0

אתמול

63 תגובות   יום שבת, 12/3/11, 07:00

אתמול בערב שישי

כשאני מבקר את אמא

בת התשעים וארבע

בדיור מוגן ברמת גן.

והיא מול הטלוויזיה

מביטה באסון יפן

ובכתוביות שרצות למטה

בקשר ל..כור גרעיני שמתחמם

אמרה לי מיני ובי

בעניים גדולות וכועסות

"הקידמה, הורסת

יש שמש ויש ירח

ורוצים להמציא שמש חדשה וירח חדש"

ואני, כשחזרתי צועד ברגל לביתי בתל אביב

בלילה של אחרי גשם

החמצן מלא ראותי

ואורות מכוניות חולפות במרוצה על פני

חשבתי הו אמא, כמה צדקה

בבוקר, כששמש חדשה זרחה בחלוני

וליטפה באהבה את גגות הבתים

וחממה את ניצני העלים הירוקים

שבקעו מבין מרצפות אבני אקרשטיין

בעקשנות שאינה יודעת שובע

ואת פרוותם הרטובה של חתולי הרחוב

ואת שיכורי אמש השרועים על הספסלים

חשבתי על ה"שמש החדשה" שאנחנו מחפשים

וכשאני יושב כאן, מול מקלדת

ומנסה לחזר אחרי עולמות חדשים

הבנתי את ה"ירח החדש" שאנחנו מנסים

ומנסים.

''

הציור : ליה נכדתי

דרג את התוכן: