בעיצומה של שביתת העובדים הסוציאליים, המוצדקת כל כך, מדברים הרבה על כסף . שכר נמוך, תנאים לא תנאים, חוסר פרופורציה בין העשייה לתגמול.

כמי שחשופה לקולות הלב של עובדת סוציאלית ותיקה, חרוצה ואכפתית, חברה מימים ימימה המקדישה ימים כלילות למלאכת קודש זו, אני עדה גם לחוסר התמיכה הרגשית המקצועית המספקת, אם בכלל, העומדת/לא עומדת לרשות אלה החשופים שנים ארוכות,למקרים קשים, צער, אבל, אובדן, וכל כך הרבה אלימות, כאב, שולי החיים של אלה שקולם נשמע לעיתים רק לאחר מותם, וכמה אפשר להכיל ?!...

השיחות שלנו נוגעות הרבה בחוויות היום יום הקשות שלה. במנת האלימות היומית שחוותה מול משפחות, בכוננויות אין סופיות המסתיימות לא אחת באישון לילה כשצריך להוציא ילד מוכה מהבית או להרחיק בעל אלים, שלא לדבר על אירועי התקופה האחרונה - מקרי רצח במשפחה , המפגישים עובדת סוציאלית, בשר ודם, עם רגישות אישית משל עצמה,  מטעני חיים משל עצמה  ובסך הכל בן אדם  - עם אלימות מטורפת חסרת גבולות,עוני והזנחה,עם אנשים אך כאלה שאינם בני אדם, הורים שאונסים, בעלים שרוצחים את נשותיהם ומותירים יתומים, התאבדויות כעניין שכמעט בשיגרה.

כמה אפשר לשאת על זוג כתפיים???

 העובדת הסוציאלית הזו וכל האחרים אינם  זוכים לתמיכה נפשית ראוייה למשקל הסגולי של המקרים עימם הם מתמודדים!  מי מקשיב לליבם ? מי עומד לצידם? מי מסייע להם לשאת בנטל הכבד של  רגשות קשים המוטחים כלפיהם מכל עבר ? מי תומך בהם בהתמודדות מול זירת רצח ? ילדים מוכים? הורים אלימים  המאיימים גם עליהם ?

אנשים שגורלם לא שפר עליהם ומוציאים את מר ליבם על הכתף , אותה כתף הסופגת מכולם את הכל.

השבועות האחרונים לימדו אותי שחברתי הופכת להיות שק חבטות לכל אלה  אולם בעצם איננה זוכה לכתף בעצמה .

שיחות קשות. מסרים מזויעים בצ'ט בשעת לילה מאוחרת. המילים רצח, משטרה,התאבדות, ילדים זנוחים, בעל מכה - היו כבר אורחות קבועות במסך הצ'ט הקטן של הפייסבוק כאשר בסופו של יום ביקשתי לשלוח לה מילה טובה ולשאול איך עבר עליה היום,

ואלה המילים שקיבלתי במסר חוזר ממנה .

עייפה. מותשת. מאוכזבת מהתוצאות של  הניסיונות הבלתי פוסקים להציל חיי אדם ולתמוך המסתיימים בגופות עטופות  בניילון וניידות משטרה. ילדים המוצאים מהבית באישון לילה לבתי יתומים.  איזה גורל. יש שאינם מצליחים להביא ילדים לעולם ואחרים מפקירים בשר מבשרם וזונחים אותם להיות ילדים נטושים ההופכים להיות מבוגרים נטושים, החיים על פי כללי ההישרדות הפרימיטיביים ביותר - הקם להורגך השכם להורגו.

אחר כך, קראתי בעיתון על הזוועה, והבנתי שגם היא גם היתה שם צריכה להתמודד עם הכל.

להכיר אנשים, לתמוך בהם, לנסות להציל את חייהם , ואחר כך לראות את שמם בעיתון כחלק מהסטטיסטיקה שהציבור כבר מתחיל להיות אדיש כלפיה מרוב שהיא

הפכה לחלק אינטגרלי במהדורות החדשות. עצוב זו לא מילה. עלבון אפילו לא מתאר את ההרגשה .

להכיר אנשים, להתחבר אליהם, הם הופכים להיות חלק מחייך הגם שאינם חברים ובני משפחה , גם לא קולגות לעבודה או לחוגי פנאי , ואחר כך להיפרד מהם בנסיבות אכזריות, והעולם כולו שותק , כאילו ככה צריך להיות.

לעיתים - הייתי הולכת לישון עצובה. נסערת מעוצמת הרגשות שלה ושואלת את עצמי איך אפשר לעזור , כי חוץ ממילה טובה של עידוד והערכה  על עשייתה לא היה לי עוד במה לסייע לה , רק להקשיב, לאכול את הלב, להתחלחל, לשלוח חיבוק וירטואלי, להזמין לנוח ולטייל בשישבת כדי לשנות אווירה . אבל עם מילה טובה לבדה לא הולכים לסופר, לא ישנים בשלווה בלילה, ולא עוברים לסדר היום עם מנות יתר של עומס ריגשי כך כך גדושות ומעיקות.

אבל - מי באמת מבין וחושב שהעו"ס זקוקים לעו"ס בעצמם ?מי מטפל בהם כשהם חווים אובדנים כאלה? הרי ההלם כל כך גדול והרכב החומרים מהם הם עשויים הוא של בני אדם ולא של בני אלמוות? של בשר ודם ולא של מלאכים, הגם שצריך להיות כמעט מלאך כדי לשרוד במערכת הזו ולהישאר שפוי.

מסתבר שאף אחד. מערכת הרווחה איננה מספקת מערך תמיכה נפשית המספיקה כדי לתת מענה להשפעה הקשה שיש לאירועי השיגרה של עבודת העו"ס  עליהם עצמם.

הימים הקשים הרבים שעוברת חברתי, עובד סוציאלית מסורה, שוחקים, כפויי טובה, עצובים ומתסכלים.

ואף אחד לא באמת מבין וזוכר שגם היא וחבריה למקצוע זקוקים לחיבוק תומך, בעצמם. ליותר הדרכה להתמודדות אישית עם המצבים אליהם הם נחשפים.

העו"ס, המצופה להיות אדם רגיש , מכיל, מבחין בדקויות,קורא מחשבות, מוצא פתרונות, מציע כתף חמה בכל עת , זמין בכל רגע, שלו בכל מצב , היא זו המוצאת עצמה חיילת בודדה במערכה.

מוקדש בהערכה רבה לחברתי  שבחרה שלא להיחשף כאן בשמה, על עשייתה למען הקהילה , לא אחת על חשבון סיבי העצבים שלה הנמתחים עד דק, על חשבון שבתות חופשה בהן היא כוננית ,על חשבון פלח השמחה והצחוק בעוגת החיים , השלווה והרוגע המופרים לעיתים קרובות ביד זדונית,  וכל זאת עבור משכורת שלא באמת מאפשרת איכות חיים המכבדת את ההשקעה.