מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
גשם
זה החל בהדרגה: איבוד תחושה בבוהן של כף רגל שמאל, נימול באצבעות הידיים – התחושה דמתה ללבישת כסיות תחרה עדינות. הכתיבה נעשתה פעולה מורכבת : לא תמיד הצליחה לזהות בדיעבד את הצורות והסימנים שהעט הותיר על הדף. אחר כך עטו הרגליים גרבי ניילון קצרות. אלה לא נעלמו גם במקלחת. תחילה נעזרה בהליכון. לבסוף התיישבה בכיסא גלגלים. 'זה רק לזמן מה', אמרה לעצמה. שקר לבן שילווה אותה שנים ארוכות. עשתה כל מה שאפשר מתוך הכיסא: למדה לתארים אקדמיים למיניהם ואף קיבלה תעודות, הנחתה קבוצות, טיפלה באנשים. אך עמוק בתוכה, ידעה שחייה קפאו. בימי חורף, יצאה מן הבית בחשש: ישיבה בכיסא גלגלים הפכה כל זרזיף גשם לאסון אמיתי. ברגעים כאלה, מטריה הפכה לאביזר מיותר. כיסא הגלגלים הממונע הופעל באמצעות מוט היגוי. שיעבוד אחת הידיים לצורך אחיזה במטריה לא היה מאפשר תנועה. ברגעי שעשוע חשבה שהיא בת כלאיים של הקדמה, חצי אדם חצי מכונה, כמו היצורים האגדיים העתיקים, חציים אדם חציים שור. עסוקה במחשבות כאלה יצאה מן הבית בכיסא הממונע. למרות העננים, למרות הרוח. הטיפה הראשונה הייתה עגולה וכבדה. היא נחתה על כף ידה השמאלית, החופשייה ממוט היגוי. הפעם, החליטה לא להתנגד, אם כי לא היה באפשרותה לעשות דבר, גם לו רצתה. טיפה נוספת נחתה בכבדות על ירכה. הופתעה לגלות שמתפשטת ברגלה יחד עם תחושת הקור והרטיבות תחושה נוספת. טיפות הגשם המשיכו לרדת, גורמות לתחושה מוזרה, דומה לעקצוץ. העקצוץ גבר, מתפשט לאברים נוספים. יחד אתו, פשטה בהם גם תחושה אחרת – היה זה כאילו הורד ממנה סד בלתי נראה בו הייתה נתונה. זיכרונות נושנים הציפו אותה לפתע. רטובה ומופתעת מצאה עצמה מבצעת תנועות מוזרות בגשם, נשמעת לצורך עתיק שכמעט נשתכח ממנה: חופש תנועה. לאט, בסבלנות, ברוך הניחה לחלקי גוף שונים להצטרף להילולה. מצאה שכיסא הגלגלים, רע ותיק, מפריע להזיז את פלג הגוף התחתון. קמה ממנו באחת, נשמעת לעקצוץ הגובר בגופה. כעת עמדה על רגליה, רטובה מאושרת. הגשם ירד עליה באין מפריע. האם תעשה עתה כל אותם דברים עליהם חלמה מתוך הכיסא? ימים יגידו.
|
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה. ושוב תודה. כמו שאמר ויקטור פרנקל, 'האדם מחפש משמעות'. כך שלפי דעתו, אתה צודק. הלוואי.
אחת הססמאות של המהפכה ברוסיה הייתה - 'דבר לא יעצור את הפרולטריון, מלבד כבליו'. כך גם אני, דבר לא יעצור אותי מלבד עצמי. והטרשת הנפוצה.
נדמה לי שזה עולה מהסיפור... שימי לב שמים - גשם - מסמלים גם חיים.
מי אני להלין על גשם כשאנשים עושים כאלה להטוטים עם נוזלים...
את שואלת ברצינות?
תודה.
זה מתרחש נורא קרוב, אבל עדיין לא פיתחו טכניקה לצלם דמיון...
ואני הייתי אומרת:
ראו איזה קסם נולד ממפגש של אדם, שפה ואופטימיות.
מרגש נורא!
(במיוחד בשבוע נורא כזה, בו אני מגייסת לעצמי כל גרגר של שמחה ואופטימיות, כדי להגיע בחתיכה אחת לשבוע הבא....)
מיושבת, אהבתי!
ביתיה
אתה בוחר לשים דגש על החלק הפסימי.
ראה איזה קסם - סיפור נולד. ממפגש של אדם, שפה ומקלדת.
כמו באמנות, גרעין אמת והרבה דמיון. לא הייתי משתמשת בתיאור כבסיס לבניית כיסא. או תחזית מזג אויר...
תודה. על הכוכב והעידוד.