השבוע הראשון של שביתת העובדים הסוציאליים עבר. ביום שלישי האירה לנו השמש מול משרד האוצר. היום בפינת ארלוזורוב נמיר בתל אביב האיר לנו הגשם.

הצלחנו להכנס לרוב תחנות הרדיו.

הצלחנו להכנס לעיתונים.

באינטרנט אנחנו מאוד חזקים.

רק במסדרונות האוצר אנחנו חלשים.

הם יודעים שהתמשכות השביתה עלולה להביא לשני תהליכים:

התעייפות התקשורת מהאייטם וחששם הכלכלי של העובדים מהמשך המאבק.

בינתיים יש שני מאפיינים מעניינים במאבק הזה:

כיכר תחריר של העבודה הסוציאלית הם הצעירים. חלקם מאוגדים בתנועת "עתידנו" וחלקם לא. והם דוחפים לפעילות, באים להפגנות, שורקים במשרוקיות, מכים בתופים, מכינים שלטים ומעודדים אותנו הוותיקים. נדמה לי שהאיגוד לא היה מגיע לכאן לולא הדחיפה המתמדת של הצעירים. האימרה "איציק מאחוריך" משתמעת לשתי פנים- איציק פרי יו"ר העובדים הסוציאליים יכול להיות בטוח שכשהוא הולך למאבק יש לו גייסות, אבל הוא צריך לדעת שהתקפלות משמעה עימות עם אותם גייסות.

העניין השני הוא התמיכה הציבורית. אפשר לראות את זה בטוקבקים, אפשר להרגיש את זה ברחוב- בהפגנות, אפשר לשמוע את זה מחברים, ממכרים, בעיתונים וברדיו. הציבור אוהד את השובתים. לא ניתן להתעלם ממספר "פגועי מערכת הרווחה" (קשה לצפות אחרת מאב שפקידת הסעד היתה מעורבת בהסדרי ראייה עם ילדיו או מאם שילדיה שהיו בסיכון הם כעת לא בחזקתה) שכותבים גם הם, אבל הכלל הוא אוהד. אפילו אוהד מאוד.

שיטת האוצר בינתיים היא פשוטה לעבוד לאט ולשחרר מידע לא נכון. מה זה מידע לא נכון? מידע שמדבר על עובדים עם משכורות גבוהות (על המשכורות הגבוהות של עובדי הנמלים הם אמרו משהו? מדובר במשכורות גבוהות פי שלוש ויותר באופן ממוצע) וגם על היענותם לדרישות האיגוד. האמת היא פשוטה בשולחן הדיונים הם מוכנים לשלם היום בערך 15 אחוז תוספת. אם אנחנו זוכרים שהמגזר הציבורי כולו קיבל תוספת של 6 ומשהו אחוזים בקיץ מהם הוחרגו העובדים הסוציאליים אז לא נשארה הרבה מהתוספת. זאת לעומת דרישה של 30 אחוז של האיגוד, שגם היא כידוע לא תביא לשינוי אדיר- אולי רק לשינוי סביר.

שבת וינפש, אבל מתחילים לחשוב על השבוע הבא. ביום ראשון יש כשמונה הפגנות ברחבי הארץ. בהמשך יהיו הפגנות נוספות.

תמונות מהפגנת היום: