| פואד, גורר שיירת מספידים. | יהורם גאון, גורר שיירת זמרים פגועים. | הבדואים, גוררים את ממשלת ישראל להשפלת ברך. |

\\\בן-אליעזר – הרבה בריאות.  

בספר 'פואד, כנגד כל הסיכויים' מספר בנימין בן אליעזר לביוגרף שלו, אריק הניג, את סיפור חיו. באחד מפרקיו המוקדמים, הוא מספר כי הגיע לארץ בעודו ילד. אביו, שהיה איש נשוא פנים בבצרה הבבלית, על פי עדות הבן, נאלץ לחיות בארץ במעברה ולעבוד באחת העבודות שהאריסטוקרטים האשכנזים נתנו. באחד הימים, פואד מצא את אביו בוכה במעברה. הוא נחרד. הוא הצליח לחלץ מהאם כי סיבת הבכי הוא בשל יחס משפיל מצד המעסיק האשכנזי. פואד, ילד, נסע לרמת-גן, הגיע לבית הבוס האשכנזי וכלי משחית בידו, הוא חבל בבוס חובלין שיש בהם כדי להפיל למשכב. שוטר, שאליו פנה פואד, שנפחד ממעשהו, הסביר לו שיבוא יחד איתו לבית החולים להתנצל בפני הבוס הפגוע, ובתמורה, השוטר יקבור את התיק. פואד, כפי עדותו, הגיע לבית החולים. ניכנס לחדר בו הבוס שכב, הבוס שהבין שהילד הגיע לבקש סליחה, נדהם, כאשר הילד פנה אליו ואמר לו 'תשמע, הפעם אתה חי. אומנם בבית חולים. אבל חי. בפעם הבאה גם את זה לא יהיה לך'. היה או לא היה. לפואד פתרונים. אבל אם ביקשתם סיפור שימצה את גסות רוחו הנדירה של פואד, הרי שהסיפור הזה הוא בהחלט אחד מהם.

פואד היה שנים בפוליטיקה. הוא היה מלך הקומבינות, אחד הפוליטיקאים המסואבים והמושחתים שמדינת ישראל ידעה מעולם. בכל קומבינה – הוא היה. בכל תרגיל – הוא נכח. בכל סירחון – שמו שורבב. הוא לחם בברוטאליות עם אבר'ם בורג לבטל את בחירתו לראשות המפלגה. לחם והצליח. אהוד ברק שחשב למנותו לשר לביטחון פנים בממשלתו, נסוג. מוטי גילת שלח לו איתות שיש חומר, ושירד מהעניין.

השבוע, פואד נפל למשכב. איחולי החלמה נשלחים לו. אבל הספדנות הצבועה לדמותו המאוד מיוחדת של פואד הייתה שלא במקומה. הוא היה איש חם ונעים, אבל פוליטיקאי גרוע להחריד. השבוע נוכחנו לדעת, כי אם חשבנו שפואד כרך את גורלו הפוליטי בכיסא, הרי שמתברר, כי הוא כרך את גורל חייו עם הכסא. כיסאולוג לתפארת.

\\\המוזיקה המזרחית – הגיע הזמן לומר.

מזה זמן רב מפמפמת לנו באוזניים מוזיקה המוכנית: 'מזרחית'. כל תחנות הרדיו, בעיקר האזוריות, משמיעות את מה שהם מכנים: 'להיטים'. השבוע, יהורם גאון, מזרחי לעילא ולעילא, מהס"טים של ירושלים מזה דורות, החליט להגיד את מה שרובנו חושבים. חצי עם לא יכול להגיד את זה, כי אשכנזי שמדבר על מזרחיים, אחת דינו: להיקרא גזען. אז בא יהורם גאון, הרים את הכפפה, ושפך חמה גלויה על המוזיקה המזרחית, 'זבל שלא ברא השטן' הוא כינה את מוזיקת הביבים הזו. כל הכבוד לו. הגיע הזמן שמישהו יאמר את הדברים הללו. המוזיקה המזרחית היא זבל המורכב מעוני-צלילים חסר השראה, החוזרים על עצמם בכל השירים, עם שינויים קוסמטיים בלבד. ואת המילים, או המילים, מאגר דל של כשלוש מאות מילים החוזר על עצמו בווריאציות שונות, ובעיקר משונות. כשחלק ממש לא מבוטל ממאגר המילים העני, נחשב בבית ישראלי ממוצע לניבול פה, וגורר אחריו בחילה.

אמנים מזרחיים סיפרו שהם נעלבו. ממש איטם חם. הם נעלבו? ומה איתנו? האזרחים התמימים שנאלצו שנים לספוג את הזוהמה הזאת בהלכנו ברחובות עיר, כשה'מוזיקה' הזו בוקעת מבתי ישראל ומתחנות הרדיו. מה אנחנו? לא נעלבו שאלו אנשי התרבות שלנו?? אואוה נעלבנו! עד עמקי לבנו נעלבנו! הגיע הזמן שגם הם יעלבו. ומוטב יעשו, אם בעקבות העלבון יניחו לעולם האמנות לטובת מחסני מס הכנסה.

ואני יודע, יקומו אנשים ויספרו לנו על המורשת המפוארת של יהדות ספרד. אז זהו, שהמורשת לא מעניינת איש. אין שום קשר בין א'יבן גבירול וזרחיה הנקדן מתקופת תור הזהב בספרד לבין זוהמת כוכבי-העל של המוזיקה המזרחים והים-תיכונית בישראל. פשוט אין.

\\\הבדואים – מכריעים את החוק.

800,000. זה סכום גבוה או נמוך? ואם זה לא דולרים אלא דונמים? ואם זה לא בסעודיה או לוב עתירי מדבריות-העד אלא ישראל הקטנה? עדיין אין לכם כלים לבחון האם זה הרבה או מעט? הנה לכם השוואה: 16 פעמים תל-אביב הגדולה! ובכן, זהו גודל השטח עליו השתלטו הבדואים בנגב!!! יש להם על האדמות חזקות ושאר ירקות. אבל אין להם עליהם שום תוכנית חוקית. לא תמ"א (תוכנית מתאר ארצית) לא תב"ע (תוכנית בניין ערים) ולא אישורי בניה. איש הישר בעיניו יעשה.

רק שנייה, זה עוד לא נגמר, כ100,000 דונם נוספים, מדינת ישראל משכירה לבודאים לצורכי חקלאות במחיר, תחזיקו את הבטן: 2 שקלים לדונם. הנתונים הם אמיתיים להחריד!! זה לא ברוח חג הפורים הקרב ובא. והבדואים? גם לשם הם מעדיפים לפלוש ולקבוע עובדות.

מידי שנה נבנים מעל ארבעת אלפים בתים לא חוקיים, ורשויות החוק מפנים פחות מאלף, ובשל אלף הפינויים העלובים הללו, יש הצדקה גורפת לכל הבדואים לשנוא את המדינה, לשתף פעולה עם שונאינו, להפוך לחממת הפשע הגדולה והמפלצתית בישראל. חממת הסמים הגדולה בישראל. חממת הפרוטקשן הגדולה בישראל. חממת השדידות הגדולה בישראל. וחממת הברחת הגבול, הכוללת את המסתננים האפריקנים, הגדולה בישראל.

ממשלת ישראל בסוף שנת 2007 הקימה וועדה שתבדוק את בעיית הבדואים בנגב, בראשות הוועדה הוצב השופט ומבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג, והוועדה כללה שבעה חברים, נציגי ממשלה, ושני נציגים בדואים שלהם אין תביעות על בעלות בקרקע. במקביל לעבודות הוועדה, הוקמה 'הרשות הביצועית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב'. עוד שם מפוצץ. עליה הוטלה המשימה לגבש המלצות מעשיות על פי דו"ח גולדברג. עברו שנתיים, ו...

השבוע, נחשף, כי ממשלת ישראל מתכוונת להעביר לבדואים את הזכויות על 50% מהקרקעות עליהם הם השתלטו. ועל ה 50% הנותרים מתכוונים להעניק להם פיצויים בסך של מיליארדים. ו... כן, אתם מנחשים כמעט נכון. הבדואים דוחים את הרעיון. סכום גדול מידי המדינה 'עושקת' אותם בתמורה לפיצוי. התוכנית לא מתאימה להם.

חוטא נשכר.

ג'קי לוי, עיתונאי ובדרן. הכיפה שלראשו מאלצת אותו ללגלג תמיד על נושאים שיותר קשורים לדת מאשר למדינה. ככה זה. מן כזה מושק'ע של התקשורת. לפי זמן מה, הוא סיפר ב'ישראל היום' כי הוא טייל באזור גן הוורדים בירושלים בשבת אחרי הסעודה, והוא גילה, לתדהמתו, כי נמצא שם, בלב בית הקברות הזמני, קבר. הקבר מקושט בקופות צדקה, בניירות רבים, בהדרכות למתפלל ובשאר סממנים המאפיינים קברי צדיקים. לוי הסתיר את שמו של הקבור 'מחשש לכבוד הנפטר' כדבריו. אני אחשוף: הקבר הוא של הרבי גדליה משה מזוויעל זיע"א. לוי קרא שם בין המודעות, אדם שסיפר כי הוא הגיע ארבעים יום ברציפות להתפלל בקבר, והתבטל לו, בדרך לא דרך, קנס שהושת עליו על חריגות בניה. לוי סינן, חבל שלא הלך לעבוד ארבעים יום ברציפות, כך, היה לו מהיכן לשלם את הקנס. אולי כדאי שלוי ייסע ארבעים שנה למדבר והוא ילמד איך מבטלים קנסות על עברות בניה. בלי לעבוד ובלי להתפלל. סתם כך. כי אם יקום מישהו ויעשה סדר בג'ונגל של הנגב, הוא יהיה לאומן ופשיסט.

שיהיה ברור, חושבני כי מדינת ישראל חייבת להשקיע מיליארדים כדי לשתף את הבדואים בכלכלה ובאזרחות. לבנות להם בתי-ספר טובים, ולפקח על מעבר הכספים לחינוך שלא יזלוג לחמולות ולשבטים. להכשירם בהשכלה גבוהה, להקים, אפילו במחירי הפסד, עסקים שיעסיקו את הבדואים, בכל המקצועות, כדי שיקבלו מיומנות ויצאו לשוק החופשי. בקיצור: אינני גזען. חושבני כי ממשלת ישראל אינה עושה את המינימום בכדי להפוך את אחד הנתחים הגדולים באוכלוסיה לחבורה יצרנית. מדובר בעסק משתלם. ועל כל שקל שהמדינה תוציא, היא תקבל אלף שקל חזרה. אבל ג'ונגל הבניה בנגב ובצפון, הוא דבר שמעורר הרבה מחשבה בקרב כל אדם שאחד מבני משפחתו חווה פינוי של בניה לא חוקית, מחשבה, שאולי, אולי אילו היינו יותר חזקים, אזי המדינה הייתה מעדיפה להכשיר את הבניה. אולי היינו סתם פראיירים שהתכופפנו לחוק.

לסיום, אי אפשר בלי.