שצף הניקיון לא פוסח גם על ביתי הקט. אם הבית רודה במתגוררים במגב ומטלית על מנת שנלחם בכל פיסת אבק אומללה שנותרה באיזור המוגדר כ"סטרילי". המרתף\אולפן שלי הפך למחסן לעת מצוא ומתמלא במוצרים כשרים לפסח. הררי ביצים, חומת מצות, עשרות בקבוקי יין ותירוש מכסים את הרצפה הדלילה ממילא. מתקן הריצה המאובק מרוב אי-שימוש נוקה וצוחצח למשעי וכעת ניתן לאכול עליו. ועם כל האוכל שסביב - סביר להניח שלא תהיה ברירה אלא לעשות זאת. הרי אדם בר דעת לא יהיה מספיק טיפש ויעלה את כל המצרכים לסלון בקומה למעלה. גב אנושי לא יעמוד בסבל.

מי שהמציא את פסח ידע איך למרר לנו את החיים, ואני לא מתכוון לאותה זרוע חזרת המשמשת למירור הטעם ומכוסה ע"י חרוסת מתוקה. מדובר בקונספירציה כלל עולמית שמטרתה לגרום לבני ישראל להבין את סבל אבותינו במצרים, אשר בנו מבוקר עד לילה את אותן ערי מסכנות לפרעה הנבזה. פרעה טבע בסוף בים סוף - ואנחנו טובעים בים של קלישאות.

ערב ליל הסדר הוא מהנוראים שיודע האדם על פני כדור הארץ. כל המשפחה המורחבת סביב שולחן ארוך כאורך הגלות. ואין איש בצד אחד שומע את רעהו שבקצה השני. כשבצד אחד מקריאים את סיפור רבי אלעזר, בקצה השני כבר עומד לו הזאטוט לזמר את "מה נשתנה" בזיופים קלים במקרה הטוב, קשים במקרה הפחות טוב, ובמקרה הגרוע הוא גם מפסיק באמצע כי הוא מתבייש. ואז כולם, שכבר מתים מרעב כי כל מה שהם אכלו זה עלים שאותם הם טבלו במי מלח, מנסים לשיר איתו. הוא נעלב ומתיישב. וכולם נושמים לרווחה. האוכל מגיע וכולם מרוצים. תמיד יהיה מי שישאל שאלות מעצבנות על ליל הסדר. את אותן שאלות. ויקבל את אותן תשובות. אחרי הסעודה אנשים או ירדמו או ישתכרו (3 כוסות כבר נשתו, ולא רק מיץ ענבים).

בסוף של יום אנשים ילכו הביתה והלכלוך ישאר.

אכן - חג נפלא פסח.

לשנה הבאה בירושלים. אמן.

האמת שאני לא כל כך ממורמר, בניגוד למה שכתבתי למעלה. אבל התסריט הנ"ל חוזר כל שנה ומייאש אותי מראש.