רק באתי וכבר נחסמתי! כל הזכרונות הכואבים של הילדה הלא מקובלת צפו ועלו , במהירות מדהימה. "את לא שייכת! את לא כמו כולם. מכוערת טפשה ! "עלה הקול בראשי. מי מכם שהיה שם פעם יודע. זוכרים את התחושה שלהיות לא מקובל.? לא שייך לאהובים וליפים ולאמיצים? (אז זה היה בלי טלנובלות, באלף הקודם((:) להיות ברווזון מכוער . ביישן, מפוחד משפיל עיניים מתנצל שהוא תופס חלל ונושם חמצן. ?. מקנא באחרים.. תחושה מגעילה! מפלצת ירוקה בעלת כמה ראשים הקנאה.... לא מוזמן למסיבות ולא בעינינים? מי שהיה שם מזהה את התחושה הזאת בקלות. . ככה נזכרתי בתחושה הזאת , מה זה נזכרתי. היא חזרה! אחרי כמה עשורים, ואחרי כל הטיפולים וההדרכות, הסדנאות והעבודה הרוחנית. כלום ! הכל נעלם . שוב הייתי אותה ילדה או נערה , זאת שלא מקובלת! התחושה המרה הישנה, טיפסה במעלה הבטן וכווצה את הלב. 4 ימים בגלל בג במערכת לא יכולתי להכנס פה לקפה. ראיתי את כולם שותים, אוכלים, מחבקים, נועצים מבטים, מדברים מעלים עשן כחול או כתום, ואני היתי בחוץ. היו לי אפילו מחשבות קצת פרנואידיות:"בגלל מה שכתבת, חסמןואותך" " תמיד את צריכה להיות מורדת" "למה כתבת שאת פסיכולוגית? ועוד שמת תמונה? זה לא מקובל. אסור. תמיד חייבת לבדוק גבולות? אותך בחוץ!" 4 ססמאות חדשות קיבלתי. אף סיסמא לא העבירה אותי פנימה. "אורח " התנוסס הרבוע הקטן בראש הבלוג שלי ,כמו בסרט רע זעקתי בשקט:"אבל זאת אני !הנה התמונה שלי , זה הבלוג שלי" שוב ושוב חזר הרבוע להתנוסס "אורח להתחברות או להרשמה" כתבתי למערכת, מהאימל שלי אליו קיבלתי איזכורים שיש לי הודעות בבלוג. "אין כניסה" . צלצלתי לחברים לשאול. לאף אחד זה לא קרה. רק אני בחוץ. לבס התגייס אמיר חברי הטוב אביר לבן וצחור. הוא הודיע לי חגיגית היום: "יתקשרו אליך מהקפה, טיפלתי בזה, יתנו לך סיסמא חדשה ותיכנסי" אז זהו אני פה חזרתי ." מקיאטו ארוך בבקשה "
לבסוף התגייס |