ראה"מ לשעבר, אריאל שרון, נחשב היה לבולדוזר. איש ביצוע שיודע להזיז גם הרים כשצריך, וגם להטות את החוק לכיוון הנדרש והרצוי לצרכיו. לא במקרה השם שניתן לספר שנכתב עליו היה "לא עוצר באדום".

לפני כ20 שנה, בתחילת שנות ה90, בממשלת שמיר שהוקמה לאחר התרגיל הידוע שכשל, קיבל שרון את משרד הבינוי והשיכון, ויצא למבצע של הקמת עשרות אלפי יחידות דיור בתקופה קצרה. כדי לתת מענה לצרכים הגדולים שנוצרו באותם ימים בשל גל העליה הגדול שהחל להגיע ממדינות חבר העמים, בעקבות התמוטטות המשטר בברית המועצות.

שרון בנה בכל פינה, בכל גבעה ועל כל הר. הוא ואנשיו אצו רצו ממקום למקום, ולא תמיד חיכו לאישורים הנדרשים כדי להעלות את הטרקטורים על השטח. הם תכננו מהר ובנו מהר. הכל מהר. האישורים לעיתים היו מבחינתם דבר משני ושולי, ואולי אפילו גורם מפריע.

באותה תקופה, כדי להתמודד עם הבירוקרטיה, הוקמו הוועדות המיוחדות למתן אישורי בניה במסלול מהיר. וללי"ם קראו להם. שרון גם לא תמיד המתין לאישור הוללי"ם, אבל הוועדות הללו באמת עבדו הרבה יותר מהר מוועדות התכנון הרגילות, ויצרו מסלול עוקף ומהיר למתן אישורי בניה.

שרון כיהן בתפקיד שר הבינוי והשיכון במשך כשנתיים, כשהרב רביץ זצ"ל משמש כסגנו. בתקופה זו נבנו מעל 50 אלף יחידות דיור בכל רחבי הארץ, כולל ביו"ש, צעד שמנע את הצורך בהקמתם של ערי אוהלים עבור העולים חדשים שהציפו בהמוניהם את הארץ.

הקדנציה ההיא של שרון ושל הליכוד, לא נגמרה בטוב. בשל התנהגותו חטף שרון דו"ח חמור מאין כמותו ממבקר המדינה, על כך שדרס ורמס כל מה שעמד בדרכו כדי לבנות. המבקר האשים את שרון וממשלת הליכוד בשחיתות, והסיסמא של מפלגת העבודה בבחירות שהתקיימו לאחר מכן היתה "מושחתים נמאסתם". עם סיסמא זו ניצח יצחק רבין והפך לראש ממשלה.

בנימין נתניהו, כיהן באותה ממשלה בתפקיד סגן שר החוץ (של דוד לוי), והוא זוכר היטב את אירועי אותם הימים. הן את ההחלטה על הקמת הוללי"ם, וכמובן את תנופת הבניה הגדולה שהביא בכנפיו אריאל שרון. אבל הוא גם זוכר את הדו"ח הקטלני של מבקר המדינה, שהעיף את הליכוד מהשלטון.

כיום המדינה מתמודדת עם מצוקת דיור לא פחות קשה מאשר זו שהיתה בתקופה ההיא, ואולי אף יותר. קיים מחסור של עשרות אלפי יחידות דיור בכל רחבי הארץ, והמוני זוגות צעירים מתקשים לקנות דירות. גם בשל המחירים הגבוהים.

הפתרון הוא כמובן בהצפת השוק בדירות. רק זה מה שיכול להוריד את המחירים ולהחזיר את השוק לשפיות. וכדי להציף יש לשווק קרקעות, אבל בעיקר לבנות, הרבה ומהר. בלי בירוקרטיה, בלי תכנון מייגע ובלי המתנה של שנים רבות עד לקבלת האישורים הנדרשים, כפי שהמצב כיום.

נתניהו שלא יכול להרשות לעצמו שבהיסטוריה ירשם שהוא נכשל היכן ששרון הצליח בעבר, החליט לחקות את המקור ולפתור את הבעיה בדרכו של שרון. על כן הכריז השבוע על הקמת הודלי"ם. אז קראו לזה וללי"ם, היום ודלי"ם. השם דומה, אך המטרה זהה לחלוטין: לעקוף את כל ועדות התכנון הקיימות ולהנפיק אישורי בניה בהליך מקוצר ומהיר.

גם במספר הדירות מנסה נתניהו לחקות את המקור, והודיע כי הכוונה היא לבנות באמצעות המסלול המהיר כ50 אלף יחידות דיור בתוך שנה וחצי. לשרון זה לקח שנתיים, נתניהו רוצה לעקוף אותו ולהגיע לאותו הספק, אך בשנה וחצי.

נתניהו מחבב את המילה "רפורמה". הוא מרבה להשתמש בה, כמעט על כל תוכנית, קטנה כגדולה. עם הצדקה וגם בלי. על רפורמה של ממש, וגם על שינוי קוסמטי. התחושה היא שכשהוא משתמש במילה הזו, נדמה לו שכל הבעיות וכל הפתרונות לחוליים נפתרות כבמטה קסם. באבחה של מילה אחת.

גם את תוכנית הודלי"ם כינה נתניהו "רפורמה". היתה זו התוכנית החמישית של ממשלת נתניהו בתחום הדיור. הרפורמה החמישית. אף אחת מהרפורמות הקודמות טרם הושלמה, והמומחים מסופקים מאד אם מהתוכנית הזו ייצא משהו. חוץ כמובן ממסיבת עיתונאים עם תקשורת רבה וכותרות גדולות בעיתונים.

לצידו ישבו באותה מסיבת עיתונאים גם שר הפנים אלי ישי ושר השיכון אריאל אטיאס, וכולם יחד חגגו כאילו היו מפתח ולא חוגר. כאילו כבר בנו ואפילו אכלסו את הדירות שנבנו.

מלבד הפקפוקים וחוסר האמון של הכלכלנים ואנשי המקצוע בתוכניתו של נתניהו, סביר להניח שנתניהו כפי שהוא זוכר מה עשה שרון כדי לפתור את מצוקת הדיור, זוכר גם את אותו דו"ח קטלני של מבקר המדינה, הדו"ח שבגינו הפסיד הליכוד את השלטון.

קיימות סיבות רבות מאד מדוע נתניהו עלול להפסיד את השלטון בבחירות הבאות, אבל בטוח שהוא לא רוצה להוסיף לכך סיבה נוספת, ואין לו שום חשק לקבל מהמבקר דו"ח בדמות דו"ח המושחתים ההוא. לכן גם זו סיבה לפקפק בסיכוי של ה"רפורמה" הנוכחית להעניק מענה אמיתי ומקיף למצוקת הדיור.

מי אחראי לעיכוב?

באותה מסיבת עיתונאים שבה הוכרזה הרפורמה החמישית, הזכיר נתניהו רפורמה אחרת שלו, רפורמה שגם עליה הכריז בעבר. הרפורמה בחוק התכנון והבינוי. הממשלה הביאה לכנסת חוק שכולל מאות סעיפים, שמטרתו לשנות את חוק התכנון הקיים שנחקק בשנות ה60´, וליצור חוק חדשני ועדכני עם פחות בירוקרטיה והרבה יותר יעילות.

החוק המדובר תקוע בוועדה משותפת לוועדת הפנים והכלכלה, שבראשה עומד דוד אזולאי מש"ס. הוועדה דנה בחוק המדובר כבר למעלה משנה, והצליחה בקושי להתקדם ב100 סעיפים מתוך מעל 600. נתניהו כעס על הסחבת הזו ואמר שאם לקח שנה לדון ב100 סעיפים, מי יודע כמה זמן עוד יידרש לדיון ביתר מאות הסעיפים.

ישי ואטיאס, שישבו ושמעו כיצד נתניהו פוגע ומכפיש את חבר סיעתם אזולאי, לא פצו פה והחרישו. הם נמנעו מלצאת להגנתו ומילאו פיהם מים. האם בגלל שהסכימו איתו, או שמא ישי לא היה מודע לעובדות למרות שמדובר בחוק שקשור למשרדו?

מי שלא הסכים שיפגעו בו, ובוודאי שלא יטילו דופי בתפקודו כיו"ר וועדה ויבלבלו את הציבור עם העובדות, היה אזולאי. למחרת מסיבת העיתונאים של נתניהו, כינס אזולאי מסיבת עיתונאים משלו, והציג את העובדות כמו שהם. והפלא ופלא, התברר שכמו פעמים לא מעטות בעבר, גם הפעם נתניהו לא בדיוק צדק ולא דייק בעובדות.

על דבר אחד היתה תמימות דעים. שהוועדה אכן דנה עד עתה רק בכ100 סעיפים מתוך מעל ל600. זה נכון. אבל השאלה הגדולה היא מדוע, ומי אשם בכך. מתברר שדווקא הממשלה, זו שבראשה עומד נתניהו והיא שיזמה את החוק, אחראית לעיכובים בקידום החוק. ובמילים אחרות: יד אחת מכריזה על רפורמה והשניה מחבלת בה.

אזולאי סיפר שהוועדה המיוחדת קיימה עד כה 27 דיונים בנושא, והדגיש כי "אם יש עיכובים, זה לא בגללנו. את חוק התכנון הנוכחי, שקיים מאז 1965, לקח שבע שנים לחוקק, ואנחנו נדרשים לקיים דיונים בשבעה שבועות. כשרציתי להוסיף עוד דיון כך שיהיו שני דיונים בשבוע, הייתה התנגדות רבה של חברי הכנסת. הצעתי לפצל לשתי וועדות משנה את מרכיב התכנון ומרכיב הרישוי ברפורמה, והממשלה התנגדה בכל תוקף". בנוסף סיפר, כי בעקבות פרשת הולילנד הממשלה ביקשה לבצע שינויים בחוק, וגם זה כמובן גרם לעיכוב לא קטן.

והכי מעניין, אם לנתניהו כל כך חשובה הרפורמה בחוק התכנון שנדונה בוועדה של אזולאי, מדוע לא ביקש אפילו פעם אחת להשתתף בדיון הוועדה כדי להסביר לחבריה מדוע כל כך חשוב לקדם את הצעת החוק במהירות ובזריזות? במהלך השנה — שנה וחצי שהוועדה דנה בחוק, נתניהו אומנם התעניין בו פעמיים שלוש, אבל זהו.

אחד הפעמים שהוא התעניין היה לפני מספר שבועות. הוא שאל את אזולאי למה החוק לא מתקדם, ואזולאי סיפר לו שביקש לפצל את הדיונים לשתי ועדות משנה, אך אנשי ראה"מ התנגדו. בו במקום הרים נתניהו טלפון למנכ"ל משרדו, אייל גבאי, כדי לברר את פשר ההתנגדות. גבאי הבטיח לחזור לאזולאי עם תשובות, אך עד היום אזולאי ממתין לטלפון הזה. אז מי מעכב את זירוז החקיקה ואת הבאת המזור למצוקת הדיור?

האם יכול להיות שאצל נתניהו חשובות יותר מסיבות העיתונאים שבהן הוא מכריז בחגיגיות על הרפורמה מאשר הרפורמה עצמה? או שמא הוא באמת חושב שדי בהכרזה על רפורמה כדי לפתור בעיות, ואין כבר צורך לאחר מכן ביישומה המלא.

מס לא כשר

מליאת הכנסת וקודם לכן ועדת הכספים, ביטלו צו שביקש האוצר לאשר ולפיו יועלו המיסים בצורה משמעותית על ייבוא של דגים כשרים, בעוד המיסים על ייבוא דגי הטריפה ירדו.

לא ברור מדוע רצו באוצר להעלות דווקא את המס על ייבוא דגים כשרים ולהוריד את המיסים על ייבוא דגי הטריפה. האם בכך רצו לעודד צריכת דגי טריפה? או אולי משום שרוב הציבור במדינת ישראל צורך דגים כשרים, הרי שהרווח למדינה ממיסוי הדגים נמצא דווקא שם, ולכן רצו להעלות את המס על הדגים הללו?

בכל מקרה, במהלך הדיון במליאת הכנסת בביטול הצו המדובר, התבררה עובדה מדהימה ביותר, עד כמה מקשה, ואולי מענישה, המדינה את אוכלי האוכל הכשר.

מאיר שטרית )קדימה(, שר אוצר לשעבר, סיפר כי על ייבוא בשק בקר כשר מחו"ל יש מס של 190 אחוזים. כן. לא פחות ולא יותר אלא 190 אחוזים.

הסיבה הרשמית: עידוד החקלאים בארץ לגדל בקר. ואולם בפועל כמות הבשר המשווק מתוצרת הארץ קטן ביותר, ו90 אחוזים מהבשר הכשר הוא מייבוא. כלומר, על הרוב המכריע של הבשר הכשר המשווק לציבור מוטל מס של 190 אחוז. לא יאומן.

בשר לא כשר אי אפשר לייבא לארץ. החוק אוסר זאת, וכל הבשר הלא כשר, מכל הסוגים והמינים, הוא מקומי. לדברי שטרית, מחיר של קילו בשר "דבר אחר" עולה פחות מחצי מבשר כשר. וכוונתו כמובן לכשרות רגילה ולא למהדרין.

שטרית גם טען כי המחיר הזול הוא מה שדוחף אנשים לאכול לא כשר. "אתם יודעים מה דוחף את האנשים לאכול חזיר? זה הרבה יותר זול, כי זה לא כשר. יותר זול לאכול טרפה ויותר שווה לאכול חזיר, כי זה עולה גרושים. אין עליו מכס, על כל השרצים אין מכס. אני לא מבין למה צריך להטיל מכס של 190 אחוז על בשר? למה להעניש את הציבור שאוכל כשר? כל השרצים, כל הפיגולים, כל הקרביים הפנימיים של חיות, הכול פטור ממכס. וכל הבשר הכשר עם מכס של עשרות אחוזים. למה? תורידו את המכס הזה. אז האוצר יפסיד כמה עשרות מיליוני שקלים".

אבל האבסורד לא מסתיים כאן. על שולחנו של יו"ר ועדת הכספים, הרב גפני, הונח באחרונה מכתב מעורך דין של אחת מיבואניות הבשר, ובו הוא מגלה עובדה מדהימה: מדינת ישראל גובה מס לא רק על הבשר הנרכש בחו"ל, אלא גם על הכשרות ואפילו על המלח שעמו מכשירים. כלומר, אם לייבואן עולה לרכוש בחו"ל קילו בשר כשר 10 שקלים, ועוד 10 שקלים לקילו עולה הכשרות )שוחטים, בודקים, מכשירים משגיחים וכו´(, אזי המדינה גובה את המס על 20 שקלים ולא רק על 10 השקלים שעולה הבשר עצמו.

הרב גפני מתכוון לפעול בעניין מול שר התמ"ת, שלום שמחון, שמכיר את כל הנושא גם מתפקידו הקודם כשר החקלאות, אך פשוט מדהים להיווכח כיצד המדינה מתעללת באוכלי הבשר הכשר, ופשוט דוחפת את הציבור הרחב לצרוך שרצים ורמשים.