לחצתי על הדוושה מעל למותר, רציתי לחתוך את האוויר מסביב.

הכל עמד, כמו מעטפת קרחונים מסביבי, חם לוהט בחוץ, רק אני בקפאוני.

רציתי קצת שקט, שיפסיקו כל הקולות, הצעקות, ההשפלות, הדמעות

כמו מחול שדים הם מרקדים בראשי, מילים, מילים כמו סכינים

מפלחים את ליבי, מנתצים את חלומי, לוקחים הרים של תקווה

ומפילים אותי על הרצפה, למטה למטה אני מתמזגת לקרקעית הביצה

בכל פעם אני מנסה להרים ראש, לקחת אוויר

ואתה חונק אותי, מכאיב כל כך, מבטיח ולא מקיים

נותן להם לנגוס בי, לאכול חלקים מתוכי

אני מרגישה כמו גוף שקרעו את איבריו

רמסו את כל חלומותיו

ואתה הבטחת

ואני האמנתי

ושוב נפלתי

ואת ממשיך במרוץ החיים

כמו ג'נרל גדול משאיר אחרייך שדה חרוך עם פצועים

מוצא כוכב חדש להאיר בו לפידים

את שלי כיבית עכשיו חושך בפנים

ואני לא נותרו לי דמעות

אני מביטה לשמים רוצה לנקות את שאריות היום הזה

ושורף בי עם הרבה כוויות