה הכחולות.

    "אני לא יכולה משטרה. זה לא נהוג אצלנו. אדוני, תוכל לקחת אותי הביתה".

    "איפה הבית שלך? את רוצה שאתקשר למישהו? אולי לדבורה?".

    שתקה.


    לפתע בלי שום אזהרה, החלה לגעות בבכי מר ששטף והרטיט את גופה.

    "די, די, את כבר לא בסכנה. הנה, תשתי עוד תה". הושיט לה ספל נוסף וקם להביא עוד עצים למדורה.

    כשחזר, מצא אותה רדומה, שעונה אל גזע הזית, ראשה היפה והמגולח שמוט על כתפה, צווארה הלבן הבהיק לעומתו.

    "יפיפייה מסכנה ". חשב לעצמו.

    "אלו התהילים שלך?" נגע קלות בכתפה.

    "מה? כן כן. השבח לאל. תודה על שמצאת גם את התהילים. תודה לך אדוני".

    "את יכולה להתלבש, אני כבר חוזר". התרחק וכדי לאפשר לה להתלבש.

    כששב, ישבה על אבן גדולה חנוטה בבגדיה, השביס על ראשה, ופניה בספר התהילים. מתפללת וממלמלת.


    "סליחה על ההפרעה, אבל כבר מאוחר ואני צריך ללכת. מחכים לי. לאן תרצי שאסיע אותך ?".

    "אדוני, אתה לא מפריע. תוריד אותי בתחנה המרכזית בירושלים, משם כבר אסתדר".

    "גברתי היקרה חווה. סליחה שאני מקשה עלייך. אבל אם לא הייתי מוציא אותך, עדיין היית קפואה בבריכה. ייתכן שכלל לא בחיים. את יכולה לספר לי מה קרה?".


    "משה שלי קורא לי ככה. "גברתי היקרה חווה"".

    "משה שלך?"

    "משה כהן, בעלי".

    "טוב, אני מכין עוד תה ומקשיב".

    "לפני חמישה חדשים נישאנו בשעה טובה, אני ומשה כדת משה וישראל. אצלנו מתחתנים בשידוך. מאד חששנו, אבל השידוך היה מוצלח מאד ונפשותינו נקשרו ממש כמו שכתוב בשיר השירים. ואז קרה האסון. חוּללתי."

    "מה? מה זאת אומרת חוּללת?".

    "לילה אחד, משה נסע לצפת להשתטח על קבר בניהו בן יהוידע, סגולה לבן זכר. מישהו, יימח שמו וזכרו, ניצל את היעדרו ופרץ בלילה לדירתנו וביצע בי את זממו. בגלל זה, כבוד הרב פסק כי על משה לגרש אותי ולהינשא לאחרת תחתי".

    "מה? מה פתאום? מה הוא חושב לעצמו הרב הזה?" נזעק אדם.

    "תבין, משה  כהן הדיוט. אסור לו להיות עם אישה חללה גם אם היא אשתו. ככתוב בספר ויקרא – "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחו"ּ. הרב שלנו נמנה בין המחמירים ופסק כי עליו לגרש אותי ולשאת אחרת תחתי".

    "לא מבין את זה? עם כל הכבוד לרב, אני בטוח, שיכול היה למצוא איזו דרך לעגל את הריבוע ולהתחמק מהפסק. ולמה את, המסכנה, צריכה להיענש? מרתיח אותי לשמוע כזה דבר".


    "הנה התה שלך את כבר לא רועדת".


    "גם משה שלי חשב  כמוך ויצא נגד פסק הרב. בשום אופן לא הסכים לגרש אותי למרות כל הלחצים".

    "לחצים?" שאל אדם.


    "חרם, ונידוי, אפילו להתפלל בבית הכנסת לא נתנו לו. איבדתי את עבודתי, ולא יכולתי לצאת לרחוב מחמת הכלימה".

    "עדיין אני לא מבין איך ננטשת פה בבריכה, מי עזב אותך פה ככה?".


    "בשבוע שעבר, נקראנו להתוועדות אצל כבוד הרב. כשהגענו לשם הסביר, שכדי לעקוף את פסק ההלכה אצטרך להיטהר במשך שעות, במי מעיין זכים בעלי סגולה מיוחדת. אתמול בערב אחרי צאת השבת, באו  אנשי הרב. שני גברים ודבורה הצדקת. כשהגענו, היה כבר חושך. דבורה הצדקת, הדליקה נרות, ויחד קראנו  תהילים. הגברים הדליקו מדורה והתרחקו.

    בחצות הלילה הגיעה עת לטהרה. עירומה, ירדתי לקרקעית הבריכה בסולם מיוחד שהביאו. דבורה הצדקת אמרה לי לא לצאת, עד שתהייה בטוחה שאני טהורה. ליתר ביטחון משכה את הסולם למעלה.

    ככה חיכיתי במים לבד בחושך. כשלא יכולתי יותר, צעקתי לעזרה, אך איש לא בא. הלכתי סביב לקירות, וגיששתי. מצאתי פתח קטן וזחלתי  לתוך ניקבה צרה שממנה זרמו מים פנימה לבריכה. זחלתי ונרדמתי ושוב זחלתי בחושך, עד שהגעתי בחזרה לתוך הבריכה. כבר חשבתי שלעולם לא אצא ואז שמעתי אותך שורק".

    "אני לא מאמין, ככה הפקירו אותך? מנוולים"

    "כן. ככה".



    "ח......ווה, חוו.......ל'ה" נשמע  קול גבר צועק מרחוק. 

    "משה, אני כאן למעלה כאן למעלה" קפצה וצעקה בקול.

    "משה?" שאל אדם בהיסוס.

    "כן משה שלי, בעלי. הוא בא לחפש אותי".

    "פה, פה למעלה". כיוונה אותו.

    משה נאבק וטיפס במעלה  התלול. כעבור כמה דקות הופיע. גבה קומה, זקנו שחור וקצר מכנסיו שחורים וחולצתו לבנה. ראשו חבוש במגבעת שחורה.

    אדם נסוג אל עץ הזית וצפה בחווה נצמדת למשה בחיבוק ארוך מתייפחת וצוחקת.

    "משה שלי, ידעתי שלא תזנח אותי" חיבקה והתרפקה עמוק בזרועותיו.  

    "מי זה?" הפנה משה מבט חשדני לכיוונו של אדם.

    "זה אדם. השם יתברך שלח אותו להציל אותי. הוא מצא אותי קפואה ובלי כוח בתוך הבריכה, והוציא אותי משם. מה קרה? למה עזבו אותי פה? איך מצאת אותי?".

    "גברתי היקרה חווה. השבח לאל, העיקר שמצאתי אותך בין החיים".

    משה ניתק מחווה ופנה לאדם. 

    "אני מקווה שאצליח לגמול לך ביום מין הימים. אם לא אני, אז הקדוש ברוך הוא. זכית היום למצווה  גדולה. תרשה לי ללחוץ את ידך". הושיט ידו ללחיצה חזקה.


    "זה בסדר, לא צריך להודות לי. עשיתי מה שכל אחד היה עושה. רק אם זה לא קשה לך, תנסה להסביר לי מה קרה? איך זה שאשתך ננטשה פה ככה. זה לא מתקבל על הדעת. מישהו צריך לתת על זה דין וחשבון".


    "אלו עניינים קשים ומורכבים. אם אתה רוצה לשמוע, אספר לך, כי אני חייב לך את חיי אשתי ואולי גם גם את חיי שלי. רק אבקש כי לעולם לא תדבר על כך עם איש. את הדין, ייתן מי שצריך בפני בורא עולם".


    "להכין עוד תה? יש לי כוסות חד פעמיות, תוכל לשתות בלי חשש". השיב אדם.


    "אחרי שלקחו את חווה, נשארתי בבית הרב ללמוד תורה ולהתפלל בעבורה. כל הלילה נשארתי ער. לפנות בוקר, חזרו לשם הגברים ודבורה הצדקת בבגדים רטובים. מבוהלים סיפרו שקרה אסון וחווה נעלמה תוך כדי ההיטהרות. הם ירדו לבריכה לחפש אותה, אבל לא מצאו כלום. הייתה כלא הייתה. כבוד הרב הזדעזע ואחרי שחקר אותם, הבין כי יד השמיים בדבר, וזה רצון האלוקים. הוא ציווה עלי לקרוע קריעה, ולשבת שבעה, והוסיף כי זה האות לכך שאכן הייתי צריך לגרש אותה. התחננתי וצעקתי ודרשתי ואיימתי, שיגלו לי את מקום הטהרה, אך ללא הועיל. יצאתי בטריקת דלת וחזרתי הביתה  בלי לדעת מה אעשה.

    מאוחר יותר בבוקר שמעתי דפיקה בדלת. פתחתי ולפני עמדה דבורה הצדקת".

    "משה, אל תכעס, הכל בידי שמיים" אמרה.

    "מה את רוצה ממני? לא מספיק רע עשית?" השבתי.

    "הבגדים של חווה יחד עם ספר התהילים המיוחד שנתתי לה, נשארו שם, בבריכה. אני רוצה שנלך לחפש אותם. וככה הגעתי לפה". סיים משה את דבריו.



    "זה סיפור מופלא. דע לך שאשתך חווה, גיבורה אמיתית. הנה התה מוכן. מה תעשו עכשיו?". שאל אדם.


    "עכשיו? נשתה את התה. אחר כך נפגוש את דבורה הצדקת, שמחכה לנו ליד הג'יפ שלך. 

      ואחרי כן,  אני, ביחד עם המחוּללת שלי , נמצא לנו רב.".

    חייך משה ואימץ אליו את חווה בחום.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (130)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/3/14 20:54:
      וואו אחאב זוטא לבנה היטהרות,אישה חרדית....מאיפה המוח שלך קודח את כל היופי הזה....נהנתי מאוד לקרוא..
        4/3/12 22:59:
      מבט של היסטוריון עם נשמה...:}
        24/4/11 18:44:
      מרגש מאד זוכר את השופט חיים כהן שהתחתן עם הגרושה מיכל זמורה.
        13/4/11 16:48:
      סליחה, לא כתבתי, שכרגיל אתה מפליא לכתוב לתאר ולספר.
        13/4/11 16:47:
      ראיתי לא מזמן את "כתם לידה" הצגה שעוסקת באותם נושאים ממש. אני לא מצליחה להבין איך אלו לוקחים את עשרת הדיברות ומוצאים להן כל כך הרבה פירושים שגויים
      קראתי וראיתי מול עיניי סרט קצר. טרוף הוא חלק מהמציאות. כל הגזרות, אנחנו מביאים עלינו. מאוד נהנתי.****
        1/4/11 01:36:
      ואוו סיפור יפה, כתיבה קולחת ומרתקת. רק שגם הדבורה הזו היתה שותפה לניסיון הרצח, כך שהפרט הזה לא מתיישב עם כך שחווה, שהיתה עדה לכך לא מגלה לבעלה, שאוי ואבוי לצדקת שכזו או למי שנזקק לחסדייה.
        31/3/11 23:22:
      התיאור מאוד ריאליסיטי בסיפור. ממש ניתן לתאר את התמונה כמו מסרט. מעניין. תודה.
        30/3/11 15:03:
      סיפור יפה, אחאב, בחירת השמות לוקחת אותי הרחק אל תוך פרשנויות של מיועדת ושייכת ל... נגיעה במוטיבים מקראיים בשילוב נהדר ישן וחדש. כתיבה קולחת. תודה.
        27/3/11 21:40:
      להרגיש איך זה להיות שם. אתה פשוט אלוף ( :
        25/3/11 17:53:

      סיפור קולח ונוגע.
      אנחנו חיים בעולמות שונים ולא נצליח להבין את הקודים שלהם. ואולי טוב שכך...
      רוני (-:{

        25/3/11 09:39:
      תענוג צרוף (תכל'ס - אי אפשר אחרת אצלך... :-))
        24/3/11 11:33:


      כבוד הרב,  משה  ודבורה

      רוצים לקחת אותנו אחורה,

      אל ימים קשים - (וכאן אין לי חרוזים),

      כשגרנו במערות, עם תרנגולות ועיזים...

        23/3/11 22:54:
      וואו אחאב ,התהדקת בכתיבתך לכדי משל . מתבקש ! (ואצלך גם מתקבל:) . יופי!!!
        22/3/11 21:02:
      שאפו על התיאורים הצבעים השמות וגם על ריח העשן שחדר לריאות....
        21/3/11 16:58:
      סיפור יפה למרות שלטעמי נעשה שימוש קצת סטראוטיפי בעולם החרדי
        21/3/11 11:02:
      הורדתי את הכובע, נעמדתי על רגלים , ומחאתי כפיים קבל כוכב
        19/3/11 23:32:

      איזה סיפור! מעולה!

       

      גם אני עברתי מרגש לרגש עד שהתקבעתי על כעס.

       

      תיארת להפליא מציאות קשה.

      וכן, זה בהחלט אפשרי, אם קיימים דברים כאלה:

       

      לרגל פורים: עובדיה יוסף - להתחפש למין השני זה פריצות

       

      גל"צ: הרב יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס פסק כי אסור לגברים להתחפש לנשים ולהפך ■"אסור שגבר ילבש שמלת אישה ויתבולל בין הנשים, או שאישה תתבולל בין הגברים"

       

       

      ''

       

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000631245

       

        19/3/11 19:29:
      הצצה מעניינת לעולם אחר, בסיפור מיוחד מאוד. השימוש בשמות אדם וחווה במקום מבודד לקח אותי למקום אחר, אני תוהה אם בחירת השמות היתה מחושבת. יפה.
        18/3/11 07:16:
      הצחקת אותי....(-:
        17/3/11 14:26:
      וואו..איזה נושא...:) כתוב מרגש. פורים שמח.
        15/3/11 21:10:

      כוכב* הערכה

      מירקון חטיבת הגשר

      חברים ללא הפסקה.

      -

      פורים שמח!

      ''
        15/3/11 11:47:
      לעשות רב...
        15/3/11 09:58:
      נהדר כמו תמיד. יכולת הסיפור שלך מרתקת. הנושא לאומת זאת תמיד מקומם אותי מחדש. אני קוראת כרגע את הספר של יוכי ברנדיס שבע אמהות והיא מביאה בברור את היחס הסוטה כמעט לנשים בתנך והגילגול של היחס הזה לחוקים החרדיים. מבהיל ממש שבמאה ה21 עדין קימים דברים כאלה. וגם אם זה רק סיפור, הרי שדברים כאלה עדין נעשים בעולם האמיתי.
        14/3/11 23:37:
      לא הכרתי אותך עד היום. כתיבתך מעולה. נהנתי ממש. ולעצם הסיפור.... לחפש לנו רב, זו ה-משימה בה' הידיעה, כי כל דבר ופרשנות לו..., לכו חפשו את הפרשנות שתאפשר מציאת פשרה בין האסור למותר... מאמצת אתכם לליבי, אדם ומשה...מבינה אתכם יותר מכולן.
        14/3/11 19:57:
      סיפור יפה כמו שרק אתה יודע לכתוב אבל אני חייבת לציין כמה דברים . נכון שיש דתיים כאלה קיצוניים אבל חייבים לדעת שהם מעטים אי אפשר להכליל את כל הדתיים כפנטים כשיש גם דתיים "אחרים". זה כמו להאשים את כל עם ישראל כאנסים בגלל הנשיא לשעבר שלנו.
        13/3/11 21:37:

      יופי של כתיבה!

      כישרון

      נהנתי

        13/3/11 20:11:
      כמה רגיש אתה מעניין מותח משאיר חותם שבוע נפלא
        13/3/11 12:19:
      הזכרת לי ספר בשם 'מחוללת' שקראתי מאת הסופרת מוכתאר מאי... ובאשר לסיפורך - כתיבתך קולחת ונאה ואומרים שהאהבה מנצחת על הכל.
        13/3/11 08:29:

      צטט: דיוטימה 2011-03-13 07:58:31

      אחאבי,
      סיפור נהדר ליום האישה הבינלאומית.
      לבטח אחד מסיפוריך הטובים ביותר!

      כל החלק הראשון, התיאורי, עד לפיתוח העלילה והאינטראקציה עם חווה, נפלא בעיניי במיוחד! בחירת השמות, הגם שנראית מאולצת, באה לבטא שהסיפור הפרטי של האחת הוא סיפורן של בנות חווה רבות, בצורה זו או אחרת ובמקום שכך מתייחסים לאישה, לבת חווה, באה הקריאה הסמויה לגברים - התפכחו אתם, בני אדם מחשכת בערותכם

      איזו קריאה יפה של הטקסט! אהבתי.

        13/3/11 07:58:

      אחאבי,
      סיפור נהדר ליום האישה הבינלאומית.
      לבטח אחד מסיפוריך הטובים ביותר!

      כל החלק הראשון, התיאורי, עד לפיתוח העלילה והאינטראקציה עם חווה, נפלא בעיניי במיוחד! בחירת השמות, הגם שנראית מאולצת, באה לבטא שהסיפור הפרטי של האחת הוא סיפורן של בנות חווה רבות, בצורה זו או אחרת ובמקום שכך מתייחסים לאישה, לבת חווה, באה הקריאה הסמויה לגברים - התפכחו אתם, בני אדם מחשכת בערותכם

        12/3/11 18:17:
      תמונה מתוך חייהם של בורים ועמי ארצות. סיטואציה מרגיזה אך מסופרת היטב. תודה אחאב:)
        12/3/11 18:10:
      לדאבוננו, מופרך ככל שזה ישמע, זה קורה בקבוצות קיצוניות
        12/3/11 14:17:
      אהבתי מאד. סיפור מעולה. מרתק וסוחף. *********
        12/3/11 12:50:
      סיפור קשה.
        12/3/11 11:56:
      סיפור יפה, אהבתי תודה ושבת שלום!
        12/3/11 11:54:
      יפה ,נהנתי מאוד
        12/3/11 10:27:
      כרגיל, כתוב כמו שאני אוהב לקרוא!
        12/3/11 10:22:
      יפה נהניתי
        12/3/11 08:24:
      כתיבה יפה.
        12/3/11 07:23:
      יפה :) הצלחת להשאיר אותי מרותקת עד הסוף
        12/3/11 00:48:
      כתוב יפה. נשארתי במתח עד הסוף...
        11/3/11 20:33:
      הכתיבה יפה. נו, כרגיל... יש בסיפור משהו לא אמין (בכל אופן, לא לגמרי), אבל זה לא גורע מהרתק בקריאה.
        11/3/11 20:24:
      אהבתי, קראתי בסקרנות שורה ועוד שורה סיפור יפה ידידי,נהניתי לקרוא תודה
        11/3/11 19:54:
      סיפור מרתק. אינני בקיא במנהגי החרדים - קשה לי להאמין אפילו תיאורטית שעלולי להיות מקרה כזה. מצד שני כפי ששמענו על התינוקות הרכים שהוריהם פשוט הפקירו אותם לעינויים מזעזעים של מי שקרא לעצמו "רב" - בעצם אצלם הכל יכול לקרות... מעניינת גם דמותה של "דבורה הצדקת" שמידת הצדיקות שלה מעוררת שאלות נוקבות אך היא איננה שחור-לבן אנשים אינם "רק טובים" ו"רק רעים" אלא תמיד משהו באמצע. בגוונים שונים של אפור.. לעומת סיפורים אחרים שלך שקראתי בעבר אני חש שמבחינות רבות - גם טכניות וגם תוכניות (תוכן) - אתה מאוד מתקדם בסיפור הזה. ואני בהחלט מצדיע לך.
        11/3/11 18:39:
      מרגש.
        11/3/11 18:18:
      סיפור מרתק ונושא מאוד מקורי ויפה אחאב!*
        11/3/11 18:09:
      אחלה סיפור. אני הייתי מוותר על השמות האלה. קצת יותר מידי.
        11/3/11 17:38:
      זה לא סיפור אהבה. לא מבין את המגיבים ש"נהנו". עיוות בלתי אנושי של המונח החמרה. בכלל לא מזכיר את פגישת יעקב ורחל על הבאר....
        11/3/11 16:38:
      איזה סיפור סיפרת שילבת כאן הרבה דברים את האנשויות והעזרה לאדם במצוקה את ההלכה בדבר אישה מחוללת את האהבה שהיתה בלב בני הזוג ובייחוד בגבר שלא היה מוכן לפשרות ולוותר על אישתו ועל החיים המודרנים למרות ההלכה מיצית כאן בצורה הנפלאה ביותר
        11/3/11 15:49:
      איש באמונתו יחיה, כך לפחות אומרים. שב"ש. לאה
        11/3/11 15:48:

      איזה סיפור יפה.

      קראתי את הסיפור בשקיקה ובמתח רב.

      אתה כותב נפלא ידידי.

      תענוג היה לקרוא

        11/3/11 14:22:
      מקסים כתמיד!! שרי
        11/3/11 13:28:
      וווווואווווווו מפתיע ומרתק! תודה על מתנה מקסימה לשבת:-)
        11/3/11 12:31:
      באתי. קראתי. כיכבתי. נהניתי. עוד...
        11/3/11 12:06:
      כתיבה מענגת שבת קסומה עטופה אור אהבה!!
        11/3/11 11:30:
      נו.. מזל שמשה טעם מעץ הדעת... :)
        11/3/11 10:23:
      כתיבה ממכרת. כל הכבוד.
        11/3/11 10:17:

      יפה מאד

      תענוג לקרוא

      סוקראטס

        11/3/11 09:58:
      אנושי מאד, בשבילי קשה להבנה ולעיכול....
        11/3/11 08:49:
      כתיבה מצויינת ידידי...אהבתי!
        11/3/11 08:19:

      סיפור מרתק , כתיבה נהדרת .
      אצל החרדים הכל כשר ,תרתי משמע .

      גם המצאה דימיונית של היטהרות , וגם מה שעשו לחווה,

      הם מזכירים לי את עיניין כבוד המשפחה אצל המוסלמים.

      שבת שלום

        11/3/11 08:11:
      בהחלט כתיבה מרתקת לא בטוחה באוטתנטיות של הסיפור אבל הכתיבה טובה מאד.
        11/3/11 08:00:
      יפה כתבת..
        11/3/11 07:29:
      שלא נדע, אבל הספור כתוב נפלא.
        11/3/11 06:48:
      נהניתי לקרוא, הזדעזעתי מהסיפור... איך ב- 2011 אישה שהיא הקורבן הופכת להיות הנאשמת... מאד מקווה שזהו סיפור... סיגל
        11/3/11 03:58:

      סיפור נפלא ומרתק!!!

      תודה שהבאת.

      סופ"ש נפלא.

      עם המון חיוכים ואהבה.נשיקה

       

      ''
        11/3/11 03:57:
      סיפור קשה. אתה באמת מספר סיפורים נפלא. את המשפט האחרון אהבתי במיוחד והוא פשוט כל כך נכון שלפעמים שוכחים שזה באמת אפשרי - "ואחר כך, אחר כך נמצא לנו רב". כמו שצריך לעזוב רופא, או להבין שיש מדריך או פסיכולוג לא טוב - ממש כך וזה נהוג בעולם הדתי ברמה כלשהי (שלא ידועה לי לחלוטין כי אני לא משם) אפשר להחליף רב. כתבת נפלא אחאב, לא סתם אני מגיעה לבקר לפעמים בתקווה שאולי כבר יש משהו חדש..
        11/3/11 03:31:
      קשה. כתוב היטב. שבת שלום .
        11/3/11 02:52:
      מזעזע.אם זה נכון מישהו אכן חייב לתת את הדין
        11/3/11 00:01:
      סיפור סיפור אחאב :)) ממליצה בחם לערב מספרי סיפורים
        10/3/11 23:46:
      סיפור סיפור, קשה להאמין באמיתותם של דברים שכאלה! אבל כנראה שגם במאה העשרים ואחת לספירה יש כאלו שחיים כמו במאה העשרים ואחת לפני הספירה...?
        10/3/11 23:45:
      הגירסא המודרנית של אדם וחווה? ויש שם גם נחש, אבל היכן התפוח?
        10/3/11 23:39:
      מקווה שזה רק סיפור.
        10/3/11 23:27:
      סיפור הנקרא בנשימה אחת! נפלא!
        10/3/11 22:46:

      מצמרר ומזעזע.

      מרותקת נסחפתי מהתחלה ועד הסוף עם כתיבתך המעולה, שאינה שופטת, אלא רק מדווחת.

      המינגווי במיטבו!

      *

      אלומה

        10/3/11 22:40:
      :)
        10/3/11 22:23:
      א ח א ב , קוראת את סיפורך בנשימה אחת ... מדהים ... יש עוד הרבה מה לומר ... אבל ...כל אחד ודרכו שלו ... כל אחד ואמונותיו
        10/3/11 22:18:
      סיפור נפלא. אני צריך לחשוב על בחירת השמות. חווה...נפגעת...אדם מציל... מכל מקום מתקשר בהחלט ליסוד הקשר בין גבר לאשה. סיפור נפלא. חברות זרות, עם דיני נפשות במסגרות מצומצמות. נורא. אין גבול. מסעיר ומקומם. גם אם מוקצן - לא צריך לעשות הרבה ולהסתכל על "כבוד וטוהר המשפחה" בחברות בישראל. סיפור נפלא.
        10/3/11 22:15:
      סיפור יפה למדתי דבר חדש על חללה. סופ"ש טוב
        10/3/11 22:14:

      אחאב,
      כתיבתך מרתקת,
      מניחה שיש סיפורים קשים בקרב החרדים,
      מחריד....

       

      תודה

      וסופשבוע רגוע

      דבי

        10/3/11 21:28:
      להעניש את הקורבן !!!!!!!!!!! יופי של דת יש לנו . חברה נאורה ??????????????. זוהי
        10/3/11 21:20:
      סיפור יפה..רק לא ברור לי מי הצדיקים והצדיקות פה.. בטח לא אלו שנקראים כך בסיפור ..
        10/3/11 21:13:
      סיפור מרתק בכתיבתך הרגישה והזורמת. תודה לך.
        10/3/11 21:12:
      הספור שלך נכנס אל הלב ופועם יחד איתו בקצב העלילה המתפתחת לכדי ספור מקסים ומרתק כאחד.
        10/3/11 21:11:
      הדתיים האלה כל כך פנטים לפעמים . לא ידעתי שכשאונסים מישהי אז היא מוחרמת . למה לא כתוב אצלם משהו אחר שתצריך לרחם עליה . יופי של סיפור שאפו!!
        10/3/11 21:02:

      איזה סיפור!!!!

      ואתה כל כך מוכשר....

        10/3/11 21:01:
      תודה
        10/3/11 20:59:
      יפייפה....כרגיל..
        10/3/11 20:57:
      סיפור מרתק. מעניין.. יש ספר עם אותה כותרת... על אשה פקיסטנית שנאנסה ע"י קבוצת גברים והעיזה למחות נגד זה. האשה הראשונה שעשתה זאת. (מוכתאר מאי). אהבתי מאד את סיפורך... אוהבת את הסיפורים מהסוג הזה.. אולי בגלל שאני מחוברת למגזר הדתי....מכבדת כל אחד בדתו שלו ובמנהגיו. ********
        10/3/11 20:54:
      לצערי הספור שלך נשען על מקרים אמיתיים... כתוב מרתק.
        10/3/11 20:50:

      צטט: רמיאב 2011-03-10 18:12:13

      אחאב ידידי,

      סיפור מדהים, מעניין, מרתק, מפחיד, מדאיג, מותח, מרגיע ובעיקר מציג במערומיה את ה"אידיאולוגיה" של אותם חדורי אמונה, באשמתם או בסיכלותם... אלה ההולכים כעדר אחרי ה"רועים הרוחניים" שלהם.

      כל זה במפגש עם אדם נורמטיבי, אוהב-כל, נופים ואנשים.

      סופשבוע נעים,

      רמי

       

       

       אחאב -

       

      חבל שהסיפור נגמר -

      מצטרפת לתגובתו של רמי חברי

      תודה ושבת נפלאה

       

       

        10/3/11 19:57:
      סיפור מדהים ומצמרר ובהחלט יכול שיקרה במאה העשרים ואחת! כתיבה נפלאה!
        10/3/11 19:57:
      אוהב את כתיבתך חבר.
        10/3/11 19:53:
      סוחף כמו תמיד. נהניתי.
        10/3/11 19:30:
      פשוט מקסים ומצמרר בו בזמן. מה שעצוב שגם אם האירוע דמיוני (אינני יודע) הוא כלל לא בדיוני, ומתאר מציאות אפשרית, בסיפור דומה שהכרתי אישית (אמנם בלי המים) הסוף בכלל לא היה הפי אנד. תודה, נהנתי.
        10/3/11 19:23:
      היא לא מחוללת. היא מקודשת מקודשת. אדם משה וחווה. יופי של סיפור. הדת כאן יוצאת לא כל כך בסדר. למרות כל הדברים היפים והמקודשים בה.
        10/3/11 19:21:
      משובח!!!
      אחאב יקר סיפור נפלא כתבת אהבתי

       

      סיפור בראשית מקסים...:-))

       

        10/3/11 18:51:
      אחאב, ברוך השב עם עוד סיפור מרתק מבית היוצר שלך. אני שמחה שבחרת בהפי אנד, לפעמים זה נגמר שם מאד גרוע. ועוד משהו - ממליצה על הספר באותו שם "מחוללת" של מוכתר מאי. מעניין לראות את קווי הדמיון בין סוגים שונים של חברות פנאטיות.
        10/3/11 18:44:
      הלוואי ובחיים הדברים תמיד היו מסתיימים בניצחון האהבה. מסופר יפה מאוד כהרגלך. כוכב זוהר. זיוה הרץ מאמנת אישית לנשים
        10/3/11 18:37:

      מסתבר שהאהבה מאירה אפילו את האפלה הצדקנית והמתחסדת...

        10/3/11 18:36:
      סיפור יפה ונוגע ללב ויותר מכך לא נראה כלל מצוץ מהאצבע. דברים גרועים מזה נעשו נעשים ועוד ייעשו על ידי "צדיקים יראי שמיים" ממש כמו שנעשים בידי מי שאינם דתיים, עריכה קלה הייתה חוסכת את המשפט הלא הגיוני שאמר אדם לחווה: "מה? מה תסתדרי? את בלי בגדים, באמצע היער, נראה לי שתהיה לך בעיה להסתדר לבד." וזאת כשהקורא יודע שהוא מצא את בגדיה ואחר כך היא גם שבה ולובשת אותם.
        10/3/11 18:30:
      אוהבת סיפורים שבת שלום משטוטית
        10/3/11 18:29:
      דע לך שאתה מוכשר
        10/3/11 18:24:
      סיפור יפה , באמת מרגש סוף טוב, הלוואי במציאות
        10/3/11 18:12:

      אחאב ידידי,

      סיפור מדהים, מעניין, מרתק, מפחיד, מדאיג, מותח, מרגיע ובעיקר מציג במערומיה את ה"אידיאולוגיה" של אותם חדורי אמונה, באשמתם או בסיכלותם... אלה ההולכים כעדר אחרי ה"רועים הרוחניים" שלהם.

      כל זה במפגש עם אדם נורמטיבי, אוהב-כל, נופים ואנשים.

      סופשבוע נעים,

      רמי

       

       

       

       

        10/3/11 17:37:
      אחאב יקר איזה סיפור מקסים ומרגש
        10/3/11 17:31:
      כל הכבוד!!1 אומנם באמצע יום עבודה קראתי כמה דקות , אבל היה שווה כל רגע. אני חושב שאתה הולך ומתקדם ואני בטוח שיבוא יום ויהיה סיפור ארוך שירתק אותנו לפרקי זמן ארוכים יותר. אני הראשון שאתנדב לקרוא ולהגיב !!!
        10/3/11 17:26:
      מרתק עד הסוף. קשה לתפוס שדברים כאלה אכן יכולים להתרחש.
        10/3/11 17:10:
      שמע מר אחאב, קראתי, נהניתי נגעלתי, התפלצתי, שמחתי בקיצור מנעד רגשות גאה בתוכי האמת הייתי רוצה שהיא תתעלס עם אדם , תמצא בזרועותיו אהבה ולא תחזור לבעל שנתון לכלא הדתי של הסביבה בה הוא חי. בקיצור אני משקף את עמדתי כלפי הדת בז לכל דת באשר היא בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, ואסיים בציטט מהבוןדהיזים 'כמו שלים יש טעם אחד בלבד טעם של מלח לאמת יש טעם אחד בלבד טעם של חופש' ובכל דת אין חופש יש כפייה. י
        10/3/11 16:49:

      WOW אחאב חברי היקר נשיקה

      התרגשתי לקרוא את סיפורך

      הוא כתוב ניפלא ויש בו מהכל אדם וחווה שמות הדמויות = פשוט מגניב

      חרם ונידוי מעשה אונס, עזרה, ואהבת אמת

      * כוכב אהבה ממני

      סופ"ש נהדר

      חיה

        10/3/11 16:48:
      אחאב, סיופור נהדר, עלילה מרתקת ובמקומותינו לא יאמן, אבל בעדה החרדית הוא בהחלט יכול להתרחש, לצערי הרב. תודה אחאב ו* לאה
        10/3/11 16:43:
      דוגמה קשה של הפיכת הקורבן לאשם. אבל גם של גבורה וכוח.
        10/3/11 16:35:
      נשמע כל כך אמיתי
        10/3/11 16:31:
      פשוט מדהים.
        10/3/11 16:22:
      *רגשת תודה:)
        10/3/11 16:14:
      יופי של כתיבה
        10/3/11 16:13:
      סיפור שלמרות ההפי אנד שלו ממש מזעזע.בתוכנו(הכתיבה מצויינת) תראה איזה עיוות.השינוי ההלכתי בו זהות הילד נקבע על פי האם (ביהדות) נקבע בשל ריבוי מקרי אונס וזכות הלילה הראשון בימי הביניים,וכאן אישה שנאנסת מוענשת פעמיים ושלוש.איזו חברה אכזרית ומעוותת.
        10/3/11 16:11:
      נהדר
        10/3/11 16:10:
      מקסים
        10/3/11 16:08:

      ''

      תודה על תשומת ה''

      יונה

      ''

      וואלה וואלה איזה יופי

      בדיוק עכשיו אני מכין ספגטי בולונזה חלבת על הזמן

        10/3/11 16:06:
      כתבת מקסים, קראתי בנשימה אחת... ואחרי ככלות הכל, אשריה, להיות נאהבת ככה, כנגד כל הנסיבות, הסיכויים וההסתברויות. היה לה בשביל מה להתאמץ לשרוד שם. יופי של סיפור!
        10/3/11 16:06:
      סיפור מדהים מתוך עולם אחר.....
        10/3/11 15:49:
      טוב לקרא ולהרגע עם סיפורך הקצר... תודה לך...
        10/3/11 15:49:
      ריגשת עד דמע אחאב ידידי. נוגע במרקמים החברתיים של נוף ארצנו שנתברכה בהם. חזק חזק ! ונתחזק.. יישר כוח
        10/3/11 15:49:
      לא יודעת מה לומר
        10/3/11 15:46:
      עוד מבט פנימה אל עולמם הרדיקאלי של החרדים, הטבת לתאר זאת באותנטיות רבה.
        10/3/11 15:42:
      אחלה סיפור

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל