מזמן קבענו לנסוע לים עם הרכב שלנו.

בתחילת השבוע קבענו לצאת אחרי ארוחת צהרים.

שלשום קבענו לצאת בסביבות הצהריים ובבוקר היא התקשרה לומר שיוצאים בסביבות 15:00.

בבוקר התקלקל הרכב שלנו (שוב, ועוד פעם שוב)

ב 15:30 היא התקשרה שהיא כבר יוצאת לאסוף אותנו ושראשית נלך לסופרמרקט, להצטייד בארוחת ערב.

למודת ניסיון השארתי את עדי עם העוזרת (לאכול, אלא מה?! ) ועם איה והבת שלה נסענו למטרו לקנות את כל מה שצריך. היה מעולה, כי באמת "תיקתקנו" הכל, ואפילו עם רשימה מסודרת (לא שלי, שלה ולא- זה לא היה באקסל).

בסביבות 16:30 אספנו את עדי והעוזרת, בדרך גם את יוקי, ונסענו להיפגש עם המשפחה השלישית- יחסית זה היה בדרך.

כבר בסופר הראשון גילינו שאין את הבשר שבדיוק צריך בשביל ה "על האש" אז היינו חייבים לעצור ב WONG, שזה סופר מרקט אחר. בנתיים נפגשנו עם המשפחה השלישית, העברנו את איה והחברה לרכב השני כדי שיהיה יותר בטיחותי אצלנו (א"כ גיליתי שהגיעה גם החמות, ובכל מקרה היה ילד "מיותר" ברכב) והתחלנו לנסוע לכיוון החוף (השעה בערך 18:00).

בדרך, נזכרנו שאנחנו צמאים, אז עצרנו להפגש בתחנת הדלק, קנינו לשתות (נסיעה ארוכה של 45 דקות לפנינו) ו "על הדרך" גם משהו קטן לאכול, כי עד שנאכל ממש יהיה מאוחר, והילדים רעבים.

עוד בדרך, עצרנו שוב כי מריאלה היתה בטוחה שאין נייר טואלט במלון המפואר אליו נוסעים ושום נסיונות שכנוע לא עזרו (מה גם שלא ממש התאמצתי לשכנע, כי שילדתי אכן לא היה נייר טואלט, והיה צריך לקנות).

הגענו לחוף בשעה 20:00 בערך, (אבל ראינו אתה שקיעה בדרך, שזה גם שווה) ממש לא רעבים אבל מותשים, ועוד יש להכין על האש...

אז התמקמנו, ורבנו על מי ישן למעלה ומי למטה, ושינינו את דעתנו והכנו סלט, ושיננו את דעתנו (עדי המשיכה לאכול, אז לה אין מה לדאוג)  ותיבלנו את הבשר שקנינו בסופר הראשון, והורדנו את כל השאריות מהעוף שקנינו בסופר השני, והמתנו, ושיננו את דעתנו ו.ו. ו. יוקי שלי לקח פיקוד על הגריל ונתן הוראות כמו גבר אמיתי (לא כמו הגבר שלי, באופן כללי כמו גבר אמיתי) ובסוף אכלנו בסביבות 22:00. הילדים אכלו ראשונים... נקניקיות מבושלות מוכנות מהבית..... עם ריח של  "על האש" ואנחנו מייד א"כ בסביבות  23:00 אכלנו גם (מודה מודה מודה היה טעים) והמשכנו לשנות את דעתנו ולהתווכח מי יישן במיטה העליונה, עד שיוקי שם ראש לראות טלויזיה ונרדם (שוב, כמו גבר אמיתי).

בבוקר קמנו ומייד התחלנו בהכנת ארוחת בוקר קדחנית, ומייד א"כ לבריכה, היה מעולה! כמעט ולא יצאנו מהמים, שמש נעימה, מעט אנשים- מעוללללללה! בניתי על סביצ'ה טעים וכשהבנתי שהולכים לבשל בחדר (L) התנחמתי לי מייד בצדפות מעולות עם רוטב פרואני, יחד עם יוקי שלא אוהב בכלל, אבל אכל 3 (שוב... כמו.) ובישלנו ורחצנו וייבשנו כלים (שלפעולה הזו, מסתבר יש חשיבות גבוהה יותר מהשטיפה עצמה, ועל כך בפעם אחרת) והתווכחנו קשות אם נלך לים (איה ווניה החברה) או נלך לבריכה השווה השניה (יוקי).

אז הלכנו לבריכה השווה, אבל בדרך עצרנו בים, כדי להגיד לבנות שלא באים לים, ונתקענו בחוף הכיפי ונרטבנו ואפילו נהננו, ויוקי החזיק מעמד בלהנות מאוד ממשהו שלא הוא יזם (שוב, כמו, רק כמו) ושכבר היה קר בטירוף, וכולנו רטובים ומלאים חול, מהסוג שאין בארץ- כזה שנדבק ולא יורד, חזרנו והתווכחנו הפעם, כבר מהדרך מי ישן במיטה למעלה, והתרחצנו ושיחקנו, והחלפנו דעתנו והתווכחנו עוד והפעם נרדמנו( כולנו במיטה הנמוכה) סביבות 23:00, אחרי כמובן ארוחה מבושלת (+שטיפת כלים+ייבוש)...

ואז... ב 04:00, בעוד יוקי מנסה להשתחל למיטתי (כן, זו שגם עדי ישנה בה) שמענו את צפירת ה...צונאמי! היה מעולה, באמת...

זו חוויה כמעט כמו ההקפצה בטירונות בנות... פתאום כולם עם פיג'מות, שיער סתור ומבט מבוהל +אמירה נוסח "אין מה לדאוג אבל שווה לעלות למקום הגבוה" והפעם לפחות לא התנשקנו כי הרוב לא הספיקו לצחצח...

למעלה כבר כולם נרגענו, ואכלנו וזרקנו אבנים והחלטנו שחוזרים הביתה ואחרי עצירה בתחנת דלק (נו, לשם מה?) גם הגענו ב 08:30 הביתה. לא, בכלל לא מותשים "אמא, גבריאל יכול לישון אצלי היום?.... אבל למה לא?!"

אז עכשיו כולם הלכנו, ופתאום היו כמה דקות של שקט וכבר יש לי תמונות ועוד מעט כולם יחזרו מותשים ועצבניים ויהיה רעש  ונריב ו...שבת שלום J

אה, ותודה לבעלי