כך לאט לאט לבנה אחר לבנה זה הולך ונבנה כל אבן מוצאת את מקומה בין זכרונותיה לחלומה קומה אחר קומה בין עבר לעתיד, למה שעכשיו מן הקיץ אל החורף, דרך הסתיו מעלה מעלה, אל העננים כמו שנבנים כל הבניינים
כך לאט לאט הוא נבנה, הבניין מוחשי וקיים, יציב ואיתן יסודות חזקים, חומרים עמידים הוא עשוי מאמא אחת ושלושה ילדים הוא עשוי משברון לב ומתקווה גדולה הוא עשוי מסוף שהוא גם התחלה הוא קיים בלבי הוא אני, הוא חיי והוא ימשיך לגבוה עד בלי די!
|