לרגע היה נדמה לי ששמעתי דפיקה על הדלת. מי יכול לחפש אותי עכשיו הייתה השאלה הראשונה שעלתה אבל ... לא ... זה רק היה נדמה אמרתי לעצמי והמשכתי התעלם מהעולם. 

אותו צליל שקודם רק נדמה שהיה שם רק הלך והתחזק וכבר אי אפשר היה להתעלם ממנו. ברטינה וכמה קללות עסיסיות נגשתי אל הדלת וכשפתחתי אותה נשארתי עומד פעור פה. היה יותר סביר לראות שם את המשיח על החמור הלבן מאשר את מה שראיתי. 

לאסוף את הלסת שלך מהרצפה ? נשאלתי. לא שהייתה לי תשובה אבל .... 

מאיפה הגעת עכשיו ? עניתי. 

אתה באמת לא מתכוון להזמין אותי פנימה  ? מאד לא מנומס מצידך. 

סליחה, לא חשבתי שאני אראה אותך יותר. בוא תכנס. תשתה משהו ? 

אתה יודע מה אני אוהב. למה שלא נשב לשתות משהו. אני חושב שיש לנו על מה לדבר !!

אולי זה הקול הסמכותי שלו ואולי .... פשוט התגעגתי. נכנסנו. ניגשתי למטבח והוצאתי את הבקבוק מהפריזר. מעבר לזה שזה היה מן הנימוס, ידעתי שאני אזדקק לו היום. הכוסות ביד השניה והלכתי לסלון. הוא כבר מצא את מקומו, כמו אורח לא (?) רצוי שנכנס לחיים בלי אזהרה ומשתקע בהם. כבר הבנתי שזה אבוד, הוא שם והוא מתכוון להשאר. "האם אני רוצה לגרש אותו ? (שוב) " שאלתי את עצמי. "וואלה לא יודע" הייתה התשובה (ההחלטית) יש לציין. היה ברור לי שהוא חסר לי אבל ... יש בו דברים שאני .... לא אוהב. דואליות, אולי כמו בכל מקום בחיים, גם ביחסים ביני לביינו יהיה צריך למצוא את הגוון שיתאים לשניינו, הרי העולם הוא לא שחור ולבן ויש את כל הגוונים באמצע.

למזוג לך ? שאלתי, מודע לעובדה שאני כרגע בעיקר מנסה למשוך זמן ולסדר את המחשבות. עדיין לא ידעתי איך לאכול אותו והוא, כך לפחות נדמה לי, מרגיש את זה.  

יש כמה דברים שאף פעם לא אמרתי להם לא ואני לא מתכוון להתחיל עכשיו, בטח לא בגילי המופלג. 

מילאתי את הכוסות. לכל אחד היה צייסר ועוד כוס. הכל היה מלא .... מבחינתי, סוג של "הכנה לבאות". 

ממה בדיוק אתה מפחד ? 

למה אתה חושב שאני מפחד ? שיקרתי במצח נחושה

יש דברים שאתה לא יכול להסתיר ממני ! כנראה שזה נכון חשבתי לעצמי אבל אני עדיין יכול עדיין לנסות ... וידעתי שזה חסר סיכוי

לחיים ! אמרתי והרמתי את הצייסר שלי. רק שיבין את הרמז חשבתי. שישתוק כבר ! אני צריך זמן. כנראה שהוא צדק בהתחלה. הרגשתי שהלסת שלי התפזרה אי שם בתדהמה של לראות אותו שוב. אני חייב לאסוף את עצמי אחרת אין סיכוי שאני אוכל להתמודד איתו, בטח לא עכשיו. בייאושי, תליתי את תקוותי בוודקה. אולי בחסותה אני אוכל לומר לו למה הייתי חייב לעשות את מה שעשיתי. מודה שזה "נראה רעיון טוב (בזמנו)", אבל  עכשיו ... אני לא כל כך בטוח..... כבר כמה זמן זה ככה אבל .... לא בוכים על חלב שנשפך. מאז ומתמיד האמנתי בזה .... גם הוא אבל .... עכשיו ... לך תתמודד, הוא עלול לקחת את זה אישית, אני מניח שבמקומו, גם אני הייתי לוקח את זה ככה (ושונא את עצמי על זה אבל זה כבר סיפור אחר).   

הכוסית התקרבה אל הפה והונחה על השפה התחתונה. השפתיים נפערו והראש הוטה אחורה במעיין מחווה שאומרת "אין מה לעשות !". אחד הדברים הטובים בצייסר זה שהוא שנפח הוודקה (או כל משקה אחר) שבו בדיוק ממלא את חלל הפה, מאפשר לשותה להחזיק אותו שניה, להרגיש את הטעם ואז לבלוע את כל המנה ולהרגיש את הנוזל מחליק במורד הגרון. כמו תרופה מרה שלא ממש אוהבים אבל אין ברירה ... חייבים לבלוע. זה בדיוק מה שהרגשתי באותו רגע וגם על זה לא הייתי סגור. שתינו. גם הוא הוריק את הצייסר אל מורד הגרון ומייד שם דפק אותו על השולחן. הבנתי את הרמז ומילאתי אותו, לשניינו. אולי גם הוא צריך את האלכוהול ? 

אני מבין למה עשית את מה שעשית. הוא דיבר בעדינות. תהיתי האם הוא הוא הולך לוותר לי בכזאת קלות. זה לא הוא אבל אם ..... כן .... אולי הוא באמת השתנה ? לך תבין מה המוות יכול לעשות לאנשים. הרי הרגתי אותו בעצמי. נכון שהיה לי קשה ושהיו לי את הסיבות שלי, כל הסיבות הנכונות או לפחות ... זה נראה רעיון טוב בזמנו (כבר אמרתי את זה ?). 

היית חסר לי הודיתי ושתקתי. היה לי קשה לדבר בלעדיו. העובדה שלא אהבתי את הצורת דיבור שלו ואת ההתנהלות שלו זה כבר סיפור אחר שכרגע לפחות, נראה לי פרט שולי וקטן. 

אני כאן כדי להשאר

לא חשבתי אחרת, אילו לא היית כאן בשביל להשאר, לא היינו מנהלים את השיחה הזאת. ברור לך שהדברים לא יוכלו לחזור ולהיות כמו שהם היו  ?

אני לא מתכוון לחזור אחורה, אתה זה שהיית תקוע במקום כל הזמן ולא אני. תסתכל על על הצדדים בחיים שלך, גם היום אתה עדיין חושב על כל אותם דברים שהיו או לא ותוהה מה היה אילו. אל תבלבל ביינך לביני. 

מודה, קשה לי להפריד, אולי זו הסיבה שהייתי צריך לעשות מה שעשיתי

להרוג אותי ! אל תתחבא מאחורי מילים יפות, בעצם .... למה שאני אצפה שלא תעשה את זה, הרי זה אתה, הדיפלומט, זה שיגיד במילים הכי יפות, במילים שיכולות להשמע כמו מחמאה ולתת "תחושה טובה" אבל עדיין אומרות כמה שאני "בן זונה". לפעמים אתה מזכיר לי את השוטרת בלונדון ש"נזפה" באותם אנשים שחצו את הכביש באור אדום באוקספורד סטריט. "מאדם" ו"סר", גם עם המבטא הלונדוני הכבד לא עושות את המילים ובעיקר את הכוונה ליותר יפים או נחמדים, פשוט יותר מנומסים אבל .... מה הטעם אם לכולם ברורה הכוונה ? לא עדיף לומר ישר בפרצוף עד כמה אתה "בן זונה" ?

שתיקה

"לך תזדיין" ולא במובן החיובי של המילה, זה בטח מה שאתה חושב עכשיו אבל יש לי חדשות בשבילך חחח. בעצם אלה לא ממש חדשות, כבר אמרתי לך את זה ועושה רושם שהבנת. אני מתכוון להשאר. נכון, אחרת, אבל עדיין. אין לי כוונה לתת לך להרוג אותי שוב. 

ידעתי שאין לי מה לעשות בנידון. הוא כאן והוא ותכוון להשאר. היום אין לי את הכוחות ולמען האמת, הייתי חייב להודות לפחות ביני לבין עצמי, גם לא את הרצון, להרוג אותו שוב

לחייך, "תא בודד" ! ברוך שובך מהשאול.