כותרות TheMarker >
    ';

    גמור פלוס

    ארכיון

    טיפת חלב

    0 תגובות   יום ראשון, 13/3/11, 01:55

    ''
     

    אין ספק. הילדים שלנו הם המוצלחים ביותר. אנחנו יודעים את זה. אנחנו לא צריכים שום אישור חיצוני לזה. עם זאת, נחמד לפעמים לדבר במושגים מדידים. השוואתיים. בשביל זה, ורק בשביל זה, הומצא המושג הקרוי "טיפת חלב". נקבע תור לבנותיי התאומות נ' ול' לרגל הגיען לגיל 10 חודשים. רחצתי אותן, הלבשתי אותן במיטב מחלצותיהן, קצצתי ציפורניהן, משחתי בשמן ושמנו פעמינו לתחנה. אני והתאומות הגענו, נראה שהיינו הראשונים כי אף אחד לא המתין בתור. פתחנו את הדלת, אבל מסתבר שכבר היה שם זוג עם התינוק שלו. אז אנחנו לא ראשונים, ביג-דיל. האחות ביקשה שנמתין בחוץ. בינתיים, נתתי לבנות לזחול, בחדר ההמתנה. הן התחילו לזחול לא מזמן, והן עושות את זה כל כך יפה. לפתע נכנס לחדר ההמתנה סלע שטיין, החבר שלי עוד מהיסודי שגר בשכונה שלנו עם אישתו חופית, ובתם יערית, שנולדה חודשיים לפני נ' ול'. סלע הגיב בשמחה לנוכחותנו, והסביר שהוא אמור לפגוש פה את אישתו והילדה, שמגיעות מהבית. בינתיים הוא ניגש לתאומות, עשה להן קוצי מוצי, הן תגמלו אותו בחיוכים ואז הוא התיישב לצידי. לא יודע למה צריך את הטיפת חלב הזה, אמרתי לו, הרי ברור שהן מתפתחות יפה אפילו מהר מהצפוי. ראית איזה יופי הן זוחלות? אבל אתה יודע האישה לחצה שבכל זאת אני אקח אותן, אז אנחנו פה. גם סלע הסכים שזה מיותר, ואכן התפעל מאוד מקצב ההתפתחות של התאומות. זה הכל בגנים, הסברתי לו, גם אחותן הגדולה התפתחה ככה מהר. סלע הסכים שלגנים יש חלק מכריע בענין, אבל לטענתו החלק העיקרי זה כמה ההורים משקיעים בילדים. טוב, תראה, אמרתי, אני ואישתי שנינו עובדים, אבל למרות זה תראה לאיזה תוצאות מדהימות הן מגיעות. תראה איך הן זוחלות! תראה איזה חיוכים!

    ברגע זה, נכנסה לחדר ההמתנה חופית שטיין. לצידה עמדה, זקופה וגאה, יערית. ביתם של חופית וסלע שטיין בת השמונה חודשים. חופית הלכה, ויערית לצידה.

    נשארתי חסר מילים בעוד חופית מנשקת את בעלה, וניגשת לברך אותי לשלום. מה שלומך? ומה אתה עושה בימים אלה? אבל אני, כל מה שהצלחתי לפלוט זה "היא הוללללכככת...הילדה שלכם הולכתתת..." כן. חופית וסלע נתנו מבט גאה בביתם, ואז אחד בשני. כבר מגיל חצי שנה הם אומרים.

    מיד הרמתי את התאומות מהרצפה, שנראתה לי פתאום מלוכלכת והושבתי אותן בעגלה. גה, גה ,גה. ל'  מלמלה. כן, הסברתי לחופית וסלע, ככה זה כל אחד מתפתח בקצב שונה, יש כאלה שמתפתחים מוטורית מהר, אבל מתעכבים מבחינת יכולות התקשורת. בדיוק ב רגע שאמרתי את זה, יערית הרימה את ראשה, הצביע עלי, הסתכלה על סלע ואמרה לו בצורה הכי ברורה שיש "אבא, הנה איש!". הן בשבועיים דיליי, נולדו לפני הזמן כי הן תאומות אמרתי, מצביע על העגלה.

    מיד אחרי זה הדלת נפתחה. הזוג עם התינוק שהיה בחדר יצאו. "בואו, אתם יכולים להיכנס, האחות קראה, ומיד לקחתי את העגלה ודחפתי לעבר הדלת, אבל חופית סלע ויערית ההולכת חלפו על פנינו ונכנסו פנימה שחיוך האחות מלווה אותן.

    עד פה אמרתי לעצמי. יש גבול לכל תעלול. רק במדינה כמו שלנו יכולה להיות חוצפה כזאת. סליחה - אמרתי לאחות שהייתה היחידה ששמעה אותי, כי משפחת שטיין כבר הייתה בתוך החדר - אבל אנחנו היינו קודם. הוזמנו לשעה שמונה ואנחנו אפילו מקדימים ברבע שעה! האחות לא התרגשה, הסתכלה מעל המשקפיים שלה בשעון, ואמרה שאני טועה. משפחת שטיין דוקא הגיעה בזמן, אבל אנחנו מאחרים בשלושת רבעי השעה. אתה מודע לזה שהחליפו חזרה לשעון חורף אתמול, נכון?

    אחרי רבע שעה משפחת שטיין יצאה מהחדר ואיתם יערית ההולכת, שנופפה לאחות המוקסמת לשלום והוסיפה "ביי, ביי". נכנסו לאחות והיא ביצעה מספר בדיקות על התאומות, שכללו שקילות, מדידות, השמעת קולות, מחיאות כפיים, זחילה לצידן על הרצפה, הפעלת גפיים וכו'. בסוף הבדיקה האחות החלה לרשום. תראה היא אמרה, סה"כ ההתפתחות שלהן היא לגמרי בנורמה, אומנם בחלק התחתון תחתון של הנורמה  אבל זה בנורמה. אין שום סיבה להיכנס לפאניקה. אבל אנחנו בכל זאת, כאן בטיפת חלב ממליצים לבדוק את העניינים. אלו הן רק בדיקות לא צריך לקפוץ לשום מסקנות. אני נותנת לך הפניה לבדיקת דם, בדיקת שתן, רנטגן, הפניה לאורטופד, פיזיותרפיסט, כירופרקט, אף-אוזן-גרון, אלרגולוג, גסטרואנטולוג, ובוא נראה אם שכחתי משהו, אה כן, רופא ילדים.

    יצאתי מטיפת חלב, עם הראש למטה, דוחף את העגלה החוצה. הייתי אמור לחזור לעבודה. לא! החלטתי. אני לא הטיפוס שמוותר! התקשרתי לעבודה והודעתי שלא אגיע היום. עוד היום נ' ול' ילמדו ללכת!

    נכנסו הבייתה, ומיד התחלנו באימונים. הוצאתי את הברווז המצפצף האהוב כל כך על נ' ונופפתי בו מעל ראשה. היא הושיטה את ידה מספר פעמים, אבל משלא הגיעה זחלה לה לצעצוע אחר. החרמתי גם את הצעצוע האחר. נ' התחילה לבכות לא וויתרתי. לקחתי אותה בידיים ובמקביל המשכתי את האימונים עם ל'. ל' לעומתה ראתה את הברווז המצפצף מעליה ובמקום להושיט יד, החלה לצחקק. מה פתאום צוחקים עכשיו? אנחנו באמצע טירונות, והיא צוחקת. הזעפתי פנים אליה, ואז גם היא החלה לבכות. לקחתי גם אותה בידיים. אחרי כמה שעות של אימונים,  כבר לא יכולתי לעמוד יותר. האימונים היו מפרכים, וגם החזקת התאומות על הידיים לא תרמה לכאבי הגב התחתון שלי. נשכבתי על הרצפה ביאוש. ל' החלה לצחוק לעברי, ואני, זחלתי אליה. אישתי חזרה מהעבודה, ודפקה על הדלת. לא יכולתי לקום מרוב כאבי גב, אז זחלתי עד הדלת ופתחתי לה אותה.

    מה אתה עושה? היא שאלה אותי. הסברתי לה שאני מאמן את התאומות ללכת. אהה, הייתה התגובה הלקונית שלה. טוב אני רוצה לצאת איתן לטיול בעגלה. אתה רוצה להצטרף?

    לא, אמרתי, אני פשוט אשאר פה על הרצפה לנוח. זחלתי עד למיטה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      יוני צ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות