כשהודעת לי שהסרטן פקד אותך חשכו עיניי...

סרטן ברחם נראה לי כ"כ אכזרי.הוא ממש מרגיש לו נח...מחליט להתלבש על בן אדם,לא מרפה...הוא ממש חוצפן,הסרטן...אני עצובה מאד.

ואין מי שינחם אותי.שיבין,ילטף.

אני בוכה ומייחלת לרפואתך.

את עכשיו על שולחן הניתוחים,שוכבת שם רדומה.

והסכין חותכת,חותכת,חותכת את לבי.

אני מרגישה אותך יותר מתמיד.את אמא שלי...

פניתי לכל הקוראים כאן בקפה,שיתפללו ויפתחו שערי רחמים.

אני מאד מקווה שהם מבינים...ומוכנים לעזור.

ואני אבוא לבקרך.אני רוצה לראות אותך.אבל בריאה.

מחכה לטלפון שיודיע לי שהכל עבר בשלום,ושהנגיף הארור הזה הלך...

אמא,אמא!!!

מי יתן ותזכי לעוד המון שנים איתנו.

שנוכל לתת לך הרבה נחת ואושר.

אוהבת אותך,מיכל.