דוקא היום, כשהחלטתי לנסות לשחות חתירה זה קרה.

כבר כמה חודשים שאני מתמידה לשחות כמה פעמים בשבוע והיום זה היה צריך לקרות.

אני תמיד שוחה בסגנון חזה.

הרי ברור שאני אבלע כמויות עצומות של מים כבר בחצי בריכה הראשונה של חתירה.

ואז הוציאו את כולם מהבריכה.

איחס.

זה מה שיש לי לומר.

"זה טוב לדיאטה" אנשים אמרו לי.

"הכל בראש שלך" הם המשיכו.

הנשים במלתחות צחקו עלי שגם אחרי המקלחת אני עדיין מקרצפת את עור הפנים עם צמר גפן.

אני לא באה לכאן יותר, אמרתי בקול רם.

במיוחד אחרי כל התיאורים המפורטים שלהן:

כמויות, צבעים, טקסטורה וכד'

ולמשמע כל הגרסאות האפשריות של מי עשה את זה ולמה או יותר נכון - איך!?!?!.

"זה עצוב... זה מעצבן... זה בכוונה... מישהו עשה דווקא..."

אין ילדים בבריכה. ילד לא היה יכול לעשות כמויות כאלו.

ואל תגידו לי "גם בים זה ככה..." – בגלל זה אני הולכת לבריכה!!! 

מישהו יודע איך עושים שטיפת קיבה?!

הלוואי ויכולתי להקיא. 

אם לא הבנתם מהרמזים, מישהו עשה מס' 2 בבריכה.

רגע, בגלל זה אנשים לא אוהבים להיות מס' 2?