אני יכול לבחור רק אם אני חופשי לגמרי מבחירות קודמות. הבחירה האמיתית היא כאשר אין דיעות קדומות. רק אדם חופשי יכול לבחור. אם אינני חופשי איזו מין בחירה יש לי. חופשי לבחור בך. חופשי לבחור בי.

קודם עלי לבחור להיות חופשי. משוחרר ממסגרת שלא מתאימה לי יותר. משוחרר מהתחייבות שרק אני עמדתי בה. מי כמוני מכיר את טעם השחרור ממסגרת שלא היטיבה עמי גם אם לכולם נראה שזה הדבר הטוב ביותר עליי אדמות שיכול לקרות לי. תעשו לי טובה ותגידו לעצמכם שאתם טועים לגמרי. אין חכם כבעל ניסיון ואתם טעיתם כל הזמן ובגדול.

כמה פעמים השתחררתי כבר בעבר אבל לא ממש עד הסוף. השתחררתי מלגדול אצל סבא וסבתא. הייתי בן שש. אבל עדיין הייתי בא לבקר. שנים עוד הייתי מושפע מהתניות שהתנו בי בילדות. השתחררתי גם מזה לאחרונה ועדיין משהו נשאר. אבל כבר אני חופשי. חופשי לבחור מתי לפעול מתוך ההתניות האלה ומתי לא. לא תמיד הן לרעתי. לא בהכל צריך לבעוט. ובכל זאת אני מודע לגמרי לחופש שלי מהם.

השתחררתי מהלימודים, מהגן וגן החובה, תשע עשרה שנה של מסגרות יומיומיות כובלות, עם מטלות וסדר וחוקים שצריך לקיים בשביל להיות חלק מהחברה והילדים. אני זוכר שהלכתי כל הדרך מהמבחן האחרון בטכניון לאורך הכביש שהוביל אז מאולמן אל הכיכר הפוך. לא, לא על הידיים. פשוט עם הגב ליציאה. רציתי לצאת כמו שנכנסתי. לזכור היטב כיצד זה נראה בכיוון הכניסה ולראות את זה מתרחק ויוצא ממני. ארבע השנים האלה האחרונות הוציאו ממני רגשות שאולי רק היום אני חווה שוב רק בעוצמה הרבה יותר גדולה. ולא תמיד לטובה. נשארה לי רק תעודה. שאפילו לא היתה תלוייה על הקיר פעם אחת.

השתחררתי מבית ההורים שיצאתי מהבית שלהם ללימודים ולא שבתי לשם בעצם מלבד גיחות קטנות בזמן החזרה לצבא. הייתי בן שמונה עשרה ושלושה חודשים. לא הבנתי אז כמה זה חשוב לי. למרות כל הקשיים בשנה הראשונה הרגשתי שהרבה יותר טוב לי בלי מאשר עם. הייתי סוף סוף מחוץ לכל הלחץ הזה שלא עשה לי טוב. שלא נתן לי מקום משלי שכל כך הייתי זקוק לו. לבחור במה אני רוצה להיות כל יום. לא להיות תחת ביקורת ומעקב יומיומי. לא להסתיר את עצמי. כמו שלמדתי היטב לעשות עד אז וגם הרבה אחר כך. עד שהשתחררתי גם מזה. גם אם לא לגמרי.

השתחררתי מהצבא. זאת דווקא מסגרת שבניגוד לחלק מהקודמות בחרתי בה לכאורה מרצוני החופשי. בעצם, אם מאמינים קצת יותר הרי שגם בהורים אנחנו בוחרים, זה קורה שם, עוד לפני שאנחנו באים לכאן. חתמתי על התחייבות לעשר שנים קדימה. ארבע שנות לימודים ועוד שש שנות שירות. התחייבתי לתהליך הזה עוד לפני שהייתי בגיר. טפסים, ראיונות, פסיכומטרי. הצבא התחמן הזה יודע מה הוא עושה כי בכדי להיות מכוסה אולי מבחינה חוקית הוא מחתים את כולם שוב על טפסי ההתחייבות ביום הגיוס לבקו"ם תוך צעקות של המשק"ים שם בסגנון: "כמה זמן לוקח לכם, תחתמו כבר, מה אתם קוראים הכל". אני מנסה להזכר מה הוביל אותי למסלול הזה של העתודה האקדמית. הרי לא חלמתי על זה מעולם קודם לכן. והתשובה העלובה שלי היא שבעצם זה היה לחץ חברתי מסוים. ראיתי אחרים שנרשמו בכיתה, בשכבה ופתאום הבנתי שאולי אני רוצה גם. ההורים מאוד שמחו וחשבו שזו בחירה מצויינת. כולם היו בעד. אני זוכר לעומת זאת שהפחד שלי מלשרת בצבא באופן רגיל הניע אותי יותר מכל והפיתויים של השירות המיוחד והתנאים הלכאורה מועדפים היטו את הכף. זה לא היה שחרור קל. כולם היו נגד, המערכת, ההורים, האישה. לא באמת תמכו בי. ראו שלא טוב לי אבל חשבו שאולי עדיף להשאר. זה לקח כמעט חצי שנה. חצי שנה של התמודדות מול פחד וחרדה פנימית, מול איומים חיצוניים על החופש שלי, איומים בהרעת תנאים, בכלא, בהגליה לבסיס מרוחק אי שם, ברציעה לעבדות למשקוף הצבאי. גם פה נשארו ריקושטים של מילואים אבל משוחרר מהצד השני של הבקו"ם עמדתי גם בם.

השתחררתי מכלוב הזהב. עבדתי חמש עשרה שנה במקצוע התובעני והמייגע שלי. התגלגלתי בכמה וכמה גילגולי חברות, בוסים, מנהלים, קולגות, רעיונות, מקומות ועשרות סוגי לחצים ומניפולציות. חתמתי על חוזים כל פעם מחדש. מקווה שהנה הפעם אמצא את מקומי. ובכל פעם אותו הדבר אבל קצת שונה. עם כל חוזה קצת התבגרתי, החכמתי ובסוף במקום האחרון אפילו חוזה לא חתמתי וזו היתה מסגרת נחמדה ביותר להיות חופשי בה. אבל בסופו של דבר הקונספט לא התאים. לא התאים לי כמובן. חוץ מזה שנגמר הכסף. טוב מה חדש, ככה זה בהייטק. המסגרת לא בטוחה בכלל. השתחררתי מהייטק. המצאתי את עצמי מחדש במסגרת משלי להיות חופשי בה. ובפעם הראשונה בחרתי באמת להיות מה שאני רוצה. כולם היו נגד הבחירה שלי (טוב כמעט כולם ומי שלא יודע או ידע... ) היום אני עצמאי. בתחום שונה לגמרי. עובד קשה אבל מרוצה. אריק יסדר.

השתחררתי מהנישואים שלי. עזבתי את הבית לפני שנתיים כמעט לדירה שכורה. אחרי שבע עשרה שנה עם אותה האישה ושתי בנות שנמצאות אצלי חצי מהזמן. אני עדיין לא משוחרר לגמרי אבל גם זה יקרה בקרוב. לא מהבנות חלילה וחס. שבע עשרה שנה של אהבה חד צדדית, של יחסים לא שיוויוניים, של סימביוזה אורכידאית ולא של שותפות אמיתית. גם בנישואים לא בחרתי מרצוני החופשי. עברנו לגור ביחד, ואז אפילו לא הצעתי. פשוט התחלנו לחפש אולם. לא היתה שם אהבה מטורפת. חברות כן, אני לא מזלזל בזה. פשוט התרגלנו להיות ביחד. הסתדרנו ולכולם מסביב זה היה נוח. מתאים. בעיקר להורים. אבל גם חברים. כולם בעד. אף אחד לא אמר לי באמת מה הוא חושב. דווקא היום כולם נגד מה שאני עשיתי. טוב לא כולם. ומי שלא יודע.

אני משתחרר מעצמי עכשיו. מסיר מעליי תכנות ישן. חוקי אריק שהמצאתי לעצמי בהשראת אחרים וסתם כאלה שהגיתי לבד ואין הם באמת מייצגים את מי שאני או תורמים לי. חופשי מהפחדים שהם מביאים. חופשי מהכבלים שאני שמתי על עצמי. כי אין כבלים. זה הכל בראש שלי. בקרוב אוכל להגיד השתחררתי גם מזה. אני אדם חופשי. אני רוצה להיות חופשי. חופשי לגמרי. חופשי עד הסוף. חופשי בשביל לבחור באמת שלי ולא של אחרים. חופשי לבחור להיות חופשי במסגרת שאני בוחר. אני אביר החופש. מאמין ברוח הנכונה שהנה היא באה. אני מרגיש אותה כבר מנשבת.

אביר החופש חופשי לבחור בעצמו, בבת גלים.

הבלדה על אביר החופש ובת גלים

מילים: קרולינה ואורי בראונר
לחן: קרולינה ואורי בראונר

בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא
תן לי יד
בוא בוא בוא בוא בוא בוא קח אותי לים
זה לא זמן להישאר לבד
ולרחם על עצמך
הגיעה העת להתעורר לקחת סוס
לדהור אל הזריחה

אני לא אומר שברגע אחד
אני אהיה שלך
אבל עם רוח נכונה
אני אפליג איתך
אל האוקיאנוס הגדול
אור השמש יזרח

כן, כן, כן, כן, השחר כבר עולה
נצעד על חוף כסוף ונגלה
זה לא הזמן לחלום רחוק
להשתוקק אל העתיד
תסתכלי לי בעיניים מותק
עכשיו הוא העתיד של התמיד

אני לא אומרת שברגע אחד נהיה מאושרים
אולי כוכב מעלינו ייפול
אני בטוח אבקש הכול
את האוקיאנוס הגדול
ואותך
אל האוקיאנוס הגדול אור השמש יזרח

את נסיכת הרוח בת גלים
אתה אביר החופש התמים
נמריא אל על מול אור השמש החמים
נביט הרחק מעל למי השקט הכחולים