כמו שחקנית נטולת כישרון ומילים, אני עומדת על במה נטולת תפאורה ותאורה

בחושך עומדת מביטה אל חזית הבמה, אין כאן קהל, הבדידות עצומה.

מנסה להגיד כמה מילים,  אך כל מה שאני מוציאה זה מספר משפטים מגומגמים

כן, במשחק החיים אני המפסידה הגדולה

אין אפילו במאי שירים את ההפקה, אין שחקנים, אני במגרש נטול מסלולים

כמו עיוור מחפשת על מה להישען, מקל מכוון, קרן אור קטנה

הפעם לא השארת לי אפילו מקום לנשום בשבילך

כמו מכונת החייאה שהנשימה אותי ואותך, אני יכולה להרגיש את ההתכווצות של המשאבה

היא יורדת ומשמיעה צפצוף ארוך של קו המוות, ואין מה שיכניס אוויר לתוכה

והדמעות כבר לא מלטפות במליחות חמימה את לחיי

במקומן מנקרות מחשבות על קו הגמר

על יום המחר

על זה שהלך ולא בחר

על זה שמוגדר כלוחם ולא נשאר בקרב החיים, שם הוא בוחר דרכי קיצור בוויתורים גדולים

ואולי בעצם אני זו שחיה בפנטזיה אחת שגויה

אולי אין פה משחק כי אם רק אהבה חד צדדית

ואולי הגיע הזמן את הוילון להסיט

נגמרת